״סימור: הקדמה״ שביים איתן הוק
מזה שלוש שנים שדוקאביב הוא אירוע הקולנוע השני בגודלו בישראל. הפסטיבל הכי צומח בישראל שילש את מעמדו בתוך עשר שנים. כיום הוא עומד על נתון יציב למדי של כ-30,000 כרטיסים שנמכרים אליו (הבאנו את כל הנתונים כאן), ובכך הוא עקף את פסטיבל ירושלים, שאיבד את מעמדו ואת צופיו בשנים האחרונות (יהיה מעניין לראות איך והאם ייצמח פסטיבל ירושלים השנה, אחרי השינוי בשדרת הניהול והריענון שהוא עבר בשנה שעברה). העלייה במספר הצופים הביאה גם לשדרוג משמעותי בתוכנית האמנותית (ואולי זה הפוך: אולי שדרוג התוכנייה הביא לעלייה במספר הצופים). כעת, וזה מצב בן שנים ספורות, דוקאביב הוא אכן הפסטיבל הבכיר לקולנוע תיעודי בישראל. בתחילת דרכו, אם היה סרט תיעודי מדובר ומסקרן, רוב הסיכויים היו שהוא היה מוצג בפסטיבל ירושלים. הימים האלה חלפו. פסטיבל דוקאביב, שנפתח היום (חמישי) בסינמטק תל אביב ובאתרים נוספים ברחבי העיר (כל הפרטים כאן), מציג כמה מהסרטים הבינלאומיים המדוברים של השנה האחרונה, ובראשם את זוכה האוסקר השנה, ״סיטיזן פור״, שהוא סרט הפתיחה של הפסטיבל (לא הפתיחה הכי מרוממת נפש, אבל בהחלט סרט מדובר).
סינמסקופ ברדיו הקצה: האזינו לשיחה על סרטי דוקאביב ואולי תזכו בכרטיסים לשניים מהם. לחצו כאן.
השנה, פסטיבל דוקאביב מציג גם חידוש מופלא, שהוא בעיני אחת הטרנספורמציות המרשימות של הקולנוע הישראלי של העת הזאת: תוכנית שלמה של סרטים תיעודיים ישראליים העוסקים בתרבות ואמנות. פרופילים של אושיות תרבות מהעבר (ניסים אלוני, י״ח ברנר, טליה שפירא) וההווה (מתי כספי). זה טפטוף שהפך למבול: הקולנוע התיעודי הישראלי הבין שתרבות לא פחות חשובה מפוליטיקה (או שתרבות היא-היא פוליטיקה), וזה אומר שקרנות הקולנוע התומכות בקולנוע תיעודי סוף סוף ירדו מהנטייה שלהם להשקיע רק בסרטים שעוסקים או ב״אישי״ או ב״חברתי״ (והכי טוב, ב״חברתי האישי״). נושאי סרטי התעודה הישראליים עד לאחרונה היו קבועים: ״ההורים שלי״; ״ההורים שלי מתמודדים עם היציאה שלי מהארון״; ״ההורים שלי מתמודדים עם החזרה בשאלה שלי״; ״אני מתמודד עם הפרסום של ההורים שלי״; ״ההורים שלי מתמודדים עם העלייה של משפחתנו ארצה״; ״הכיבוש״. ופתאום: תיאטרון, מוזיקה, ספרות, פיוטים. זו השנה הראשונה שהסרטים הישראלים בדוקאביב מעניינים אותי יותר מהסרטים הזרים (בסרטים הישראליים נעסוק בהזדמנויות אחרות).
הנה כמה מהסרטים הבינלאומיים היותר טובים שראיתי בינתיים מתוך תוכניית דוקאביב.
continue reading…
תגובות אחרונות