22:07. זהו, נגמר. "ואלס עם בשיר" הוא הסרט הטוב של השנה. בחירה מעולה. נכונה. לא רק הסרט הטוב של השנה אלא גם הנציג המושלם לאוסקרים.
=====
שעתיים וחצי לפני כן, ככה זה התחיל.
כוחות "סינמסקופ" פרוסים ברחבי המשכן לאמנויות הבמה, שם מתחיל כעת טקס חלוקת פרסי אופיר.
כזכור, אני לא שם. אני בבית. מרכז אלי דיווחים ומעביר אותם אליכם בזמן אמת.
הערב ב-19:30: לייב בלוגינג כאן של טקס פרסי אופיר. השידור המושהה של ערוץ 10 יתחיל רק ב-21:00 כך שכאן תוכלו לקרוא בזמן אמת מי זכה במה ומי עשה מה ומה קורה.
=======
מחר ב-19:30: הקרנה חד פעמית שלישית של "מותה של רקדנית דיסקו" באוזן השלישית. גם בתל אביב וגם בירושלים.
=======
חמישי ב-20:00: פול מקרטני בפארק הירקון. אני אהיה שם. 420 שקל.
========
שישי ב-16:00 בסינמטק הרצליה (סוקולוב 29, הרצליה): פתיחת מועדון הקולנוע של "סינמסקופ". במקום להעלות פוסט אני מדבר. במקום לדבר על סרט, נראה סרט. במקום טוקבקים, משוחחים זה עם זה. הסרט: "Groundhog Day" ("לקום אתמול בבוקר") בעותק 35 מ"מ. בכל יום שישי אחרון של החודש זה יקרה. שריינו כבר עכשיו את התאריכים.
הכניסה למפגש הראשון חינם. אבל אך ורק לקוראי "סינמסקופ". איך תוכיחו? פשוט: הדפיסו את לוגו סינמטק הרצליה המופיע כאן והגיעו איתו לאולם. הקדימו להגיע כי האולם קטן ואני מניח שהוא יתמלא די מהר.
והערב זה קורה: ב-19:30 במשכן לאמנויות הבמה, ב-21:00 בשידור לא-חי בערוץ 10. טקס חלוקת פרסי אופיר. האם "ואלס עם בשיר" – הזוכה הוודאי על פי המדגם הלא מדעי שלי – אכן ייזכה (בהיותו, לדעתי, הזוכה הראוי והמוצדק בתחרות הערב) או האם "שבעה" או "איים אבודים" יפתיעו ויעקפו אותו? אבל מעל הכל, השאלה הכי גדולה הערב היא: האם בכלל יהיה קולנוע ישראלי בתשס"ט? זאת לאור הידיעות שמשרד האוצר מתכנן לקצץ בתקציב הקולנוע הישראלי, אחרי שבע שנים של רווחה כלכלית – שנים בהן הקולנוע הישראלי הכפיל את תפוקתו, שילוש את איכותו וריבא את קהלו. אחר המהלך שעבר הקולנוע הישראלי בשמונה השנים האחרונות תוכלו לעקוב אם תדפדפו אחורה לקטעי הארכיון הקודמים שפרסמתי בימים האחרונים.
הנה פריוויו פרסי אופיר שלי לשנה זו.
מתוך "פנאי פלוס", 17.9.2008
האמת, אני מופתע. כבר שלוש הקרנות חד פעמיות נקבעו באוזן השלישית ל"מותה של רקדנית דיסקו", פילם נואר אולטרה-מסוגנן שביים אמנון וינר ושהייתי שותף לשרבוטו ב-1996, ובכל פעם האולם מלא עד אפס מקום, לפעמים אפילו אולם שני מתמלא ואז האנשים החביבים באוזן מחליטים להוסיף עוד הקרנה חד פעמית אחרונה. אז הנה מגיעה עוד אחת: יום רביעי, 24.9, 19:30 גם ב"האוזן השלישית" בתל אביב וגם בסניף בירושלים. לפני הסרט, שנמשך 45 דקות, מוקרן לקט מפינות "ברונו" מ-1993.
אגב, גם אני בהקרנות האלה ראיתי את "מותה של רקדנית דיסקו" שוב אחרי המון-המון שנים והדבר שהכי הפתיע אותי ושלא זכרתי זה שיש שם מוזיקה אלקטרונית מקורית ומופלאה שהלחין מארק סמוליאן, עם הקלרניט של הרולד רובין.
=======
ביום שישי, 26.9, ב-16:00 נשיק את "מועדון סינמסקופ" בסינמטק הרצליה (סוקולוב 29, הרצליה). בכל יום שישי האחרון של החודש אציג סרט שאני אוהב מאוד, ושמדבר אליי באופנים עמוקים מאוד. זו כמובן הזדמנות לראות סרטים ולהשלים חורים, אבל בגלל שאין שם ממש סרטים איזוטריים, כולם די מוכרים, אני בעד שזה יהיה מועדון לצפיות חוזרות: על מסך, מעותקי פילם. אז תינתן האפשרות לגלות יחד צדדים חדשים בסרטים שנראים פשוטים ועממיים ממבט ראשון, אבל שיש בהם (לדעתי) יותר מזה. למרבה הצער המון סרטים שרציתי לא ניתנים להשגה בארץ – את סרטיו של טרקובסקי, למשל, אי אפשר לחלץ מארכיון הסרטים הירושלמי – אבל מבין הסרטים שכן הצלחתי לקושש (בעזרת ניר נאמן, עורך התוכנייה ההרצליאני) התגבשה לה רשימה נאה לחודשים הקרובים שאני בעצמי אשמח לראות שוב ושוב. אגב, בעקבות הפרסום הראשון על השקת המועדון נשמעו כאן לא מעט קולות שביקשו להקדים את האירוע כדי להספיק להגיע הביתה לפני כניסת השבת (זה היה לפני שהבלוג הידרדר בשבוע שעבר לאפיקורסות מוחלטת). השבוע זה יתקיים כמפורסם ב-16:00 אבל מאוקטובר זה יהיה ב-14:00. מי שלא ימהר הביתה, יוכל להישאר אחרי הסרט ולפטפט על הסרט אחרי ההקרנה ולא רק לפניה.
אז סרט הפתיחה הוא: "Groundhog Day" ("לקום אתמול בבוקר") הגאוני של הרולד ראמיס, עם ביל מוריי ואנדי מקדואל. שישי, 16:00, סינמטק הרצליה. הכניסה חינם.
ורישמו לפניכם כבר את המועד הבא, 31.10, 14:00: "לעוף כל הדרך הביתה" של קארול באלארד, עם אנה פאקווין וג'ף דניאלס (כשהיו אב ובתו, ולא כשנהיו נאהבים ב"לחיות בין השורות").
=======
רישמו לפניכם גם את ה-6 באוקטובר. לא רק אירוע השקת סינמטק חולון, אלא בעיקר היום בו יקיימו חברי להקת דפש מוד את מסיבת העיתונאים המסורתית שלהם בה הם מסגירים את תוכניותיהם לשנה הקרובה. מסיבת עיתונאים כזאת לרוב מבשרת על כך שיש תקליט גמור שייצא בקרוב (ינואר?) ואז סיבוב הופעות. מבחינתנו השאלה תהיה הם הם יודיעו שהם יפתחו את סיבוב ההופעות הבא שלהם – קיץ 2009 – בישראל.
=======
מי מבין הקוראים יהיה מחר בטקס פרסי אופיר ומוכן לסמס בזמן אמת את שמות הזוכים מתוך האולם? מתנדבים מוזמנים לשלוח לי מייל ל-yraveh@www.open-it.co.il/orange
פורסם ב"7 לילות", 8.9.2006
אם בשנה שעבר תהיתי בעמוד זה "מה בעצם עושה האקדמיה הישראלית לקולנוע בחודשים שבין טקס אחד לשני?", הגיעה השנה סוף סוף תשובה: הסנהדרין של הקולנוע הישראלי, מנהיגיו הרוחניים, ישבו חודשים על המדוכה, התפלפלו והתפלמסו, רבו והתמקחו והגיעו לבסוף למסקנה שכולם הגיעו אליה כבר לפני שנים: שיטת ההצבעה הנוכחית לא עובדת. לכן, מהשנה הבאה, תיושם שיטה חדשה. טוב, לא ממש שיטה חדשה. שינוי קל בשיטה. כזה שיאלץ את מועצת גדולי התורה של האקדמיה להמשיך ולהתפלפל עוד כמה שנים כדי למצוא דרך לתקן גם את השיטה הזאת. כך או כך, עדיין עם השיטה הישנה והפגומה, נאלצו השנה כ-400 חברי האקדמיה, אלה מבין 700 החברים שטרחו להצביע, לבחור מבין 21 סרטים. במקרה הטוב יזכה סרט אחד על פני רעהו בהפרש של קול אחד או שניים. במקרה הרע נחזה בלא מעט תוצאות תיקו ביום חמישי הקרוב.
"אביבה אהובתי", "אדמה משוגעת" ו"מישהו לרוץ איתו" הם הסרטים הבולטים בתחרות השנה, ויש סיכוי שהפרסים המרכזיים יתחלקו באופן שווה ביניהם. אם "אביבה אהובתי", הסרט הישראלי הטוב של השנה בעיני, ונכון לעכשיו גם הקופתי ביותר, יצא לדרך בתור הפייבוריט לזכייה, הרי שבשבועות שלפני סוף ההצבעה נוצרה תחושה ש"אדמה משוגעת" של דרור שאול הולך ועוקף אותו. הולך להיות שם פוטו-פיניש, כש"אדמה" כרגע מוביל על "אביבה".
אבל השאלה האמיתית שלי השנה אינה קשורה להנהלת האקדמיה, אלא לחבריה. חברי אקדמיה יקרים: איך אתם בוחרים את מי לסמן כזוכה בטופס ההצבעה? הרי רובכם, כך שמעתי מכמה יוצרים, לא צפיתם בכל הסרטים שהיו מועמדים. אז לפי מה? האם הסרט שאתם מסמנים הוא באמת הסרט הישראלי הטוב של השנה בעיניכם? עם יד על הלב. הסרט שיזכה בפרס אופיר הוא זה שייצג את ישראל בתחרות האוסקר בקטגוריית הסרט הזר. האם אתם אומרים לעצמכם משפטים כמו "הכי אהבתי את סרטו של X, אבל את סרטו של Y יידעו להעריך יותר טוב מצביעי האקדמיה בהוליווד"? ויש עוד סוגיה שתמיד הציקה לי לגבי ציבור הקולנוענים בארץ: למה הם כל כך סולדים לתת את הפרס הראשי לסרט שכבר יצא לקולנוע ומעדיפים לשמור אותו לסרט שעדיין לא הופץ? זהו דפוס עקבי ב-16 שנות האקדמיה: סרט שכבר הופץ (בזמן ההצבעה), לא יזכה. זה כל כך עקבי שזה לא יכול להיות מקרי. האם עינם של חברי האקדמיה צרה במי שכבר הצליח? האם הפרס עבורם הוא לא יותר מקרן לקידום מכירות עבור הסרט שהצלחתו תירשם לזכות האקדמיה ולא לזכות הבמאי/הקהל/היחצנים/המבקרים? יש כאן דפוס התנהגותי משונה, ואם "אדמה משוגעת" אכן יביס השנה את "אביבה אהובתי" ואת "מישהו לרוץ איתו" דעו שזה קרה שוב. מצד שני, אלה יהיו בשורות טובות ל"אדמה משוגעת": לרוב, הסרט הזוכה בפרס האקדמיה הופך לאחד הסרטים הישראליים הקופתיים של השנה (כל עוד הוא לא בוים על ידי איל חלפון).
ויש עוד דפוס התנהגות קולקטיבי מטריד. השנה תשאלתי לא מעט חברי האקדמיה בניסיון להבין לא רק עבור מי הם הצביעו, אלא גם למה. כששמעתי בפעם השלישית את המשפט "אני פשוט לא סובל את האיש הזה ולכן לא הצבעתי עבורו ועבור סרטו", הבנתי שעם כל הפריים טיים ובגדי המעצבים, והמוני והבראבא, פרס האקדמיה (שהשנה מתמודדים בו כמה מהסרטים הטובים שהופקו בישראל בשנים האחרונות) מייצג כל אינטרס אפשרי – חוץ מאיכות, אמנות, רגש. וכנות. ואם יתברר שהבחירה בסרט הטוב ביותר לא קשורה לתשוקה ולטעם, אלא לחשבונאות, נקמנות ושיקולים זרים קשה שלא לתהות: האין תעשיית הקולנוע הישראלי האויב הגדול ביותר של עצמה?
וגם: הדיווח השוטף בבלוג, כולל כמה ידיעות שעדיין רלוונטיות, בקטגוריית פרס אופיר 2006
תגובות אחרונות