שלשום כתבתי על כך שיש דמיון כללי (מאוד מאוד כללי) בין שני הסרטים הישראליים שיצאו בסוף השבוע: "ניקה" ו"2 בלילה". בשניהם גבר ואשה מעבירים מערכת יחסים קצרה וקומפקטית ולילית במקום סגור. זה כל הדמיון. אסוציאטיבי בלבד. אבל זה לא מספיק, יש עוד. כך נראות הכרזות של שניים מהסרטים שיצאו בסוף השבוע בארץ:
דומה, לא? (תודה לעמית על הטיפ).
ואם כבר הזכרנו את "המילים", הנה הביקורת הקצרצרה שלי על הסרט הנשכח בקלות הזה:
פורסם ב"פנאי פלוס", 5.9.2012
“ניקה", סרטו החדש של ארנון צדוק כבמאי, הוא ההפך המוחלט מ"2 בלילה". ההוא סרט מעודן, שנון, קליל, מלא הומור, קל דעת באופן הכי מקסים, הוא כמו הבועות שמקפצות מעל כוס השמפניה ומדגדגות את האף. “ניקה" הוא כמו בלוק שנופל לכם על הראש. סרט קודר וכבד, אגרסיבי מאוד, כולו סקס ואלימות.
הדס ירון וקים קי-דוק, רגע לפני הטקס בוונציה. צילם באייפון: אסף אמיר
הטקס הסתיים. הנה הדיווח.
טקס חלוקת הפרסים מתקיים ברגע זה בוונציה, ונדווח כאן מי זוכה במה. כן, עם כל הכבוד לפול תומס אנדרסון ולטרנס מאליק, העיניים שלנו מסתכלות קודם כל על הסרטים הישראליים בפסטיבל.
ההצבעה לפרסי אופיר ננעלה, ועכשיו יש לרואי החשבון של האקדמיה עד 21.9, מועד הטקס, לספור את הקולות. אבל רגע, ההצבעה היתה אלקטרונית, אז בטח גם הספירה אלקטרונית. למה צריך כל כך הרבה זמן בין נעילת ההצבעה ועד מועד הטקס? למה לא להאריך את ההצבעה בעוד שבוע (ההצבעה התקיימה שבעה ימים)? נקודה למחשבה לשנה הבאה.
מאז ימיי ב"העיר", לפחות שמונה שנים שאני עורך מעין מדגם מאוד לא מדעי ומאוד לא פורמלי בין חברי אקדמיה בניסיון להבין לאן נושבת הרוח לקראת הטקס, למי הם הצביעו. על פי רוב, אפשר תוך עשרה אנשים לדעת טוב מאוד מה קורה: יש סרט אחד שמוביל באופן מובהק. השנה לא. פניתי למאה חברי אקדמיה ונדהמתי מכמה שהמצב צמוד. הוא צמוד מאוד מאוד כמעט בכל הקטגוריות.
צוות "למלא את החלל" בוונציה יהיה במתח ביממה הקרובה: האם הוא ייצא עם פרס מהפסטיבל? הספקולציות רבות: האם העובדה שארי פולמן יושב בחבר השופטים תהיה לטובת הסרט או לרעתו? continue reading…
"2 בלילה". צילום: גלי איתן
פורסם ב"פנאי פלוס", 5.9.2012
פלאי פלאות מה שקורה עם הקולנוע הישראלי. ראו, למשל, מה שקורה השבוע: שני סרטים ישראליים עולים יחד: “2 בלילה” של רועי ורנר ו”ניקה” של ארנון צדוק. שניהם צולמו לפני כשנתיים והיו מוכנים וגמורים לפני שנה. ואחרי שנה של התמהמהות הם יוצאים יחדיו. ובאופן פלאי לשניהם יש נקודת השקה רעיונית: גבר ואשה נפגשים ומעבירים מערכת יחסים שלמה בפרק זמן קצר בתוך חלל סגור. שניהם סרטים אפלים וליליים. אחד מהם הוא גם סרט נורא מקסים.
continue reading…
כמה כותרות בקשר לפרסי אופיר:
א. הטקס יתקיים ביום שישי, 21.9, בצהריים בחיפה. השידור הטלוויזיוני יתקיים באותו יום בערב. כמו בשנה שעברה, אז היה יוסף סידר מועמד, גם הפעם האקדמיה היתה צריכה להתחשב בכך שיש מועמדים שומרי שבת, ולכן הם יצטרכו לקיים את הטקס לפני כניסת השבת.
ב. ההצבעה לפרסי אופיר ננעלה לפני כמה שעות.כבר קיבלתי מיילים מחברי אקדמיה שאמרו לי "אופס! שכחתי להצביע".
ג. בימים האחרונים פניתי לכמה וכמה חברי אקדמיה כדי לשאול אותם לאיזה סרט הם הצביעו כדי לערוך מדגם משלי, כפי שאני עושה בכל שנה. להבין מי מוביל במירוץ. את היום הזה אני מעביר בספירה וחישובים. המצב מאוד מאוד (מאוד) צמוד.
אם אתם חברי אקדמיה, אם הצבעתם, ואם לא פניתי אליכם ואתם רוצים שאספור גם את הקול שלכם, עדיין אפשר. שלחו לי במייל (נמצא תחת "צרו קשר" בראש הדף). אני לא מקבל תגובות אנונימיות, אבל אני מבטיח (כפי שעשיתי בשבע השנים האחרונות) לשמור בסודיות מוחלטת את זהות כל מי שמשתתף בסקר שלי.
ביום ראשון, כשעברתי לבלוג החדש והעצמאי הזה, הוספתי מצד שמאל תיבה המקשרת לחשבון הפיי-פל שלי ובה בקשה: מי מכם שנהנה מהבלוג ורוצה לעזור לי במימון התפעול שלו, בייחוד בשלב הזה בו ההוצאות הטכניות והעיצוביות גדולות, ובשעה שאני עדיין בשיחות ובמו"מ עם ספונסרים אפשריים אחרים, מוזמן לעשות זאת. לתדהמתי, אנשים באמת עושים את זה. זה די מדהים (והאמת, מרגש בצורה שאני לא יכול לתאר). אבל זה עורר בי גם המון שאלות פרקטיות וערכיות שלא העליתי על דעתי לפני כן. אולי תוכלו לעזור לי בהן.
אן תומפסון מסכמת את פסטיבל טלורייד, ואגב כך חושפת את אחד הפאקים בשיטה הישראלית לבחירת הנציג לאוסקרים. אחד הסרטים המדוברים שיצאו מטלורייד הוא "שומרי הסף", הסרט התיעודי המרשים והלופת של דרור מורה על השב"כ, שמבחינת תומפסון הוא אחד מארבעת הסרטים המשמעותיים ביותר שהוצגו בפסטיבלון הזה, לצד הסרטים החדשים של מיכאל האנקה ובן אפלק. סוני פיקצ'רס קלאסיקס קנו את הסרט להפצה באמריקה והאולמות בטלורייד היו מפוצצים והבאז סביב הסרט בשמים. למרות שזה סרט תיעודי (אבל עם אפקטים דיגיטליים שמעולם לא נראו בסרט ישראלי) אם הוא היה הנציג הישראלי לאוסקרים הוא בטוח היה משתלב בתשיעיה, ואולי גם בחמישיה.
אלא ש"שומרי הסף" לא יכול להיות נציג ישראל לאוסקרים. למה? continue reading…
ניל יאנג (לא ההוא) הוא בלוגר קולנוע חרוץ שמתרוצץ בין פסטיבלי קולנוע וגם כותב ביקורות כעת ל"הוליווד ריפורטר". בקטע שלו בחיים זה להמר על הזוכים הפוטנציאליים בפסטיבלי הקולנוע, על סמך תחושות בטן וזמזום. מבין הסרטים שכבר הוצגו בוונציה (חצי מסרטי התחרות כבר הוקרנו), יאנג אומר ש"למלא את החלל" של רמה בורשטיין הוא הסרט עם הדיבור הכי חזק סביבו לזכייה באריה הזהב. הוא מתאר את השיחות על הסרט כעל סיפור סינדרלה ממש, של במאית שאיש לא שמע עליה ועכשיו כולם מדברים עליה ומהופנטים ממנה. במקום שני אחריה, מבין הסרטים שכבר הוצגו, טוען יאנג, נמצא "המאסטר" של פול תומס אנדרסון, שהוא מהמר שייצא מהפסטיבל (בראשות מייקל מאן) עם פרס הבמאי, כפי שקרה עם "זה יגמר בדם". continue reading…
תגובות אחרונות