רצים, קופצים, עומדים במקום. ״לילה של יום מפרך״ (מימין), ״חור בלבנה״ (משמאל)
את היום האחרון של שנת 2014 הרשו לי להקדיש לחגיגת יום הולדת 50 ל״לילה של יום מפרך״, שיצא ביולי 1964. והפעם: ההשפעה של הסרט של הביטלס על הדור הצעיר של במאי קולנוע ישראליים.
הנה הלינק לקובץ ה-mp3 של תוכנית הקולנוע החדשה של סינמסקופ ברדיו הקצה, שמעו כאן או הורידו והקשיבו בדרכים. וכשאתם מאזינים, קבלו אתגר וחידה: בפתיח של התוכנית משובצים משפטים מתוך סרטים. האם אתם מצליחים לזהות את הסרטים?
או: לחצו על הנגן, ודלגו על פי ציר הזמן בין האייטמים לפי האינדקס המצורף:
0:00: במקרה שהפסדתם, אלה סרטי השנה של מאזיני רדיו הקצה, כפי שהוכרזו השבוע במצעד השנתי של רדיו הקצה. וגם: הפסקול של ״רק אוהבים שורדים״ של ג׳ים ג׳רמוש.
6:30: ״רק האוהבים שורדים״, הסרט החדש של ג׳ים ג׳רמוש. סרט ערפדים שהוא בעצם סרט אווירה שכולו אהבת מוזיקה. אם אתם אוהבים מוזיקה וסרטים אווירתיים בסגנון סרטי שנות השמונים, רוצו לראות כי הוא יהיה בבתי הקולנוע דקה וחצי.
20:00: יום הולדת 30 ל״It's My Life״ של טוק טוק.
25:00: שלושה סרטים תקופתיים המתרחשים בשנות הששים. הראשון ביניהם הוא ״יונה״, סרטו של ניר ברגמן על יונה וולך. למה סרט כל כך מרשים מבחינת הפקה ומשחק עדיין משאיר אותי מעט מאוכזב? ולמה אני רואה בסרט חלק שלישי בטרילוגיה של ניר ברגמן?
40:00: האם ״אידה״ יזכה באוסקר על הסרט הזר בעוד חודשיים?
49:30: ״התיאוריה של הכל״, סיפור חייו של סטיבן הוקינג. סרט טוב, עם שני שחקנים מצוינים, אבל חסר ייחוד. אבל עם פרט טריוויה מעניין: קיפ תורן, הפיזיקאי שהתיאוריות שלו השפיעו על יצירת ״בין כוכבים״ של כריסטופר נולן, הוא דמות בסרט הזה. ולמרבה הצער ג׳יימס מארש הפך מדוקומנטריסט מעולה לבמאי עלילתי קצת סתמי.
54:00: רשימת הסרטים הכי נצפים בישראל ב-2014.
באתר של רדיו הקצה (בו תוכלו להאזין לעוד תוכניות: של קוואמי, קוטנר, נדב רביד, ירון טן-ברינק וכו׳)
באתר של icast, בו תוכלו גם להוריד קובץ mp3 של הפודקאסט ולעשות מנוי באייטיונז לתוכניות הבאות.
ובשידור חי, כל יום שלישי ב-14:00, ברדיו הקצה.
"אפס ביחסי אנוש״. שובר הקופות מספר 1 בישראל ב-2014
זה האתגר השנתי שלי: לנסות לקבץ את רשימת הסרטים הכי נצפים בישראל בבתי הקולנוע. זה אתגר כי מפיצי הקולנוע פשוט לא מוכנים להפיץ את המספרים שלהם, ובכל שנותיי במקצוע הזה עדיין לא הבנתי למה (צניעות? בושה? פחד?). וכך, במקום שיהיה מקור מוסמך ומסודר אחד שבו הנתונים האלה נגישים לכולם על ידי – לא יודע – אתר אינטרנט (התאחדות בתי הקולנוע היא המקום הזה, אבל הם לא משחררים נתונים. לפחות לא בזמן אמת), אני צריך להתחיל לתשאל אנשים שמבינים בתחום, לפתח נוסחאות, להסתמך על ״בוקס אופיס מוג׳ו״ (שמציג את הנתונים של סרטי האולפנים ההוליוודיים, כי לבוסים בהוליווד המפיצים בארץ מחויבים בשקיפות, והוליווד מחויבת בשקיפות לשאר העולם), לרכז את הרשימות שאני יוצר לאורך השנה (מדי פעם בפעם יש מפיץ שמפרסם נתון, או מציג מספר על גבי מודעות), ובעיקר לנדנד. וכך, בסופו של דבר, אני יכול לבנות בסוף השנה את טבלת שוברי הקופות של ישראל.
ואיזו רשימה משונה יש לנו השנה. continue reading…
אפרים קישון ושייקה אופיר בצילומי ״השוטר אזולאי״
בעוד חודש מהיום, 29 בינואר, ימלאו עשר שנים לפטירתו של אפרים קישון, שהוא מבחינתי אבי הקולנוע הישראלי. בעשר השנים שחלפו מאז מותו, הסדירו בני משפחתו את כל ענייני העיזבון וכעת אפשר להתחיל לחגוג את המורשת שקישון השאיר לנו. במסיבת עיתונאים שהתקיימה הבוקר בביתו של קישון, ברחוב המתנדב בשכונת אפקה (שם גר כעת בנו מנישואיו הראשונים, הווטרינר רפי קישון), הוכרז על פסטיבל קישון להומור, שיתחיל ב-19 בינואר עד 31 בו. הפסטיבל יקיף את פעילותו של קישון בשלושה תחומים – ספרות, תיאטרון וקולנוע.
האטרקציה הגדולה מבחינתי היא הקרנתם בסינמטקים של תל אביב וירושלים של חמשת סרטיו של קישון בעותקים דיגיטליים מחודשים. זו פעולת השיקום הדיגיטלי השנייה שסרטיו של קישון זוכים לה – הראשונה היתה בתחילת שנות ה-2000, כשמכר קישון את זכויות סרטיו לאחים אדרי, שהוציאו אותם לראשונה בדי.וי.די, אחרי עבודת שיפוץ נגטיבים לא מבוטלת. רק מה: בסאונד הם לא נגעו וחלק מהסרטים בדי.וי.די מכילים פסקול צורם. אני מקווה שאם כעת הנגטיבים נסרקו מחדש כדי להכין עותקי DCP, שאולי גם מישהו העביר יד מקצועית על קבצי הפסקול (זה היה חיוני במיוחד ב״תעלת בלאומילך״, סרט שעובודת הסאונד בו כה חשובה, והיא הופכת לעבודת רעש בעותק הדי.וי.די). אבל זה הדבר שאני כרגע הכי מחכה לו בינואר בסינמטקים: לראות את כל הקישונים על מסך גדול (צריך לזכור: קישון תמיד עבד עם צלמים אדירים. פלויד קרוסבי, זוכה האוסקר על ״טאבו״ של פ.וו מורנאו, וזוכה גלובוס הזהב על ״בצהרי היום״, צילם לו את ״סאלח שבתי״; הצלם הבריטי הצעיר אלכס תומסון, לימים הצלם של ״הנוסע השמיני 3״, ״אגדה״ של רידלי סקוט ו״המבוך״, צילם לו את ״ארבינקא״; הצלם הישראלי-אנגלי מני ווין, צילם לו את ״תעלת בלאומילך״; ודוד גורפינקל, שהיה צלם שני ב״בלאומילך״, צילם את ״השוטר אזולאי״ ו״השועל בלול התרנגולות״).
במקביל למחווה הקולנועית יקיימו בספריית בית אריאלה אירוע סביב ההדפסות המחודשות של ספריו של קישון, ובתיאטרון הקאמרי – בו מוצגת כעת ההצגה על פי ״תעלת בלאומילך״ – יקיימו ערב של מערכונים ושירים של קישון.
בערב הפתיחה של כל החגיגה הזאת, בסינמטק תל אביב ב-19.1, יציג המפיק אריק ברנשטיין קטעים מתוך הפרק הראשון של הסדרה שיצרנו לערוץ 1 על תולדות הקולנוע הישראלי, פרק המוקדש לסרטיו של קישון ולהשפעתם על הקולנוע הישראלי, למרות חוסר הפרגון לו הוא זכה מצד תעשיית הקולנוע המקומית.
עד כאן הכרוניקה. ועכשיו הממתק האמיתי של האייטם הזה. continue reading…
ברוכים הבאים לטבלת המבקרים האחרונה לשנת 2014, עם ארבעה סרטים חדשים – פולני, גרמני, צרפתי ובריטי – שהתפזרו להם יפה יפה מהצמרת ועד תחתית הטבלה.
״אידה״, הסרט הפולני שהוא המועמד המוביל כרגע לזכיה באוסקר הזר, נכנס הישר לצמרת. בעוד שבוע-שבועיים, כש״גט״ ייצא (הוא נמצא על אדי ההקרנות האחרונים שלו), הוא יהיה במקום הראשון.
עוד נכנסו: ״התיאוריה של הכל״, שהופך את השחקן הבריטי אדי רדמיין למתחרה אוסקר בולט בזכות גילומו של סטיבן הוקינג מאיש בריא וצעיר לנכה מוחלט; הסרט הגרמני, ״חיים כפולים״; והקומדיה הצרפתית ״היפוכונדר מבריק״, של הקומיקאי דני בון (״ברוכים הבאים לצפון״).
אגב קומדיות צרפתיות: ״למה זה מגיע לי?״ מדשדש בתחתית טבלת המבקרים (הוא אכן הסרט הכי נוראי שראיתי בשבועות האחרונים), אבל הקהל חושב אחרת לגמרי: עם 130,000 צופים, זהו אחד הלהיטים הגדולים כרגע בארץ. ואכן, להפתעתי הגדולה, יצא לי לראות בכמה מקרים אנשים (מבוגרים למדי) יוצאים מהסרט מאושרים, עם חיוך על הפנים. זה מצחיק אותם, מה אפשר לעשות.
הנה הטבלה דהשבוע:
ג׳יימס פרנקו ב״הראיון״ (או ״ראיון סוף״)
לפני הכל, תהיה מקומית: האם עכשיו כשהסרט המוכר בעולם בתור ״The Interview״ כבר הופץ בפלטפורמות דיגיטליות וככל הנראה נגנזה האפשרות שהוא יופץ בבתי הקולנוע בעולם (מהאתר של יס פלאנט כבר הוסר כל זכר לקיומו), האם אפשר להפסיק לקרוא לו בשם ״ראיון סוף״, שנתנו לו מפיציו-לשעבר בישראל, ולקרוא לו בשמו הטבעי, ״הראיון״?
היה לנו את מצעד הסרטים הטובים של השנה. היה לנו את מקבץ שירי השנה בקולנוע. ועכשיו נותר לסכם את הסיכומים, בפודקאסט הקולנוע השבועי שלי ברדיו הקצה, שאת קובץ ה-mp3 תוכלו להוריד כאן ולקחת לדרך.
או ללחוץ על הנגן, ולעבור בין האייטמים, על פי האינדקס המצורף בהמשך:
0:00: אתם יכולים עדיין להצביע עד סוף השבוע למצעד סוף השנה של רדיו הקצה, ולבחור שם את סרט השנה שלכם. הפרסים שהם מציעים למשתתפים פשוט מופלאים.
את התוכנית אני מגיש הפעם יחד עם ישי קיצ׳לס, מבקר הקולנוע של ״ישראל היום״, שעוזר לי לסכם את השנה. בין לבין אני מנגן כמה מהדיסקים שהכי אהבתי לשנת 2014.
07:52: ישי קיצ׳לס בוחר את סרט השנה שלו: ״התבגרות״.
17:45: אני בוחר את סרט השנה שלי: ״מלון גרנד בודפשט״.
26:20: הטרנד המעצבן של השנה: סרטים שמחולקים לכמה חלקים.
29:35: הטרנד המשמח של השנה: המון סרטי מדע בדיוני.
40:03: מה היו עשרת הסרטים הכי קופתיים השנה באמריקה?
43:13: איש השנה של ישי קיצ׳לס: קים ג׳ונג-און, שליט צפון קוריאה שכבש החודש את הוליווד.
50:14: אשת השנה שלי: סקרלט ג׳והנסון, ששיחקה השנה בחמישה סרטים, ארבעה מהם מרשימים למדי.
55:29: מה הם הסרטים שאנחנו הכי מחכים להם ב-2015?
באתר של רדיו הקצה (בו תוכלו להאזין לעוד תוכניות: של קוואמי, קוטנר, נדב רביד, ירון טן-ברינק וכו׳)
באתר של icast, בו תוכלו גם להוריד קובץ mp3 של הפודקאסט ולעשות מנוי באייטיונז לתוכניות הבאות.
ובשידור חי, כל יום שלישי ב-14:00, ברדיו הקצה.
סינמטק תל אביב
אלון גרבוז, המנהל של סינמטק תל אביב מזה 41 שנה, כמעט מאז הקמתו של המוסד, הודעה באחרונה על כוונתו לפרוש מהתפקיד בספטמבר 2015. גרבוז, בן ה-71, ליווה את הסינמטק התל אביבי בארבעה גלגוליו: תחילה בבית עובד העירייה ברחוב פומפדיתא, ואז בבית מפעל הפיס ברחוב הפטמן (שם, בסוף שנות השמונים, אני הצטרפתי לקהל צופי הסינמטק, שנאלצו לראות סרטי מופת נעצרים באמצע הקרנתם כדי לקיים את הגרלת מפעל הפיס השבועית), ואז במשכנו הנוכחי ברחוב הארבעה, שבגלגולו הרביע והסופי הורחב באחרונה לחמישה אולמות. באופן מפתיע, אל מול סגירת עוד ועוד אולמות קולנוע בתל אביב, סינמטק תל אביב המשופץ והמורחב הפך למקום שוקק, שאולמותיו כמעט תמיד מלאים. הסינמטק, שנחשב אולי למוסד מיושן בתרבות רב ערוצית, קם בתל אביב לתחייה.
גרבוז מאשר שהוא פורש: ״כן, זה נכון. בקרוב יקימו ועדת איתור יפרסמו מודעה ויבחרו את הטוב ביותר, כך אני מקווה״.
230 סרטים הופצו בישראל בשנת 2014. מתוכם 24 סרטים ישראליים. אנשי עולם הפצת הקולנוע בארץ מצפים שנתון מכירת הכרטיסים השנה יגיע לכמעט 15 מיליון, עלייה מ-14 מיליון הכרטיסים שנמכרו בשנה שעברה. 1.7 מיליון מתוכם – לסרטים ישראליים. שיא מאז 1988.
מתוך מאות הסרטים האלה, שאת הביקורות עליהם יכולתם לקרוא כאן מדי שבוע, בחרנו אחרי לא מעט לבטים, את 15 סרטי השנה, המוצגים כאן מהמקום ה-15 עד המקום הראשון. זו היתה שנה עם לא מעט סרטים טובים עד טובים מאוד, אבל לא היה סרט אחד שהדהים אותי, ששבה את ליבי ומחץ אותי, סרט שברגע שראיתי אותו ידעתי שזה הסרט שאני אוהב השנה. למעשה, אל מול כמות הסרטים הטובים, היו עוד יותר סרטים מאכזבים השנה – כאלה שציפיתי להם מאוד והם הכזיבו.
מצעד שוברי הקופות: מה היו הסרטים שמכרו הכי הרבה כרטיסים ב-2014 בישראל?
15 סרטים ברשימת סרטי השנה. מתוכם שבעה סרטי אולפנים הוליוודיים, ארבעה סרטים אמריקאיים עצמאיים, שניים בשחור-לבן, סרט טורקי אחד, סרט יפני אחד, סרט פולני אחד, סרט איטלקי אחד, חמישה סרטי מדע בדיוני, מסוגים שונים.
הרשימה מורכבת אך ורק מסרטים שהוקרנו מסחרית בבתי הקולנוע בארץ מ-1 בינואר 2014, ועד 31 בדצמבר, ורק סרטים זרים. סרטים ישראליים קיבלו את סיכום השנה שלהם.
הנה סרטי השנה של ״סינמסקופ״ ל-2014 (לחצו על שמות הסרטים כדי לעבור לביקורת מורחבת על כל אחד מהם).
מה הם סרטי השנה שלכם?
תגובות אחרונות