התוכנייה נמצאת כאן. את הקופון הדפיסו מהבלוג מהלינק למטה. גשו לקופת הסינמטק לקנות כרטיס להקרנות בתחרות הישראלית או הבינלאומית ותקבלו כרטיס נוסף חינם.
ויש בונוס: עשרת הראשונים שיזדרזו לקופות יקבלו חינם (רק אם ירצו, לא בכוח) כרטיס למפגשים עם ג'ון סיילס (שני, 20:00, אני מנחה) או חוליו מדם (שלישי, 20:00, פבלו אוטין מנחה).
מה הקאץ'? אמממ… אין קאץ'. אה, רגע, יש: אחרי ההקרנה אתם חוזרים הנה ומדווחים מה ראיתם, איך היה, מה קרה, מי ראיתם, איזה סרטים היו, איך הם היו. כמו שצריך, בלי קמצנות.

"אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח" מכר בישראל 32,000 כרטיסים בסוף השבוע הראשון לצאתו. שזה, על פי מפיציו, הפתיחה הגבוהה ביותר השנה בארץ. ועכשיו יהיה צריך לראות: האם בנות "סקס והעיר הגדולה" יעקפו אותו השבוע.

=========

ומהעבר השני של עולם הקולנוע: "הכיתה" של לורן קנטה – זוכה פסטיבל קאן – נקנה להפצה בארץ על ידי יונייטד קינג. ו"עמורה" של מתיאו גארונה ו"שלושה קופים" של נורי בילגה ג'יילאן נקנו על ידי סרטי אורלנדו.

ובמקביל: "ואלס עם בשיר" נמכר לסוני פיקצ'רס קלאסיקס: החברה שהפיצה באמריקה את "ביקור התזמורת" ואת "פרספוליס".

=========

אפשר להתחיל להתרגש: פסטיבל סרטי הסטודנטים ה-12 ייפתח בשבת. אירוע שאני מסמפט עד מאוד. סמנו לכם ביומנים:

יום ראשון, 20:00, סינמטק תל אביב: מפגש עם שרה פולי בהנחיית יעל שוב.
יום שני, 20:00, סינמטק תל אביב: מפגש עם ג'ון סיילס (אני מנחה)
יום שלישי, 12:00, אולם פסטליכט בניין מקסיקו: כתת אמן עם ג'ון סיילס
יום שלישי, 20:00, סינמטק תל אביב: מפגש עם חוליו מדם בהנחיית פבלו אוטין.
יום רביעי: 10:00, אולם פסטליכט: מפגש עם ז'אן לוק גודאר

(וצריך לזכור שבאותו זמן יתקיים גם פסטיבל קולנוע דרום. אבל על זה מחר).

אני מקווה שבסוף השבוע שהיום יעלה כאן קופון באמצעותו יזכו קוראי "סינמסקופ" למבצע 1+1 בקניית כרטיסים להקרנות הפסטיבל. בדקו בימים הקרובים. (עלה)

===========

הלילה ישודר בערוץ יס 3 הסרט "סבון". סרט דני שלא נורא אהבתי – על ידידות בין טרנסווסטיט ובין אשה מוכה מהקומה מעל – אבל שזכה לשפע תשבוחות בפסטיבל ברלין לפני שנתיים. מה שמעניין הוא שזהו סרטה הארוך הראשון של הבמאית פרנילה פישר כריסטנסן שסרט הסטודנטים שלה "הודו", היה אחד הזוכים בפסטיבל סרטי הסטודנטים בתל אביב בשנת 2000.

ובכלל, לא מעט מהבמאים שזכו בפרסים בפסטיבל התל אביבי, בהיותפם סטודנטים אלמונים, הפכו אחר כך לבמאים קצת יותר מוכרים. המוכר בחבורה הוא תומס וינטרברג ("החגיגה"), שסרט הסטודנטים שלו "סיבוב אחרון" זכה ב-1994. אבל היו נוספים:

ב-1990 זכה אלן טיילור באחד מפרסי המשנה, ומשם המשיך לביים פרקים ב"אוז", "עמוק באדמה" ו"הסופרנוס". באותה שנה זכה בפרס הגדול הבמאי הדני נילס ארדן, שבשנה שעברה ביים את הסרט "החלום של מרטין". וגם שחר סגל התגלה באותו פסטיבל.

בפסטיבל ב-1992 התגלתה אנט ק' אולסן, גם היא מדנמרק (בכלל, הדנים חזקים בסרטי סטודנטים) שביימה אחר כך את "הפרעות קטנות" ובאותו פסטיבל ברלין בו זכתה פרנילה פישר כריסטנסן בפרס דוב הכסף היא הציגה את סרטה האחרון "1:1".

ב-1998 התגלו דובר קוסאשווילי וניר ברגמן, אבל גם אסיף קפדיה, במאי בריטי ממוצא הודי שביים לימים את "הלוחם" ואז ניסה את כוחו בבימוי סרט אימה עם שרה מישל גלר ("The Return").

ובין הישראלים התגלו בפסטיבל הזה איילת מנחמי ("נודל") מיה דרייפוס, טליה לביא וישי אוריין ("החיפושית שלי").

========

ואם אתם כבר עם יומנים פתוחים: אל תחמיצו בשום פנים את הקוואדרופל-פיצ'ר שישודר מחר (חמישי) ביס 3, של אחד הבמאים האהובים עליי כרגע: פן אק-רטנרואנג התאילנדי. ארבעת סרטיו הראשונים יוצגו ברצף: "ששים ותשע", "מון-רק טרנזיסטור", "חיים אחרונים ביקום" (יצירת המופת שלו) ו"גלים נסתרים". חסר ברשימה רק "פלוי" סרטו האחרון (שחציו טוב וחציו פחות). איך זה שאת המחווה הגאונית הזאת רק ערוץ טלוויזיה מסוגל לעשות ולא אף סינמטק?

סידני פולאק היה חולה בסרטן כבר כמה חודשים, וכבר בטקס האוסקרים האחרון בכל פעם ששמו הוזכר (כאחד המפיקים והשחקנים של "מייקל קלייטון") נדמה היה שכבר מספידים אותו. (ניקי פינק, שרמזה על חומרת מחלתו כבר בסוף 2007, מדווחת על העלייה לרגל למיטת חוליו בשבועות האחרונים).
הוא היה חלק מהגל הקולנועי של שנות השבעים ("שלושת ימי הקונדור"), גם אם תמיד היה השקול והנינוח שבין עמיתיו. לא לחינם הוא הפך מעין במאי-בית של רוברט רדפורד, בעצמו קולנוען שקול ונינוח. הוא הפך לבמאי שובר קופות ב"טוטסי" (1982) וזכה באוסקר על "זכרונות מאפריקה" (1985). מאז "הפירמה" התוצרים שלו כבמאי דעכו באיכותם ("סברינה", "מזימות זרות") אבל הוא פיצה על כך כשחזר לאהבתו המקורית, המשחק והיה מקסים ב"בעלים ונשים", "עיניים עצומות לרווחה" ו"מייקל קלייטון". בין לבין הוא גם הקים חברת הפקה עם אנתוני מינגלה, הבמאי שהוא גילה וטיפח בעבודה על "הפצוע האנגלי". מינגלה, כזכור, מת במפתיע לפני חודשיים.

"הניו יורק טיימס" מספיד, וגם מזכיר ראיון שערך איתו שמעון פרס לפני עשר שנים. אם יש למישהו את הגיליון הזה, נא לסרוק.

הנה, כדי להיזכר באיש, ראיון שלו מלפני קצת פחות משנתיים אצל צ'רלי רוז (אחד המראיינים החביבים עלי בניו יורק), בו הוא מדבר על סרטו האחרון, הסרט התיעודי "סקיצות של פרנק גרי":

טוד מקארתי מ"וראייטי" מדווח ממסיבת העיתונאים של חבר השופטים בקאן, שהתקיימה אחרי טקס חלוקת הפרסים, ובו הם נשאלו בין השאר איך קרה ש"ואלס עם בשיר" יצא ללא פרס:

In the distribution of awards and the jurors' comments, there was a feeling that the nine judges had taken their job very seriously and considered the 22 contenders from all angles. At the press conference, jurors suggested that there were several other films they rated highly — specifically Clint Eastwood's "Changeling" (locally known as "The Exchange," the English translation of its French title), Arnaud Desplechin's "A Christmas Tale" and Ari Folman's "Waltz With Bashir." To cover the first two of these, the jury created something called the "special prize of the 61st Cannes Film Festival" to give to Eastwood, who did not appear to collect it, and to Catherine Deneuve, one of the stars of "A Christmas Tale," who took the stage to receive the equivalent of a life achievement award.
As for Folman's animated Israeli film of memory and combat, Penn said, "I think it's a wonderful film," while fellow juror Natalie Portman allowed that, "I think it's testament to the amazing selection that a film as good as 'Waltz With Bashir' didn't win an award."

לדיווח המלא, כולל הרשימה של כל הפרסים שחולקו בקאן בשלושת הימים האחרונים.

תוספת (תודה למגיב האנונימי ששלח את הלינק):

שיי קראבטרי מ"הלוס אנג'לס טיימס" מרחיבה על הדיווח של טוד מקארתי. והיא רוצה להבין "איך זה יכול להיות שהסרט המדהים 'ואלס עם בשיר' יצא ללא פרס מפסטיבל קאן". התשובה של נטלי פורטמן היא זו שמקארתי מביא. אבל זו תשובת אלפונסו קוארון: "It was a film that was well cherished by the jury".

אבל הנה, ויה קראבטרי, התשובה המלאה של שון פן. תשובה שאני מוצא אותה גדושה בסאבטקסט:

"The only thing I would say, I was happy to find out that buzzes mean nothing; this jury was entirely un-influenced, and I can tell you that I would agree with you, but we had so many prizes to give. There were several people that agreed, most certainly–myself included–it's a film worthy. As I said during the ceremony, there were things that called out, and there were times where we felt that we had almost certainly a certain category fulfilled and then something else would come and provoke us in a different way. There’s not a good answer for this question from me, because while I don't believe that I particularly argued for it, ultimately, I think it's a wonderful movie. I also believe that it is a film that is going to find its audience with or without us."

(רגעי השיא מהטקס כאן)

הפרסים:

מצלמת הזהב (לסרט בכורה): "רעב", סטיב מקווין
תסריט: "השתיקה של לורנה", האחים דארדן
שחקן: בניסיו דל טורו – "צ'ה", סודרברג
שחקנית: סנדרה קובלוני – "קו מסירה", וואלטר סאלס
בימוי: נורי בילגה ג'יילאן, "שלושה קופים" (תודה, שוב, לענבל על התיקון בהגיית שמו. והנה, כדי להראות עד כמה יהיה לבמאי הזה קשה באמריקה קטע וידיאו מטקס הפרסים כפי שהועבר בטלוויזיה הטורקית.שימו לב איך שון פן מבטא את שמו ואז איך הקריינית הטורקית מבטאת אותו).
פרס מיוחד של חבר השופטים: פאולו סורנטינו, "איל דיבו"
פרס מיוחד: קתרין דנב (על "אגדת חג מולד" של ארנו דפלשן) וקלינט איסטווד
הפרס הגדול של חבר השופטים: "עמורה" של מתיאו גארונה

דקל הזהב: לורן קנטה, "הכיתה"

(ואתמול חולקו פרסים נוספים של צוותי שיפוט עצמאיים הפועלים במקביל לצוות השופטים הרשמי: פרס פיפרסקי, למשל, שהוענק לסרט ההונגרי "דלתא". או פרס הכמורה שהוענק ל"Adoration" של אטום אגויאן).

הבשורות הרעות: "ואלס עם בשיר", אחרי כל הביקורות הטובות והדיבורים האוהדים, יצא בידיים ריקות.

הבשורות הטובות: "ואלס עם בשיר" קיבל ביקורות מעולות והיה אחד הסרטים הבולטים בתקשורת בפסטיבל.

הבשורות המפתיעות והמרגשות: שלושה מהבמאים הכי מדהימים כרגע באירופה יצאו עם פרסים. פאולו סורנטינו, שהוא הבמאי האירופי האהוב עלי כרגע. נורי בילגה ג'יילאן, שסרטו הלפני-לפני אחרון, "מרוחק", הדהים אותי. ולורן קנטה, שסרטיו "פסק זמן" ו"כוח אדם" היו נפלאים (סרטו הקודם, "הדרך דרומה" פחות דיבר אליי). גם מתיאו גארונה הוא מישהו ששמתי עליו עין אחרי שראיתי סרט נורא פסיכי שלו, בשם "אהבה ראשונה", בפסטיבל ברלין לפני שנתיים. ואפילו ארנו דפלשן, איסטווד וסודרברג יצאו עם איזכורים.

ועכשיו, מה המשותף לסורנטינו, גארונה, דפלשן, קנטה וג'יילאן? שאף אחד מהסרטים שלהם לא הוקרן מסחרית בישראל (למרבה המזל בפסטיבלים בירושלים ובחיפה הם הוצגו). האין זה מביך שהבמאים שהפכו מרגע זה רשמית לבולטים שבבמאי הקולנוע הבינלאומי הם בחזקת בלתי קיימים מבחינת המפיצים בארץ?

ויה ניקי פינק: ככה נראה התור לכרטיסים ל"אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח" ביום רביעי בחצות בלוס פליס:

והליצנים ב-Vulture מעלים עשר תהיות שנותרו פתוחות אחרי הצפייה ב"אינדיאנה ג'ונס" הרביעי. אם כבר ראיתם את הסרט בטח תוכלו להוסיף בתגובות עוד שפע תהיות משל עצמכם.

=======

פיטר ג'קסון וגיירמו דל טורו קיימו אתמול צ'ט עם מעריצים בו הם ענו במשך שעה לשאלות על סרטי "ההוביט" שהם מתחילים לעבוד עליהם עכשיו. כ-7000 שאלות נשאלו מתוכן הספיקו השניים לענות על 60. הנה התמלול המלא של הצ'ט.

=======

הסרט שאני הכי מחכה לו הקיץ הוא לא סרט אקשן ולא סרט ישראלי אלא "Standard Operating Procedure" של ארול מוריס. הלוואי שהוא יגיע לפסטיבל ירושלים. מוריס הפך את הסרט גם לספר אותו כתב יחד עם פיליפ גורביץ' וה"ניו יורק טיימס" מציג פרק מתוכו.

========

אז מה הסיפור האמיתי עם הפסילה של כרזות "סקס והעיר הגדולה" בירושלים? האם באמת היתה צנזורה על רקע דתי או שמא זו החלטה עסקית קרה שתורגמה לספין יחצני אדיר? הנה התזה שלי, מהבלוג באנגלית.

========

ולעניין המרכזי של היום: עם מה ייצא "ואלס עם בשיר" מפסטיבל קאן? טקס חלוקת הפרסים יתקיים הערב ויועבר בשידור חי בערוץ יס 3. ההימור שלי הוא שאיסטווד או סודרברג ייקחו את דקל הזהב וארי פולמן את הפרס הגדול של חבר השופטים (מעין "מקום שני"). העובדה שבראש חבר השופטים עומד שון פן ולצידו נטלי פורטמן ואלפונסו קוארון הופכת את "צ'ה" של סטיבן סודרברג – גם מאוד פוליטי וגם דובר ספרדית – לפייבוריט (סודרברג כבר זכה בדקל הזהב על סרט הבכורה שלו "סקס, שקים ווידיאוטייפ" ב-1989, כשהיה בן 26 – צעיר זוכי קאן). גם לאיסטווד, שמעולם לא זכה בקאן, יש על פי הביקורות סיכוי טוב, אם כי זה יחייב את פן להגן על בחירתו כהוגן מחשש למראית עין של אינטרסים זרים (פן זכה באוסקר על תפקידו ב"מיסטיק ריבר" של איסטווד). יכול להיות שבמקרה כזה אולי פן יעדיף לתת את דקל הזהב למישהו אחר ("ואלס עם בשיר"? מישהו אחר לגמרי?) ואז פרס חבר השופטים – שלכאורה מנותק מנוכחותו של נשיא חבר השופטים – יינתן לאיסטווד. קחו בחשבון שפסטיבל קאן – כמו כל פסטיבל – הוא אירוע שמאוד קשה לחזות והפייבוריטים המתוקשרים לעיתים נדירות באמת זוכים. יש סיכוי גם ש"ואלס עם בשיר", למרות כל הביקורות האוהדות, ייצא בידיים ריקות, או בפרס ניחומים משני. זה סצנריו שצריך להיערך לקראתו מבחינת הציפיות.
אז ההימורים שלי הם:
דקל הזהב: "צ'ה", סטיבן סודרברג
פרס חבר השופטים: "ואלס עם בשיר", ארי פולמן
פרס הבימוי: פאולו סורנטינו.
פרס התסריט: ארנו דפלשן.

(צריך לשים פה בסוגריים את העובדה שבשנה שעברה "בופור" של יוסף סידר התחרה בברלין נגד "הגרמני הטוב" של סודרברג ו"מכתבים מאיוו ג'ימה" של קלינט איסטווד וניצח את שניהם).

נתניאל רוג'רס מגיש בבלוגו סיכום מאוד שימושי של כל סרטי התחרות בקאן ומציע הימור משלו. הוא צופה ש"עמורה" של מתיאו גרונה ייקח את דקל הזב וש"ואלס עם בשיר" או הסרט של וולטר סאלס ייקחו את פרס חבר השופטים. סודרברג או איסטווד יקחו את פרס הבימוי. פרס השחקן, הוא צופה, יילך לבניסיו דל טורו. פרס השחקנית לאנג'לינה ג'ולי.

ובאתר הצרפתי allocine.fr מהמרים כך: דקל הזהב לקלינט איסטווד. הפרס הגדול של חבר השופטים לארי פולמן. שחקן: חואקין פיניקס (על הסרט של ג'יימס גריי). שחקנית: מרטינה גוסמן (על "גוב האריות" הארגנטינאי). בימוי: נורי בילג'ה ג'יילון הטורקי. תסריט: "עמורה" של מתיאו גארונה.

מה ההימורים שלכם?

"טולפן", הפקה קזחית/רוסית על רועה עם אזניים גדולות מדי, זכה בפרס "מבט מסוים" הערב בקאן.
"טוקיו סונטה" של קיושי קורוסאווה זכה בפרס חבר השופטים של המסגרת.
"Wolke 9" של אנדראס דרזן זכה בפרס השלישי (בו זכה בשנה שעברה "ביקור התזמורת"). עוד זכו: "טייסון", הסרט התיעודי של ג'יימס טובאק על המתאגרף מייק טייסון, ו"ג'וני מד דוג".
הסרטים המדוברים ביותר ממסגרת "מבט מסוים" – "וונדי ולוסי", "רעב" ו"צ'לסי און דה רוקס" (של אייבל פררה) – יצאו בידיים ריקות.

למה סטיבן ספילברג הסכים ל"אינדיאנה ג'ונס" רביעי, התזה שלי.

continue reading…

הנה ההודעה מפסטיבל קאן. השופטים היו הו שיאו-שיאן (נשיא), אוליבייה אסייאס, סוזן בייר, מרינה הנדס ולורנס קרדיש. 17 סרטים השתתפו בתחרות, מבין 1200 שהוגשו.

"הימנון" של אלעד קידן

תחרות הסינפונדסיון נוסדה ב-1998. מאז, 26 יוצרים שהשתתפו בתחרות חזרו לפסטיבל קאן עם סרטי הבכורה הארוכים שלהם.
ב-1999 זכה דובר קוסאשווילי עם "עם חוקים" במקום השני. בשנת 2000 זכה "קינוח", סרטו של עמית סקומסקי מאוניברסיטת תל אביב, בפרס השני. ב-2002 זכה "שאלות של פועל מת" של איה סומך (ת"א) בפרס השלישי. ב-2005 זכה "ביקור חולים" של מאיה דרייפוס (ת"א) בפרס השני. זו הפעם הראשונה שסרט של סם שפיגל זוכה, ושסרט ישראלי זוכה בפרס הראשון.

אלעד קידן

בנאום הזכייה שלו אמר קידן: "זו המחווה שלי לז'אק טאטי. אני מודה לקולנוע הצרפתי. אני מקדיש את זה לחבר טוב שלי מהכיתה שהקליט את הקול לסרט שלי ובדצמבר נפטר מסרטן".

הקרנת העיתונאים של "סקס והעיר הגדולה" התקיימה בצהריים והגיעו שתי דעות על הסרט:

1. ריקני ומאכזב

"הייתי בהקרנת העיתונאים של 'סקס והעיר הגדולה' ואני חייב להגיד שמאוד התאכזבתי. אז כן, יש בסרט את השנינות המוכרת מהסדרה, וגם את סצינות העירום הנועזות, אבל משהו פשוט לא עובד. העלילה (שבטח כבר שמעת עליה באין ספור מקומות ברחבי הרשת: קארי וביג עומדים להתחתן, ביג בורח מהחופה, ביג חוזר, ובלה, בלה בלה…) צפויה, נדושה ומעצבנת. ולמרות שיש כמה התפתחויות (מפתיעות, אפילו) ההרגשה הכללית היא כאילו הכל תקוע במקום. בעצם, לא, שכח מזה. ההרגשה היא לא שהכל תקוע, ההרגשה היא שהסרט בכלל לא מרגיש כמו סרט, ומה שיותר עצוב הוא, שהוא גם לא מרגיש כמו פרק ארוך במיוחד של הסדרה.
בקיצור: מאכזב וריקני."

2. ריקני ומהנה

“סקס והעיר הגדולה” היה בדיוק כמו שחשבתי: חביב אך מלא סוכר וארוך מדי (135 דקות !). נראה כאילו ניסו לדחוף 4 עלילות של עונה שלמה לתוך סרט אחד ולמרבה ההפתעה רוב הזמן זה עובד. אני צפיתי ברוב פרקי הסדרה והניחוש שלי הוא שמי שנהנה ממנה מאד ייהנה גם כאן. מצד שני, מי שלא מכיר את הסדרה אין לו הרבה מה לחפש בסרט הזה.

המממ… יש סיכוי שאני אהנה מהסרט, אני מבין. אבל שעתיים ורבע?!

יש עוד תגובות?