ספטמבר
אני מניח שמאזיני הרדיו בכל העולם יישמעו את השיר הזה היום הרבה. ובצדק. המנון מושלם:
צ'ינה-צ'יטה מציגה: שביתה
אולפני צ'ינה-צ'יטה ברומא, בשבוע שעבר | צילום: ורד פלוק (לחצו להגדלה)
הביקור שלי ברומא בשבוע שעבר היה הפעם השלישית שלי בעיר, אבל זו הפעם הראשונה שבה הלכתי לבקר באולפני צ'ינה-צ'יטה, הבית של הקולנוע האיטלקי. ומזל שכך, כי כשהגעתי לשם הבנתי שלא בטוח שהמקום הזה עדיין יהיה שם בביקורי הרביעי בעיר. הנה דיווח שלי מהמסע לשם.
לא עוד מלחמה ב': רוני קידר מציגה את "סופעולם"
וול וול, לרוני קידר יש סרט חדש בקנה. אני מתחיל להתרשם שמדובר בעמוס גיתאי של הפאנק-סינמה הישראלי. היא עובדת בקצב, חסרת מנוחה, וכל הזמן רק מנסה דברים. אז בשעה שחברי האקדמיה מתלבטים האם לשלוח את "ג'ו ובל" לאוסקר, חושפת קידר את האקספרימנט החדש שלה, "סופעולם".
אתם בוודאי זוכרים שלפני כמה שבועות קידר חיפשה (גם כאן) בית פרטי עם בריכה לצילומי לילה אחד. ובכן, "סופעולם" הוא סרט שצולם בבית אחד, בלילה אחד, במשך 14 שעות רצופות. השחקנים קיבלו דף דמויות יומיים לפני וזה כל מה שהם ידעו. היה טייק אחד לכל סצינה. אם כל במאי אחר היה אומר לי שזה מה שהוא עשה, הייתי מצטמרר ממה שעשוי לצאת מזה – לא יודע, ספונטניות וקולנוע לדעתי לא הולכים יחד – אבל איכשהו קידר מצליחה לבקבק גרוב בסרטיה כך שאני חייב בשלב הזה לסמוך עליה. וגם הטיזר הנ"ל עושה צמרמורת קלה. והרשו לי להוסיף, כדי לאזן קצת את האוכלוסיה הנורא מרוכזת בעצמה שם: אני יאיר, בן 44, ואני רק לא רוצה שהבנות שלי ימותו.
לא עוד מלחמה א': קאנון וזומבים
"בשר תותחים", הצילומים
בשבועות האחרונים התקיימו פה ושם הקרנות מבחן ראשונות של "בשר תותחים" סרט הצבא/מלחמה/זומבים שמביים איתן גפני (פיצ'ר אימה שהוא גם סרט הגמר שלו מאוניברסיטת תל אביב). עכשיו, לקראת סוף הפוסט-פרודקשן פונה גפני אליכם, צופים וקוראים יקרים, כדי לעזור לו לגייס 25,000 דולר לממן את האפקטים, האון-ליין והמיקס. הקמפיין הזה חושף גם קצת מאיך שהסרט הולך להיראות:
"העולם מצחיק" ו"למלא את החלל": חם וקר
מחרתיים (שישי) נפתחת ההצבעה לשלב השני של פרסי אופיר, לקביעת הזוכים מבין הסרטים המועמדים. ההצבעה תימשך עד יום חמישי הבא (6.9). והיום, בתזמון מצוין, יוצאים שני הסרטים העיקריים בתחרות – "העולם מצחיק" ו"למלא את החלל" – לכבוש את העולם. "למלא את החלל" של רמה בורשטיין יוצא לוונציה, שם תתקיים בכורתו העולמית ביום ראשון. והבוקר הגיעה הבשורה ש"העולם מצחיק" יפתח את הסיבוב הבינלאומי שלו בפסטיבל שיקגו באוקטובר, שם הוא יתחרה בתחרות המרכזית, ומשם ימשיך לפסטיבל פאלם ספרינגס בסוף דצמבר.
פסטיבל שיקגו כבר העניק לזרחין את פרס התסריט על "אביבה אהובתי" ב-2006, כך שהוא חוזר לפסטיבל שכבר מכיר אותו (גם "הכוכבים של שלומי" הוצג בו). וזו בחירה מעניינת, לדלג על הפסטיבלים האמנותיים וללכת ישר לפסטיבלים המסחריים, פסטיבלי קהל. אם "העולם מצחיק" כבר היה זוכה באופיר הייתי חשב שזה מהלך קד"מ אוסקרי מצוין: הפסטיבלים בשיקגו ובפאלם ספרינגס (וגם טרייבקה), הם מקפצות טובות יותר לסרט הזר מאשר ונציה וקאן (אם נזכרים בסיפור "הר ברוקבק", הרי שיש לוונציה אפילו מעין קללה בכל הקשור לאוסקרים).
פסטיבל חיפה 2012: דפדוף ראשון בתוכניה
רק הרוח
רשימת הסרטים של פסטיבל חיפה הגיעה אליי ואפשר כבר להתחיל לראות איזה מהסרטים המסקרנים של השנה נוכל למצוא שם. בניגוד לתקוותי, "המאסטר" של פול תומס אנדרסון לא נמצא שם. אבל בואו נראה מה כן:
המירוץ לחצי מיליון
אני מפסיק לרגע את אריזת הבלוג בניילון עם פצפצים לקראת מעבר הדירה הקרוב כדי לעדכן קצת מהנעשה בקופות בארץ בימים האחרונים.
– "טד" הוא שובר הקופות של השבועיים האחרונים. הוא עבר כבר לפני שבוע את המאה אלף צופים והאולמות עדיין מלאים.
– "מחוברים לחיים" יחגוג השבוע את העובדה שהוא מכר כבר 500,000 כרטיסים בהקרנה חגיגית בסינמטק תל אביב שכל הכנסותיה קודש לבית לווינשטיין. ועכשיו מתחיל הדו-קרב הצמוד של השנה: גם "מדגסקר 3" מתקרב לחצי מיליון צופים
חיפה ואייקון: אפלק וקרוננברג
הנה הצצה ראשונה למה שיקרה השנה בסוכות בפסטיבל חיפה ובפסטיבל אייקון, שגם השנה יתקיימו בו בזמן. הסרטים הראשונים שצצים בשניהם מעוררים סקרנות רבה. ולא רק בתאריכים הם עולים אחד על השני, גם בנושאים יש חפיפה. תכף תראו. פסטיבל חיפה ייפתח במוצאי שבת 29.9 בהקרנת הסרט "ארגו", סרטו השלישי של בן אפלק כבמאי. הסרט מספר סיפור אמיתי כנראה המתרחש ב-1979 בו מגלם אפלק סוכן סי.איי.איי שנדרש להגות רעיון למבצע חילוץ אמריקאים הלכודים בטהרן, והוא עושה זאת תחת הכיסוי של צוות צילום לסרט מדע בדיוני שמגיע לצלם בעיר סרט שלא היה ולא נברא. הנה הטריילר. הוא נראה נהדר:
נדב לפיד על "היו זמנים באנטוליה". פוסט אורח
"היו זמנים באנטוליה". ובכן, יצירת מופת
לפני כמה ימים פרסמתי את הבחירות של כמה מהנציגים הישראלים למשאל הסרטים הגדולים של כל הזמנים של "סייט אנד סאונד". אחד מהם היה נדב לפיד (שסרטו "השוטר", בעצמו היה אחד מהסרטים הטובים של השנה שעברה במשאל סיכום השנה של אותו כתב עת). כשראיתי שאחד הסרטים שלפיד ציין כאחד מעשרת הסרטים הטובים בכל הזמנים הוא "היו זמנים באנטוליה" ביקשתי מלפיד שיכתוב לנו כמה מילים לבלוג על הבחירה הזאת. התזמון היה מושלם: "היו זמנים באנטוליה", יצירת המופת הטורקית של נורי בילגה ג'יילון, יצא בסוף השבוע להקרנות מסחריות בארץ (בקולנוע אורלנדו בבית ציוני אמריקה). לפיד רץ ביום חמישי לבית ציוני אמריקה לצפייה שניה בסרט, וזה מה שהוא כתב בעקבותיה:
צ'או. מה פספסתי?
שימו לב. פוסט ארוך עם המון אייטמים וקטעי וידיאו.
יש רגעים שבהם אני חוזר לישראל פטריוט נלהב, מלא אהבה למדינה הזאת (על אף תופי המלחמה המעצבנים שלה שנדמה שרק הלכו וגברו בימים שבהם נעדרתי). זה קרה מרגע הכניסה לטרמינל של נתב"ג. אחרי חמישה ימים שבהם למצוא אינטרנט אלחוטי היו סיוט, נתב"ג מציע אינטרנט אלחוטי חינם ומהיר שתוך שניות שלח לי את המיילים שהיו בתיקיות הטיוטה בימים האחרונים, נכתבו אך לא נשלחו. ישראל היא גן עדן של חיבוריות, ובכל פעם שאני קופץ שניה החוצה אני נדהם מכמה שזה שונה בכל מקום אחר.
תגובות אחרונות