16 יוני 2008 | 12:12 ~ 27 Comments | תגובות פייסבוק

126 הסרטים הישראליים של פסטיבל ירושלים לדורותיו

זה הקובץ שנשלח בשבוע שעבר לאנשי תעשיית הקולנוע בארץ – ביניהם מבקרים ועתונאים, מפיצים, חוקרים, מרצים וכו' – המכיל 126 פיצ'רים ישראליים עלילתיים שהוקרנו בבכורה בפסטיבל ירושלים מאז 1984 (ומאז1989 הם מתחרים ביניהם על פרס וולג'ין).

jerusalem25

הבקשה: לדרג את חמשת הסרטים הכי אהובים, ומהם ייבחרו ויוצגו הסרטים הישראליים הטובים ביותר שהוקרנו בירושלים. מעיון ברשימה אני מהמר ש"אוונטי פופולו", "החיים על פי אגפא" ו"ביקור התזמורת יהיו שם, אבל החמישייה שלי לא כוללת אותם:

חמשת הראשונים שלי:

1.
"חתונה מאוחרת"

2.
"מסעות ג'יימס בארץ הקודש"

3.
"שנת אפס"

4.
"עטאש"

5. (תיקו)
"הדברים מאחורי השמש" + "כנפיים שבורות"

אני מוסיף גם ציונים לשבח לסרטים שמאוד אהבתי, לא יודע אם ישקללו אותה בספירת הקולות או לא:

"אושפיזין"

"חמש דקות בהליכה"

"חסד מופלא"

"בר "51

"מלאכים ברוח"

"לשחרר את הנסיכה"

והשעה הראשונה של "מרקו פולו".

======

עיינו ברשימה ודרגו גם אתם: מה החמישייה שלכם?

15 יוני 2008 | 07:30 ~ 22 Comments | תגובות פייסבוק

הצצה ראשונה לתוכניית פסטיבל ירושלים

כזכור, מסיבת העיתונאים לחשיפת תוכניית פסטיבל ירושלים תתקיים רק בעוד שבוע. בתחילה חשבתי שהדחייה היא עדות לכך שלפסטיבל יש מה להסתיר. כעת אני מבין שלא. בימים האחרונים אני מקבל לא מעט עדכונים מאנשים שונים לגבי סרטים שאמורים להיות בפסטיבל והרשימה שמתקבצת אצלי נעה מהמפואר אל המדהים. יש שם כמה מהסרטים שאני הכי מחכה להם השנה, לצד כמה מהסרטים הכי מדוברים של החודשים האחרונים.

הנה רשימה ראשונית של סרטים שככל הנראה יוצגו השנה בירושלים (והיום בערב או מחר אעלה גם רשימה ראשונה של סרטי תחרות וולג'ין שהגיעה אליי):

– "שגרה מבצעית", ארול מוריס. אכן, הסרט שאני הכי מחכה לו השנה.

– "מפגשים בסוף העולם", ורנר הרצוג. ובחלומי אני מדמיין את מוריס והרצוג – צמד עם עבר משותף עשיר ושפיל מכה/מחבק שחוזר על עצמו ושלקוח מעולם צמדי הקומדיות – מגיעים יחד לירושלים.

– "להטביע במוח" ו"וויניפג שלי", גאי מאדין. אחד עלילתי (אילם) השני תיעודי (בערך) של אחד היוצרים המקוריים של העת האחרונה.

– "אידיוטים ומלאכים", ביל פלימפטון. סרט האנימציה החדש (והאילם) של גאון האבסורד המקאברי.

ובכלל, הטרנד השנה בירושלים יהיה סרטים אילמים – או לפחות סרטים נטולי דיאלוג. "להטביע במוח" ו"אידיוטים ומלאכים", למשל. אבל צפויה גם הקרנה של הסרט האילם "אות קלון" מ-1921 של הגאון הדני קרל תיאודור דרייר בליווי מוזיקה חיה (אני מת על האירועים האלה). ויוצג סרטו החדש של רולף דה-הר ("בבי ילד רע"), "ד"ר פלונק", סרט עכשווי המבוים כסרט אילם. "שביל החלב" הוא סרטו החדש נטול המילים של היוצר ההונגרי הצעיר והמעולה בנדק פליגהאוף (הוא הגיע להציג את "דילר" שלו בפסטיבל חיפה לפני שלוש שנים). וסרטו החדש של חוסה לואיס-גרין (שהביא לפני כמה שנים את הסרט התיעודי המדהים "עבודה בתהליך"), "בעיר של סילביה" גם הוא מועט מילים (הסרט הנספח לסרט, "תמונות מהעיר של סילביה" יוצג גם הוא).

"Into the Wild" של שון פן, אחד הסרטים היפים של 2007 שבטמטום אדיר לא הופץ מסחרית בישראל, יוקרן על מסך גדול בירושלים בשם "אל הטבע הפראי". ממש כמו שהיה עם "המארח" בשנה שעברה, למרות שכבר ראיתי את הסרט בדי.וי.די לא אחמיץ את האפשרות לראות את הסרט הזה – מהטובים בקולנוע האמריקאי בשנים האחרונות – על מסך גדול.

עוד סרטים מסקרנים:

"אל תיגע בגרזן" של ז'אק ריווט
ו"השאלה האנושית" של ניקולס קלוץ, שני סרטים מסקרנים ובוודאי מאתגרים שהיה משונה לא למצוא בפסטיבלון הצרפתי עכשיו בדיזנגוף סנטר, יגיעו לירושלים. (תיקון: הסרטים האלה הוקרנו בירושלים בשנה שעברה).

"חגורה אדומה", סרט אמנויות לחימה של דיוויד מאמט. ואם הפסטיבל יקבץ את המיטב מאורחי הפסטיבלים הקודמים לרגל יום ההולדת ה-25, אולי גם מאמט ישוב לביקור?

"באלאסט", סרט הבכורה של לאנס האמר האמריקאי, זוכה פרס הבימוי והצילום בסאנדאנס.

עיר 24, ז'אנג קה ג'יה. הישר מפסטיבל קאן.

כנראה שגם "טולפן", זוכה פרס "מבט מסוים" בקאן, יגיע.

שניים מהמתחרים של "בופור" בקטגוריית הסרט הזר השנה באוסקרים יוצגו: "קאטין" של אנדז'יי ויידה (לא אתפלא לראות את ויידה מגיע לפסטיבל) ו"מונגול" של סרגיי בודרוב.

ושני זוכי אוסקר זר בעבר יחזרו עם סרטים חדשים: "אשה אלמונית" של ג'וזפה טורנטורה ("סינמה פרדיסו") ו"ריקנות" של יאן סווארק ("קוליה").

"רסיסים", סרט השואה הקנדי של ג'רמי פודסווה, שפתח את פסטיבל טורונטו האחרון (ומכיל את איילת זורר באחד התפקידים הראשיים).

"מוות באהבה", סרט השואה של בועז יכין ("פרש").

"מלך הפינג פונג", סרט הבכורה של במאי הפרסומות השוודי ינס יונסון, שמשך קצת תשומת לב בסאנדאנס.

"לילה ויום" של הקוריאני יקיר הפסטיבל הוֹנְג סאנְג-סוּ.

"שטח סגור" מותחן מקסיקני של רודריגו פלה שזכה בפרסים בוונציה ובטורונטו (וייצא מסחרית בארץ מיד אחרי הפסטיבל).

"תחת הפצצות" של פיליפ ערקטינג'י. הגרסה הלבנונית ל"זרים" הישראלי, שצולמה באופן מאולתר עם שני שחקנים ברחבי לבנון בימי מלחמת לבנון השנייה.


תיעודי:

מקבץ מלהיב נוסף של סרטים על יוצרים ואמנות, מאת יוצרים מלהיבים לא פחות.

"ברלין של לו ריד" של ג'וליאן שנאבל
"דֶרֶק" הפרופיל המסקרן על הבמאי הבריטי המנוח דרק ג'רמן, מאת הקולגה שלו אייזק ג'וליאן.
"פאדוס" של קרלוס סאורה.
"עם גילברט וג'ורג'", ג'וליאן קול.
"קלינט איסטווד: חיים בסרט" של מייקל הנרי ווילסון (שיוקרן השבוע ביס 3).
"שיער: תנו לשמש יד", פולה רפפורט (מאחורי המיוזיקל, שיתחבר יפה ל"איים אבודים" של רשף לוי, שמתייחס לסרט של מילוש פורמן שנעשה בעקבות המיוזיקל הבימתי).

וזוכי פסטיבלים:

"מיחזור" סרט תעודה ירדני של מחמוד אל-מסעד, זוכה התחרות התיעודית בסאנדאנס.
"נטושים", גונזלו אריחון. הזוכה באידפ"א (יוקרן ביס דוקו יומיים אחרי נעילת פסטיבל ירושלים).

כאמור, הרשימה שלי ארוכה למדי, ואני מניח שאחרי פרסום הרשימה הזאת אוצף בנגלה נוספת של סרטים, כך שהמשיכו להתעדכן כאן עם סרטים נוספים היום ומחר. כולל התחרות הישראלית.

תוספת: סטיבי בתגובות מפנה לבלוגה בו היא כתבה אמש שממילא כל סרטי פסטיבל ירושלים 2008 זלגו לאתר האינטרנט של הפסטיבל, בערבוביה עם סרטי שני הפסטיבלים הקודמים. מי צריך מקורות ומדליפים.

(עדכון: אתר הפסטיבל נוקה מסרטי 2008. המדליפים מתבקשים לשוב למשמרתם).

14 יוני 2008 | 20:20 ~ 13 Comments | תגובות פייסבוק

אלטרנטיב ניישן

זרזיף קל של נחת: הבשורה המדכאת, המכעיסה, המרגיזה, המקוממת, המרתיחה, האידיוטית של יס להסיר בשבוע הקרוב את ערוץ המוזיקה האלטרנטיבי M2 (או אם.טי.וי 2) מלוח השידורים הצליחה להוציא מ"העיר" גרגר קל של אקטיביזם ז'ורנליסטי מהסוג שנגמה שכבר נעלם של לטובת התחכמויות. המחאה נגד הורדת הערוץ נפרשה על פני עמוים רבים בעיתון והם מבטיחים בשער שלא להרפות.
אם מישהו מיס קורא כאן אנא שיקלו שנית: M2 הוא ערוץ חיוני בלוח השידורים שלכם. אל תבאסו.

============

וב"7 לילות": יונית לוי מראיינת את טום סטופארד. מדהים: היא מעריצה גם את באפי וגם את סטופארד, ועכשיו לעורכים שלי ב"7 לילות" יש גם את הטלפון שלה. שמא אשחד אותם ואפצח במשלוחי זרים סלולריים אנונימיים?
וכי ברור שסטופארד העילוי, אחד מאמני המילים הגדולים של ימינו, לא מעניין את "ידיעות" – כשם שהוא בוודאי לא מעניין את חדשות ערוץ 2, שהרי אחרת הראיון הזה היה מופיע בשידור ולא בדפוס – אבל יונית לוי כן מעניינת את "ידיעות" (כתבתה זכתה להפניה גם בשער המוסף וגם מעל לכותרת הראשית, בשניהם ללא איזכור לשם המחזאי/התסריטאי), לכן אני מוצא שזה יהיה רעיון מעולה ומשובח לתת לה מדור ראיונות שבועי או חודשי, שתראיין בו את כל מי שהיא מעריצה בעולם התרבות ושללא שמה היה מגיע מקסימום לראיון ב"תרבות העיר": ג'וס ווידון, סת מקפארלן, וכל מחזאי/במאי/סופר/הוגה דעות אחר שאני אפילו לא יודע שהיא ממעריצותיו, אבל אשמח ללמוד ולקרוא אותה כותבת עליו.

============


"ואלס עם בשיר", שאר הביקורות

אורי קליין
יקיר אלקריב
דבורית שרגל
שמוליק דובדבני
מאיר שניצר
"וואלה"
אסתי סגל

משונה: שניצר ואלקריב כתבו דברים כמעט זהים – "מתבכיין", "יורים ובוכים", "מסר בעייתי"' – כשהם מבלבלים בין כנות מפלילה של יוצר ובין "ניסיון למירוק המצפון". מה גם ששניהם חוטאים לקריאה של עצמם את הסרט: כי אם האנימציה נועדה כדי לייצג אמת סובייקטיבית, "מניפולציה", שלא יכולה להיות מוצגת בסרט דוקומנטרי רגיל, אז איך הם פתאום מקבלים את "וידויו" של פולמן בדבר "נוכחותו" מרחק מטרים ספורים מהטבח בסברה ושתילה כאמת אובייקטיבית, ולפיכך ראויה לגינוי (אם כי אני גם לא מבין מה בדיוק שניצר ואלקריב רצו שיעשה פולמן, מה עוד הם מצפים שחייל שהשתתף באופן עקיף במתן יד לטבח יכול לעשות חוץ מלהתנצל, לחשוף את האמת שנסתרה אז מעיניו ולנסות להבטיח שניסיונו יעשיר ויפקח את עיני אלה שיבואו אחריו – או שמא חייל שעמד ליד טבח פסול בזאת מעשיית סרטים). שניצר קלע בול עם דימוי "הכלבים נובחים והשיירה עוברת" – שהוא, דומני, אחד המסרים הברורים והבסיסיים של הסרט, נקודת המוצא ונקודת הסיום. אבל נדמה לי שהוא החמיץ את כל מה שקרה אחרי סצינת הכלבים וביצע בסרט פעולת "מחיקון": ראה אותו כסרט תיעודה רגיל ופספס את מה שהאנימציה ביקשה להוסיף – ולא להסתיר – על האמת הידועה.

14 יוני 2008 | 12:02 ~ 10 Comments | תגובות פייסבוק

עידן הקרח

לפני יומיים הפנתה דרורית לפרויקט "איך היו נראים סלבריטאים כשהם קרחים".
אז הנה עוד אחד:
חברי עידן אלתרמן – שבשבועות האחרונים יוצא לנו רק לדבר בטלפון (לרוב בשידור בתוכנית שלו ושל יעל לוונטל ב-102FM) ולא להיפגש – שלח לי צילום שלו. כך הוא נראה בימים אלה בצילומי העונה השביעית של "החיים זה לא הכל". בגלל שכמעט נחנקתי על הקורנפלקס שלי כשראיתי אותה, הוא הסכים שאעלה אותה לאתר (לחצו להגדלה):

עידן אלתרמן, קרחת, ללא שיער, החיים זה לא הכל

Categories: כללי

12 יוני 2008 | 20:13 ~ 77 Comments | תגובות פייסבוק

"ואלס עם בשיר", הביקורת

כותרות אפשריות:
בארת עם בשיר
החיים הם בשיר
העיר עם בשיר
הווה צלפים
וכו' וכו' וכו'

continue reading…

12 יוני 2008 | 08:08 ~ 26 Comments | תגובות פייסבוק

אם העולם מגיע לקיצו ואף אחד לא רואה את זה, האם זה קרה?

אני רוצה לראות היום את "ביום שזה יקרה", הסרט החדש של מ. נייט שמאלאן. כן, אני קורא שהתקשורת האמריקאית מנבאת לסרט הזה חורבן גדול וששמאלאן יתקשה למצוא עבודה אפילו בהודו אחרי הפלופ שצפוי כאן. ובכל זאת מתחשק לי. לתומי חשבתי שפלופ הוא כשסרט יוצא ואיש לא בא לראות אותו. מתברר שברשת רב-חן פלופים הם עניין א-פריורי: קודם נדאג שאף אחד לא יוכל לראות אותו, ואז הוא יכשל. ברב חן דיזנגוף היום – על פי האתר – יוקרן הסרט פעמיים בלבד: בחמש ובשבע. הקרנה ראשונה באולם 5 (המרתף). הקרנה שניה באולם 3. מעדיף לחכות לדי.וי.די, תודה.

==========

מצד שני, אני מבין שצריך להיזהר מלהאמין יותר מדי לשעות ההקרנות המפורסמות באינטרנט. הנה סיפורו העגום של הבלוגר אורן צור, שהפגיש את בנו הפעוט לראשונה עם בייביסיטר ושינה את שעות ההנקה שלו רק כדי שיוכל לצאת עם זוגתו להצגה יומית של "אינדיאנה ג'ונס", ואז הגיע לקולנוע וגילה ש…. תקראו לבד.

===========

ואם לא הוזמנתם: היום ברבע לעשר בערב ברב חן אופרה, הקרנת העיתונאים ל"אל תתעסקו עם הזוהן". נסו להידחף פנימה: זה מצחיק עד דמעות.

===========

אז אחרי שכבר פורסם כאן ש"בופור" יהיה הסרט הישראלי הראשון שישודר ב-HD, הנה השלב הבא: "ביקור התזמורת" יהיה הסרט הישראלי הראשון שייצא בבלו-ריי, ברזולוציית 1080P. זה יקרה ביולי בהפצה סימולטנית של סוני באמריקה, סקדנדינביה, הודו ואירופה. הנה הפרטים.

the band’s visit is the first israeli movie on blu ray dvd

(תודה לרותם על הלינק)

=======

אורי חסון, נאוה רובין ואוהד לנדסמן מתבקשים להגיע למזכירות. השלושה, חוקרים ודקטורנטים לנוירולוגיה ולקולנוע ב-NYU (ועמיתיהם), פרסמו מחקר בו הם בדקו תגובות נוירולוגיות בגזע המוח של צופים בעת הקרנה של סוגים שונים של סרטים – פרק מסדרת הטלוויזיה של אלפרד היצ'קוק, חצי שעה מ"הטוב, הרע והמכוער", פרק מ"תרגיע" ולמטרות ביקורת: שוט רצוף, לא ערוך, של הופעה בוושינגטון סקוור פארק (הככר מחוץ ל-NYU). התוצאה? היכונו… מתברר שהמוח מגיב יותר לאמצעים אסתטיים, כמו עריכה, סגנון ותוכן. פששש… אבל ציניות בצד, הרעיון שבמאים כמו היצ'קוק וסרג"יו ליאונה מסוגלים לגרום למוח של רוב הצופים שלהם להגיב באותו אופן היא די מדהימה. ולא מבחינה נוירולוגית.

(ויה imdb)

========

וואו, זה חתיכת ביג דיל: שר התקשורת הבריטי, אנדי ברנהם, הודיע היום שהוא יסרב לאשר שילוב תוכן שיווקי בתוך תוכניות הטלוויזיה הבריטיות. "וראייטי" מדווח שהשר אמר שתוכן שיווקי יפגע במעמד הבינלאומי של הטלוויזיה הבריטית ו"יזהם" את התוכניות. ההצהרה הזאת צפויה להכעיס את זכייניות הטלוויזיה באנגליה וכבר הביאה לירידה במניות ITV, ערוץ הטלוויזיה המסחרי הגדול באנגליה.
למה שקול הדבר? לכך שדורון צברי או יוסי מדמוני יהיו ממחר שרי התקשורת בארץ. בהנחה שהצהרותיו של השר לא יגרמו מחר להעפתו מהממשלה, לנושא הזה יש סיכוי שיהיו השלכות מרתקות בעולם, כשמדינות נוספות ינסו להילחם בחדירת הפרסום לכל חלקת תוכן. "ברגע זה", אמר השר, "הטלוויזיה צריכה להוכיח לנו שניתן לסמוך עליה, ולא שנאפשר לה לטשטש את ההבדל בין תוכניות ובין פרסומות. כצופה אני לא רוצה להרגיש שהתסריט נכתב על ידי מנהל שיווק מסחרי". ועוד: "לתוכניות הבריטיות יש יושרה שזוכה להערצה מסביב לעולם ואני לא חושב שאני צריכים להרשות שהמוניטין האלה, שעמלנו קשות להשגתם, יעמדו עכשיו למכירה".
חי נפשי, האיש לא רק רוצה לחסום מפרסמים, הוא גם מבין שלתוכניות איכותיות יש תפקיד תרבותי בעל השלכה בינלאומית. אפילו אני, שבוויכוח בעד ונגד תוכן שיווקי מוכן לקבל עמדה רכה ופשרנית, של תוכן שיווקי כרעה חולה הכרחית (תוך שימוש בטעם ושיקול דעת), נפעם מול מישהו, ועוד בעל שררה, שמסוגל לקום ולעמוד מול בעלי ההון ולהגיד להם "עד כאן". עכשיו יהיה מעניין לראות האם הוא יצליח ליישם את עקרונותיו.

========

סקופונצ'יק שהגיע מאיזור התגובות (ולפיכך לא מאומת): הסרט החדש של איתן גרין, "הכל מתחיל בים", יוקרן בבכורה עולמית בפסטיבל חיפה, שם גם תתקיים רטרוספקטיבה של סרטיו. נחמד.

יש למישהו עוד סיפורים שהוא רוצה להדליף לנו אינקוגניטו בתגובות?

=========

יצא לי לעבוד בערך שלוש דקות עם מוטי קירשנבאום והתרשמתי שמדובר באדם די חסר סבלנות לקולנוע. נדמה לי שזה בכלל לא מעניין אותו. לכן כששמעתי אותו אומר אתמול בתוכנית שלו ש"ואלס עם בשיר" הוא "אחד מסרטי הקולנוע החשובים ביותר שהופקו בארץ", הבנתי שארי פולמן הצליח לסדוק עם הסרט שלו לא מעט חומות, גם של קהל שאמור להיות עוין (לעצם המדיום!). "ואלס עם בשיר" מהיום בבתי הקולנוע. סוג של חובה.

11 יוני 2008 | 12:12 ~ 31 Comments | תגובות פייסבוק

פסטיבל ירושלים, במקום מסיבת עיתונאים

הבוקר היתה אמורה להתקיים מסיבת העיתונאים להצגת תוכניית פסטיבל ירושלים – חודש לפני פתיחת הפסטיבל (10.7) – אבל האירוע נדחה ב-11 יום ויתקיים רק ב-22.6. במקום לטפטף מידע, כמו בפסטיבלים הנורמליים, ואז ליצור זמזום מתמשך, בירושלים ממשיכים להתייחס לרשימת הסרטים שלהם כחומר מסווג, סודות הגרעין. כן, אותי הם מצליחים לסקרן מדי שנה, אבל נדמה לי שאני היחיד. ותהרגו אותי אם אני מצליח להבין איך זה שסרט הפתיחה של פסטיבל ונציה (סוף אוגוסט) כבר ידוע מאז סוף אפריל, ושחלקים נרחבים מתוכניית פסטיבל קרלובי-וארי (המתקיים במקביל לירושלים) כבר מפורסמים, אבל בירושלים עדיין הכל האש-האש.

אז הנה מה שכבר ידוע בינתיים.

1.
יש פוסטר:

jerusalem film festival 2008

2.
כפי שפרסמתי לפני חודש, השנה תתקיים בפעם הראשונה תחרות פיפרסקי בפסטיבל. אחרי שתחרות כזאת כבר הושקה לפני שנתיים בחיפה.

3.
בין ה-14 ל-16 ביולי יתקיים במסגרת הפסטיבל אירוע סרטי ילדים באולם בית שמואל. גם מסגרת לסרטי ילדים כבר הושקה קודם בחיפה. (היו ימים בהם בחיפה היו מחקים את ירושלים).

4.
במלאת 25 לפסטיבל יתבקשו אנשי קולנוע, מפיצים, חוקרי קולנוע, אנשי אקדמיה, מבקרים, ומנהלי סינמטקים לבחור את הסרטים הישראליים הכי טובים שהוקרנו בירושלים. רשימה בת 128 סרטים נשלחה אליי ועלי להתלבט עכשיו לגבי חמשת הטובים ביותר. ואגב: ברשימה מופיעה "זכרון דברים" של עמוס גיתאי פעמיים, אבל "מישהו לרוץ איתו" של עודד דוידוף נעדר. תגידו "אבל 'מישהו לרוץ איתו' לא התחרה על פרס וולג'ין", ואענה: "נכון, אבל כך גם 'הפוגה', סרט מ-1955 שהוקרן בעותק משופץ וכן נמצא ברשימה, וכן כל הסרטים ברשימה מלפני 1989, אז הושקה תחרות הקולנוע הישראלי על שם ג'ק וולג'ין". כלומר, יכול להיות שהיה הגיוני יותר לתת את "פרס הפרסים", בשנה הבאה, יום ההולדת העשרים לתחרות פרסי וולג'ין. אבל ניחא. ביקשו, ואבצע.
מה שכן, מדהים לראות כמה סרטים איומים נעשו בארץ, לפני שהתחיל כל הרנסנס הזה ב-2000/2001.

עדכון: מפסטיבל ירושלים נמסר שהרשימה תוקנה. "הפוגה" יצא, "מישהו לרוץ איתו" הוכנס.

5.
לפני כמה שבועות תהיתי אילו סרטים יגיעו לתחרות וולג'ין השנה – אחרי שכל הסרטים הכי מסקרנים של השנה כבר יצאו לבתי הקולנוע או הוצגו בפסטיבלים אחרים. אז יש כבר אחד בפנים: "בשביל אבא שלי" של דרור זהבי. מן הסתם כל שאר המתחרים גם כבר קיבלו הודעות על היכללותם בתחרות. הם מוזמנים לעדכן.

10 יוני 2008 | 11:11 ~ 23 Comments | תגובות פייסבוק

זוהן/בוראט

איזה באסה: מחר בבוקר היתה אמורה להתקיים מסיבת עיתונאים של פסטיבל ירושלים, עם חשיפה ראשונה של התוכנייה. הידד, אמרתי לעצמי, סוף סוף נדע מה יש שם לפני רגע האחרון. עכשיו נדחתה מסיבת העיתונאים ב-11 יום: ל-22 ביוני. רגע אחרי הרגע האחרון.

==========

ראיתי בחג את "אל תתעסקו עם הזוהן"* ומדובר, כל הנראה, בסרט הכי מצחיק של השנה. הוא ממשיך מהנקודה בה "בוראט" הפסיק (ואם רוצים להיות קטנוניים: הוא בעצם ממחזר לא מעט מהדברים של "בוראט"). אני מניח שאנחנו אמורים להיעלב כהוגן מהאופן בו הישראלים מיוצגים בו – אוכלי חומוס, מזיינים כל מה שזז, חסרי נימוס, רמאים, ומשחקים משחק משונה בשם האקי-סאק (כמו כדורגל אבל עם כדור קטן ורך). אבל הוא שפך אותי מצחוק. למעשה זו "גבעת חלפון אינה עונה" תוצרת הוליווד. די מדהים. סנדלר וג'ון טורטורו משחקים מטקות עם רימון. סנדלר מדבר חצי ג'יבריש, חצי עברית ("מותק", "סבבה", "איזה באסה", "all is בסדר" ו"זקפה"), והיהודים והערבים מגלים שהם יכולים לחיות בשקט ובשלום זה לצד זה: אבל רק ברחוב נידח בדרום מנהטן. העובדה שהסרט המקושקש והמצחיק הזה הכניס 40 מיליון דולר בסוף שבוע אחד באמריקה די מופלאה. אם ככה הם מגיבים ל"זוהן" אולי צריך לשלוח להם גם את הגששים.
התסריט – מאת סנדלר, רוברט סמייגל וג'אד אפאטו – נטול את הרגש והנשמה וההברקות שהיו בסרט הקודם של סנדלר, "קליק" (סרט שאהבתי מאוד), והוא חסר את המבנה המדויק והמתוקתק (ומלא הרוך) של "קח את זה כמו גבר", הפקה נוספת של אפאטו שעולה בארץ בסוף השבוע הקרוב. במקום זאת, זה יותר כמו רצף מערכונים על עולם הריגול והטרור, ואולי ה-spoof הכי מצחיק על ריגול וטרור מאז "סודי ביותר" של צוקר-צוקר-אייברהמס.
מודה: בעוד תחילת הסרט וסופו מצחיקים לגמרי – בקול רם, עם דמעות ואחיזת בטן – האמצע קצת רופס וחוזר על עצמו. אבל מכיוון שסנדלר, אנחנו כבר יודעים, מנסה להחביא לא מעט טוב-לב מתחת לבדיחות הוולגריות שלו, יש כאן כמה אבחנות די שנונות על הסכסוך הישראלי-פלסטיני, והוא מעניק משמעות חדשה למושג "כיבוש" כשהוא מעמת את הישראלים והערבים נגד אויב משותף: יזם קרקעות שמנסה לפנות אותם מאדמתם הניו יורקית הקדושה.
"אל תתעסקו עם הזוהן" עולה בארץ בסוף השבוע הבא.
ושאלה: מאיפה הגיע לסינופסיס הרעיון שזוהאן הוא סוכן מוסד? זה לא מוזכר בשום שלב. מדובר בחייל, לובש מדים. מקסימום לוחם קומנדו.

ועוד תהייה: מה נסגר עם תרגומי השמות? חשבתי ש"הדייט שתקע אותי" מלפני שנה היה מעין קו פרשת המים של מתרגמי השמות שלא יחזרו אליו יותר. הנחתי שכולם הבינו שהשם הזה הזיק לסרט. אז איך "לשכוח את שרה מרשל" או "תשכח משרה מרשל" הפך בעברית ל"קח את זה כמו גבר"? גם שם שוביניסטי איום ונורא, וגם בוגד לחלוטין בכל מה שהסרט מנסה להגיד (האם שוב ניתן השם ללא שמפיציו צפו בו? כי הרי "תשכח את שרה מרשל" זה תקציר מושלם של העלילה, שהיתה מביאה לקולנוע בכיף נשים לצד גברים. "קח את זה כמו גבר" יבריח מהקופות בדיוק את החנונים שהסרט הזה עליהם ועבורם.

ואם אנחנו כבר בתרגומי שמות: הפוסטרים ל"Get Smart" עם סטיב קארל מכריזים בעברית: "שחק אותה סמארט". שוב צמרמורת. עכשיו אני מבין איך קרה שב"אל תתעסקו עם הזוהן" ישראל מוצגת כמדינה הלכודה בבועת זמן כעשרים שנה לאחור (זוהן מת על דיסקו ולא התעדכן בפוליטיקה המינית של שנות התשעים). "שחק אותה סמארט"? באיזה עשור חיים אנשי ג.ג?
והנה סיפור: לפני כעשר שנים הותג באמריקה סרט חביב מאוד בשם "Bowfinger", עם אדי מרפי וסטיב מרטין. רק מה: הסרט נכשל. ולמה נכשל? כי הוא היה קומדיה די מרירה העוסקת בחיסול חשבונות פנים הוליוודי (עם אחת המתקפות האמיצות הראשונות על כנסיית הסיינטולוגייה). לפני שהגיע הסרט לארץ ראו מפיציו – כן, ג.ג – שהוא נכשל באמריקה. מה עשו כדי להפוך אותו ללהיט בישראל? שינו את שמו ל"שחק אותה סטאר". התקווה, אני מניח, היתה שהקהל באשדוד יחשוב שיש כאן סרט סבבה. מה שנקרא: רמאות בשיווק. אבל מה: הקהל, מתברר, אינו כה אידיוט כמו שהמפיצים היו רוצים לחשוב שהוא. והסרט נכשל בקופות גם בארץ.
במילים אחרות: מספיק להביך אותנו ואת עצמכם. מספיק לחשוף בפומבי מה אתם חושבים על הקהל שלכם. תנו שמות נורמליים, לא שמות של מה שאתם חושבים שערסים (מהסבנטיז) יאהבו.

* ושוב מקרה באשיר 2: מישהו בחברת ההפצה החליט לתעתק את השם הלכאורה-עברי-הכתוב-באנגלית, "Zohan" ל"זוהאן" בעברית. שזה הגיוני כמו לקרוא לסרט של ערן ריקליס "זוהאר".
עדכון: תיעתוק "זוהאן" נשאר מנת חלקו של אתר האינטרנט של יס פלאנט. בחוצות העיר נתלו פוסטרים עם הכתיב "זוהן". case closed

09 יוני 2008 | 20:22 ~ 5 Comments | תגובות פייסבוק

צרפתון על צווארונך

הפסטיבל הצרפתי ייפתח מחר (שלישי, 10.6) בדיזנגוף סנטר. ראיתי חמישה סרטים מהעשרים שיוצגו. המלצות, אזהרות, הגיגים:

99 franc de jan kounen
"99 פרנק"

continue reading…

09 יוני 2008 | 12:37 ~ 10 Comments | תגובות פייסבוק

מכירת חיסול

אוקיי, השתכנעתי. וול-E הולך להיות מקסים נורא. הנה סצינה בת שלוש דקות מהסרט.

========

ויה ג'ף וולס: ברנש אחד העלה ניתוח בן 21,935 מילים על הסצינה האחרונה של "הסופרנוס". וכל זה די להוכיח את הטענה שלו: טוני סופרנו מת בסוף. הניתוח מבריק, מאלף, גדוש בפרטים וחד אבחנה. אבל, כפי שכבר כתבתי בזמן אמת עם שידור הפרק האחרון, אני לא מסכים למסקנה. טוני לא מת.

=========

אם כבר שיגרתי אתכם אתמול לדו"חות הכספיים של חברת תיאטראות ישראל ופורום פילם, בואו נפשפש בו קצת כדי לראות מה הם מתכננים לנו.
בדו"ח סוף 2007 הצהירה החברה שהיא רשת הקולנוע הגדולה בישראל, עם 111 מסכים ב-19 בתי קולנוע. במקום השני בארץ: רשת גלובוס גרופ, עם 105 מסכים ב-15 בתי קולנוע. וזאת אחרי שב-2007 חברת תיאטראות ישראל (שמפעילה את הרשתות רב-חן ויס פלאנט) סגרה בתי קולנוע באשדוד, כרמיאל, אשקלון וסביונים – סך הכל 20 מסכים ו-3,519 מושבים. הסיבה, על פי הדו"ח: הם היו מיושנים.
בדו"ח הרבעון הראשון של שנת 2008 מעדכנת החברה שהיא סגרה בית קולנוע נוסף במרץ השנה: בקניון ארנה, בן 8 מסכים. הפעם לא בגלל שהקולנוע היה מיושן אלא כי בעל הקניון רצה את השטח לייעוד אחר ואף פיצה את החברה על סיום חוזה החכירה לפני מועדו.
במילים אחרות: ברגע זה רשת הקולנוע הגדולה בישראל היא גלובוס גרופ, עם 105 מסכים, לעומת תיאטראות ישראל עם 103 מסכים. אבל היחס הזה עומד להשתנות שוב בחודש הקרוב.
על פי דיווחי החברה במהלך יוני-יולי 2008 הם יחנכו 29 מסכים נוספים בשני בתי קולנוע חדשים. 23 מסכים ביס פלאנט השני שייפתח הקיץ בקניון לב המפרץ בחיפה. ועוד 6 מסכים בקומפלקס חדש במודיעין. כלומר, עד סוף 2008 יהיו לתיאטראות ישראל 132 מסכים בישראל.

עוד נתונים:
– ב-2007 נמכרו ברשת תיאטראות ישראל 2,996,000 כרטיסים (זאת מתוך 9.5 מיליון כרטיסים שנמכרו בישראל בכל בתי הקולנוע ב-2007).
– בשלושת החודשים הראשונים של 2008 נמכרו 542,000 כרטיסים בקופות החברה בישראל. ירידה של 9.2 אחוז בהשוואה לרבעון הראשון של 2007.
– החברה פועלת בשש מדינות, ובישראל כרטיס הקולנוע הוא היקר ביותר: 5.31 יורו. בהשוואה ל-3.08 יורו שגובה אותה חברה על כרטיסי הקולנוע בבתי הקולנוע שלה בבולגריה.
– ב-2011 יתווספו לחברה עוד 20 מסכים חדשים שיוקמו בפרויקט יס פלאנט בראשון לציון.

yes planet rishon le-zion
יס פלאנט, ראשון לציון. פתיחה מתוכננת: 2011. (התמונה מכאן).

– בדו"ח השנתי מעדכנת החברה שביצועי חברת ההפצה בישראל היו מאכזבים ב-2007. ואכן מקריאת הדו"ח מתחוור שלהיות בעל בית קולנוע זה עסק לא רע בכלל, אבל להיות מפיץ זה עסק די מחורבן. תאגיד סינמה סיטי (חברה הולנדית בבעלות ישראלית המונפקת בפולין, ושאין לה קשר לקולנוע סינמה סיטי בישראל), שהוא הבעלים של תיאטראות ישראל ופורום פילם, הכניס ב-2007 22 מיליון יורו כמפיץ, אבל 124 מיליון יורו כבעל בית קולנוע.
(אני מחכה למפיץ הקטן והאמיץ, זה שמפיץ בכוחות עצמו סרטים ישראליים, שיחשוף אחת ולתמיד כמה רשתות רב חן ולב מרוויחות מכל סרט ישראלי, מבלי להשקיע אגורה לא בהפקה ולא בהפצה – אגב, אני בטוח שהנתונים האלה נמצאים בידיו של משה אדרי, ולא אתפלא אם בטנו מלאה על עמיתיו/מתחריו, אבל ספק אם הוא יעז לפרסם את הנתונים האלה, מפאת החשש להסתכסך איתם ושלא יסכימו להפיץ את סרטיו העתידיים. אחרי הכל, לקח לאדרי ולמוקי גרדינגר כמעט שנתיים להתפייס סביב המחלוקת על השימוש בשם "סינמה סיטי" – ומספרים לי שחיבה גדולה לא שוררת שם ממילא – כך שספק אם הוא יעז להסתכסך איתם בשנית).