"אל תתעסקו עם הזוהן" הוא הסרט מספר אחת בקופות בסוף השבוע האחרון בארץ, עם כ-40,000 כרטיסים שנמכרו בשלושה ימים ב-27 בתי קולנוע. מספר מדהים: יותר מ"אינדיאנה ג'ונס" בסוף השבוע הראשון שלו ובדיוק כמו "סקס והעיר הגדולה" בסוף שבוע הבכורה שלו.
את "אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח" ראו כבר 120,000 איש בחודש הקרנות. ואת "סקס והעיר גדולה", שקצת נעצר אחרי הפתיחה הסופר-גדולה שלו, ראו 130,000 איש בשלושה שבועות. "סיפורי נרניה: הנסיך כספיאן" גם הולך לא רע: 88,000 איש, בעיקר ילדים אני מניח, ראו אותו בשבועיים וחצי.

את "ספיד רייסר" ראו בסוף השבוע האחרון בארץ כ-3,000 איש. הסרט הופץ בשבעה עותקים באנגלית ועוד ארבעה עותקים בעברית וכלום לא עזר. הסרט טוטאל-לוס. אני מעריך שאת "ואלס עם באשיר" ראו יותר מזה – בערך 4,000 צופים – בסוף השבוע הזה. (מפיצי "ואלס עם באשיר", משום מה, לא מספקים נתוני מכירות כרטיסים. וזה אף פעם לא סימן טוב. סרט שמצליח מתגאה במספריו. אני מעריך שהוא מכר כ-4,500 כרטיסים בסוף השבוע הראשון וכ-4,000 בסוף השבוע השני, וכולל הכרטיסים מאמצע השבוע הוא אמור להיות עכשיו איפשהו על הציר שבין 10,000 ל-15,000 כרטיסים בעשרה ימים. אם וכאר יגיעו אלי נתונים רשמיים אפרסמם).

"ספיד רייסר" הוא שברון לב ענק מבחינתי. הטריילרים שלו טמטמו אותי. האחים וושאובסקי מסעירים אותי. וכשהוא נכשל באמריקה, גם אצל הקהל וגם בביקורת, העזתי לחשוב שהם בוודאי לא מבינים כלום, שזו חייבת להיות יצירה כה מהפכנית שהיא ללא ספק מקדימה את זמנה. ואז ראיתי את הסרט, ואני אשכרה מתאבל עליו. האמת, נדמה לי שאיפשהו מתחת להריי הדקות, מסתתר שם סרט מוצלח בהרבה, שהיה יכול להיות מה שקיוויתי – כי הצד הוויזואלי מסחרר, מופלא, ויכול להיות שזה כל מה שהסרט הזה היה צריך להיות: טריפ ויזואלי. אלא שהאחים וושאובסקי פשוט התבלבלו לגמרי ויצרו סרט גדוש בעלילה במקום בו עלילה היא הדבר הכי מיותר. אני מקווה שהם עוד ישובו לסרט הזה ויערכו אותו מחדש. עד אז, אני אפילו לא שש לראות אותו שוב בדי.וי.די, עד כדי כך הוא ביאס אותי.

זו הביקורת שלי על "ספיד רייסר" מגיליון "פנאי פלוס", 18.6.2008
continue reading…

אי, סולן האילז, הקליט אתמול בביתו את קטע הווידיאו הזה, בו הא מבצע את "ריילרוד מן". הקטע יוקרן מחר בטקס לזכרו של אנתוני פוסאנו, מעריץ של האילז שמת לפני חודש מסרטן המוח ועמוד השדרה בגיל 15. אי כותב בבלוגו שפגש את אנתוני באחת מהופעותיו באפריל, וכעבור חודש נודע לו שהוא מת. בווידיאו מופיע גם בובי ג'וניור, הכלב של אי, שאנתוני הביא לו בובת צעצוע כשנפגש עם אי באפריל. לא יודע, המוזיקה של אי (מארק אוורט) והאילז פשוט שוברת את ליבי, ומחוות כאלה מנטרלות ממני כל גרם של ציניות. וחוץ מזה, זה באמת אחד השירים הכי יפים שלו:

שלט חוצות חצי גמור של "הנקוק", אתמול בלונדון (ויה Cinematical)

עדן מדווח מהקרנת העיתונאים של "הנקוק" אתמול:

ראיתי אתמול את “הנקוק” ומדובר בעיקר בסרט מוזר מאד. בערך באמצעו הוא תופס כיוון אחר עליו כמעט ולא רמז הטריילר, כיוון שלטעמי היה שגוי וכמעט חירב את הסרט בעודף מלודרמה.
זה לא סרט רע, הוא עדיין מהנה למדי ולעניות דעתי הוא גם יעשה בוכטות של כסף. אבל הוא הזכיר לי קצת את “אחרון גיבורי הפעולה”, וכמו שהסרט ההוא סימן את תחילת סוף מעמדו של שוורצנגר ככוכב הגדול ביותר בהוליווד כך, אם וויל סמית’ לא ייזהר, “הנקוק” יסמן את תחילת סוף המעמד שלו.

ועכשיו אני כבר לא יודע מה לחשוב. "הנקוק" נראה לי בתחילה נפילה של סרט, ואז יצאו הטריילרים שלו שהצליחו להלהיב אותי, ועכשיו הביקורת של עדן ושוב ירד לי החשק (אבל אני לוקח בחשבון שעדן – כנראה האיש היחיד בארץ שהודה שאהב את "רק כלבים רצים חופשי" – מפגין באדיקות טעם הפוך לחלוטין לשלי). אני זקוק להתרשמויות נוספות. למי יש?

======

ומי היה אתמול בהקרנה של "מפטיר"?

שלושה מפגשים של אנשים עם קהל באמריקה שאני מצטער שלא נכחתי בהם. למרבה המזל, יש דיווחים די פרטניים באינטרנט על כל מה שקרה ונאמר בהם:

1. סאבאג' סטיב הולנד, הבמאי של שניים מסרטי הקיץ הגדולים המטורפים של שנות השמונים, "Better Off Dead" ו-"One Crazy Summer" התייצב על במה בסנטה מוניקה עם נציגות משחקני הסרט הראשון להקרנת יום הולדת 23 לסרט. הסרטים, עם ג'ון קיוזאק בתפקיד הראשי, הם החוליה החסרה שבין "מועדון ארוחת הבוקר", "אמרי כן", "פורקי" ו"אמריקן פאי". (הו, צירוף מקרים. סטיבי מעדכנת ש"Better Off Dead" יוקרן מחרתיים בחמורוטק. אם סאבאג' סטיב הולנד יגיע לשאלות/תשובות, אני בא).

2. ובחוף המזרחי: קיר דוליי, שגילם את באומן ב"2001: אודיסיאה בחלל", הגיע למפגש עם קהל בבוסטון לרגל הקרנת יום הולדת 40 לסרטו המונומנטלי של סטנלי קובריק.

3. ובחזרה לחוף המערבי: שלשום, במסגרת פסטיבל הקולנוע של לוס אנג'לס, נאם מארק גיל – לשעבר נשיא מיראמקס ומי שהקים את וורנר אינדיפנדנט – בכנס על מימון סרטים עצמאיים. הכותרת שלו: "השמיים נופלים על הסרטים העצמאיים". אינדי-ווייר פירסמו אתמול את הנאום שלו, שמציג תמונת מצב מאוד מאוד פסימית, על שוק רוויי שנמצא בשפל כלכלי, עם יותר מדי סרטים, פחות מדי מסכים, ואפס סיכויים לעשות כסף. אבל יש גם מסקנות אופרטיביות לעתיד טוב יותר. זה אחד הטקסטים המרתקים שקראתי באחרונה על מצב הקולנוע העולמי, שקשור ישירות לקולנוע הישראלי שמנסה למצוא לעצמו מקום בבתי קולנוע באמריקה.

======

ובחזרה ארצה: סיני גז הקים בלוג בשם "השאלון" בו הוא שולח שאלון אחיד לכל מיני אנשים והם עונים. אתמול אני עניתי.

=====

היום ב-16:00 עולה ב-106FM תוכנית קולנוע חדשה בשם "חלון אחורי" בהנחיית עמית דקל וערן קידר. התוכנית, כותב לי דקל, "עוסקת בקולנוע מזוית קצת אחרת. אנחנו נתמקד בבמאים שונים, בז'אנרים מגוונים ובסרטים ספציפיים. את התכנית הראשונה למשל אנחנו מקדישים לדייויד קרוננברג, מסרטיו המוקדמים, דרך "וידאודרום","הזבוב" ועד "היסטוריה של אלימות" ו"סימנים של כבוד". בתכנית ישולבו פינות שונות, אחת מהן תהיה למשל פינת ה"גילטי פלז'ר", פינה בה נראיין בטלפון אישיות מתחום הקולנוע, העיתונות או סתם אח"מ כזה או אחר ובה הוא יספר לנו על סרט אותו הוא רואה בחדרי חדרים וממליץ גם לאחרים להתוודע אליו".

ג'ורג' קרלין, אחד הסטנדאפיסטים הגדולים של אמריקה, מת הלילה מדום לב בגיל 71, אחרי ששרד חיים ארוכים בתור צרכן קוקאין די מסיבי. הנה אחד הראיונות האחרונים איתו, מפברואר. והנה אחד הקטעים מהסטנדאפ שלו בו הוא מוכיח שאין אלוהים, וקורא בסוף "אם יש אלוהים, שיהרוג אותי עכשיו". ושוב, כמו עם מקרה טומי לפיד, אם מישהו יכול להשיג לי את תגובתו עכשיו, אודה. אני סקרן בעצמי:

תוספת: הנה עוד אחד, עם אותו רעיון, מתוך הספיישל האחרון שלו ב-HBO ממרץ האחרון:

לפני הכל, בראיון עם מייק לי ב"7 לילות" נכתבה פעם נוספת הטעות הנפוצה לפיה מייק לי מצלם את סרטיו ללא תסריט. זו אגדה שהונצחה על ידי כמה קולנוענים ישראליים שניסו לטעון שלא צריכים תסריט כדי לעשות סרט. שיטת העבודה של מייק לי היא כזאת: יש לו רעיון, סיפור, דמות וסיטואציות. הוא מקבץ סביבו קבוצת שחקנים ועובד איתם במתכונת סדנה במשך שבועות על הדמויות ונותן להם להביא כמה שיותר רעיונות מעצמם: גם בקשר לדמויות וגם בקשר לעלילה. בכל פעם שהוא מוצא בתהליך משהו שמוצא חן בעיניו הוא כותב אותו כתסריט. עד סוף הסדנה – תהליך שהביא מעולם התיאטרון – הוא מייצר תסריט שלם שעליו השחקנים כבר למעשה עשו חזרות. מאותו רגע, ואת זה חיוני לזכור, התסריט הזה קדוש. בצילומים אין אלתורים. אין סטיות מהסצינות הכתובות. התסריט נשמר בקפידה. אז כל קולנוען שרוצה לצאת ולצלם "בסגנון מייק לי" – כלומר, בלי טריטמנט אבל עם להקת שחקנים ורצון לאימפרוביזציה – דעו שזה לא עובד.
הבעיה עם השיטה של לי, בסרט התשיעי שלו, היא שעכשיו כשבאים אליו שחקנים לסדנה הם מתחילים להתנהג כמו דמויות בסרטים אחרים של לי, כלומר – שלו. וככה סאלי הוקינס מ"חופשיה ומאושרת" עושה חיקוי של קטרין קרטלידג' המנוחה, ורוי מרסדן ואדי מרסן מחקה את דיוויד ת'יוליס. ואני, מצידי, מחקה את תגובותיי מסרטיו הקודמים של לי: זה לא מזיז לי. הנה ביקורתי על "חופשייה ומאושרת" מתוך גיליון "פנאי פלוס", 18.6.2008

continue reading…

הבשורה הכי גדולה והכי משמחת מהקומוניקט של פסטיבל ירושלים, בעקבות מסיבת העיתונאים שהתקיימה הבוקר, היא ש"סינקדוכה, ניו יורק" סרטו הראשון של צ'רלי קאופמן כבמאי יוקרן בפסטיבל.
וג'ון מלקוביץ' יגיע – ככה סתם – ולכבודו יוקרן "להיות ג'ון מלקוביץ'", כך שצ'רלי קאופמן יזכה למעין מיני-מחווה ספונטנית.
בשורה נוספת: הסרט "אקסודוס", בהמשך לתהייתי, יוקרן בעותק פילם חדש שנתרם לסינמטק על ידי רשת אם.ג'י.אם. ההקרנה תתקיים לזכר יוסי הראל, מפקד האקסודוס, שנפטר באחרונה.
ועוד בשורות: טקס חלוקת פרסי וולג'ין יתקיים בשישי בצהריים (עד כה הטקס הקיים בשבת אחה"צ או בערב, דבר שעיצבן את המתמודדים שומרי השבת).
וכזכור, זה המיטב מבין סרטי הפסטיבל, חלקם מהסרטים המסקרנים של השנה.

אלון רוזנבלום מדווח ממסיבת העיתונאים של פסטיבל ירושלים בבית אסיה בתל אביב. ארבעה סרטים יתחרו השנה בוולג'ין לסרט העלילתי: "שבעה" של שלומי ורונית אלקבץ, "אצבע אלוהים" של יגאל בורשטיין, "ברוריה" של אברהם קושניר ו"סוף שבוע בתל אביב" (לשעבר "בשביל אבא שלי", לשעבר "שבת שלום מראדונה") של דרור זהבי.

שלוש הערות:

1. לפני כמה ימים כתב בתגובות מישהו המיודד עם יוצרי "בשביל אבא שלי" ועדכן ששם הסרט שונה ל"סוף שבוע בתל אביב". לא האמנתי שיש סיכוי שהפרט הזה נכון. לא האמנתי שמפיקי הסרט יחליפו שם רע אחד בשם גרוע שני ואז לשם איום שלישי. לא חשבתי שיש סיכוי שהם החליפו שיש היגיון בלהחליף את "בשביל אבא שלי" כדי שלא יבלבלו עם "כמו אבא שלי" ואז לתת שם גנרי לחלוטין – "סוף שבוע בתל אביב" – שיבלבל עם "סוף שבוע בגליל" שמוקרן בימים אלה ללא הצלחה. והסרט עצמו, כאמור, חינני למדי. אם רק יכולים כעת יוצריו לחלץ אותו מידי מי שאחראי על השיווק וההפצה כי הוא הורג לו את הסרט. ואם כבר החלפתם שלושה שמות, נסו שוב. מה כבר ההבדל. חפשו שם שיהיה קצת קליט וייחודי יותר.

2. לפני כשבוע סיפרו לי כמה קולנוענים שנציגי פסטיבל ירושלים התקשרו אליהם – אחד מהם אמר ש"הם נשמעו בהיסטריה" – בבקשה שיצרפו את סרטיהם לוולג'ין. אחד מהם סיפר לי שהם פנו לאלקבצים והם הסכימו, למרות שהסרט הוקרן כבר קודם בפסטיבל דרום. קולנוען אחר אמר לי: "נראה היה לי שהם לא חיפשו משתתפים, הם חיפשו זוכה". סרט אחד ענה להם בשלילה, "שבעה" ענו בחיוב. "שבעה" יזכה בוולג'ין.

3. חורחה גורביץ' מעדכן לגבי "בדרך אל החתולים" בבימויו: "לאקדמיה לא הספקנו לסיים אותו. אנחנו בשלבים אחרונים של עריכת פס הקול. אנחנו עושים מאמצים להיות מוכנים לירושלים, אבל לא בטוח שנספיק. ירושלים דורשים עותק פילם והסרט צולם ב-HD. נדע רק ביום חמישי הקרוב".

– אל תשכחו: היום ב-16:00 הקרנת אקדמיה ל"מפטיר" שפתוחה חינם גם לקוראי "סינמסקופ". פרטים כאן.

– ומדסק חיל האוויר: אני שואל (2 ביוני) "הארץ" עונה (22 ביוני).

– כפי שעידכן איתן בתגובות לפני כמה ימים, "בדרך אל החתולים" ו"שני דגלים" הוסרו מרשימת הקרנות האקדמיה. אבל לי יש תחושה שעדיין נפגוש אותם בתחרות וולג'ין בירושלים. אני מניח שנדע בהמשך היום.

– האקדמיה האמריקאית עידכנה שניים מהחוקים הבעייתיים שלה. הראשון, בקטגוריית השיר: מעתה רק שני שירים מכל סרט יוכלו לזכות במועמדות. זה חוק אנטי-דיסני מובהק: הסרטים היחידים ב-20 השנים האחרונות שזכו בשלוש מועמדויות לשיר היו "היפה והחיה", "מלך האריות" ו"מכושפת" – כולם סרטי דיסני.
החוק השני הוא תיקון מאוד משמעותי לקטגוריית הסרט הזר, שהוביל יו"ר הוועדה לבחירת המועמדים לסרט הזר, מרק ג'ונסון, בעקבות מה שהוא הגדיר כ"מבוכה" שהרגיש כש"4 חודשים, 3 שבועות ויומיים" לא נבחר להיות אחד מתשיעיית הפיינליסטים מהם נבחרים חמשת המועמדים. השיטה עכשיו תהיה כזאת: הוועדה לבחירת המועמדים תיבחר רק שישה מתוך תשעת הפיינליסטים, וועדה נוספת בראשות היו"ר תבחר את השלושה הנוספים, על פי טעמה ועל פי קריטריונים כמו הצלחה בפסטיבלים. כך יוכל היו"ר לתקן את מה שהוא מגדיר טעם בעייתי של חברי הוועדה שלו.

– ג'יימס וולס, אבא של ג'פרי וולס, מת בגיל 86. והבן ממשיך לתקתק.

– זה פסטיבל קולנוע צרפתי שהייתי רוצה לראות: שמונה הסרטים הכי טובים/אינטנסיביים/קיצוניים מגל סרטי האימה הצרפתי של העשור האחרון.

– "הגרגר והדג" של עבדאלטיף קשיש (שמוכר בפסטיבלים באנגלית כ"סוד הגרגר") הופץ השבוע באנגליה תחת השם "קוסקוס". פיטר בראדשו מה"גרדיאן" לא מבסוט מההחלפה.

– בול בזמן לקראת יציאת "וול-e" יוצא באמריקה הספר "המגע של פיקסאר". הנה הפרק הראשון מתוכו.

– ויה גרין-סין: פרויקט מקסים על האל אשבי מתוך מגזין שלא הכרתי, בהשתתפות ווס אנדרסון, אלכסנדר פיין, ג'אד אפטאו ודיוויד או. ראסל.

הוכחה נוספת לכוחה של עריכה ולעוצמתו של פסקול. אם זה היה קצר בחצי זה היה גאוני ממש: