"יופי מסוכן". המוות נאה לה

דיברתי על "יופי מסוכן" החל מדקה 5:00 בפודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. האזינו בספוטיפיי או לחצו להאזנה כאן

משהו משונה קורא לקולנוע הצרפתי, שכאילו לא רוצה להיות צרפתי יותר. "יופי מסוכן", סרטה של קוראלי פרז'ה שעולה מחר בבתי הקולנוע בארץ, מצטרף ל"אמיליה פרז" שעלה בשבוע שעבר, ושניהם סרטים צרפתיים, של במאים צרפתיים, שצולמו כמעט במלואם באולפנים בפריז, אבל הם לא מתרחשים בצרפת ולא דוברי צרפתית. "יופי מסוכן" מתרחש בהוליווד ודובר אנגלית ו"אמיליה פרז" מתרחש ברובו במקסיקו ודובר ברובו ספרדית. שניהם גם זכו בפרסים בפסטיבל קאן האחרון. באופן מעניין לא פחות, שניהם עוסקים בהשלכות ההרסניות של טרנספורמציה גופנית, של גיבורה שלא רוצה את הגוף שלה, מנסה לשנות אותו ומגלה שהגוף לא משנה את הגורל. "אמיליה פרז" עסק בזהות מינית והתאמה מגדרית. "יופי מסוכן" עוסק בנשיות, הזדקנות והרצון הנואש בנעורים נצחיים. באופן מעניין לא פחות, סרטה של פרז'ה נראה כמו כרך ב' לסרט הצרפתי "טיטאן" שביימה ג'וליה דוקורנו לפני שלוש שנים, ושזכה ב–2021 בדקל הזהב. כמו "טיטאן", גם "יופי מסוכן" הוא משל קיצוני על נשיות, מיניות ולידה שמשתמש באוצר המילים הוויזואלי של סרטי אימה כדי לזעזע את צופיו (ומילה על שם הסרט: "יופי מסוכן" הוא שם איום, מביך ממש, שהופך סרט מעניין לסרט משעמם, אבל עם זאת צריך לומר גם ששמו המקורי של הסרט, "The Substance", לא מקורי או מוצלח במיוחד וגם הוא בנאלי).

דמי מור, בתפקיד מרשים באומץ ובכנות החשופה שבו, מגלמת כוכבת קולנוע זוכת אוסקר בשם אליזבת ספארקל, שפרשה בעל כורחה מעולם הקולנוע והפכה לכוכבת של תוכנית כושר טלוויזיונית בסגנון ג'יין פונדה של שנות השמונים. כשהיא מגיע לגיל 50 מנהל הערוץ שלה, גבר גס ודוחה (דניס קווייד), שולח לה זר פרחים, כרטיס ברכה ומכתב פיטורין. השלב הבא בעלילה מבקש מאיתנו לעשות קפיצת אמון כשאליזבת מקבלת הצעה להשתמש בנסיוב מיוחד שישיב לה את נעוריה. לא ברור לנו מי המציא את החומר הזה ולמה, או למה הוא נשלח דווקא לאליזבת. כל זה מיותר למשל ולנמשל של הסרט שהופך ברגע זה לסרט שנושק למד"ב, עם גיחה לאימה ועם נטייה כמעט קאמפית לגלוש לסאטירה גרוטסקית. "יופי מסוכן" הוא סרט משונה ומוזר: מחבחינה מחשבתית הוא כמעט רדוד לגמרי, על גבול המטופש, אבל מבחינה קולנועית יש בו משהו מרתק, מכשף, פתייני, ולרגעים מרהיב. זה סרט קיצוני שאומר דבר פשוט וצפוי – קשה לנשים להתבגר בתעשיית הקולנוע – אבל הוא עושה את זה באופן מרשים למדי. זה סרט שמבקש שנשנא אותו על כמה שהוא פשטני, אבל העיצוב שלו, בתמונה וסאונד, גורם לו להפוך ליצירה מרתקת, ובמידה רבה בלתי נשכחת. לא אהבתי את הסרט, ובעת בעונה אחת הערצתי אותו.

פרז'ה מערבבת למבחנה אחת את הסטריליות של קובריק עם הריריות הגופנית הנוטפת והמדממת של סרטי דיוויד קרוננברג ועם ההומור הגרוטסקי של "המוות נאה לה". זה סרט שמתרחש בחדרי אמבטיה לבנים ובהם עצמות נשברות, עור נחתך ואיברים נתפרים. והכל עם עבודת סאונד שהופכת כל ריצוץ עצם, כל מחט שחודרת לתוך חלל חוליות עמוד השדרה וכל נוזל גופני שנשאב לתוך מזרק, לסימפוניית ASMR מבחילה.

אליזבת ספארקל, למעשה, כורתת ברית עם השטן. שטן שלעולם לא נראה, אבל הוא בוודאי גבר. הוא מציע לה חיי נצח ונעורים אם רק תזריק לעצמה את החומר שהיא מקבלת בתא דואר אנונימי, כמו תחנה לממכר סמים. אם היא תעשה זאת, ה–DNA של יתפצל לשניים ומתוך הגוף המזדקן והמתקמט שמסב לה רגשות נחיתות ותחושת תיעוב עצמי יוולד גוף חדש, צעיר (בגילומה של מרגרט קוואלי, שעוטה על עצמה חליפת עירום מלאכותית). התודעה שלהן תהיה משותפת ויהיה עליהן לציית לכללים ברורים: כדי שהסידור הזה יתממש יהיה עליהם לעשות משמרות של שבוע–שבוע. אלא שהצעירה נהיית חמדנית ונהנית לטרוף את החיים והיא מתחילה לשאוב יותר חומר ממוח העצם של גרסתה המבוגרת, מה שגורם לשתיהן להתחיל להתעוות. במקום סרט על נעורים וזיקנה זה פתאום הופך למשל אקולוגי, על דור צעיר ויהיר שמכלה את משאביו של הדור השני וחי על חשבונו, בלי לקחת בחשבון את ההשלכות על העתיד, ועל כך שגורלה של אחת ישפיע אוטומטית על גורלה של השניה. במקום סרט על האימה מפני הזדקנות ורודנות אידיאל היופי והנעורים, "יופי מסוכן" הופך לסרט מחאה נגד פזיזות הנעורים.

קצת כמו ניקולס ווינדינג רפן שעשה דבר דומה עם "דוגמניות ושדים" (2016) גם פרז'ה מהר מדי מעדיפה סגנון על פני מהות. אבל הסגנון, כאמור, מרהיב. ואולי בכך פרז'ה חוטאת את החטא של הגיבורה שלה: היא כל כך עסוקה באיך הסרט נראה, ומתעלמת ממה שיש לו להגיד. כי מה שמתחיל ככתב מחאה נגד גילנות ומיזוגיניה של גברים בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה הופך עד מהרה לסרט שמתעלל לא רק בגיבורה שלו, אלא גם בשחקניות. דניס קווייד אמנם מגלם קריקטורה נלעגת של גבר דוחה, אבל הוא לפחות לא צריך לעטות על עצמו ערימות של איפור קיצוני המציג את הידרדרותה הגופנית של אליזבת כשהדופלגנגר שלה מוצצת עוד ועוד מלשד חייה. חשוב לדעת: "יופי מסוכן" מתחיל כסאטירה, אבל הוא נגמר כסרט מפלצות. זה קיצוני באקסטרים, פרוע ובלתי נשכח. אבל איכשהו, ככל שהוא גם מבעית וגם מצחיק הוא גם די בנאלי, כמעט שטותי.

(גרסה מורחבת לביקורת שהתפרסמה ב"כלכליסט", 20.11.2024)

ציוץ