עמיתים יקרים: מי מכם שהולך בצהריים להקרנת העיתונאים ל"סקס והעיר הגדולה", אנא שילחו לי מייל, יש לי משימה עבורכם. ומי שכותב ביקורת על הסרט עוד היום, בתגובות או במייל או בסמס, תבוא עליו ברכת זה הבלוג.

==========

ומי שהולך היום ל"אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח": הביקורת שלי מפוצלת לשלוש. חלק ראשון באנגלית (אל תחמיצו את הסקר בסוף הביקורת). חלק שני, מחר ב"7 לילות". חלק שלישי ביום רביעי ב"פנאי פלוס". התזה שלי, כפי שכבר נידונה בתגובות בתחילת השבוע: ספילברג עשה כמיטבו עם בימוי קטעי פעולה וירטואוזיים וזריזים, עם כמה הברקות אדירות, אבל חומר הגלם העלילתי שקיבל מלוקאס – העוסק הפעם באינדיאנה ג'ונס ובחייזרים – ממש צולע. כן, האשם הוא לוקאס. כי ספילברג רצה כבר לפני כמה שנים לצלם תסריט ל"אינדיאנה" שכתב פרנק דרבונט האדיר, אבל לוקאס הטיל וטו והציע סיפור משלו. אני מניח שמאותו רגע ספילברג הרים ידיים ונתן לו לנהל את ההצגה, כשהוא אחראי על זה שהתוצאה הסופית תהיה לפחות מאוד קצבית ומהנה. וזאת אכן עשה.

===========

עושה רושם שהקהל בפסטיבל קאן מבלה השנה לא מעט זמן על הרגליים בתשואות בסוף הסרטים. מהביקורות והתגובות נשמע שהתחרות מציגה אוסף יוצא דופן של סרטים נפלאים. עד כדי כך שדווקא הסרט של האחים דארדן – יקירי קאן ופעמיים זוכי העבר – מקבל ב"סקרין דיילי" את אחת הביקורות הכי פושרות בפסטיבל (גלן קני דווקא התלהב). אחרי "ואלס עם בשיר" הגיעו התשואות ל"סיפור חג מולד" של ארנו דפלשן, "עמורה" האיטלקי, "מאורת האריות" הארגנטינאי, "שלושה קופים" הטורקי ו"The Changeling" של קלינט איסטווד. ואתמול הוקרן האפוס בן ארבע השעות של סטיבן סודרברג על צ'ה גווארה (שיפוצל לשני סרטים בבתי הקולנוע). ג'פרי וולס וגלן קני יצאו מגדרם מהתלהבות. אן תומפסון פחות. אבל פיטר המונד וטוד מקארתי קטלו. היום נשאר לשמוע איך תעבור הקרנת "סינקדוכה, ניו יורק" של צ'רלי קאופמן. סשה סטון כבר רושמת לפניה שאת הסרט של איסטווד נפגוש באוסקרים ב-2009.

אצל אהרון קשלס: אביב קוזלוב, שצילם את הסרט "שתיקה" של הדר מורג שמתחרה בסינפונדסיון – תחרות סרטי הסטודנטים המתקיימת בפסטיבל קאן – נמצא שם וראה את איסטווד החדש. הוא שלח שתי ביקורות תמציתיות, ומאוד נלהבות.

============

ויה סשה סטון: שלושה קטעים מתוך "סינקדוכה, ניו יורק" של צ'רלי קאופמן:

>

נדמה לי שבסופו של דבר הבעיה (שלי) עם "הג'וב הבריטי" קשורה בכך ששלושת הכוחות היצירתיים בסרט כולם אנשים חביבים, אבל לא מספיק טובים. כלומר, כל אחד מהם זקוק למישהו מבריק ממנו כדי לצאת טוב. מצד אחד, רוג'ר דונלדסון, הבמאי. האיש שהקריירה שלו מלאה החמצות, סרטים שהיו כמעט נהדרים, או מקסימום סבירים, מצליחים, חביבים, אבל אף פעם לא הצליח להגיע למשהו גדול באמת. והתסריטאים הם דיק קלמנט ואיאן לה-פרניי – צמד התסריטאים הבריטיים בני ה-70 שעובדים בקצב וללא מנוחה וחתומים על הכל מ"מים, מים", דרך "הקומיטמנטס" ו"סיפור אהבה מזוין", ועד "חיים בזרם" ו"מעבר ליקום" – וכמעט תמיד חסר להם איזשהו שפיץ. בקיצור, "הג'וב הבריטי", למרות שהוא סימפטי, איכזב אותי מאוד. זו הביקורת הקטנטנה שכתבתי עליו לגיליון "פנאי פלוס" לפני שבוע (14.5.2008):
continue reading…

Historic 2018Blockbuster2019 Store Offers Glimpse Of How Movies Were Rented In The Past

פורסם ב"פנאי פלוס", 14.5.2008

continue reading…

היום ב-12 ירצה אטום אגויאן על סרטיו באולם בר שירה באוניברסיטת תל אביב. אחרי ההרצאה יתקיים סשן שאלות ותשובות מהקהל בהנחיית נחמן אינגבר. הכניסה חינם.
אחרי שהוא יגמור עם ההרצאות הסדנאות וקבלת פרס דן דוד בו זכה, אגויאן יטוס מכאן לפסטיבל קאן, שם הוא מציג בתחרות את סרטו החדש "Adoration". אני מקווה שהוא כבר סגור להקרנות בפסטיבל ירושלים.

בגלל עניינים שונים לא אוכל להגיע להרצאה למרות שמאוד רציתי. אם יש מישהו שמתנדב לדווח משם – בכתב, תמונות או וידיאו – אשמח להעלות כאן.

=======

היי, את מי גווינת פאלטרו מחבקת שם על השטיח האדום רגע לפני בכורת "Two Lovers" של ג'יימס גריי בפסטיבל קאן אתמול?

עבור מוני מושונוב, ממש כמו עבור גריי, זה פסטיבל קאן שני ברציפות. בשנה שעברה שניהם היו שם עם "הלילה הוא שלנו".

========

עוד ביקורות מקאן על "שבעה" של שלומי ורונית אלקבץ: "הוליווד ריפורטר", "סקרין דיילי".

=======

"אנטארקטיקה", סרטו השני והמסקרן של יאיר הוכנר ("ילדים טובים") התקבל לפסטיבל NewFest, הפסטיבל ההומו-לסבי של ניו יורק שחוגג השנה יומולדת 20, והוא יוקרן שם בבכורה עולמית ב-6 ביוני. בסוף שנות התשעים יצא לי להיות בשתי מהדורות של הפסטיבל ומדובר באירוע משובח להפליא, עם שפע הברקות קולנועיות שרובן נותרות חוויות אנדרגראונדיות.
אבל "אנטארקטיקה" לא יהיה שם הישראלי היחיד: "הסודות" של אבי נשר, יוקרן גם הוא. וגם "יפן יפן" של ליאור שמריז. וגם "אמא, לא הרגתי את הבת שלך" התיעודי של אורנה בן דור.
ב-24 ביוני ייפתח בתל אביב פסטיבל הסרטים ההומו-לסבי בניהולו של הוכנר.

===========

אריק קוהן מ"אינדי-ווייר" עדכן את בלוגו באמצעות סמסים במהלך הקרנת הבכורה העולמית בקאן של "אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח". התוצאה: לייב בלוגינג טלגרפי, אבל עמוס כולו ספוילרים.

=========

"ביקור התזמורת" חגג מאה יום בהפצה בבתי הקולנוע באמריקה ונכון ליום ראשון הוא הכניס כבר 2,918,423 דולר. אם מפיציו יצליחו להשאיר אותו בקצב מכירות דומה בחמישה-שישה השבועות הקרובים, הוא יחצה את קו ה-3 מיליון דולר הכנסות באמריקה, ויהיה הסרט הישראלי הראשון שעשה את זה. האם יצליח.
ובכלל, טבלת מכירת הכרטיסים של "וראייטי" מהסוף השבוע האחרון מכילה המון ישראלים. מלמטה למעלה:
מקום 114: "בופור". מקום 64: "מדוזות". מקום 61: "ביקור התזמורת". מקום 58: "חופשת קיץ" (שיצא בסוף השבוע הזה בשישה בתי קולנוע). מקום 44: "אותו הירח" (סרט מקסיקני בהפקת רם ברגמן הישראלי). מקום 36: "Fugitive Pieces" (דרמת שואה קנדית עם איילת זורר, אני מניח שיוקרן בפסטיבל ירושלים). מקום 34: "Smart People" בבימויו של הישראלי נועם מורו. מקום 10: "The Visitor", סרטו של טום מקארתי ("אנשי התחנה") שזוכה לביקורות מצוינות ומציג את היאם עבאס בתפקיד הנשי הראשי.

אני לא מצליח להבין את פסטיבל אילת. חיפשתי בתוכנייה שלו סרט אחד שהתחשק לי לראות. בקושי מצאתי. צפיתי בסרטים מתוכו בדי.וי.די: לא היה שם שום דבר ראוי. איזה מין פסטיבל זה שאין בו אפילו סרט אחד מוצלח? מישהו היה שם וראה משהו שווה שהוא יכול להמליץ עליו?

האירוע היחיד שאיכשהו נשמע סימפטי הוא תחרות הקליפים שהתקיימה ביום שישי, מעין קאמבק לתחרות הקליפים המסורתית שהתקיימה פעם בפסטיבל חיפה. לתחרות, בניהולו של רועי ורנר, הוגשו 43 קליפים, ורבעה מהם יצאו עם פרסים. אלה הזוכים:

מקום ראשון: "כרטיס טיסה", סיון שביט (בימוי: מיכל ברזיס ועודד בן נון)

באמת קליפ נורא יפה. ברזיס ובן נון ביימו את "עונג שבת" (עם טלי שרון) בסם שפיגל, סרט שלא מאוד אהבתי אבל מאוד התפעלתי מהלוק והאווירה שלו. בן נון גם כאן מוכיח שהוא צלם מוכשר ויהיה מעניין לראות לאן הצמד הזה הולך..
.

פרס הצילום: "The Night Starts Here" של The Stars (צילום, בימוי, עריכה: יונתן ורדי)

(הבמאי ישראלי, הלהקה קנדית. אני מניח שב"קליפ ישראלי" התחרות האילתית מתכוונת ליוצר הקליפ ולא ליוצר המוזיקה).

.
.

פרס העריכה: "Your Anchors", אסף אבידן (בימוי: אליסה גויחמן ודניאל נחסון. עריכה: אליסה גויחמן)

.
.
פרס הארט: "ואולי", אביגייל רוז (בימוי: תומר בהט. ארט: כרמית שי, שיר רז)

.
.

ציון לשבח: "למיה יש אקדח", כנסית השכל. (בימוי: טל לוטן).
לוטן, מהמגיבות הקבועות בבלוג מוכיחה שקוראי "סינמסקופ" מגיעים רחוק (לפחות עד אילת).

(ב-Flix יש ערוץ עם כל קליפי התחרות, אבל אצלי הוא כל הזמן נתקע)

למי שתהה: "אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח" הוא אולטרה-סופר-סבבה של סרט. ואני מתכוון לזה במובן הכי אקדמאי של המילה "סבבה". עשרים הדקות הראשונות שלו מושלמות. ההמשך לא נטול מגרעות (וגם קצת בושות) אבל בסופו של דבר זה כיף גדול. ארחיב בהמשך.

מתוך גיליון "פנאי פלוס", 14.5.2008

continue reading…

"חופשת קיץ" של דוד וולך יצא בסוף השבוע באמריקה ודיוויד האדסון מלקט כמה ביקורות טובות על הסרט.

========

ולא רק "ואלס עם בשיר" מציג בקאן. יש גם את "שבעה" של רונית ושלומי אלקבץ שהוקרן ביום שישי וקיבל ביקורת נאה אבל קצת פושרת ב"וראייטי".

=========

העתיד של הקולנוע/טלוויזיה/אינטרנט נמצא בשירותי הווידיאו על פי דרישה (video on demand) שיספקו את האפשרות לראות על המסך הביתי כל סרט או תוכנית על פי בקשתכם. למעשה, זה כבר קיים שנים, אבל רק ילך וישתכלל ככל שרוחב הפס יגדל ומסכי הטלוויזיה הביתיים ישתפרו. אבל עוד לפני שזה הופך לנחלת הכלל, כבר מתברר שיש לא מעט בעיות לא פשוטות לפתירה. למשל, מצאי סרטים, והחשדנות של האולפנים הגדולים, בעלי הזכויות של הסרטים שרוב האנשים רוצים לראות, כלפי שירותים כאלה. או בעיות זכויות וטריטוריות: איך ליצור שירות כזה שיהיה גלובלי, בשעה שזכויות הסרטים הן עדיין טריטוריאליות.

אבל הבעיה הכי גדולה, כך מתברר, היא עם האלמנט היחיד שאינו קשור לטכנולוגיה: בני האדם. והם, מתברר, לא מסוגלים להחליט. "פרדוקס הבחירה", קוראים לזה המומחים. צרכני הקולנוע – אני מניח שזה נכון לכל סוגי הצרכנים – רוצים מבחר עצום, אבל שהוא מונח מולם הם לא מצליחים להחליט במה לבחור. או כי הם לא מכירים את הסרטים, או כי הם מכירים אבל לא מצליחים להחליט מה בדיוק מתחשק להם באותו רגע.
לכן כל חברות ה-VOD בעולם עסוקות כרגע בלמצוא דרכים לעזור לצופים לבחור משהו, ולא רק להעביר שעתיים בזפזופ בין טריילרים.

הנה הפתרון שהוט VOD מנסים עכשיו. הם שלחו לי רשימה של כל הסרטים שמופיעים אצלם בספרייה. לא הסרטים שנמצאים באגף הבכורות, עם אלה אין לאנשים בעייה, הם מעטים ומובלטים ומפומפמים. בחרתי עשרה סרטים והקלטתי המלצות או פינות, או שיעורים קצרים בקולנוע, סביב כל אחד מהסרטים. כדי לשים זרקור על הסרטים שאינם הכי חדשים. עולה המלצה חדשה מדי שבוע והמספרים, כך מספרים לי, די נאים. הנה, ויה ערוץ היו-טיוב של הוט, אחת הפינות האלה, על "אהבת בשר ודם" של פדרו אלמודובר:

========

האתר שיצליח לפצח את השיטה איך לגרום לגולשיו לבחור את הסרטים לצפייה – אתר שיצליח למשוך צופים לכיוון הזנב הארוך – הוא זה שיעשה את המהפכה. כרגע שיטות ההמלצה די בסיסיות: או המלצה של מבקר קולנוע מוכר (הגישה הלואו-טקית, הכמעט אנטי-טקית), או המלצת החברים (גישת הרשת החברתית) או שלל פרמטרים של מצבי רוח וטעם, שאמורים לעזור לכם לאתר סרטים על פי טעמכם. אבל השאיפה גדולה מזה, וכמעט נושקת ליצירת אינטליגנציה מלאכותית, או שמא ל"אינטליגנציה רגשית מלאכותית", אתרים שפשוט יידעו מי אתם, מה ראיתם, מה אהבתם, איזה מין טיפוסים אתם, ויידעו בדיוק מה תרצו לראות. לא אתפלא אם הזיהוי יזלוג החוצה מהמקלדת ונצטרך להעביר עין או אצבע בסורק, שיבחן את הריכוז שלנו, העייפות, הריכוז, רמת האדרנלין, ולפי זה ימצא לנו סרט שיתאים לטמפרטורת הגוף שלנו באותו רגע.
השלב הבא הוא כמובן גם שהאינטליגנציה המלאכותית הזאת תראה את הסרטים במקומכם ורק תשלח לכם הודעה בסמס איך היה הסרט.

=========

ועכשיו מחליט אתר ה-VOD "ג'מאן" לפתוח קצת את העסק ולהפוך אותו גלובלי יותר. כפי שכבר כתבתי בעבר, אתרי וידאו על פי דרישה, או שירותי הורדות חוקיות לסרטים הופכים נפוצים יותר ויותר באמריקה, אבל אך ורק לקהל אמריקאי. עכשיו Jaman פותח את השירות לתושבים מכל העולם (אם כי לא כל הסרטים זמינים לכל הצופים), ומעלים כמות נכבדת של קלסיקות הניתנות לצפייה בחינם (הסרטים המוצעים חינם מוגשים עם פרסומת לפניהם. סרטים בתשלום של כשני דולר מגיעים באיכות גבוהה יותר וללא פרסומות).

הנה, למשל, "חידון בחרוזים" עם אודרי הפבורן וקרי גרנט.
"נא להכיר, ג'ון דו" של פרנק קפרה
ויש שם שלל סרטי אינדיפנדנט וסרטים בוליוודיים. המבחר עדיין לא עצום, ולא מוצרי הפרימיום, אבל יש שם כמה הברקות וכמה דברים מסקרנים. וזה כרגע, ככל שאני יודע, שירות ה-VOD היחיד שפתוח לצופה הבינלאומי ולא נעול בפני ישראלים.

"כולם שואלים אותי אם הסרט בכלל יוצג בישראל. אז אני רוצה לשלוח מסר מרגיע: יש חופש ביטוי בארץ"
(ארי פולמן, בראיון לטלוויזיה הצרפתית שישודר מחר ב-21:30 בערוץ יס 3, במסגרת הכיסוי היומי שם את פסטיבל קאן)

========

זה רעיון רע מאוד להגיד לשחקן שאתה מראיין שלא אהבת את סרטו האחרון, זה שאתה מראיין אותו עליו. סיימון הטנסטון נשלח לראיין את יואן מקג'רגור על "החלום של קסנדרה", אבל הוא שנא את הסרט. אז הוא אמר את זה למקגרגור. לא נרשמה תגובה אלימה או קיצונית, זה סתם דפק את הראיון כולו.

========

הנה קליפ חדש לשלומי שבן, לשיר "הומור". הבמאי הוא אסף אסולין, שהיה תלמיד שלי בסמסטר שעבר בסדנת וידיאו-קליפים בסם שפיגל, אבל על הקליפ – למיטב ידיעתי – הוא התחיל לעבוד קודם, כך שאני לא יכול לקחת עליו שום קרדיט.

=======

פתאום נזכרתי שאת הגרסה הקולנועית של פרננדו מיירלס ל"על העיוורון" הפיק ניב פיכמן, הישראלי-קנדי. פיכמן, כמו גם דון מק'קלר, תסריטאי הסרט, הם חברים טובים של פסטיבל ירושלים, כך שלא אתפלא למצוא את הסרט בבכורה בירושלים. סרט פתיחה? אחרי התגובות בקאן זה נשמע מופרך. אולי סרט נעילה.