ביום ראשון, כשעברתי לבלוג החדש והעצמאי הזה, הוספתי מצד שמאל תיבה המקשרת לחשבון הפיי-פל שלי ובה בקשה: מי מכם שנהנה מהבלוג ורוצה לעזור לי במימון התפעול שלו, בייחוד בשלב הזה בו ההוצאות הטכניות והעיצוביות גדולות, ובשעה שאני עדיין בשיחות ובמו"מ עם ספונסרים אפשריים אחרים, מוזמן לעשות זאת. לתדהמתי, אנשים באמת עושים את זה. זה די מדהים (והאמת, מרגש בצורה שאני לא יכול לתאר). אבל זה עורר בי גם המון שאלות פרקטיות וערכיות שלא העליתי על דעתי לפני כן. אולי תוכלו לעזור לי בהן.
אן תומפסון מסכמת את פסטיבל טלורייד, ואגב כך חושפת את אחד הפאקים בשיטה הישראלית לבחירת הנציג לאוסקרים. אחד הסרטים המדוברים שיצאו מטלורייד הוא "שומרי הסף", הסרט התיעודי המרשים והלופת של דרור מורה על השב"כ, שמבחינת תומפסון הוא אחד מארבעת הסרטים המשמעותיים ביותר שהוצגו בפסטיבלון הזה, לצד הסרטים החדשים של מיכאל האנקה ובן אפלק. סוני פיקצ'רס קלאסיקס קנו את הסרט להפצה באמריקה והאולמות בטלורייד היו מפוצצים והבאז סביב הסרט בשמים. למרות שזה סרט תיעודי (אבל עם אפקטים דיגיטליים שמעולם לא נראו בסרט ישראלי) אם הוא היה הנציג הישראלי לאוסקרים הוא בטוח היה משתלב בתשיעיה, ואולי גם בחמישיה.
אלא ש"שומרי הסף" לא יכול להיות נציג ישראל לאוסקרים. למה? continue reading…
ניל יאנג (לא ההוא) הוא בלוגר קולנוע חרוץ שמתרוצץ בין פסטיבלי קולנוע וגם כותב ביקורות כעת ל"הוליווד ריפורטר". בקטע שלו בחיים זה להמר על הזוכים הפוטנציאליים בפסטיבלי הקולנוע, על סמך תחושות בטן וזמזום. מבין הסרטים שכבר הוצגו בוונציה (חצי מסרטי התחרות כבר הוקרנו), יאנג אומר ש"למלא את החלל" של רמה בורשטיין הוא הסרט עם הדיבור הכי חזק סביבו לזכייה באריה הזהב. הוא מתאר את השיחות על הסרט כעל סיפור סינדרלה ממש, של במאית שאיש לא שמע עליה ועכשיו כולם מדברים עליה ומהופנטים ממנה. במקום שני אחריה, מבין הסרטים שכבר הוצגו, טוען יאנג, נמצא "המאסטר" של פול תומס אנדרסון, שהוא מהמר שייצא מהפסטיבל (בראשות מייקל מאן) עם פרס הבמאי, כפי שקרה עם "זה יגמר בדם". continue reading…
ככר מוגרבי, אמצע שנות החמישים
מחווה מקסימה מצד שאול דישי בפייסבוק שהעלה את התמונה הזאת לרגל השקתו המחודשת של בלוג זה. תמונה נהדרת בעיניי, כשסינמסקופ לא היה בלוג אלא שיטת הקרנה. הגלויה (שנראית צבועה ביד) מראה את ככר מוגרבי בתל אביב, ובית המקדש במרכז הוא קולנוע מוגרבי. הצילום הוא כנראה מסביבות 1954-1955, כשהוקרן שם "The High and the Mighty" של וויליאם וולמן עם ג'ון וויין וקלייר טרבור. עשור וחצי אחר כך תככב הכיכר הזאת ב"תעלת בלאומילך" של אפרים קישון.
אמש בוונציה. מימין: עירית שלג, רמה בורשטיין, יפתח קליין, הדס ירון
חמש הערות אפרופו הבכורה של "למלא את החלל" בפסטיבל ונציה אתמול:
על "גולדברג ואייזנברג" של אורן כרמי כתבתי לראשונה בינואר, כשהיה בשלב העריכות. עכשיו הגיעה הבשורה שהסרט יוקרן במסגרת ה"פרינג'ידר", מסגרת הקולנוע העצמאי/אלטרנטיבי של פסטיבל חיפה יחד עם מיזם הפרינג' של מרט פרחומובסקי ואלעד פלג.
והנה הצצה ראשונית ובלעדית לסצינה מתוך הסרט:
"גולדנברג ואייזנברג" יוקרן בחיפה לצד "אני ביאליק" של אביב טלמור ו"רשימות קצמן" של אמנון וינר (החבר הכי טוב שלי מאז כיתה ג'), שבהם נעסוק בימים הבאים.
בחודשים האחרונים עקבנו באופן מאופק אחר תחרות סרטים קצרים ביו-טיוב שהגה רידלי סקוט. שלושה יוצרים ישראליים עלו לשלב חצי הגמר בין 50 מתמודדים מהעולם, ואני מודה שכשאיש מהם לא העפיל לשלב הגמר שנה עשרה סרטים, קצת ירד לי מהתחרות הזאת. אבל שלשום בפסטיבל ונציה הכריז מייקל פסבנדר, שותפו של סקוט למיזם (ול"פרומתיאוס"), על הסרט הזוכה.
והזוכה הוא "האשמה" של הבמאי הספרי דויד ויקטורי. ויקטורי זכה בחצי מיליון דולר מענק להפיק סרט באורך מלא. הנה הסרט הזוכה:
"מחוברים לחיים" הוא כרגע הסרט הכי נצפה השנה בישראל עם חצי מיליון צופים, הוא גם הסרט הכי קופתי בצרפת בכל הזמנים ואחד הסרטים הזרים (קרי, לא דוברי אנגלית) הכי קופתיים אי פעם בעולם. מדהים. וגם אם אני קצת ציני כלפי הסרט, זה עדיין חביב בעיניי ששני במאיו – אוליביה נקש ואריק טולדנו – הם דוברי עברית טובה למדי (בייחוד אריק). לכן נחמד לראות אותם במשרדם הצרפתי מאחלים לחצי מיליון צופיהם בארץ "שנה טובה", לרגל צאת הסרט בארץ בדי.וי.די:
סינמסקופ עברי משנת 1973
שלום לכולם. זהו חזרנו הביתה. הכתובת המקורית של "סינמסקופ", אותה רכשתי ב-2004, חוזרת להיות כתובת הבית הרשמית של המדור. תודה לכל האנשים שהיו שותפים שלי בימיי אורנג' – לגדי, ליניב ולשי – שהאמינו בבלוג והלכו איתו כברת דרך ארוכה. אז הביטו סביב, זה הבית החדש. תודה לאורי צציק שטיפל בכל הצד הטכני של העברת הכבודה בין השרתים. בינתיים נראה לי שהכל עובד. עדכנו אותי אם יש אתלכם תקלות. כן, בלוג חדש זה קצת כמו נעל. לוקח כמה ימים להתרגל. אבל תראו, סוף סוף רוחב טור גדול, אחרי שנים שהיינו עם 430 פיקסלים יש לנו עכשיו 600 פיקסלים לטקסטים, תמונות וסרטוני וידיאו. ובכלל, יש לי עכשיו לא מעט שדרוגים שלא היו לי בימי אורנג', ואני מקווה שרק נוסיף עוד בקרוב.
אם הייתם מנויים לקבלת עדכונים על פוסטים חדשים במייל, גם זה היה אמור לעבור לבלוג החדש. עקבו וראו אם זה אכן קורה. אם אתם רוצים להצטרף למנוי הבלוג במייל, תיבת ההצטרפות נמצאת בטור הצד משמאל.
ברגעים אלה, בין העבודה על העברת הבלוג ועיצובו וכתיבת תכנים וצפייה בסרטים, אני גם מנהל דיונים עם נותני חסויות אפשריים, בתקווה להמשיך ולהפוך את הבלוג לעסק כלכלי, ולא סתם לתחביב. עד שזה יקרה, אתם מוזמנים להביע את הערכתכם לבלוג, ולהשתתף בעלויות התפעול שלו בתיבת התרומות משמאל.
אתם גם יכולים ואולי אף צריכים לעקוב אחר "סינמסקופ" בפייסבוק. גם שם אשדרג מעתה את הפעילות ואעלה שם תוספות בלעדיות, אז לא כדאי לכם לפספס. אשמח לעזרתכם בהפצת תכני הבלוג בפייסבוק ובטוויטר.
אם אתם די חדשים בבלוג ולא יודעים את סיפור הרקע ואת כללי היסוד, בדקו את ההקדמה כאן. אם נמחקה תגובה שלכם מאיזור הטוקבקים, רוב הסיכויים שכאן תמצאו את התשובה למה.
אוקיי, אני חוזר לעבודה. יש לנו גם את פסטיבל ונציה. גם ההצבעה לפרסי אופיר בעיצומה. ויש עוד כמה תיקוני צבע קטנים לעשות כאן ולראות שכל החיווטים עובדים. הסתובבו באיזור, תראו מה חדש. אני כאן לתגובות ושאלות.
תודה לכם, לקהל הקוראים הקבוע ההולך וגדל של הבלוג. אני מקווה שעברתם משם לפה. זה הזמן לשנות את קיצור הדרך שלכם לכתובת הזאת (כמה מוותיקי הבלוג שמעולם לא שינו את הכתובת הזאת מקיצורי הדרך כבר הסתובבו כאן כשעוד הכל היה פיגומים בחמשת הימים האחרונים).
אה. מי מזהה מאיזה פוסטר של סרט ישראלי לקוח הפרט הקטן שהוגדל מאוד בראש הפוסט הזה?
עשרה מסרטי פסטיבל ונציה המוצגים במסגרת ה"אוריזונטי" מוצעים לראשונה לצפייה בסטרימינג במקביל לבכורתם בפסטיבל. ביניהם "מנתק המים" של עידן הובל. המחיר הוא 4.20 יורו (כ-20 שקל) ל-24 שעות. הנה הלינק.
תגובות אחרונות