ככר מוגרבי, אמצע שנות החמישים
מחווה מקסימה מצד שאול דישי בפייסבוק שהעלה את התמונה הזאת לרגל השקתו המחודשת של בלוג זה. תמונה נהדרת בעיניי, כשסינמסקופ לא היה בלוג אלא שיטת הקרנה. הגלויה (שנראית צבועה ביד) מראה את ככר מוגרבי בתל אביב, ובית המקדש במרכז הוא קולנוע מוגרבי. הצילום הוא כנראה מסביבות 1954-1955, כשהוקרן שם "The High and the Mighty" של וויליאם וולמן עם ג'ון וויין וקלייר טרבור. עשור וחצי אחר כך תככב הכיכר הזאת ב"תעלת בלאומילך" של אפרים קישון.
אמש בוונציה. מימין: עירית שלג, רמה בורשטיין, יפתח קליין, הדס ירון
חמש הערות אפרופו הבכורה של "למלא את החלל" בפסטיבל ונציה אתמול:
על "גולדברג ואייזנברג" של אורן כרמי כתבתי לראשונה בינואר, כשהיה בשלב העריכות. עכשיו הגיעה הבשורה שהסרט יוקרן במסגרת ה"פרינג'ידר", מסגרת הקולנוע העצמאי/אלטרנטיבי של פסטיבל חיפה יחד עם מיזם הפרינג' של מרט פרחומובסקי ואלעד פלג.
והנה הצצה ראשונית ובלעדית לסצינה מתוך הסרט:
"גולדנברג ואייזנברג" יוקרן בחיפה לצד "אני ביאליק" של אביב טלמור ו"רשימות קצמן" של אמנון וינר (החבר הכי טוב שלי מאז כיתה ג'), שבהם נעסוק בימים הבאים.
בחודשים האחרונים עקבנו באופן מאופק אחר תחרות סרטים קצרים ביו-טיוב שהגה רידלי סקוט. שלושה יוצרים ישראליים עלו לשלב חצי הגמר בין 50 מתמודדים מהעולם, ואני מודה שכשאיש מהם לא העפיל לשלב הגמר שנה עשרה סרטים, קצת ירד לי מהתחרות הזאת. אבל שלשום בפסטיבל ונציה הכריז מייקל פסבנדר, שותפו של סקוט למיזם (ול"פרומתיאוס"), על הסרט הזוכה.
והזוכה הוא "האשמה" של הבמאי הספרי דויד ויקטורי. ויקטורי זכה בחצי מיליון דולר מענק להפיק סרט באורך מלא. הנה הסרט הזוכה:
"מחוברים לחיים" הוא כרגע הסרט הכי נצפה השנה בישראל עם חצי מיליון צופים, הוא גם הסרט הכי קופתי בצרפת בכל הזמנים ואחד הסרטים הזרים (קרי, לא דוברי אנגלית) הכי קופתיים אי פעם בעולם. מדהים. וגם אם אני קצת ציני כלפי הסרט, זה עדיין חביב בעיניי ששני במאיו – אוליביה נקש ואריק טולדנו – הם דוברי עברית טובה למדי (בייחוד אריק). לכן נחמד לראות אותם במשרדם הצרפתי מאחלים לחצי מיליון צופיהם בארץ "שנה טובה", לרגל צאת הסרט בארץ בדי.וי.די:
סינמסקופ עברי משנת 1973
שלום לכולם. זהו חזרנו הביתה. הכתובת המקורית של "סינמסקופ", אותה רכשתי ב-2004, חוזרת להיות כתובת הבית הרשמית של המדור. תודה לכל האנשים שהיו שותפים שלי בימיי אורנג' – לגדי, ליניב ולשי – שהאמינו בבלוג והלכו איתו כברת דרך ארוכה. אז הביטו סביב, זה הבית החדש. תודה לאורי צציק שטיפל בכל הצד הטכני של העברת הכבודה בין השרתים. בינתיים נראה לי שהכל עובד. עדכנו אותי אם יש אתלכם תקלות. כן, בלוג חדש זה קצת כמו נעל. לוקח כמה ימים להתרגל. אבל תראו, סוף סוף רוחב טור גדול, אחרי שנים שהיינו עם 430 פיקסלים יש לנו עכשיו 600 פיקסלים לטקסטים, תמונות וסרטוני וידיאו. ובכלל, יש לי עכשיו לא מעט שדרוגים שלא היו לי בימי אורנג', ואני מקווה שרק נוסיף עוד בקרוב.
אם הייתם מנויים לקבלת עדכונים על פוסטים חדשים במייל, גם זה היה אמור לעבור לבלוג החדש. עקבו וראו אם זה אכן קורה. אם אתם רוצים להצטרף למנוי הבלוג במייל, תיבת ההצטרפות נמצאת בטור הצד משמאל.
ברגעים אלה, בין העבודה על העברת הבלוג ועיצובו וכתיבת תכנים וצפייה בסרטים, אני גם מנהל דיונים עם נותני חסויות אפשריים, בתקווה להמשיך ולהפוך את הבלוג לעסק כלכלי, ולא סתם לתחביב. עד שזה יקרה, אתם מוזמנים להביע את הערכתכם לבלוג, ולהשתתף בעלויות התפעול שלו בתיבת התרומות משמאל.
אתם גם יכולים ואולי אף צריכים לעקוב אחר "סינמסקופ" בפייסבוק. גם שם אשדרג מעתה את הפעילות ואעלה שם תוספות בלעדיות, אז לא כדאי לכם לפספס. אשמח לעזרתכם בהפצת תכני הבלוג בפייסבוק ובטוויטר.
אם אתם די חדשים בבלוג ולא יודעים את סיפור הרקע ואת כללי היסוד, בדקו את ההקדמה כאן. אם נמחקה תגובה שלכם מאיזור הטוקבקים, רוב הסיכויים שכאן תמצאו את התשובה למה.
אוקיי, אני חוזר לעבודה. יש לנו גם את פסטיבל ונציה. גם ההצבעה לפרסי אופיר בעיצומה. ויש עוד כמה תיקוני צבע קטנים לעשות כאן ולראות שכל החיווטים עובדים. הסתובבו באיזור, תראו מה חדש. אני כאן לתגובות ושאלות.
תודה לכם, לקהל הקוראים הקבוע ההולך וגדל של הבלוג. אני מקווה שעברתם משם לפה. זה הזמן לשנות את קיצור הדרך שלכם לכתובת הזאת (כמה מוותיקי הבלוג שמעולם לא שינו את הכתובת הזאת מקיצורי הדרך כבר הסתובבו כאן כשעוד הכל היה פיגומים בחמשת הימים האחרונים).
אה. מי מזהה מאיזה פוסטר של סרט ישראלי לקוח הפרט הקטן שהוגדל מאוד בראש הפוסט הזה?
עשרה מסרטי פסטיבל ונציה המוצגים במסגרת ה"אוריזונטי" מוצעים לראשונה לצפייה בסטרימינג במקביל לבכורתם בפסטיבל. ביניהם "מנתק המים" של עידן הובל. המחיר הוא 4.20 יורו (כ-20 שקל) ל-24 שעות. הנה הלינק.
אולפני צ'ינה-צ'יטה ברומא, בשבוע שעבר | צילום: ורד פלוק (לחצו להגדלה)
הביקור שלי ברומא בשבוע שעבר היה הפעם השלישית שלי בעיר, אבל זו הפעם הראשונה שבה הלכתי לבקר באולפני צ'ינה-צ'יטה, הבית של הקולנוע האיטלקי. ומזל שכך, כי כשהגעתי לשם הבנתי שלא בטוח שהמקום הזה עדיין יהיה שם בביקורי הרביעי בעיר. הנה דיווח שלי מהמסע לשם.
וול וול, לרוני קידר יש סרט חדש בקנה. אני מתחיל להתרשם שמדובר בעמוס גיתאי של הפאנק-סינמה הישראלי. היא עובדת בקצב, חסרת מנוחה, וכל הזמן רק מנסה דברים. אז בשעה שחברי האקדמיה מתלבטים האם לשלוח את "ג'ו ובל" לאוסקר, חושפת קידר את האקספרימנט החדש שלה, "סופעולם".
אתם בוודאי זוכרים שלפני כמה שבועות קידר חיפשה (גם כאן) בית פרטי עם בריכה לצילומי לילה אחד. ובכן, "סופעולם" הוא סרט שצולם בבית אחד, בלילה אחד, במשך 14 שעות רצופות. השחקנים קיבלו דף דמויות יומיים לפני וזה כל מה שהם ידעו. היה טייק אחד לכל סצינה. אם כל במאי אחר היה אומר לי שזה מה שהוא עשה, הייתי מצטמרר ממה שעשוי לצאת מזה – לא יודע, ספונטניות וקולנוע לדעתי לא הולכים יחד – אבל איכשהו קידר מצליחה לבקבק גרוב בסרטיה כך שאני חייב בשלב הזה לסמוך עליה. וגם הטיזר הנ"ל עושה צמרמורת קלה. והרשו לי להוסיף, כדי לאזן קצת את האוכלוסיה הנורא מרוכזת בעצמה שם: אני יאיר, בן 44, ואני רק לא רוצה שהבנות שלי ימותו.
תגובות אחרונות