יש חמש קטגוריות בהן נדמה לי שאני יודע מה הולך לקרות בשבת בערב, בעת חלוקת פרסי אופיר. בפרס הסרט יזכה "עג'מי". בפרס הבימוי יזכה שמוליק מעוז על "לבנון". בפרס הצילום יזכה גיורא ביח על "לבנון" (הזכייה הכי ודאית של הערב). בפרס שחקן המשנה יזכה זהר שטראוס על "לבנון". ובפרס הסרט התיעודי יזכה "שיטת השקשוקה" של אילן עבודי (בכיכובו של מיקי רוזנטל).

מה יקרה בכל שאר הקטגוריות? אין לי ממש מושג. בעיקר, כי אני מקבל איתותים (פנימיים וחיצוניים) שבמקומות בהן נדמה היה לי שמעמדו של "סיפור גדול" מובטח, יש לו תחרות עזה למדי דווקא…. מצד "הבודדים". כן, זה עניין של מחנות. ל"סיפור גדול" יש לא מעט מתנגדים ול"הבודדים" יש לא מעט תומכים. וכך, יש סיכוי ש"הבודדים" ייצא מהערב עם כמה פרסים משמעותיים למדי.

יהיה אפשר לגלות את זה די מוקדם בערב, כשיחולק הפרס על העריכה. אין לי מושג מי יזכה, אבל כמדומני שהתחרות שם צמודה בין שלושה: "עג'מי", "סיפור גדול" ו"הבודדים". את שני האחרונים ערכה עינת גלזר-זרחין, שכבר זכתה בערך ב-200 אופירים, ומחרתיים עשויה לזכות שוב. אבל לזהות הסרט הזוכה, לדעתי, תהיה משמעות להבנת הלך הרוח של המשך הערב. אם "עג'מי" זוכה, אני מניח שזה איתות לכך שכל הפרסים הולכים להתחלק פחות או יותר בין "לבנון" ל"עג'מי". ואז "עג'מי" יזכה גם בתסריט. וגם במוזיקה. אם "סיפור גדול" יזכה בעריכה, זה אומר שהקהל חברי האקדמיה מעריך את הסרט יותר ממה שנדמה לי כרגע, ואז רוב הסיכויים שהוא זה שיזכה בפרס התסריט. והמוזיקה. (תכף נגיע לפרסי המשחק). אבל אם "הבודדים" יזכה בעריכה, זה אומר שקהל תומכי "הבודדים" משמעותי וחזק, וכל פרס שלא ילך ל"עג'מי" או "לבנון" ילך ל"הבודדים" (במקרה כזה "סיפור גדול" ישאר, מקסימום, עם הפרס למוזיקה לעיצוב התלבושות). כלומר: הטענה שלי היא שאם "הבודדים" זוכה בעריכה, יש סיכוי שהוא יזכה גם בתסריט. כן כן. (ולא, במוזיקה אין לו סיכוי לזכות).

ואם "הבודדים" יזכה בעריכה, הוא גם עשוי לגזול מ"סיפור גדול" את פרסי המשחק שלו. עד לאחרונה הייתי בטוח שהאופירים על המשחק די נמצאים בכיס של איציק כהן ועירית קפלן מ"סיפור גדול", אבל כעת אני כבר לא ממש בטוח.

אז איך מכווצים את כל ה"אם ואם" האלה להימורים סדורים? בקושי רב. אנסה להמר באופן מסויג:

סרט: "עג'מי". נראה לי עסק סגור כבר. אבל, שמעו ל"לבנון" עדיין יש סיכוי להפתיע. ומי יודע: אולי תיקו? המדגם שלי לא רחוק גם מהאופציה הזאת. אבל אם הייתי צריך לשים כסף, הייתי שם על "עג'מי".

בימוי: שמוליק מעוז, "לבנון"

שחקן: עד לפני כמה ימים חשבתי להמר על איציק כהן ב"סיפור גדול". לדעתי מגיע לו. ואם הייתי חבר אקדמיה הייתי מצביע לו. אבל אני מהמר על סשה אגרונוב מ"הבודדים".

שחקנית: שמעו, אין לי מושג. אחלה תחרות יש השנה. יש כאן את ריטה זוהר שהיתה נהדרת ב"בדרך אל החתולים", את דאנה איבגי שהיתה נפלאה ב"היו לילות". את עירית קפלן המצוינת מ"סיפור גדול" ואת ריימונד אמסלם שהיתה עבורי תגלית מרעישה ב"שבע דקות בגן עדן". לא יודע מי תזכה. אהמר על דאנה איבגי ב"היו לילות".

שחקן משנה: זוהר שטראוס, "לבנון"

שחקנית משנה: רותם זיסמן-כהן, "הבודדים".

תסריט: ראו התחבטות בראש הפוסט. זה או "עג'מי" או "סיפור גדול" או "הבודדים". אהמר על "סיפור גדול". למרות שנראה לי ש"עג'מי" אמור להיות הימור נבון יותר.

עריכה: כנ"ל. אבל שוב, אם יהיה סחף של "עג'מי", שתי הקטגוריות האלה – בייחוד ששני הבמאים חתומים על שתי הקטגוריות האלה – ילכו ל"עג'מי". אני לא אוהב כשיש סחף פרסים לסרט אחד.

עיצוב אמנותי: אריאל רושקו, "לבנון"

תלבושות: ענבל שוקי, "סיפור גדול"

מוזיקה: אייל ליאון קצב על "סיפור גדול" (לא מבטל את הסיכוי של "עג'מי" לסחוף גם כאן, על דרך השוונג).

פסקול: "לבנון"

סרט תיעודי: "שיטת השקשוקה".

מסכימים? מה ההימורים שלכם?

והאם כבר שריינתם לכם מחשב ללייב בלוג של פרסי האופיר בשבת ב-20:00 כאן ב"סינמסקופ"?

היום לפני שבוע יצא "עג'מי" לבתי הקולנוע בששה עותקים. כמה ראו אותו? בסוף השבוע הראשון ראו אותו כמות נכבדת מאוד של 6,000 איש. עד היום ראו אותו כמעט 10,000 (הציפייה היא לחצות את קו ה-10,000 היום). מפיקי הסרט, שגם מפיצים אותו באופן עצמאי, הכינו מבעוד מועד עוד כשבעה עותקים נוספים, והם מתכננים להכפיל את הפצת הסרט בסוף השבוע הבא. התקווה היא, כמובן, שהתרחבות ההפצה תבוא לצד הזכייה של הסרט בפרס אופיר מחרתיים.

אם אכן, כפי שצופים רבים, "עג'מי" יזכה בפרס אופיר מחרתיים, והוא אכן יופץ בכ-13 עותקים, אפשר לדמיין שעתידו המסחרי יהיה די דומה לזה של "ואלס עם בשיר", שסיים את חייו על המסכים בארץ עם כ-112,000 כרטיסים. כמעט חצי מכמות הכרטיסים של "בשיר" – ונכון לעכשיו גם של "עג'מי" – מגיעים מבית קולנוע אחד: קולנוע לב בדיזנגוף סנטר.

בקיצור: אם הקצב ימשך ואם הקהל ימליץ לחבריו לרוץ לסרט (כפי שראוי), "עג'מי" יהפוך ללהיט ארט-האוס משמעותי בארץ. יפה מאוד.

ואולי הגיע הזמן שקולנוע לב יתחיל להשקיע קצת יותר בהפקות סרטים (חוץ מ"תנועה מגונה")?

לשם השוואה: "אילי ובן" הכניס מכר גם הוא 6,000 כרטיסים בקופות בסוף השבוע הראשון לצאתו, באמצע הקיץ. אבל הוא עשה את זה ב-13 עותקים. "אילי ובן" הגיע עד כה למכירות צנועות של 25,000 כרטיסים.

"עיניים פקוחות", שמציג שלושה שבועות, ומופץ ב-15 עותקים, מתקדם בהססנות רבה ומכר עד כה רק 16,000 כרטיסים. בגלל שגם "אילי ובן" וגם "עיניים פקוחות" מופצים על ידי יונייטד קינג, יהיה מעניין לראות מה יקרה לשניהם כשייצא "לבנון". האם הם יועפו מהמסכים כדי לעשות לו מקום, או האם יושארו, ויהנו ממכירות קטנות ועקביות, בעיקר בזכות הקהל שיגיע לראות את "לבנון" ויתקע בלי כרטיסים, אבל עם חשק לסרט ישראלי?

ומה שלום "סיפור גדול"? און-דה-רקורד אנשים המקורבים לסרט מתגאים ב-200,000 צופים. אבל אוף-דה-רקורד המספר קצת ברור יותר: "סיפור גדול" מכר בקופות 185,000 כרטיסים. אבל כן, היו לו כבר כ-200,000 צופים בזכות לא מעט הקרנות קבוצתיות מכורות מראש (קופות סגורות). אני בדיווחי מנסה מאוד להביא את מספר הכרטיסים, אבל המפיצים מעדיפים למסור את מספר הצופים, שהוא גבוה יותר בזכות מיני פעילויות שיווקיות עם מפעלי מנויים וועדי עובדים. (לא שמספר הצופים הוא מסולף, והוא בכל זאת כן מביע איזושהי הכנסה כספית משמעותית למפיצי הסרט, אבל כשאני רוצה להשוות בין הסרטים השונים המוצגים בארץ אני צריך למצוא את הפרמטר השווה של כולם. ול"עידן הקרח 3 " אין הקרנות סגורות לוועדי עובדים ולסדרות מנויים של טרום בכורה עם סרט והרצאה. הוא מכר את כל כרטיסיו בקופה. לכן הקופות, כלומר הכרטיסים שנמכרו, הם המספרים שמעניינים אותי, ולא מספר הצופים).

===============

ואליסה סיימון ממשיכה לשגר ביקורות ל"וראייטי" על הסרטים הישראליים שהיא ראתה בטורונטו. והיום: "פובידיליה", עליו היא כותבת "הסרט המעוצב היטב והמשוחק היטב עשוי להצליח בקרב צעירים".

אוקיי, הכל סודר. יש לנו נציגות בחיפה, שם יתקיים בשבת טקס חלוקת פרסי אופיר. ואפשר להכריז רשמית: במוצאי שבת, מ-20:00 בערב, אקיים כאן לייב בלוג שידווח בכל רגע מי זוכה בפרס אופיר. השידור הטלווזיוני יתחיל רק כעבור שעה.

מכיוון שמבדיקה שערכתי, לא מעט מקולנועני ארצנו, כולל כמה מהמועמדים, לא מתכננים להגיע לטקס, אתם מוזמנים להצטופף כאן, לקרוא קריאות ביניים, להריע לזוכים, לספק פרשנויות, ולהוסיף הימורים של הרגע האחרון.

וזה הרגע להתחיל את ההימורים. "סיפור גדול" מוביל עם 13 מועמדויות, אחריו "הבודדים" עם 11 מועמדויות. על פי המדגם שלי "עג'מי" מוביל לזכייה, אבל בפער קטן מאוד על "לבנון", ובפער לא מאו דגדול על "סיפור גדול". אז מי יזכה?

הנה המועמדים:

סרט:

"הבודדים"
"היו לילות"
"לבנון"
"סיפור גדול"
"עג'מי"

בימוי:

רנן שור, "הבודדים"
רוני ניניו, "היו לילות"
שמוליק מעוז, "לבנון"
ארז תדמור, שרון מימון, "סיפור גדול"
סקנדר קובטי, ירון שני, "עג'מי"

שחקן:

סשה אגרונוב, "הבודדים"
דרור קרן, "חמש שעות מפריס"
יואב דונט, "לבנון"
איציק כהן, "סיפור גדול"
עפר שכטר, "פובידיליה"

שחקנית:

אטל קובנסקה, "אמא של ולנטינה"
ריטה זוהר, "בדרך אל החתולים"
דאנה איבגי, "היו לילות"
דאנה איבגי, "כלת הים"
עירית קפלן, "סיפור גדול"
ריימונד אמסלם, "שבע דקות בגן עדן"

שחקן משנה:

צחי גראד, "אילי ובן"
אנטון אוסטרובסקי-קלין, "הבודדים"
זהר שטראוס, "לבנון"
דביר בנדק, "סיפור גדול"
רן דנקר, "עיניים פקוחות"

שחקנית משנה:

סילביה דרורי, "אמא של ולנטינה"
רותם זיסמן-כהן, "הבודדים"
יבגניה דודינה, "היו לילות"
ריימונד אמסאלם, "לבנון"
לבנה פינקלשטיין, "סיפור גדול"

צילום:

דוד גורפינקל, "הבודדים"
עופר ינוב, "היו לילות"
גיורא ביח, "לבנון"
דוד גורפינקל, "סיפור גדול"
בועז יהונתן יעקב, "עג'מי"

תסריט:

משה זונדר, ניר ברגמן, רנן שור, גיא מאירסון, "הבודדים"
איתן גרין, "הכל מתחיל בים"
שמוליק מעוז, "לבנון"
שרון מימון, דני כהן-סולל, "סיפור גדול"
סקנדר קובטי, ירון שני, "עג'מי"

עריכה:

עינת גלזר-זרחין, "הבודדים"
ערה לפיד, "הכל מתחיל בים"
אריק להב-ליבוביץ', "לבנון"
עינת גלזר-זרחין, "סיפור גדול"
סקנדר קובטי, ירון שני, "עג'מי"

עיצוב אמנותי:

עידו דולב,"הבודדים"
רחל זוסמן, "היו לילות"
אריאל רושקו, "לבנון"
יורם שייר, "סיפור גדול"
יואב סיני, "עג'מי"
אורלי הומל, "פובידיליה"

עיצוב תלבושות:

לאורה שיים, "היו לילות"
לי אלמביק, "מוקי בוערה"
ענבל שוקי, "סיפור גדול"
רונה דורון,"עג'מי"
ים ברוסילובסקי, "עיניים פקוחות"

מוסיקה:

שם טוב לוי, "הבודדים"
שמוליק נויפלד, "היו לילות"
שושן, "כלת הים"
אייל ליאון קצב, "סיפור גדול"
רביע בוכארי, "עג'מי"

פסקול:

אשי מילוא, אביב אלדמע, ישראל דוד, "הבודדים"
דוד ליס, אלכס קלוד, "לבנון"
רונן נגל, ישראל דוד, רביד דביר, "סיפור גדול"
איתי אלוהב, ארז עיני, "עג'מי"
איציק כהן, גדי רז, תמיר אטלי, "פובידיליה"

סרט תיעודי:

"אגם 68", בימוי: עירית שמגר, מפיקים: מרק רוזנבאום, איתי תמיר, עירית שמגר
"האגדה על ניקולאי וחוק השבות", בימוי: דוד אופק, מפיקות: עדנה קוברסקי, אלינור קוברסקי
"הבית ברחוב טבנקין", בימוי: ליביו כרמלי , מפיק: יריב מוזר
"הגלגול", בימוי: נתי ברץ, מפיקים: אילאיל אלכסנדר, אריק ברנשטיין, נתי ברץ
"החברה הכי גרועה בעולם", בימוי: רגב קונטס, מפיקים: אילון רצ'קובסקי, יוסי עוזרד, גיא יקואל, נועה ליפשיץ
"שיטת השקשוקה", בימוי: אילן עבודי, מפיקים: מיקי רוזנטל, שרון קרני

הימנים מעוצבנים על "לבנון", השמאליים מעוצבנים על "לבנון", הלבנונים מעוצבנים על "לבנון", הקנדים מעוצבנים על "לבנון". מי חסר? או, הנה: גם השחקניות מעוצבנות על "לבנון", ובכלל על כל הטרנד הלבנוני הזה, שנותן הזדמנויות משחק רק לבנים ולא לבנות. המערכון הזה של שירי גדני אצל ליאור שליין (שכתבו רונה תמיר ואור ישראלי) כבר בן שבוע פלוס, אבל נתקלתי בו רק אתמול. משעשע.

==========

ועוד משהו עתיק. שי רינגל – שמסתובב ומפיץ את השמועה שהייתי פעם מורה שלו – השיק לפני כשבועיים בלוג קולנוע. ולכבוד ראש השנה הוא קיבץ, יחד עם אורי שחורי (שיש לו בלוג חינני משל עצמו), מיקסטייפ מענג על טהרת הפסקולים. התכוונתי לשבץ אותו כאן להאזנתכם, אבל הפלאג-אין הפלאשי של נגן ה-mp3 עוד לא הותקן. אני בסבלנות. אז גשו לרינגליה והאזינו אצלו. עכשיו השניים מאיימים להפוך את המיקסטייפ הזה לעסק שבועי. ואני אומר: נראה אתכם.

==========

ועוד השלמת פערים:

IndieWire ערכו סקר בין 25 מבקרי קולנוע ובלוגרים לגבי הסרטים שהם ראו בפסטיבל טורונטו. במקום הראשון נמצא "אדם רציני" של האחים כהן. במקום השביעי (בתיקו עם שלושה סרטים נוספים): "לבנון" של שמואל מעוז.

ועוד מטורונטו: אליסה סיימון, שהפכה למעין-המבקרת-הרשמית-הלא-רשמית של "וראייטי" לקולנוע הישראלי, שיגרה מטורונטו ביקורת לא מאוד חיובית ל"בנא" של ניב קליינר.

===========

בפסטיבל ירושלים הוצגו שני סרטים של סטיבן סודרברג ("צ'ה", על שני חלקיו). ובפסטיבל חיפה יוצגו שני סרטים עוד יותר חדשים של סודרברג: "חברה בתשלום" ("The Girlfriend Experience"), קטן, מאולתר, מהיר ועצמאי, ו"המודיע!", גדול, יקר, אולפני ומסחרי. איי.או סקוט מנסה לפענח ב"ניו יורק טיימס" את האניגמה של סודרברג, ואיך קרה שהוא נהיה אחד הבמאים הכי פחות מובנים בהוליווד. ואלה, אגב, בדיוק הסיבות שאני כה מעריץ אותו. סודרברג הוא אוטר שכמעט כל סרטיו עוסקים באותם נושאים, אבל הסגנון משתנה. במידה רבה הוא-הוא הגודאר של ימינו (למרות שטרנטינו היה רוצה שנחשוב שזה הוא), וסרטיו – בסופו של דבר – הם אך ורק עניינים שבשכל. מת על זה.

ובהתאמה: "חברה בתשלום" הוא סרט לא מאוד מעניין או מהנה, והוא נהיה מרתק רק שמנתחים אותו מבעד למשקפיים אוטריסטיות ומנסים להבין איך הסרט הזה משתלב בפאזל של סודרברג שכולל את "Bubble" ו"עירום מלא" (ובמידה מסוימת גם את "הקשר האנגלי"). לסודרברג יש מנהג לעשת סרט אחד קטן, לאוונגרדיסט שבו, ואחד קופתי, לאיש העסקים העשיר שבו. ב"אושן 12" – שהיה סרט אוונגרד יקר (ומבחינה תימאטית, הסרט שמכיל את כל המוטיבים של סודרברג) – הדיאלקטיקה הזאת די נשברה. נראה לי שמאז האולפנים גם לא ממש סומכים עליו, ונראה להם שהוא התחרפן. האמת, נראה לי גם שהוא התחרפן.

ואגב, "ירח" של דנקן ג'ונס? נראה כמו המשך ישיר ל"סולריס" של סטיבן סודרברג. לא טרקובסקי, לא קובריק, לא רידלי סקוט. סודרברג הוא האב הרוחני האמיתי של הסרט הזה.

"סינמסקופ" פונה לציבור הקולנוענים בארץ: אם מישהו מכם מתכוון להגיע לטקס פרסי אופיר בשבת (בחיפה!) ורוצה לסמס לי משם ברציפות מי זוכה בפרסים, אנא צרו קשר במייל: yraveh@cinemascope.co.il

==============

זה די מדהים: אני עובר על רשימת הסרטים של פסטיבל חיפה ועל רשימת הסרטים של פסטיבל אייקון, שניהם מתקיימים כמעט במקביל (חיפה מתחיל יום קודם) ובפעם הראשונה אני מסמן יותר סרטים שמסקרנים אותי בפסטיבל התל אביבי הקטן מאשר בפסטיבל החיפאי הגדול. האם זה כי המבחר השנה בחיפה חלש במיוחד, או כי באייקון המבחר משובח במיוחד? יש שני סרטים שיצאו מסאנדאנס השנה ואני מחכה לראות אותם: "ירח" של דאנקן ג'ונס, ו"Precious" של לי דניאל. "ירח" יהיה באייקון. חתיכת שיחוק. "Precious" היה אמור להיות בחיפה, אבל הוא לא מופיע באתר. בוטל? או סתם השמטה? נגלה בחיפה. בכל מקרה, אני מתחיל לראות את סרטי שני הפסטיבלים. אעדן מה שווה בכל אחד מהם.

============

רק עכשיו אני מגלה שרומי מיקולינסקי חזרה לטורונטו למשך הפסטיבל שם ודיווחה משם על "קירות" ("יש כמה סצנות אפקטיביות בהן כישרונו של לרנר עולה על פני השטח, אך רובו של הסרט לא משכנע ומרושל"), "בנא" ("סרטו הראשון של קליינר הוא הבטחה גדולה שממחישה את הכישרון, העדינות והמבע הקולנועי המיוחד שלו כיוצר") ו"פובידיליה" ("הסרט כתוב ומצולם היטב והדיאלוגים שנונים ומצחיקים").

==========

שווה לקרוא: צ'רלי קאופמן פסימי בקשר לקולנוע.

==========

מישהו ביונייטד קינג התעשת: "לבנון" יופץ בעותק אחד בסינמה סיטי החל מסוף השבוע הקרוב, כדי לעמוד בדד ליין של האקדמיה האמריקאית. במקרה ו"לבנון" זוכה באופיר בשבת והופך לנציג ישראל באוסקרים, תקנון האקדמיה האמריקאית מחייב שהנציג המקומי יהיה סרט שהופץ במדינתו בין 1 אוקטובר 2008 ל-30 בספטמבר 2009. מועד ההפצה המקורי של "לבנון" – 15 באוקטובר – היה מביא לפסילתו האפשרית מהמירוץ לאוסקר. העליתי את התהייה הזאת לראשונה כאן, וכעת מתברר שמישהו שם קרא, הפנים ויישם.

עכשיו רק נותר לראות האם "לבנון" או "עג'מי" יסעו לאוסקרים.

===========

דבר אחד נראה לי בטוח: אחרי הזכייה בוונציה והקניה להפצה על ידי סוני, "לבנון" הבטיח לעצמו לכל הפחות מועמדות לגלובוס הזהב.

סוני פיקצ'רס קלאסיקס, חטיבת סרטי האיכות של תאגיד סוני (בניהולם של טום ברנרד ומייקל ברקר), קנתה את זכויות ההפצה בארצות הברית של "לבנון", סרטו של שמואל מעוז. זה הסרט הישראלי השלישי שסוני קונה להפצה בשלוש השנים האחרונות: "ביקור התזמורת" ו"ואלס עם בשיר" קדמו לו. הסרטים הישראליים עושים לסוני כסף: "ביקור התזמורות", שסוני רכשה את רוב זכויות ההפצה הבינלאומיות שלו, הכניס כ-14 מיליון דולר בעולם; ו"בשיר", שסוני קנתה את זכויות ההפצה האמריקאיות שלו, הכניס שם כ-2 מיליון דולר.

עלי ג'פאר, הכתב הלבנוני של "וראייטי" שמכסה את דסק המזרח התיכון לעיתון, כותב בדיווח שלו שאנשי סוני מקווים שהם יוכלו ללוות את "לבנון" למועמדות לסרט הזר הטוב ביותר באוסקרים (אבל שלא בטוח בכלל ש"לבנון" יהיה הנציג הישראלי). מעניין מה ג'פאר עצמו חושב על הגל הלבנוני הזה של סרטי המלחמה הישראליים.

לבלוג בגרסתו המשופצת יש עוד כל מיני תיקונים ושיפורים שצריכים להיעשות בו, ואני מקווה שיעשו בהקדם (אי שם בין סוכות לחנוכה). אבל בינתיים, הנה משהו חדש שיש לי שלא היה לי קודם, היכולת להכניס וידיאו גם בלי אימבוד. אז הנה הטסט הראשון על הטריילר הראשון שהגיע אלי לסרט "Valentine's Day" שייצא בארץ ב-11 בפברואר 2010. לא נראה לי הסרט הכי איכותי, וכל חושיי זועקים לי נגד הסרט הזה (ולא: הקאמבק של ג'וליה רוברטס עם גארי מרשל לראשונה מאז "אשה יפה" אינו סיבה למסיבה, אלא סיבה לדאגה). אבל יש בו אנשים יפים וחמודים בקומדיה רומנטית שבטח תשבור קופות בישראל, אם יקראו לה "יום האהבה" (מה יש לאנשים בארץ הזו מקומדיות רומנטיות פלאפיות?).

ואתם רק צריכים להגיד לי בתגובות האם הצלחתם לצפות בטריילר בשני הנגנים, או רק באחד מהם? לטובת הפעמים הבאות.

אם גם אתם הייתם עסוקים בשלושת הימים האחרונים בענייני חג/משפחה הנה מה שהחמצתם בבלוג. נצלו את הבוקר להדבקת פערים:

"ממזרים חסרי כבוד" של קוונטין טרנטינו. הביקורת.

"עג'מי", הביקורת

חטאי בין-אדם-לחברו של הקולנוע הישראלי

אצבע הזהב תשס"ט: השנה השלישית לחלוקת פרסי "סינמסקופ" לקולנוע הישראלי של השנה החולפת. "עג'מי", סיפור גדול" ו"שבעה" נלחמים על תואר סרט השנה.

זה כמעט עתיק ופיספסתי את זה לגמרי, אבל שווה לקרוא: פטריק גולדסטין מה"לוס אנג'לס טיימס" עושה סדר במי-נגד-מי סביב חרם הקולנוענים על פסטיבל טורונטו, והקרנת ההומאז' שלו לתל אביב. בכל פעם שהוא כותב "ג'ון גרייסון" יש לבטא "אודי אלוני".

ובשעה טובה, ביקורות על סרטים ישראליים בטורונטו: מישהו שם נגנב לגמרי מ"קירות". ויש חיבה גם לכיוון "לבנון".

ובסוף השבוע יונייטד קינג שלחו במייל (ובפייסבוק) סרטון שנה טובה, שמכיל קטעים מהסרטים הישראלים שהם מפיצים כעת ויפיצו בחודשים הקרובים. תמצאו שם שבבים מ"קירות", ותגלו ש"כבוד" של חיים בוזגלו עומד לצאת. הנה הסרטון:

זו הפעם השלישית שבה "סינמסקופ" מחלק את פרסי "אצבע הזהב" לסיכום שנת הקולנוע הישראלי.

תזכורת:

אצבע הזהב תשס"ו (2006).

אצבע הזהב תשס"ז (2007)

ובתשס"ח (2008) פשוט שכחתי.

ועכשיו:

  continue reading…