"חופשיה ומאושרת", הביקורת
לפני הכל, בראיון עם מייק לי ב"7 לילות" נכתבה פעם נוספת הטעות הנפוצה לפיה מייק לי מצלם את סרטיו ללא תסריט. זו אגדה שהונצחה על ידי כמה קולנוענים ישראליים שניסו לטעון שלא צריכים תסריט כדי לעשות סרט. שיטת העבודה של מייק לי היא כזאת: יש לו רעיון, סיפור, דמות וסיטואציות. הוא מקבץ סביבו קבוצת שחקנים ועובד איתם במתכונת סדנה במשך שבועות על הדמויות ונותן להם להביא כמה שיותר רעיונות מעצמם: גם בקשר לדמויות וגם בקשר לעלילה. בכל פעם שהוא מוצא בתהליך משהו שמוצא חן בעיניו הוא כותב אותו כתסריט. עד סוף הסדנה – תהליך שהביא מעולם התיאטרון – הוא מייצר תסריט שלם שעליו השחקנים כבר למעשה עשו חזרות. מאותו רגע, ואת זה חיוני לזכור, התסריט הזה קדוש. בצילומים אין אלתורים. אין סטיות מהסצינות הכתובות. התסריט נשמר בקפידה. אז כל קולנוען שרוצה לצאת ולצלם "בסגנון מייק לי" – כלומר, בלי טריטמנט אבל עם להקת שחקנים ורצון לאימפרוביזציה – דעו שזה לא עובד.
הבעיה עם השיטה של לי, בסרט התשיעי שלו, היא שעכשיו כשבאים אליו שחקנים לסדנה הם מתחילים להתנהג כמו דמויות בסרטים אחרים של לי, כלומר – שלו. וככה סאלי הוקינס מ"חופשיה ומאושרת" עושה חיקוי של קטרין קרטלידג' המנוחה, ורוי מרסדן ואדי מרסן מחקה את דיוויד ת'יוליס. ואני, מצידי, מחקה את תגובותיי מסרטיו הקודמים של לי: זה לא מזיז לי. הנה ביקורתי על "חופשייה ומאושרת" מתוך גיליון "פנאי פלוס", 18.6.2008





תגובות אחרונות