העתיד של דוקאביב, הבחירות של בי.בי.סי ופיפרסקי, הטריילר של ״סופת חול״, ההשתקפות של אסף ברנשטיין
״מלהולנד דרייב״ של דיוויד לינץ׳. מתברר שזה הסרט הכי טוב של המאה ה-21
יוצא האדם לחופשת משפחתית באירופה, לוקח איתו מחשב ואומר לעצמו ״ברור, בכל ערב אוכל לכתוב איזה פוסט על סרטים שראיתי, תערוכות שביקרתי, פוסטר שצילמתי, ומה לא״, ואיפה. אין זמן לכלום. וכך, בימים האחרונים ובימים הקרובים עד סוף החודש, הבלוג נע וינוע בעצלתיים של סוף הקיץ (שלוהט גם בפריז, אבל בלי הלחות, או המזגנים). ובכל זאת, כמה כותרות מעניינות הצטברו בימים האחרונים, שראויים לתשומת לב:
1.
מנהלת אמנותית חדשה לפסטיבל דוקאביב
סיני אבט, שהיה בחמש השנים האחרונות המנהל האמנותי של פסטיבל דוקאביב (ולפני כן מנהל ערוץ 8), מונה לפני כמה שבועות לתפקיד ראש המחלקה התיעודית בתאגיד השידור הציבורי (רשות השידור החדשה), אם וכאשר הוא אי פעם באמת יתחיל לשדר. אלה בשורות מעולות לתאגיד השידור, אבל בשורות איומות לדוקאביב שמאבד את מי שהיה שותף בכיר במהפך שעבר על הפסטיבל הזה. השבוע פורסמה הידיעה שקרין ריבקינד סגל מונתה להחליף את אבט בתפקיד המנהלת האמנותית. בסך הכל, זה מינוי הגיוני מאוד: ריבקינד סגל היתה חלק בכיר במערכת דוקאביב בשנים האחרונות ומי שהיתה בתפקידה האחרון מנהלת התוכנייה של הפסטיבל. אז היא חלק מהמערכת ומכירה את העבודה. אבל יש לה, לדעתי, נעליים די גדולות למלא. אבט, יחד עם גליה בדור, מנהלת הפסטיבל, עשו מהפכה די מדהימה בדוקאביב. במשך כל שנותיו הראשונות של הפסטיבל, תחת ניהולה של אילנה צור, מייסדת הפסטיבל, לא אהבתי את דוקאביב. לא אהבתי את הסרטים שהוקרנו בו, ולמראה הסרטים שהוצגו בו חשבתי שאני בכלל לא אוהב קולנוע תיעודי. אם היו סרטי תעודה טובים ומדוברים באותן שנים, היתי יכול להיות בטוח שאראה אותם בפסטיבל ירושלים ולא בדוקאביב. התוכנית התיעודית של ירושלים היתה מבחינתי הפסטיבל התיעודי הבינלאומי הבכיר בישראל. אבל כניסתו של אבט לדוקאביב, ובמקביל פרישתו של אבינעם חרפק מניהול התוכנייה של פסטיבל ירושלים, יצרו מהפך. התחרות בין דוקאביב ובין שאר הפסטיבלים בארץ (ירושלים חיפה) על סרטי התעודה הבכירים והמדוברים הפכה עזה, ובכל שנה כל אחד מהם מצליח להשיג כותרים מעוררי עניין. אבט הכניס לתוכנייה של דוקאביב סקצייה של סרטי תעודה על מוזיקה ואמנות, שחשפה כמה מהסרטים התיעודיים הכי טובים וזכורים מהשנים האחרונות. בדור ואבט יחד לקחו פסטיבל קטן והפכו אותו לפסטיבל ענק שאסור להחמיץ אותו. כפי שהראיתי לפני שנתיים, מכירות הכרטיסים לדוקאביב ב-2013 היו יותר מפי שתיים מהכמות ב-2006 (צריך לזכור שבשנים האלה גם התחום התיעודי בארץ ובעולם זכה למעמד אחר לחלוטין ממה הוא היה קודם, ויאמר לדוקאביב שהוא ידע לשים לב לזה ולתת לזה ביטוי בזמן אמת, והקהל הגיב בהתאם).
ואת זה, על ריבקינד סגל כעת לשמר. אתגר גדול.
2.
האקדמיה האירופית לקולנוע פרסמה את שמות 50 הסרטים העלילתיים ו-15 הסרטים התיעודיים שמתוכם ייבחרו המועמדים לפרסי הקולנוע האירופאיים. שני סרטים ישראליים עלילתיים וסרט תיעודי אחד מכללים בו. מבין הסרטים העלילתיים, ״מעבר להרים ולגבעות״ של ערן קולירין ו״תיקון״ של אבישי סיון, הם הסרטים הישראליים בתחרות העלילתית. באופן מעניין, את שניהם צילם שי גולדמן. מישהו פעם חייב לחקור את זה לעומק: האם הדבר שאירופאיים הכי אוהבים בקולנוע הישראלי זה את הצילום של שי גולדמן? כשבאה קבוצה של מבקרי קולנוע מהעולם לישראל לפני שנה, כמעט כל סרט ישראלי שהם הזכירו שהם מכירים ואוהבים, ובראשם ״ביקור התזמורת״, צולם על ידי גולדמן. עד כדי כך, שכבר באיזשהו שלב אמרתי להם שהם לא אוהבים קולנוע ישראלי, אלא הם אוהבים את שי גולדמן. נראה שהאקדמיה האירופאית גם חושבת כך.
ובכל מקרה, בכל הקשור לאקדמיה האירופית, נראה ש"טוני ארדמן" הגרמני הולך לזכות. עוד רגע גם נדבר עליו.
״מיסטר גאגא״ של תומר הימן הוא הסרט התיעודי הישראלי היחיד מבין 15 הסרטים שצומצמו על ידי ועדת הסינון של האקדמיה האירופית.
3.
הבי.בי.סי פנה ל-177 מבקרי קולנוע מרחבי העולם כדי לקבוע מה הם הסרטים הכי טובים של המאה ה-21 (כלומר, של 16 השנים האחרונות). במקום הראשון: ״מלהולנד דרייב״ של דיוויד לינץ׳. לא מסכים, אבל זה מה שיצא. בין המבקרים שהשתתפו במשאל, ארבעה ישראלים: חנה בראון מ״הג׳רוזלם פוסט״, אורי קליין מ״הארץ״, אבנר שביט מ״וואלה״ ויעל שוב מ״טיים אאוט״. בראון מקבלת צל"ש על כך שבחרה ארבעה סרטים ישראליים בעשיריה שלה ("הערת שוליים" ,"ואלס עם בשיר", פעם הייתי" ו"יוסי וג׳אגר"). שאר המבקרים הישראלים התעלמו מתור הזהב של הקולנוע הישראלי.
אפרופו קולנוע ישראלי: אין אף סרט ישראלי ברשימת מאה הסרטים של הבי.בי.סי אבל ארי פולמן מוזכר שש פעמים במשאל. ארבע פעמים עם "ואלס עם בשיר" ועוד פעמיים עם "כנס העתידנים". ערן קולירין מוזכר פעם אחת עם "ביקור התזמורת" ו"שומרי הסף" של דרור מורה קיבל גם הוא איזכור אחד.
צל"ש מיוחד מקבל מבקר הקולנוע ההודי ששיבץ רק סרטים הודיים ברשימה שלו. וגם: הדמיון בין הרשימה של המבקר הלבנוני של העיתון "א-נהר" ובין זו של יעל שוב מעורר אופטימיות לכך שאולי מבקרי קולנוע יביאו את השלום.
הכי מעניין ברשימה? כמות סרטי האנימציה בה, החל מ"המסע המופלא" במקום הרביעי. "הנסע המופלא" קשור גם לכך שהקולהטע האסייתי מקבל ייצוג נרחב: יפנים, סינים והמון קוריאנים.
4.
עוד משאל מבקרים: פיפרסקי, הפדרציה הבינלאומית של מבקרי הקולנוע, ביקשה מחברי הארגון לבחור את הסרט הטוב ביותר לשנה החולפת. הזוכה: הסרט הגרמני "טוני ארדמן" של הבמאית מארן אדה (שגם הספיק להידחף למקום האחרון במשאל סרטי המאה של הבי.בי.סי). "טוני ארדמן" זכה לשבחים בפסטיבל קאן האחרון, ואהיה ממש מאוכזב אם לא נמצא אותו בקרוב כסרט הפתיחה או הנעילה של פסטיבל חיפה.
והנה החלק המאכזב בלהיות תייר בפריז מבלי חדעת צרפתית: "טוני ארדמן" מוקרן כאן כעת, בלא מעט בתי קולנוע, אבל לאדם שמבין רק עברית ואנגלית אין מה לחפש בסרט דובר גרמנית עם תרגום לצרפתית.
ובנוסף לכך, ״טוני ארדמן״ הפך השבוע לנציג גרמניה לאוסקר הזר, מה שהופך אותו כרגע גם למועמד מוביל לזכייה.
5.
פסטיבל טורונטו פרסם השבוע את הסקצייה האחרונה בתוכניית הקולנוע העצומה שלו (זה כמו ששה פסטיבלי קולנועשמתרחשים במקביל). במסגרת "דיסקברי", המוקדשת לסרטי ביכורים, יוקרן גם "סופת חול" של עלית זקצר, שמגיע לקנדה אחרי שכבר זכה בפרסים בסאנדאנס, סיאטל ובפסטיבל של מייקל מור בפלינט, מישיגן.
השבוע גם הופץ הטריילר הישראלי לסרט, שמועמד ל-12 פרסי אופיר ויופץ ב-15.9:
6.
אסף ברנשטיין (״החוב״, ״פאודה״) יתחיל סוף סוף לצלם את סרטו האמריקאי הראשון באוקטובר. מי שעוקב אחרי הדיווחים כאן ובשאר העיתונים יכול לקבל הצצה איך דברים זורמים ומשתנים בתהליך ההפקה האמריקאי. על הפרויקט האמריקאי של ברנשטיין דיווחנו לפני שנה כאן. אז קראו לו ״השתקפות״, כיכב בו רוב לאו וחיליק מיכאלי היה המפיק. הפרויקט הזה, בשלב הנייר, הוצע למכירה בשוק הסרטים האמריקאי לפני שנה. בשנה הזאת, הדברים התגלגלו הלאה. הסרט הזה, עם כמעט אותו סיפור, נקרא כעת ״Behind the Glass״, מככבים בו ג׳ייסון אייזק (לוסיוס מלפוי מסרטי ״הארי פוטר״) ואינדיה אייזלי, שתגלם את גיבורת הסרט, מריה, שרואה במראה את הגרסה האלימה והמרושעת של עצמה. הסרט מופק כעת על ידי המפיקה הישראלית לשעבר דנה לוסטיג יחד עם גיג (גיורא) קפלן, אחד ממייסדי Wix. הצילומים יתחילו באוקטובר בוויניפג, קנדה.
