בריט מרלינג (כוכבת החודש) וריצ'רד גיר ב"עסקה מגונה"
"עסקה מגונה" ("Arbitrage", במקור) הוא מאותם סרטים שאתם לא צריכים מבקרי קולנוע כדי לדעת מה טיבם. המפיצים עשו עבודה מצוינת כדי להעביר לכם מה דעתם על הסרט. "עסקה מגונה"? ברצינות? מה זה, בסטה בשוק הכרמל? הפצה מגונה, מתי כבר נזכה לסרט הזה? השם המקורי – קוראי "דה מרקר" ו"כלכליסט" יידעו לקרוא אותו בתור "ארביטראז'" – משדר את המסר שאנחנו בתוך עולם כלכלי, וול סטריטי, של עסקים חסרי רחמים.
אני מודה, ההתנתקויות האלה קשות לי. יש רגעים שבהם פתאום מרגישים שאפשר בלי – האינטרנט, הסמסים, בדיקת המיילים, ניטור התגובות, זפזופ בין אתרי הניוז והבלוגים האמריקאים – ואז מציפה גם תחושת הנגד. הצמא לדעת מה קורה שם. זו תנועת מטוטלת. וגם רגע החיבור מחדש, והשתייה המהירה של כל כותרות היומיים האחרונים, יש בה מיזוג בין בולמוס ובין אנחת רווחה: לא קרה שום דבר דרמטי (היה שלום חיים חפר, תודה על המילים היפות). ובכל זאת הנה מקבץ של כמה דברים שקרו במהלך החג ויש להם השלכות על חיינו הקולנועיים:
את היומיים הקרובים אקדיש לענייני ראש השנה. יומיים של דין, יומיים של משפט, יומיים של תקווה ותפילה ואמונה שנזכה להיכתב בספר החיים, ואולי אגב כך נצליח – אצליח – להיות קצת יותר טובים. קצת יותר רכים, יותר אמוניים. פחות ציניים. פחות, ובכן, מבקרים.
רגע לפני שמסתיימת שנת תשע"ב הרמתי את ראשי בעודי הולך ברחוב אבן גבירול ופתאום הבחנתי ששלמה אבן גבירול, מגדולי המשוררים וההוגים העברים בספרד, נולד בשנת ד'תשפ"ב, כלומר לפני 990 שנה. כלומר שבעוד עשר שנים, בשנת ה'תשפ"ב, יהיה לו יום הולדת אלף. אני ממש מקווה שיש כבר מישהו בעיריית תל אביב שיושב ומתכנן את חגיגות יום ההולדת האלף לשלמה אבן גבירול. אני כבר מדמיין את הפוסטר: "יה בן אלף".
קראתם את חלק א' עם סרט השנה וכו'? הנה חלק ב' עם השחקנים, הטרנדים, העירום והסרטים הקופתיים של השנה.
continue reading…
כמדי שנה, את מדור ראש השנה אני מקדיש לטקס חלוקת הפרסים האלטרנטיבי שלי לקולנוע הישראלי. המועמדים לפרס: רק הסרטים שהופצו מסחרית בשנה החולפת ("למלא את החלל", לפיכך, יוכל להשתתף רק בשנה הבאה). הקטגוריות: אין. מה שנראה לי ראוי לציון לשבח בשנה החולפת. כך ראיתי את הקולנוע הישראלי בשנה החולפת. פלוס פיסות מידע: מה היו הסרטים הישראליים הכי נצפים השנה? כמה סרטים ישראליים הופצו השנה, וביחס לשנה שעברה? ככה זה נראה בשנים הקודמות. ועכשיו: סרט השנה שלי הוא….
המון זמן עובדים סטיבן ספילברג וטוני קושנר ("מלאכים באמריקה") על התסריט ל"לינקולן". אחרי עיכוב של שנים, הסרט סוף סוף יוצא. כתמיד עם ספילברג, אני סקרן אימים. וכרגיל עם ספילברג כשהוא עוסק בהיסטוריה אני גם משקשק מפחד. ככה נראה הטריילר לסרט שייצא בעוד חודשיים. דעות?
continue reading…
"זהות גנובה"
רגע. אני מתחיל עם רטינה. שוב ממחזרים לנו שמות של סרטים משנות השבעים?! מה קרה, איזשהו הסכם זכויות פקע? וכך, רגע אחרי שקיבלנו סרט בשם "הוואלס האחרון" שלא קשור לסרט ההוא של סקורסזי מ-1977, אנחנו מקבלים את "זהות גנובה", שלא קשור לסרט ההוא מ-1975 מיכאנג'לו אנטוניוני.
ועכשיו נעבור לסרט.
continue reading…
היה לנו טיזר ל"גולדברג ואייזנברג", היה לנו טריילר ל"רשימות קצמן" ועכשיו הנה הסרט השלישי שיוקרן בבכורה במסגרת פרינג'ידר, אירוע הפרינג' של פסטיבל חיפה שיתקיים ב-2.10. "אני ביאליק" של אביב טלמור הוא מוקומנטרי (טרנד!) בו מגלה הבמאי שהוא נינו הבלתי חוקי של המשורר הלאומי. קבלו הצצה:
ואם אתם רוצים כרטיס שני במתנה (או שני כרטיסים בחצי מחיר, לא החלטתי עדיין איך לנסח את הכתובת על חלון הראווה) לפרינג'ידר, בואו לכאן.
זה די מדהים. שלושה סרטים ראיתי ביממה האחרונה, ושלושתם כאילו נוצרו כטרילוגיה. אני מוקסם כשזה קורה, אבל גם משתומם. מאיפה מגיעים הפולסים האלה של סרטים שפתאום מגיעים בו בזמן אל המסך (אל המסך שלי, הם לאו דווקא סרטים שיצאו ממש עכשיו בעולם כולו) וכאילו הולכים יד ביד זה עם זה?
השלושה הם "סלסט וג'סי לנצח", אותו ראיתי אמש ושייצא בקרוב להפצה מסחרית על ידי יונייטד קינג, "שמע את קולי" (Sound of my Voice") שיוקרן בפסטיבל אייקון בסוכות ו"רובי ספארקס" (שעליו כתבתי אתמול) שיוקרן גם הוא בסוכות גם באייקון וגם בפסטיבל חיפה.
תגובות אחרונות