רגע לפני שמסתיימת שנת תשע"ב הרמתי את ראשי בעודי הולך ברחוב אבן גבירול ופתאום הבחנתי ששלמה אבן גבירול, מגדולי המשוררים וההוגים העברים בספרד, נולד בשנת ד'תשפ"ב, כלומר לפני 990 שנה. כלומר שבעוד עשר שנים, בשנת ה'תשפ"ב, יהיה לו יום הולדת אלף. אני ממש מקווה שיש כבר מישהו בעיריית תל אביב שיושב ומתכנן את חגיגות יום ההולדת האלף לשלמה אבן גבירול. אני כבר מדמיין את הפוסטר: "יה בן אלף".
קראתם את חלק א' עם סרט השנה וכו'? הנה חלק ב' עם השחקנים, הטרנדים, העירום והסרטים הקופתיים של השנה.
continue reading…
כמדי שנה, את מדור ראש השנה אני מקדיש לטקס חלוקת הפרסים האלטרנטיבי שלי לקולנוע הישראלי. המועמדים לפרס: רק הסרטים שהופצו מסחרית בשנה החולפת ("למלא את החלל", לפיכך, יוכל להשתתף רק בשנה הבאה). הקטגוריות: אין. מה שנראה לי ראוי לציון לשבח בשנה החולפת. כך ראיתי את הקולנוע הישראלי בשנה החולפת. פלוס פיסות מידע: מה היו הסרטים הישראליים הכי נצפים השנה? כמה סרטים ישראליים הופצו השנה, וביחס לשנה שעברה? ככה זה נראה בשנים הקודמות. ועכשיו: סרט השנה שלי הוא….
המון זמן עובדים סטיבן ספילברג וטוני קושנר ("מלאכים באמריקה") על התסריט ל"לינקולן". אחרי עיכוב של שנים, הסרט סוף סוף יוצא. כתמיד עם ספילברג, אני סקרן אימים. וכרגיל עם ספילברג כשהוא עוסק בהיסטוריה אני גם משקשק מפחד. ככה נראה הטריילר לסרט שייצא בעוד חודשיים. דעות?
continue reading…
"זהות גנובה"
רגע. אני מתחיל עם רטינה. שוב ממחזרים לנו שמות של סרטים משנות השבעים?! מה קרה, איזשהו הסכם זכויות פקע? וכך, רגע אחרי שקיבלנו סרט בשם "הוואלס האחרון" שלא קשור לסרט ההוא של סקורסזי מ-1977, אנחנו מקבלים את "זהות גנובה", שלא קשור לסרט ההוא מ-1975 מיכאנג'לו אנטוניוני.
ועכשיו נעבור לסרט.
continue reading…
היה לנו טיזר ל"גולדברג ואייזנברג", היה לנו טריילר ל"רשימות קצמן" ועכשיו הנה הסרט השלישי שיוקרן בבכורה במסגרת פרינג'ידר, אירוע הפרינג' של פסטיבל חיפה שיתקיים ב-2.10. "אני ביאליק" של אביב טלמור הוא מוקומנטרי (טרנד!) בו מגלה הבמאי שהוא נינו הבלתי חוקי של המשורר הלאומי. קבלו הצצה:
ואם אתם רוצים כרטיס שני במתנה (או שני כרטיסים בחצי מחיר, לא החלטתי עדיין איך לנסח את הכתובת על חלון הראווה) לפרינג'ידר, בואו לכאן.
זה די מדהים. שלושה סרטים ראיתי ביממה האחרונה, ושלושתם כאילו נוצרו כטרילוגיה. אני מוקסם כשזה קורה, אבל גם משתומם. מאיפה מגיעים הפולסים האלה של סרטים שפתאום מגיעים בו בזמן אל המסך (אל המסך שלי, הם לאו דווקא סרטים שיצאו ממש עכשיו בעולם כולו) וכאילו הולכים יד ביד זה עם זה?
השלושה הם "סלסט וג'סי לנצח", אותו ראיתי אמש ושייצא בקרוב להפצה מסחרית על ידי יונייטד קינג, "שמע את קולי" (Sound of my Voice") שיוקרן בפסטיבל אייקון בסוכות ו"רובי ספארקס" (שעליו כתבתי אתמול) שיוקרן גם הוא בסוכות גם באייקון וגם בפסטיבל חיפה.
ראיתי אתמול את "רובי ספארקס", הסרט החדש של ולרי דייטון וג'ונתן פריס ("מיס סאנשיין הקטנה"). פורום פילם/א.ד מטלון נתנו אותו גם לפסטיבל חיפה וגם לפסטיבל אייקון (שצריך למתוח מ-א-ו-ד את הגדרות הז'אנר שלו כדי להכניס את הסרט לתוכו), לפני שהם זורקים את הסרט לפח. הסרט עף מבתי הקולנוע באמריקה אחרי שבעה שבועות בלבד והכנסות של 2 מיליון דולר בלבד. סרטם הקודם הכניס פי 30 יותר מזה וגם זכה בשני אוסקרים. לשם השוואה, סרט אחר שיוקרן באייקון, "על אחריותכם בלבד", סרט דליל תקציב ונטול כוכבים על אדם הטוען שהוא בנה מכונת זמן, שהופק על ידי כמה ממפיקי "מיס סאנשיין הקטנה", הכניס יותר כסף מזה. במילים אחרות: פלופ. אבל… סרט חינני לאללה. כך שכדאי לכם לנצל את הסיבוב הקטן שהוא עושה בארץ כדי לצפות בו.
זה אחד הטריילרים שאני הכי שמח וגאה לעלות בבלוג הזה. חיכיתי לו יותר מעשר שנים. תעבירו את הווידיאו לצפייה במצב HD ושימו על מסך מלא. האישונים שלכם יתמוססו מרוב יופי.
אני לא בטוח אם זו הדרך הכי טובה לספר בתמציתיות את הסיפור של "למלא את החלל", אבל הטריילר הזה בהחלט עושה את העבודה הכי טובה: הוא מראה איך כל שוט ושוט בסרט הזה, פנים או חוץ, תקריב או צילום מרחוק – עשוי מזהב טהור.
תגובות אחרונות