תכננתי לכתוב לגיליון ראש השנה של "פנאי פלוס" על כמה סרטים שלא הופצו מסחרית בארץ ובצירוף מקרים די מפתיע שלושתם יוקרנו בסוכות במסגרת פסטיבל אייקון. השלושה הם "The Mist" של פרנק דרבונט, "The Fall" של טרזים ו"נעורים ללא נעורים" של פרנסיס פורד קופולה. לבסוף על "נעורים ללא נעורים" כמעט שלא כתבתי. אין לי כל כך מה. הסרט הזה צובט את ליבי. חשבתי בתחילה "מה מקטרים עליו כולם, הוא יפה לעין ודי מרתק", אבל מאוד מהר רעיון כביר למדי – של פרופסור קשיש שמכת ברק הופכת אותו שוב לגבר צעיר, רגע לפני מלחמת העולם השנייה – הופך לסרט מאוד מייגע שמבזבז כל פוטנציאל שהיה בו. "The Mist" ו"The Fall", לעומת זאת, הם שניים מהסרטים המופלאים שראיתי השנה (למרות שסגנונית אין שום קרבה ביניהם). וכך קרה שמדור "מועדון הגנוזים" העונתי שלי הפך בפועל לפריוויו פסטיבל אייקון. אלא שאני מדגיש: אל תראו את "The Fall" באייקון. בגלל שמארגני הפסטיבל לא הצליחו למצוא עותק 35 מ"מ, הסרט יוקרן בדי.וי.די. הסרט הזה מציג את הצילום המרהיב ביותר שנראה כבר הרבה זמן על צלולויד, לראות את זה מוקרן מדי.וי.די ביתי על מסך גדול יעשה לסרט ולכם עוול גדול.

מתוך "The Fall" של טרזים

continue reading…

continue reading…

continue reading…

continue reading…

שנה טובה, ידידיי. כיף לי איתכם, ותודה שאתם כאן. השנה הקרובה, אני מקווה, תהיה הגדולה ביותר בתולדות הבלוג עד כה, עם תוכניות בשפע להתרחבות און-ליין ואוף-ליין. אני מקווה שתמשיכו לבקר גם בתשס"ט, ושניפגש בסרטים.

וב-24 השעות הבאות בתגובות, אנא שתפו אותנו במשאלותיכם לשנת תשס"ט. משאלות קולנוע מן הסתם. אבל לא רק: שנת המאה לתל אביב, שנת בחירות ומיתון בישראל ובאמריקה, שנה לפני סוף העשור הראשון של שנות ה-2000. מה אתם מאחלים לעצמכם, ולנו, על המסכים בבתי הקולנוע, בבית, על המחשב, מה אתם מאחלים לבלוג. ומה אתם מאחלים לעצמכם סתם ככה לחיים. וגם סתם משאלות. הכל הולך.

ביל קונדון ומארק לורנס נבחרו להפיק את טקס האוסקר הקרוב. קונדון הוא במאי ותסריטאי שאני מאוד אוהב, בעיקר בזכות "אלים ומפלצות" שלו שאהבתי מאוד מאוד ושזיכה אותו באוסקר על התסריט, וגם בזכות "קינסי". הוא קצת איבד אותי שהפך לפועל חרוץ מדי בשירות תעשיית האוסקרים תחילה כתסריטאי של "שיקגו" ואז כבמאי-תסריטאי של "נערות החלומות". ועכשיו הוא יפיק את הטקס עצמו. האיש עושה רושם של אדם אינטליגנטי ואיכותי מאוד. מעניין איך זה יקרין על הטקס. והאם זה אומר שהוא יפנה לאדי מרפי להנחות אותו? גלן קני, שקונדון הוא חבר של חברים שלו, מבסוט מהבחירה.

======

ומהשבוע סקוט פיינברג, ידיד הבלוג ומפעיל אתר האוסקרים And the Winner Is, הוא כתב האוסקרים החדש של "הלוס אנג'לס טיימס".

======

לרגל עליית הסרט החדש של האחים כהן: פרופיל של קרטר בורוול, המלחין הקבוע שלהם ולטעמי מגדולי מלחיני הקולנוע בעשרים השנים האחרונות.

========

בו ברנהם בן ה-18 שר שירים מצחיקים שהוא כותב ומלחין ביו-טיוב. והשבוע ג'אד אפאטו החתים אותו לכתוב תסריט ושירים לסרט חדש בהפקתו.

הנה שיר לדוגמה:

=======

ברכות שנה טובה? מ-12:00.

ג'פרי וולס ראה את "ואלס עם בשיר" בטורונטו ואמנם הזכיר אותו בבלוגו רק בחטף, אבל השתמע שהוא לא ממש התפעל מהסרט. אבל בסוף השבוע האחרון, כשהוא העלה את "בלון האוסקר" השנתי שלו – רשימה ספקולטיבית של מועמדים אפשריים והמובילים במירוץ המתעדכנת באופן שוטף עד הכרזת המועמדויות – "ואלס עם בשיר" מופיע כמועמד אפשרי גם בקטגוריית הסרט הזר (לצד "בין הקירות" הצרפתי ו"קפטן אבו ראאד" הירדני) וגם בקטגוריית סרט האנימציה (בין "וול-E" ו"קונג פו פנדה"). מה שאומר שהבאז כבר חזק לצידו. אן תומפסון דיווחה אחרי טורונטו שסוני פיקצ'רס קלאסיקס, שמפיצים את הסרט בארצות הברית, ינסו לדחוף את "ואלס עם בשיר" גם לקטגוריית הסרט הזר, גם לקטגוריית סרט האנימציה וגם לקטגוריית סרט התעודה. שלושתן קטגוריות שהמועמדויות להן נבחרות על ידי ועדות של מומחים.
רשימת נציגי המדינות לאוסקר הזר תיסגר ביום שלישי, 1.10. בינתיים יש לישראל מתחרים מירדן ("קפטן אבו ראאד" המקסים שהוקרן בפסטיבל ירושלים ואני מאמין שסיכוייו לזכות במועמדות טובים מאוד) ומהרשות הפלסטינית ("מלח הים").

הפרק הראשון של "האיים האבודים", הסדרה האוסטרלית הפולחנית שהעסיקה את בני דורי בחופשות הקיץ, ושתעלה בקרוב לשידור חוזר ביס. (ויה ולווט).
אני העדפתי באותן חופשות את "צופן ג'נסן". אני מקווה שיס תאתר גם את הסדרה הזאת ושרשף לוי יביים סרט נוסף על האייטיז ושהפעם זה יהיה שמו.

======

"סוכן תרבות" של אבי לבקוביץ' ושות' הושק רשמית.

======

האתר Gelf מציג את האמת המזעזעת: כך שוכתבו ביקורות פושרות על "לקרוא ולשרוף", הסרט החדש של האחים כהן, והפכו לציטוטים נלהבים במודעות האמריקאיות של הסרט.

=======

בהשקת מועדון הקולנוע של סינמסקופ ביום שישי פגשתי לראשונה לא רק כמה מהאנשים שאני מכיר רק את ניקיהם מהאתר, אלא גם כמה בלוגרים עמיתים, שאני מכיר רק את urlיהם. למשל, מאיה מ"בצק אלים", שהביאה עוגיות. ועלה רעיון כביר: אולי מהמפגש הבא אני אארגן את הסרט, מאיה תביא עוגיות ואחרי ההקרנה נפתח שולחן כיבוד קטן מחוץ לאולם, נכרסם כמה תופינים ונוכל לשוחח על הסרט שזה עתה ראינו. ואני מרחיב ומציע: בואו נהפוך את זה לאירוע טרנס-בלוגי. אז: אם יש לכם בלוג, ואתם רוצים גם להביא משהו (שקשור לבלוגכם, אבל לא בהכרח), נוכל להפוך את מפגשי יום השישי האלה לאירוע חוצה בלוגים בו כל אחד מביא גם את הקהל שלו. הסרט הבא, כאמור, יהיה "לעוף כל הדרך הביתה", מה שאומר שזו הזדמנות מצוינת להביא למפגש מטעמי אווזים.
בקיצור: למי יש בלוג, ורוצה להגיע, ולהביא משהו למפגש (שקשור או לא קשור לבלוגו) ולקדם את האירוע בבלוגו בימים שלפני?

שרה סילברמן יוצאת לקמפיין לשכנע את היהודים הקשישים של פלורידה להצביע בעד ברק אובמה והיא פונה לנכדים שלהם שיטוסו אליהם כדי לשכנע אותם להגיע לקלפיות ביום הבחירות בנובמבר. אם אתם מכירים מישהו שיש לו משפחה בפלורידה, שלחו לו את הלינק לפוסט הזה:

The Great Schlep from The Great Schlep on Vimeo.

=======

וכמעט באותו נושא: אם אתם גרים בתל אביב אבל הכתובת שלכם בתעודת זהות עדיין מעודכנת לכתובת בית ההורים בעיר אחרת, היום – היום! – הוא היום האחרון שלכם לרוץ למשרד הפנים (במגדל הגבוה והיפה מול קניון עזריאלי) ולשנות את הכתובת בתעודת הזהות כדי לקבל זכות בחירה לבחירות המקומיות בתל אביב שיתקיימו גם הן בנובמבר. מעדות אישית, למטרות חידוש דרכונים, אוסיף שכמעט ואין תורים שם והשירות מתקתק בקצב מרשים. אז אם אתם בעניין של להשפיע ולא סתם לשבת בצד, הניחו הכל ולכו לשם עכשיו. הנה הסבר, פלוס טופס שתגיעו מוכנים.

פול ניומן מת אמש מסרטן בביתו בווסטפורט, קונטיקט. הוא היה בן 83. הוא היה במצב קשה והלך והידרדר כבר מאז סוף 2007. הנה הספד מסודר ומהוגן שהוכן עבורו מבעוד מועד ב"ניו יורק טיימס".

פול ניומן וג'יימס דין במבחן הבד ל"קדמת עדן". דין זכה בתפקיד. ניומן היה מבוגר מדין בשש שנים וכשהגיע לבסוף לקולנוע, בסרט "גביע הכסף", היה בן 29.

שליפות אסוציאטיביות מכיווני:

– הוא היה השחקן האהוב על אמא שלי.
– כנער, כשרק התחלתי להתעניין בקולונוע כאמנות, אחד הסרטים הראשונים שראיתי מתוך רצון להתחיל להדביק פערים מהעבר, היה "אלימות שכונות העוני" ("Somebody Up There Likes Me ") הסרט על רוקי גרציאנו שביים רוברט ווייז עם ניומן בתפקיד הראשי. כה התפעלתי מהסרט, ומאז התחלתי לשנן שמות: הצלם ג'וזף רוטנברג (שזכה באוסקר על הצילום על הסרט הזה), רוברט ווייז (שהפך מאז לאחד הבמאים האהובים עלי), ארנסט ליהמן (שאחר כך גיליתי שהוא מגדולי התסריטאים בהוליווד) וכמובן פול ניומן.
– הנקודה הישראלית: גילם את ארי בן כנען ב"אקסודוס". יוסי הראל, אבא של שרון הראל והאיש שעליו מבוססת דמותו של ארי בן כנען, נפטר לפני כמה חודשים.
– רגעים שלו שאני אוהב: "המורד", "המגדל הלוהט", "הקפיצה הגדולה" של האחים כהן, "לא פראייר של אף אחד" של רוברט בנטון.
– ניומן שיחק בכמה סרטים עם תסריטים מהוללים: "קיד וקאסידי" של וויליאם גולדמן, "פסק דין" של דיוויד מאמט, "צבע הכסף" של ריצ'רד פרייס.
– הסרט היחיד שהוא ביים ושאני אוהב – מאוד אוהב – הוא העיבוד שלו ל"ביבר הזכוכית" של טנסי וויליאמס. כסטודנט לקולנוע כתבתי עליו עבודה לקורס "קולנוע ותיאטרון" של אילן אבישר.
– "העוקץ", שיתוף הפעולה השני שלו עם רוברט רדפורד וג'ורג' רוי היל (אחרי הצלחת "קיד וקאסידי") יצא באחרונה שוב בדי.וי.די בארץ בהוצאת הד ארצי. הזדמנות לצפות בו.
– הוא הופיע ארבע פעמים בסרטים שצילם קונרד הול: "הרפר" (1966), "המורד" (1967), "קיד וקאסידי" (1969), "הדרך לפרדישן" (2002). הול, בן גילו של ניומן, מת לפני חמש שנים.

– בערך שבע שנים לפני "צ'רלי וחצי", פול ניומן אכל 50 ביצים ב"המורד":

הפתיחה של "קיד וקאסידי":