16 נובמבר 2011 | 15:38 ~ 3 Comments | תגובות פייסבוק

טיפות לעיניים

 

"פאני ואלכסנדר" # "2 בלילה" # הצעת עבודה בלוס אנג'לס # הומואים, מוות ואוסקרים # הערב בפריפריה. פוסט גדוש מטעמים

 

חברת קרייטיריון הוציאה את "פאני ואלכסנדר" של אינגמר ברגמן בדי.וי.די ובלו ריי, בעברה דיגיטלית חדשה. וכדי לחגוג את איכות התמונה הם העלו מקבץ פריימים מהסרט לגלריה באתרם. ובצדק: "פאני ואלכסנדר" הוא אחד הסרטים עם הצילום הכי יפה שראיתי אי פעם. כמעט כל שוט וכל פריים שם מרגש אותי. סוון ניקוויסט זכה על הצילום באוסקר. למשל, הפריים בראש הפוסט.

 

==============

 

רוצים לעבוד ב"אינדי-ווייר"? אם אתם גרים בלוס אנג'לס, יש להם הצעה לג'וב ממש מצוין.

 

================

 

רוצים לראות את "2 בלילה", הסרט העצמאי והמקסים של רועי ורנר, עם קרן ברגר וירון ברןבינסקי (שגם כתב את התסריט עם ורנר)? אז במקום לחכות לפברואר, אתם יכולים לראות אותו בטרום בכורה כבר מחר. אני מחבב את הסרט הזה מאוד.

 

=================

 

ג'ונתן רוזנבאום, לשעבר המבקר של ה"שיקגו רידר", מצא את הביקורת הראשונה שהוא כתב, עוד כשהוא היה ג'וני רוזנבאום, בן 15, בעיתון בית הספר התיכון ב-1958.

 

===================

 

טום אוניל מאתר האוסקרים והפרסים "גולד-דרבי", מנסה לחזות מה סיכוייו של כריסטופר פלאמר לזכות באוסקר כשחקן משנה על תפקידו כאביו ההומו של יואן מגרגור ב"בגינרס". הוא סוקר בגלריית תמונות את הזוכים הקודמים באוסקר על משחק שגילמו הומואים או לסביות והגיע למסקנה: כדי ששחקן יזכה באוסקר על גילום גיי הוא צריך א) להיות שחקן סטרייט, ב) שהדמות תמות בייסורים (יש מעט יוצאים מן הכלל). זהירות, המצגת שלו מכילה לא מעט ספוילרים לסרטים שאתם כבר אמורים ממילא לדעת איך הם נגמרו.

 

===============

 

והערב: גם נפתח סינמטק חדש באשדוד (עם הענקת פרס הוקרה להלגה קלר, עורכת הסרטים – היא כבר בת 90 – שגם ערכה את הספר "סיפורי בדים" שאין סטודנט לקולנוע שלא נזקק לו מתישהו); ובבאר שבע מחלקים את פרסי פורום היוצרים התיעודיים.

Categories: בשוטף

16 נובמבר 2011 | 13:46 ~ 2 Comments | תגובות פייסבוק

קרן מקור נגד קרן גשר והקרן החדשה

הפוסט עודכן עם תגובתן של דורית ענבר וזיו נווה.

 

דף הפייסבוק של גדעון גנני, מנכ"ל קרן מקור, תמיד מלא אקשן. גני אוהב להתבטא באופן חופשי, משוחרר ונטול עכבות (או צנזורה עצמית), וכך הוא יכול לאוורר בפומבי את כל מה שוא חושב ומרגיש. לעיתים בענייני פוליטיקה ודיומא, ולעיתים ישירות בתחום בו הוא עוסק. הלילה כתב גנני בפרופיל שלו כתב מחאה נגד קרן גשר והקרן החדשה לקולנוע ולטלוויזיה, בעקבות יום הקולנוע הישראלי שהתקיים אתמול בכנסת, במלאת עשר שנים ליישומו של חוק הקולנוע:

 

"לא בטוח שקנאת קרנות הקולנוע, מרבה תמיד חכמה, אבל בטוח שהיא מרבה רוח רעה ואוירה שלילית. הדברים הבאים נראים כניסיון לכבס את הכביסה המלוכלכת לפני כולם, אבל לפעמים אין ברירה כי "אור השמש הוא חומר הניקוי הטוב ביותר". כמנכ"ל קרן מקור לקולנוע וטלוויזיה, חזרתי עכשיו מאירוע לרגל 10 שנים לחוק הקולנוע. באירוע הוקרן סרטון שכלל קטעי סרטים שהופקו בסיוע קרן מקור וקרן "גשר". בדרך כלל הסיוע של קרן מקור גדול יותר, אך מאחר ו"גשר" ערכה את הסרטון (בלי ידיעת קרן "מקור") היא הציגה את כל הקטעים באופן שניתן היה להבין ממנו שרק "גשר" סייעה להם. האמת, למרות כל המאמצים הבודהיסטים שלי, די כעסתי. כשחזרתי הביתה ובעודי מתרגל נשימות עמוקות, הבחנתי בפייסבוק בפרסום של הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה, שבו פרסמה את הסרט "הצלמניה" (זוכה "דוקאביב" 2011) ביחד עם סרטים אחרים שסייעה בהפקתם (אגב, סרטים ראויים), באופן שהפייסבוקן הסביר יכול היא להתרשם שהיא תמכה גם בהפקת "הצלמניה". בפועל הקרן החדשה העניקה לפרויקט בזמנו רק כ-10,000 ש"ח לפיתוח, אך לא המשיכה בהפקה וקרן מקור היא שתמכה בהפקת הסרט ביחד עם "יס דוקו". חבל, דווקא הייתה לי כוונה לשתף פעולה עם הקרן החדשה, שגם היא נפגעה מ"חגיגות העשור", אבל הפרסום הזה עשה לי משהו. התחלתי בסיבוב נוסף של נשימות עמוקות, אבל זה לא מנע ממני מלקלוט, שלא יעזור כלום – תמיד יהיו קרנות שינסו לפגוע בך בדרך כזו או אחרת. חוץ מקרן מקור, אצלנו מעדיפים לנשום עמוק ולא להציג מצגים העלולים להתפרש לא נכון. קאט. המשך יבוא."

 

דורית ענבר, מנכ"ל הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה מגיבה לפרסום:


"גדעון גנני צודק לחלוטין. הוא תמך בסרט 'הצלמניה' בשלב ההפקה והקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה תמכה בפיתוח בלבד. לאחר שהסרט זכה בפסטיבל דוקאביב ופרסמנו מודעת ברכה לו ולשאר שמונת הסרטים של הקרן שהשתתפו בפסטיבל, התברר לי שגנני חש עצמו נפגע על כך שכביכול נטלנו לנו קרדיט בגין הסרט. הבהרתי לו שבשום אופן לא היתה זו כוונתנו, הסרט נתמך על ידינו בשלב הפיתוח, ואנו גאים להיות שותפים – זוטרים – ליצירת הסרט הזה ומוקירים את קרן מקור מאוד על ההשקעה המרכזית שעשתה בסרט.

 

למרות שכל מי שצריך לדעת (קרי מועצת הקולנוע) מקבל פירוט מדויק, כולל פירוט תקציבי, בנושא מרכיבי התמיכה של כל סרט, הרי להסיר ספק וכעס, כך גם הבהרתי מאותו מועד בכל פורום ובמה בהם נזכר הסרט.

 

לאחר שקיבלתי את המייל ממך וערכתי בירור, נראה שגנני הלין על ידיעה שפרסמנו בפייסבוק הממריצה את היוצרים להצביע בעד הסרטים הזוכים בתחרות הקולנוע הדוקומנטרי השנתית הנערכת ע"י פורום היוצרים הדוקומנטריים (הטקס, אגב יתקיים היום).

זוהי הידיעה שפורסמה בפייסבוק:

רגע לפני סגירת ההצבעה
שימו לב לסרטים הנפלאים המתמודדים בתחרות הקולנוע הדוקומנטרי שתתקיים ביום רביעי הקרוב, אתם עדיין יכולים להשפיע. לא לפספס! ילדי היטלר חזיונות בלתי פוסקים הדירה דומא קוראים לי אחלאם לאה גולדברג בחמישה בתים רעות הצלמניה הטרילוגיה האוזבקית סיסטמה

 

כעולה מהפרסום, אין כאן כל כוונה להדיר מישהו מהזכאים לקרדיט או לנכס לנו קרדיט של אחרים, אבל כדי להסיר כל ספק, להלן ההבהרה שפרסמנו כעת בפייסבוק –

 

הבהרה חשובה: כל הסרטים המפורטים להלן הינם סרטים בהם תמכה הקרן. בסרט 'הצלמניה' תמכה הסרט רק בשלב הפיתוח ואילו שלב ההפקה – נתמך על ידי קרן מקור בראשות גדעון גנני. יתר הסרטים המפורטים נתמכו ע"י הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה בשלב ההפקה.

 

כאמור אנו מוקירים את קרן מקור וגדעון גנני מאוד, ובשום פנים ואופן איננו חפצים, לא לגזול את זכויותיהם ולא לפגוע ברגשותיהם.

בברכה לבבית

דורית ענבר

 

 

עדכון, 24.11.2011: והנה תגובת זיו נווה, מנכ"לית קרן גשר.

 

נראה היה אולי כי העשן התפוגג עם קצב הזמן המוכתב בעולם האינטרנט, הפייסבוק והבלוגים ואותו הטקס לציון עשור הקולנוע שהתקיים אי שם בכנסת כבר מאחורינו, וכך גם תחושות התסכול של חלק נכבד מהמשתתפים באירוע. ועל כן חשבתי שאם אני לא עומדת בקצב, מוטב להניח לתגובה.

אבל רק נראה היה.

הקולות הצורמים שליוו את סיומו של האירוע הזה, נדמה רק גוברים וחורקים יותר ויותר. האווירה העכורה והרוח הרעה עליה דיבר גדעון גנני אינה תולדה של האירוע הזה בכנסת כי אם מלווה את התנהלות הקרנות מזה תקופה ארוכה. פעמים מודחקת, פעמים פורצת. אבל כל הזמן מרחפת מעל פני המים. מעין הכרזת מלחמה בין הקרנות. מלחמה השוררת מזה זמן רב בשל השיטה.

שיטת התחרות בין הקרנות שמשום מה רבים מצדדים בה פוגעת בראש ובראשונה ביוצרים. כקרן ייחודית הפועלת תחת אג'נדת הייעודי, למזלי, למרבית הקרנות אין מניעה לשתף פעולה איתנו ומי שמרוויח מזה הם קודם כל היוצרים.

כך, סרטים הנתמכים ע"י קרן גשר, יכולים וצריכים לקבל את תמיכתם של הקרנות האחרות שתקציבם גדול בהרבה מתקציב הקרן הייעודית. קרן שתפקידה לשמש כסטארט-אפ, כמשלימה, כשחקן חיזוק.

כך, כאשר התבקשתי להעביר לטובת האירוע סרטון המייצג את הקולנוע העוסק בפריפריה, למען יוקרן לצד הטריילר המייצג את הקולנוע הישראלי העלילתי על הישגיו והצלחותיו, לא ראיתי כל צורך להכין גרסה מיוחדת. כך מצא לו סרטון הפרומו של הקרן את דרכו למסך חגיגות העשור וכך הצליח לעורר כעסים ותסכולים חבויים (ואולי לא כל כך חבויים) ולהצית את אש המלחמה המיותרת הזו בשנית.

אבל בוא נניח לסרטון התמים ונפנה לעיקר.

צריך וכדאי ויפה שעה אחת קודם - לחסל את המניע העיקרי לאווירה הזו: עידוד התחרות בין הקרנות!

מי הביא יותר פרסים? מי מכר יותר כרטיסים? מי בחר יותר טוב?

אני מבקשת להפריך מכל וכל את הקשקוש הזה. לכל קרן יש את הסרטים המוצלחים יותר והמוצלחים פחות. לכל קרן יש סרטים שזוכים בפרסים ומשתתפים בפסטיבלים, לכל קרן יש הצלחות וכישלונות בבחירת סרטים. אין לזה ולזהות מנהל הקרן ולא כלום!

האם ניתן לשפוט באופן שוויוני קרנות שתקציביהן שונים בפער עצום זו מזו?

אז נכון אפשר לכעוס האחד על השני ועל המועצה ועל היושב בראשה ועל חבריה ומה יוצא לנו מזה? האם לא נכון יותר לשלוח יד ללחיצה במקום ציפורניים לנעיצה?

אין זה סוד שקיים מתח בין הקרנות, מתח שפוגע קודם כל ביוצרים!

אנחנו אלו שצריכים קודם כל להיכנס לפרופורציות. לזכור על מה ולמה אנחנו כאן. אנחנו אלו שצריכים לנסות למצוא את הדרך להתפייס וליצור אווירה של שוויון, שקיפות ושיתוף פעולה מבלי לחכות שזה ייעשה על ידי אחרים.

ועכשיו כשאני חושבת על זה שוב, נראה שצפרדעים טיבן לקרקר בביצה וכולנו היושבים בה כבר דוברים את השפה היטב. חבל. כי אכן כאמור, שתיקה, יפה לחכמים.

זיו נווה

Categories: בשוטף

15 נובמבר 2011 | 11:25 ~ 2 Comments | תגובות פייסבוק

יום של חג?

אחרי שניים מהימים העגומים ועצובים והטראגיים בתולדות החקיקה להכחדת הדמוקרטיה בישראל – תנסה הברנז'ה התל אביבית (השמאלנית?) לעטות על עצמה חיוכים (מזויפים) ולעלות לכנסת לרגל, אבל לא למחאה או הפגנה, אלא לדווקא לפינוקים ופירגונים. היום הוא יום הקולנוע ישראלי בכנסת, יום חגיגי שמארגן היו"ר, רובי ריבלין, במלאת עשור לחוק הקולנוע הישראלי. זה היום שבו הפוליטיקאים ינסו לשכנע אותנו שזה הכל בזכותם: הרנסנס האדיר של הקולנוע הישראלי בעשר השנים האחרונות הוא לא מעשה ידי הבמאים והמפיקים, אלא הפוליטיקאים שחוקקו את החוק והצילו את המצב.

 

ובכן, אוקיי: ריך לתת קרדיט לפולטיקאים, אלה ששמעו את זעקת המצוקה של תעשיית הקולנוע שיצאה למאבק אדיר בסוף שנות התשעים ועזרו ליצור חוק שאכן עשה מהפכה תשתיתית לקולנוע הישראלי. אבל אני מקווה שאף אחד לא ישכח ששני הסרטים שלמעשה חנכו את העידן הזה – "ההסדר" של יוסף סידר ובעיקר "חתונה מאוחרת" של דובר קוסאשווילי – שני הסרטים הראשונים שהעידו שיש כאן סוף סוף – אחרי שנות בצורת לא קטנות – דור צעיר של קולנוענים שיודעים לתקשר עם קהל, ושהקהל אכן הגיע בזכותם לאולמות, הסרטים האלה נוצרו ויצאו למעשה לפני שחוק הקולנוע נכנס לתוקפו. את ההשפעה האמיתית של חוק הקולנוע על הקולנוע הישראלי – השפעה כמותית, קודם כל – רואים מ-2004 ואילך.

 

האירוע מתחיל בכנסת מהשעה 14:30 עם נאומים וקטעי סרטים, ואז מ-16:30 יהיה דיון במליאה על הקולנוע הישראלי. תעשיית הקולנוע הישראלית הוזמנה, אני מניח שמפיקים רבים יבואו, אני תוהה האם גם יוצרים. אני, בתור חבר מועצת הקולנוע הנוכחית, מתכנן להיות שם גם.

 

אין לי מושג מה מצב האינטרנט האלחוטי בכנסת, אבל אני מקווה להצליח לעדכן משם דיווחים, אם לא כאן אז בטוויטר ובפייסבוק. עקבו שם מ-14:00 ואילך.

Categories: בשוטף

14 נובמבר 2011 | 11:45 ~ 5 Comments | תגובות פייסבוק

איפה הספורט?

את דעתי הקולנועית על "פלייאוף" של ערן ריקליס אני שומר עד צאת הסרט למסכים. אבל ב"הארץ", יואב בורוביץ מקדים את כולם ומפרסם את דעתו על הסרט מנקודת מבטו של כתב ספורט. והיא לא מחמיאה. למשל:

 

עקבתי אחרי רלף קליין מעל 30 שנה. הוא היה איש די מיוחד. תמיד אמר מה שחשב, לא חשש מאיש (כך לפחות נראה), היה מעניין ומקורי, ובעיקר ביקורתי. כשמוסיפים לתכונותיו את סיפור חייו הפנטסטי – ילדות במשפחה עשירה בגרמניה, בריחה מאימת הנאצים, חוויית השואה בהונגריה, עלייה לישראל חסר כל, עלייה לגדולה כשחקן במכבי תל אביב ובנבחרת ישראל, קריירה אגדית כמאמן, כולל אליפות אירופה למועדונים וסגנות אליפות אירופה לנבחרות, ההחלטה לאמן במערב גרמניה, הביקורת הציבורית, החזרה לישראל וההצלחה הגדולה כמאמן הפועל תל אביב, האכזבה המרה מבעלי מכבי תל אביב בעקבות פיטוריו, מחלת הסרטן, פרס ישראל, אימון הנערות בפנימיית הדסים, מסיבת הפרידה המרגשת וחסרת התקדים שערכו לו מאות אוהדים – מבינים שמדובר בחיים מלאים, שיכולים לאכלס לפחות חמישה סרטים.

 

אך יוצרי "פלייאוף", משום מה, בחרו להראות את הפרק המערב גרמני בלבד, תוך שהם מדירים כל כך הרבה סיפורים מרתקים ודמויות מדהימות, שלמעשה ייצרו את הסיפור של רלף האמיתי. סיפור שספק אם היה כמותו בתולדות הספורט הישראלי.

 

ועדיין, יש לברך על כך שנעשה סרט שקשור לספורט ישראלי. אין כמעט כאלה. "בית"ר פרובאנס", "וסרמיל" ו"סוף העולם שמאלה" הם לא ממש כאלה. הספורט הישראלי, בעיקר זה הפופולרי, כמעט לא ייצר סרטים או ספרים, בניגוד כמעט לכל מדינה בעולם הנאור.

 

הפסקה האחרונה מעניינת אותי במיוחד, כי היא ממש נכונה. השבוע, למשל, ייצא בארץ סרט הספורט האמריקאי המצוין "מאניבול", ואם מישהו כמוני שלא מתעניין בשיט בספורט מוצא סרט כזה פשוט מרתק, זה אומר שהפוטנציאל של סרטי הספורט – והספורט כמטאפורה בכלל – גדול בהרבה מקהל היעד של הספורט עצמו.

 

אבל בורוביץ שוכח את סרט הספורט הגדול ביותר בארץ: את "בית שאן, סרט מלחמה". של דורון צברי ורינו צרור. נכון שהוא תיעודי ולא עלילתי (גם ב"מאניבול", אגב, רוב קטעי הספורט הם חומרי ארכיון טלוויזיוניים), אבל הוא בדיוק מה שסרט ספורט צריך להיות. סיפור גדול, המתמקד במשחק אחד קטן.

Categories: בשוטף

13 נובמבר 2011 | 15:42 ~ 6 Comments | תגובות פייסבוק

ובינתיים בהוליווד, לונדון ורחובות

טום שראק/דארת ויידר. צילום: רויטרס/AMPAS

 

 

הלילה התקיים בהוליווד הטקס לחלוקת פרסי אוסקר לשם כבוד שמחלקים ראשי האקדמיה (באנגלית: Governors Awards). בשנה שעברה זכו שם פרנסיס פורד קופולה וז'אן-לוק גודאר, אבל השנה השמות – לפחות לטעמי – היו של אנשים הישגים פחות משמעותיים בתחום הקולנוע: השחקן ג'יימס ארל ג'ונס, המפיקה והשחקנית (ואשת הטלוויזיה) אופרה ווינפרי ואיש האיפור דיק סמית ("מגרש השדים").

 

בפתיחת האירוע עלה טום שראק, נשיא האקדמיה, כשהוא לבוש כמו דארת ויידר, ומלווה על ידי חבורת סטורם-טרופרס, הוא הוריד את המסיכה ופתח ושאל: "… ואיך היה השבוע שלכם?" – תזכורת לכך שבמקביל להפקת כל האירוע הזה, ראשי האקדמיה היו צריכים להתמודד עם כל פרשת ראטנר/מרפי/גרייזר/קריסטל.

 

תלבושת דארת ויידר היתה תזכורת לכך שג'יימס ארל ג'ונס מזוהה בראש ובראשונה בתור הקול של ויידר מששת סרטי "מלחמת הכוכבים" (דיוויד פראוס, השרירן שגילם את ויידר מתחת למסיכה ולא ידע שקולו יוחלף, בטח ישב בביתו ורתח מזעם). ג'ונס גם מוכר לרוב העולם בתור האיש שאומר This is CNN  במעברונים של רשת החדשות, וקולו מזוהה גם עם פרסומות לכרטיסי אשראי (ובתור הקול של מופאסה ב"מלך האריות"). אבל ג'ונס הוא גם שחקן נהדר, גם אם הפילמוגרפיה שלו מצומצמת למדי. אני די משוכנע שמי שעומד מאחורי האוסקר הזה הוא פיל אולדן רובינסון, אחד מראשי האקדמיה (ובמאי/תסריטאי אהוב עלי מאוד), שג'ונס עשה תפקיד מקסים ב"שדה החלומות" שלו. אני יכול לחשוב על עשרים שחקנים שמגיע להם אוסקר כבוד מהאקדמיה לפני ג'ונס על תרומתם לקולנוע ועל הישגים אמנותיים (שלא זכו להערכת האקדמיה בזמן אמת) – אבל אני מעריך שרובינסון דחף שם כהוגן.

 

אלא שכמו גודאר בשנה שעברה, גם ג'ונס לא הגיע לטקס, אבל לא כי הוא מחרים את הוליווד ובז לאוסקרים, אלא כי הוא מככב בווסט אנד בלונדון ב"הנהג של מיס דייזי" מול ונסה רדגרייב (בתפקיד אותו ביצע מורגן פרימן בסרט). אז אתמול, אחרי שהסתיימה ההצגה היומית פלשה האקדמיה ההוליוודית לתיאטרון הלונדוני והעניקה לו את הפרס. הנאום של ג'ונס פשוט מושלם בעיני – בכתיבה ובביצוע – ומוכיח שאכן זכה בפרס שחקן שהוא קלאסה אמיתית. כדאי לכם לצפות בסרטון הזה כאן.

 

=================

 

ל"ואניטי פייר" יש מבקר קולנוע חדש. קוראים לו פול מזורסקי. הנה המדור הראשון שלו, בו הוא מנסה להתמודד עם "מלנכוליה" של לארס פון טרייר ועם "ג'יי אדגר" של קלינט איסטווד. את שניהם הוא לא ממש אהב או הבין, אבל "מלאנכוליה" השאיר עליו רושם גדול יותר (בעיקר בזכות סצינות העירום של קירסטן דאנסט). פתיחת מדורו הראשון, בו הוא מספר על הביקורת הקטלנית שקיבל מווינסנט קאנבי ב"ניו יורק טיימס" על סרטו הראשון, "בוב, קרול, טד ואליס", ועל הטלפון שקיבל מפולין קייל שמרגיעה אותו שלדעת ולדעת עמיתיה סרטו דווקא מצוין, כדאי לקריאה, על הקשר בין יוצרים ומבקרים. ובצירוף מקרים, הסרט הזה של מזורסקי מ-1969, ישודר בערוץ "הוט פריים" בעוד 11 יום (ב-24.11).

 

===============

 

וארול מוריס כתב ביקורת ל"ניו יורק טיימס" על ספרו החדש של סטיבן קינג, העוסק בחייו של לי הארווי אוסוולד בימים שלפני רצח קנדי, ואחרי שהוא גמר לכתוב את הביקורת הוא גם ביקש לראיין אותו. קינג מדגיש שמדובר ברומן בדיוני, לא ביגרםיה על חייו של אוסוולד, וכן – הוא מאמין שאוסוולד אשם ברצח קנדי ושהוא פעל לבד. זה מה שיצא.

 

===============

 

ובינתיים, אצל האל הארטלי: הוא הצליח לגייס כבר את כל 40,000 הדולר שהוא היה זקוק להם כדי להוציא את הדי.וי.די של סרטו החדש, אבל הוא כל כך הוקסם משיטת המימון הזאת של קיקסטארטר שהוא אומר עכשיו שבזמן שנותר עד סוף הקמפיין (עוד 17 יום) אם הוא יצליח לגייס עוד 40,000 דולר הרי שלמעשה זה יממן לו את כל הוצאות הסרט, כולל המשכורת שהוא חייב לשחקן הראשי שלו, די.ג'יי מנדל.

 

 

================

 

דרך אחרת לממן קולנוע עצמאי היא באמצעות פרסים. אתמול זכתה רוני קידר בפסטיבל סרטי הנשים ברחובות על סרטה "ג'ו ובל". היא גברה על סרטים כמו "לא רואים עליך", "הנותנת" ו"עמק תפארת", שזכו בפרסים בחיפה ובירושלים, וקיבלה 20,000 שקל, שאם אני זוכר נכון את הראיונות שלה לפני יציאת הסרט, זה מכסה בערך חצי מעלות הפקתו. ברכות מ"סינמסקופ", מהתומכים הגדולים של "ג'ו ובל".

Categories: בשוטף

12 נובמבר 2011 | 19:28 ~ 12 Comments | תגובות פייסבוק

לא רואים

אני עדיין מתלבט אם לכתוב ביקורת על "לא רואים עליך" או לא. מצד אחד, אני מתקשה להיזכר בסרט שיותר סבלתי מהצפייה בו מהעת האחרונה. מצד שני, למקרא ולמראה הכתבות העוסקות בסרט והמסבירות עד כמה קרוב ואישי נושא הסרט ליוצרת שלו, מיכל אביעד, אני מרגיש צורך לנהוג כאן בכפפות משי. זה לא סרט, זה וידוי. זה לא סרט, זה סדנת ריפוי בעיסוק. זה לא סרט, זו זעקה גדולה. ואני? אני מבקר סרטים.

 

העניין הוא שנדמה לי שדווקא מיכל אביעד הדוקומנטריסטית – שכמה מסרטיה התיעודיים הערכתי למדי – החמיצה כאן נושא אדיר. טיפול תיעודי, עמוק, מתוחקר, על פרשת "האנס המנומס" משנות השבעים, ועל האופן שבו טיפלו בפרשות אונס במשטרה ובתקשורת אז מול היום, היה מייצר (לטעמי) סרט מוצלח יותר על הפרשה הזאת. הסרט נוגע בזה כחוט השערה, בעוד סרט תיעודי היה יכול להיות משמעותי יותר.

 

אני מביט בצילום (הרע), בדרמטורגיה (הרעה), בכתיבה (הרעה) בעולם הדימויים (המזעזע) ואם הייתי מחמיץ את הכתבות ולא יודע שיש כאן עניין אישי, הייתי כותב על הסרט מילים קשות, ומוסיף שבתור גבר הוא גם עושה כל מה שהוא יכול כדי להעליב ולהפליל אותי ואת כל המגדר שלי באופן אישי וכללי. וזה, בנוסף לכל, גם מכעיס. ואולי זה העניין: שכגבר נדמה לי שהסרט מושך את שטיח הלגיטימציה מתחת לחוות הדעת שלי. כי בעולם של "לא רואים עליך" כל הגברים (ובעיקר, כל לובשי המדים) אנסים. ודרכם של מבקרי קולנוע לאנוס, אני מניח, הוא בקטילה. אז אני לא כותב ביקורת על הסרט.

Categories: בשוטף

11 נובמבר 2011 | 11:11 ~ 5 Comments | תגובות פייסבוק

11-11-11

הפוסט הזה עולה בתאריך 11.11.11 בשעה 11:11, וזה זמן מצוין להזמין את נייג'ל טאפנל שיסביר לנו מה כל כך מיוחד במגברים שלו:

 


 

Categories: בשוטף

10 נובמבר 2011 | 23:43 ~ 7 Comments | תגובות פייסבוק

בילי קריסטל חוזר לאוסקרים

לפני 12 דקות (ב-23:30 שעון ישראל) פרסם בילי קריסטל את 140 התווים הבאים בטוויטר שלו:

 

Am doing the Oscars so the young woman in the pharmacy will stop asking my name when I pick up my prescriptions. Looking forward to the show

 

זה לא קיבל אישרור מאף גורם רשמי או אף בלוג קולנוע,לכן לא ברור האם זו הודעה רשמית או הלצה. אבל כרגע אפשר להתחיל להפיץ: בילי קריסטל כנראה חוזר להנחות את האוסקרים.

 

מה שאומר ששפתו הגסה של ברט ראטנר עוד תתגלה כדבר הטוב ביותר שקרה לאוסקרים מזה שנים. תוך 24 שעות יש להם מפיק עם יותר סטייל (ועם אוסקר) ואת מנחה האוסקר הטוב ביותר בתולדות הטקס (מבין המנחים החיים). זו תהיה הפעם התשיעית של קריסטל בתור מנחה האוסקרים.

Categories: בשוטף

10 נובמבר 2011 | 17:40 ~ 4 Comments | תגובות פייסבוק

החבובות פולשות, ושאר כותרות רגע-לפני-סוף-השבוע

הבליץ של "החבובות" התחיל. קמפיין "החבובות", שהיה עד עכשיו נחלת האינטרנט, הגיע לטלוויזיה. צופי ערוץ דיסני מקבלים כבר שבוע, למעלה מחודש לפני בכורת הסרט, שטיפת מוח חבובותית הגונה. קרמיט וחבריו מופיעים במעברונים, הקליפ של או.קיי גו מקבל רוטציה גבוהה. בנות הבית כבר עומדים עם המעילים ליד הדלת מוכנים לצאת לקנות כרטיסים. לאט, לאט, אני אומר להן, יש עוד חודש.

 

זו סינרגיה בגרסתה הניינטיזית הוותיקה. בישראל לא רואים יותר מדי ממנה, אבל דיסני אלופים בזה: הם יציפו את כל הערוצים שבבעלותם בפרומואים למוצרים שלהם.בגלל שהפרומואים הם תוצרת ערוץ דיסני, אני תוהה של מי היוזמה: האם היא מגיע ממפקדת דיסני העולמית, או שת"פ בין המפיץ הישראלי למפעיל הערוץ המקומי?

 

לעומת זאת, באופן משונה לא ראיתי שום זכר ל"טין טין" בערוץ ניקלודיאון, ערוץ ששותף להפקת הסרט. האם זה רק בגלל שבארץ אין חיבור בין מפעילי הערוץ ובין מפיצי הסרט? או שערוץ ניקלודיאון מראש פחות מאמין שלצופיו יהיה עניין ב"טין טין"?

 

==================

 

ועוד בערוץ דיסני: בשורות טובות למעריצי "פיניאס ופרב", סדרת הטלוויזיה האהובה עליי כרגע – היא חודשה לעונה רביעית. וחדשות עוד יותר טובות: מייקל ארנדט, התסריטאי של "מיס סאנשיין הקטנה" ו"צעצוע של סיפור 3", הובא לשכתב את התסריט לסרט הקולנוע של "פיניאס ופרב" המתוכנן ל-2013. מפיקי "פיניאס ופרב" אומרים שעלילת הסרט תשלב בין עולם האנימציה ובין עולם הלייב אקשן, בסגנון "מי הפליל את רוג'ר ראביט", וזה דווקא לא מלהיב אותי. סרטי ילדים מהעת האחרונה שלקחו דמויות אנימציה והעבירו אותן לעולם האמיתי – "הדרדסים", "אלווין והצ'יפמאנקס", "יוגי דוב" – לא היו כל כך מוצלחים לטעמי האישי. אני מקווה שהם לא יהרסו את פיניאס ופרב.

 

עד כאן כותרות ערוץ דיסני.

 

=================

 

אפרופו החבובות: עכשיו שאדי מרפי פרש מהנחיית האוסקרים הזדרז סקוט וויינברג מ-movies.com להשיק קמפיין פייסבוק וטוויטר לשכנע את העולם שקרמיט וחבריו צריכים להנחות את האוסקרים.

 

================

 

בפייסבוק של סינמה סיטי עלתה טבלה המציגה את כל הסרטים שאמורים לעלות בארץ מעכשיו ועד סוף מרץ 2012, לפי שבוע. תעשו צילום מסך ותראו כמה מהסרטים האלה באמת יופצו, ואם כן, האם יופצו בתאריך המתוכנן.

 

 

==============

 

כבר התלהבתי בעבר ממיזם הסרטים הקצרים של "עין הדג", ועכשיו אני מתלהב בשנית. הנה כרך ב' של המיני-מגזין-הלכאורה-חודשי לענייני סרטים קצרים והוא גדוש בכמה הפתעות מוצלחות למדי. פרויקט העיצוב והווידיאו של בצלאל המציג שדים מהמסורת והמיסטיקה היהודית נהדר בעיניי. ויש שם קליפ חדש שצילם קותימן ללהקת הפשרות, בכיכובו של יונתן קוטנר (שדומה להפליא לאביו, יואב). במקום לאמבד אותם כאן, אני נותן ל"עין הדג" את הקרדיט שמגיע להם ושולח אתכם אליהם (כדי שאם פרטנר יפטרו אותי במהלך השנה הקרובה במסגרת גלי הקיצוצים שלהם, שיהיה בית שיסכים לקלוט אותי).

 

=================

 

כזכור, בעוד יומיים יתקיים היום הבריטי של מיזם "החיים ביום אחד": אזרחי, תושבי ואורחי הממלכה המאוחדת יצלמו את עצמם ואת שגרת חייהם, והקטעים הטובים יכנסו לעוד סרט בסדרת "החיים ביום אחד". אבל מחר, 11.11.11, יתקיים מיזם דומה תוצרת ישראל, ובהפקת הפסטיבל לקולנוע גאה בראשות יאיר הוכנר, שנקרא Gay in a Day. כל הפרטים ואיך משתתפים, כאן. מהר, זה מצטלם מחר.

 

==============

 

דארן ארונופסקי חוזר לסמים. כלומר, לאנטי-סמים. הבמאי של "רקוויאם לחלום" ביים ארבעה תשדירי שירות שמנסים לשכנע בני נוער להתרחק מקראק. רוב הספוטים (חוץ מאחד) בשוט אחד. כולם מטרידים למדי.

 

=================

 

ל"אינדי-ווייר" יש עיצוב חדש. ולפרויקט קולנוע של קרן רבינוביץ' (הקרן שמימנה סרטים כמו "פעם הייתי", "שבעה", "הדקדוק הפנימי" ו"עטאש") יש אתר חדש.

Categories: בשוטף

10 נובמבר 2011 | 07:31 ~ 3 Comments | תגובות פייסבוק

ברט, אדי ובריאן: הלילה בבלאגן האוסקרים

ובכן, אכן לילה לבן עבר על ראשי האקדמיה. טוב, זה לא היה לילה אצלם, אבל זה היה חתיכת יום היפראקטיבי. תחילה ברט רטנר מתפטר/מפוטר, ואז אדי מרפי מודיע שגם הוא פורש ומוותר על תפקיד המנחה, וחמש שעות אחר כך (ב-2:00 שעון ישראל) מגיעה ההודעה שבריאן גרייזר הסכים להיות מפיק האוסקרים.

 

מבחינת האקדמיה, ההסכמה של גרייזר – שותפו של רון הווארד בחברת ההפקות שלהם "אימג'ן" – היא שיחוק. גרייזר הוא אחד המפיקים הבכירים והעסוקים בהוליווד, פעיל כמעט כמו סטיבן ספילברג בכמות הפרויקטים שהוא מריץ בו בזמן לקולנוע ולטלוויזיה. למעשה, הוא (יחד עם רון הווארד) המפיק של "מיליארד סיבות לשוד" שביים ברט ראטנר. הכל נשאר במשפחה. האם, בתור מי שחתם על הצ'ק של אדי מרפי לככב בסרט הזה, הוא ינסה לשכנע את מרפי לחזור? או שהוא יציע את זה עכשיו לבן סטילר? ומה עם צילומי "Rush", הסרט החדש של רון הווארד שהוא מפיק?

 

גרייזר, האיש עם התפסורת הכי לא הגיונית בהוליווד, חתום כמפיק על "ג'יי אדגר", סרטו החדש של קלינט איסטווד, שיש הצופים לו מועמדות ודאית כסרט, ויש אף החוזים זכייה אפשרית של ליאונרדו דיקפריו בפרס השחקן על משחקו בסרט. הוא הפיק הקיץ גם את "הפלישה למערב" (יחד עם ספילברג). הוא זכה באוסקר על הפקת "נפלאות התבונה" והיה מועמד שלוש פעמים נוספות.

 

==============

 

ובינתיים, ברט ראטנר ממשיך להוכיח כמה שהוא בחור אנין טעם. מיד אחרי פיטוריו מהאוסקר פורסם שהוא מתחיל לעבוד על… רימייק לרימייק של "אסקימו לימון". באמת הגיע הזמן שראטנר ובועז דווידזון יעבדו יחד. ראטנר יביים גרסה חדשה ל"הבתולה האמריקאית האחרונה" (למעשה זה "הבתול האמריקאי האחרון"), אלא שאני לא חושב שבימינו אפשר לשים את המילה "בתולה" על פוסטר של סרט.

 

והאם יש סיכוי שאחרי כל הברדק הזה, הוא עדיין יהיה הבמאי של "39 הרמזים", הסרט הראשון בסדרת המתח לבני הנוער שספילברג מפיק?

Categories: בשוטף