מתוך ״הגיבורים של בוסטון״ של פיטר ברג. במאי שמביים המנונים והצדעות הירואיות

זהו פודקאסט מספר #112 של ״סינמסקופ ברדיו הקצה״. להאזנה, לחצו על הנגן הוא הורידו/האזינו כאן

על מה דיברתי?

– פרידה ממאיר בנאי ז״ל, שנפטר ביום חמישי. זוכרים שחגגנו שלושים שנה ל״שוברים״, הסרט ממנו יצא ״שירו של שפשף״?

– פרידה מברק אובמה, נשיא אמריקאי שידע לדבר דיבורים של תקווה ואיחוד. ביום שישי, 20.1, שמונה שנותיו בבית הלבן יגיעו לסיום ויוחלפו על ידי ההפך הגמור. איך הקולנוע יגיב למשטר החדש?

– ״המייסד״, סרטו של ג׳ון לי הנקוק, על האיש שלקח המבורגריה קטנה מקליפורניה והפך אותה לרשת העולמית שאנחנו מכירים כיום כמקדונלדס. מה שנשמע כמו סיפור חיובי על יזמות, ועל האיש שידע לזהות איך להגשים לעצמו את החלום האמריקאי, הוא למעשה סיפור בלהות על אדם שלא יודע שובע ורומס את כל מה שעומד בדרכו. ג׳ון לי הנקוק (״סיבוב חוזר״, ״הזדמנות שניה״). אם תרצו, זה משל שמגיע בתזמון מצוין על התרבות הקפיטליסטית והתאגידית שיוצרת אנשים כמו דונלד טראמפ, שרק רוצים עוד כוח, עוד כסף, עוד נשים, עוד שיאים.

– ״הגיבורים של בוסטון״, סרטו של פיטר ברג. זה הסרט השני של ברג שמגיע לקולנוע תוך — שלושה חודשים! הקודם היה ״אסון בלב ים״ מספטמבר. ברג הוא בעיניי במאי מצוין שיוצר דרמות פעולה מאיצות דופק אבל שיש בהם גם משהו פרימיטיבי. ברג יכול להיות לטראמפ את מה שקלינט איסטווד היה לימי רייגן – במאי הבית. סרטיו פטריוטיים, המנוניים, זוקפי קומה. סרטים נמנעים מקונטקסט או השלכות, ורק מציגים כרוניקה של הירואיזם, לרוב של אנשים במדים (לרוב של מרק וולברג). כאמור, הוא עושה קולנוע מצוין. כשאני שומע שיש סרט של פיטר ברג, אני רוצה לראות אותו. אבל אני גם מודע לכך שבהינתן הנסיבות, ברג גם יוכל להפוך ללני ריפנשטאל של ניו-אמריקה. ״הגיבורים של בוסטון״ הוא דוקודרמה שמשחזרת את רצף האירועים סביב הפיגוע הכפול במרתון בוסטון לפני ארבע שנים, והמצוד שנמשך שבוע אחרי החשודים.

בשני הסרטים האלה צריך לשים לב למוזיקה. המוזיקה של קרטר בורוול ב״המייסד״ מעניקה לסרט את האקורד המינורי שלו, את ההבנה שזה לא סרט על ניצחון, אלא על כשלון. לא סרט המהלל את הגיבור, אלא מביט בו בעצב. המוזיקה של טרנט רזנור ואטיקוס רוס ב״הגיבורים של בוסטון״ מעניקה אווירתיות והרהור, שמרככת סרט שיש בו משהו שלרגעים נראה כמו מפגן הערצה לרוח האמיקאית. היא גם מסיחה את הדעת מהדיאלוגים המביכים.

מה ניגנתי?

״מחפש את הכיוון״, מאיר בנאי

״מסע אל העולם״, מאיר בנאי

(שמתם לב שבשיריו של מאיר בנאי המילים ״מסע״, ״עולם״ ו״לילה״ חוזרות שוב ושוב?)

״The Boy With the Gun״, דיוויד סילביאן. כי נדמה לי שזה מה שהסתובב לבנאי בראש כשהוא הקליט את האלבום ״צבעים משתנים״.

״אובמה״ של אנהוני (לשעבר אנטוני והג׳ונסונס, לשעבר אנטוני הגרטי). שיר מחאה מלפני שנה נגד אובמה, אבל מצד שמאל: נגד השימוש במל״טים לתקיפות, נגד ציתותים לאזרחים וראשי מדינות ורמיסת זכויות אדם.

״אצלך בעולם״, ביצוע אקוסטי של מאיר בנאי, יחד עם אחיו, אביתר בנאי

ציוץ