״היורד למעלה״. פסגה
האיום האירני פינה את מקומו ליום האירני שהתארגן לו אד-הוק בפסטיבל חיפה, כפי שדרכם של דברים להתארגן מעצמם בפסטיבלי קולנוע. יושב ראש חבר השופטים בתחרות הישראלית הוא הבמאי האירני מוחסן מחמלבף (״גאבה״, ״רגע של תמימות״), שחי בגלות ממולדתו בעשר השנים האחרונות (וכבר ביקר בישראל לפני שנתיים בפסטיבל ירושלים). במסגרת התחרות הוא צפה שלשום בסרט ״באבא ג׳ון״, דובר הפרסית, העוסק במהגרים יהודיים מאירן בישראל של תחילת שנות השמונים. למחרת בבוקר, בכניסה לחדר האוכל במלון דן פנורמה, מחמלבף יצא בדיוק כשבמאי הסרט, יובל דלשד, נכנס, והשניים עצרו לשיחה. יש לי את ההסתייגויות שלי מ״באבא ג׳ון״ עליהן כבר כתבתי, אבל הרגע הזה, בו ראיתי את הבמאי הוותיק ואת הבמאי הצעיר משוחחים, מן הסתם סביב זכרונות דומים, לא יכולתי שלא לחוש פליאה והתפעמות מול כוחו של הקולנוע שיכול לחבר בין דורות, מדינות ותרבויות, רחוקים וקרובים. העובדה שבמאי ישראלי בתחילת דרכו ובמאי אירני עטור פרסים ותהילה יכולים לחלוק זכרונות קולנועיים משותפים, שהם גילו זה אצל זה בסרטיהם, היא אחד מניסי הקולנוע. כשאני מביט לאחור אל ״באבא ג׳ון״, ומנסה לצפות בסרט מנקודת מבטו של מחמלבף (כמו גם התהייה האם הוא יאהב את הסרט מספיק כדי לשכנע את עמיתיו לחבר השיפוט להעניק לו פרס) אני נזכר בסצינה בסרט המתרחשת לצד עץ רימון, בו המשפחה סוחטת רימונים ליצירת ליקר. הצבע האדום של הרימונים מזכיר רגעים מהסרטים האיראניים של מחמלבף, מג׳יד מג׳ידי ועבאס קיארוסטמי (והם מן הסתם הושפעו מצבע הרימונים בסרטיו של הבמאי הגיאורגי סרגיי פרדג׳נוב, שבמידה רבה השפיע רבות על הבמאים האיראניים של שנות השמונים והתשעים). חשבתי לעצמי שעם היו עוד רגעים כאלה שהזכירו לי את מחמלבף, הייתי אוהב את ״באבא ג׳ון״ יותר.
למחרת, ישב מחמלבף וצפה בסרט ישראלי נוסף, continue reading…
תגובות אחרונות