"ההוליווד ריפורטר" העניק לג'אד אפטאו פרס לפני כמה ימים והכין לכבודו סרטון. לג'אד היו כמה הערות עליו. הסרטון וההערות על הסרטון בסרטון הבא שמצליח להבהיר – שבוע אחרי עליית "שרה מרשל" ויום לפני עליית "הזוהן" – למה הוא האיש הכי מבריק כרגע בהוליווד:
(ויה ג'ף וולס)
סיד צ'ריס, מהרקדניות הגדולות של המיוזיקל ההוליוודי, מתה אתמול בגיל 86. פגשתי אותה וסטנלי דונן (יבדל"א), כשהתארחו בפסטיבל חיפה לפני כ-15 שנה, בימים כשפסטיבל חיפה עוד השקיע מאמצים בארגון מחוות מרתקות (אז זה היה למיוזיקלס של אם.ג'י.אם). דונן, כמובן, הוא אחד מגדולי במאי המיוזיקלס.
זו הסצינה שפרסמה אותה, מתוך "שיר אשיר בגשם", לצד ג'ין קלי, ובבימוי דונן (1952):
וכאן היא נהייתה כוכבת, לצד פרד אסטר ב"קרון הלהקה" של וינסנט מינלי (1953):
כותב לי מייל אחד מקוראי הבלוג, שביקש שאשמור על אנונימיותו:
קראתי את הפוסט שלך לגבי "שחק אותה סמארט" ומסכים עם כל מילה. אני עובד בחברה לתרגום כתוביות ועובד על הרבה סרטי די-וי-די ומדי פעם אני מתבקש להציע שם עברי לסרט. כמובן שהרוב המכריע של הסרטים הללו יוצא בארץ ישירות לווידאו. לסרטים שיוצאים לקולנוע המפיצים עצמם בדרך כלל בוחרים את השם. כן, גם אני הופתעתי שנותנים לי מעין כוח שכזה, אבל מי אני שאתלונן. כשקיבלתי לתרגם את הטריילר לסמארט הזדעזעתי מהשם העברי שנבחר והצטערתי שלא ביקשו ממני להציע שם. אני בטוח שהייתי מוצא משהו טוב יותר.
לאחרונה התייעצו איתי לגבי הסרט החדש של דייוויד מאמט, Redbelt. מזה אני מבין שהוא לא יופץ כאן? בכל מקרה, הצעתי את השם "חגורה אדומה" בתקווה שזה ימנע שם כמו "שחק אותה קראטיסט".
אני מבין שב"גלריה" מתבצעים ברגעים חילופי עורכות, כך שאולי אסור להחמיר איתם כרגע, אבל בחייאת: מה זאת הכתבה הזאת עם אודרי טוטו שהתפרסמה שם היום? על פניו, למה לא? בלי יחצנים ובלי טובות, ראיון עם שחקנית חמודה ואהובה שתורגם מגיליון יום שישי האחרון של "הגרדיאן". רק בעיה קטנה: כך נראה המשנה של הכתבה בעברית: בסרטה החדש של אודרי טוטו, "פרייסלס", היא מגלמת דמות שונה מאוד מאמלי המתוקה שהפכה אותה לכוכבת. ראיון. ואכן, סרטה החדש הזה יצא בסוף השבוע האחרון בלונדון, ולכן טוטו הגיעה לשם לקדם אותו. אבל הסרט הזה – עלק "פרייסלס" – נקרא בעברית "בחורה זהב" והוא כבר הוקרן בישראל לפני שנה וחודש. 10 במאי 2007. בצרפת הוא עלה בדצמבר 2006.
גם הכותרת "אמלי התמימה מתפשטת בסרט" מאוסה. הכותרת ב"גרדיאן" אמנם היתה שונה, אבל גם הכתבה שם אשמה בהדגשת הזווית: רואים לאמלי בעירום. חי-חי-חי. אז הנה: טוטו בעירום ב"בחורה זהב". וטוטו בעירום ב"אלוהים גדול, אני קטנה". וטוטו בעירום ב"שנים של אירוסין". וטוטו בעירום ב"ליברטין". בקיצור: האם אמלי התמימה אי פעם לא התפשטה בסרט?
========
וכזכור, לנעליה של טוטו נכנסת כעת איילת זורר, בסרט הכאילו-המשך ל"צופן דה וינצ'י": "מלאכים ושדים". והכנסיה הקתולית לא מרשה להם לצלם סצינות בתוך שתיים מהכנסיות המפורסמות ברומא, המוזכרות בספרו של דן בראון. האחת היא סנטה מריה דל פופולו, אתר חובה לכל חובבי קראווג'יו, שם תלויים שתיים מעבודותיו, לצד רפאל וברניני. השנייה היא סנטה מריה דלה ויטוריה, בה תמצאו מסליו המפורסמים של ברניני. אני מקווה שלמרות החרם זורר תספיק לטייל בכנסיות ולראות את אוצרות האמנות בהן.
========
המועצה לביקורת סרטים (הצנזורה) פתחה דף אינטרנט בו תוכלו לעקוב אחר סיווגי הסרטים העכשוויים. "אל תתעסקו עם הזוהן", למשל, הוגבל עד גיל 14. לא היינו רוצים, חלילה שילדים בני 12 ירצו להיות מעצבי שיער.
=========
טל לוטן וכפיר רם הם הזוג מאחורי סטודיו פוליגון לאנימציה (ואנשי המכללה הישראלית לאנימציה, ומקבועי ומוותיקי הבלוג), והסטודיו שלהם חתום על בימוי הקליפ החדש לשיר הישן של אהוד בנאי, "סרט רץ" מתוך אלבום ההופעה של בנאי שקיבל השבוע אלבום פלטינה. הקליפ משלב אנימציה – תלת, סטופ-מושן, וכו' – עם צילומים ביתיים שצילם בנאי עצמו בסיבוב הופעות שלו באמריקה. השמועות מספרות שיש שם אפילו חצי שנייה שאני צילמתי בהופעה של בנאי בברבי לפני מה שבועות. אני לא מצאתי. לוטן, אתם בטח זוכרים, זכתה בציון לשבח לפני כמה שבועות על בימוי "למאיה יש אקדח" של כנסיית השכל.
סטן ווינסטון מת. פתאום בגיל 62. מ"שליחות קטלנית" ועד "איירון מן" ווינסטון היה אשף האיפור, עיצוב המפלצות והאפקטים האנימטרונים (כלומר, אפקטים ויזואליים פיזיים, לא מיוצרי מחשב) הכי גדול של הוליווד בשלושת העשורים האחרונים. הוא אחז בארבעה אוסקרים. שלושה אוסקרים על אפקטים ( "שובו של הנוסע השמיני", "שליחות קטלנית 2" ו"פארק היורה") ועוד אוסקר על איפור ("שליחות קטלנית 2"). ובסך הכל היה מועמד לעשרה אוסקרים, הן על אפקטים והן על איפור.
===========
יוסוף שאהין, גדול במאי מצרים, שרוי בקומה בעקבות דימום במוח. שאהין בן ה-82 הוטס מקהיר לצרפת, שם הוא מאושפז במצב קשה.
========
"ספיד רייסר" יוצא מחרתיים בארץ ואן תומפסון מנסה לנתח את הסיבות לכשלונו. נימוקים 7 ו-8 הכי הגיוניים בעיני. ואני נורא רוצה להאמין גם לסיבה 10. אבל תכל'ס: האחים וושאובסקי קיבלו פיינל קאט ודפקו לעצמם את הסרט. אם הם היו מגלם איפוק ומקצרים ממנו חצי שעה הוא היה גאוני.
=========
מקבץ אנימציה בינלאומי הוא אחת ההקרנות הכי מבוקשות וצפופות בפסטיבל ירושלים. הנה רשימת סרט האנימציה הקצרים שיוקרנו בו השנה. שלושה מתוכם היו מועמדים לאוסקר:
האחיות פירס (בריטניה 2007)
בימוי: לויס קוק
הגברת טוטלי-פוטלי (קנדה 2007)
בימוי: כריס לוי (מקסים מאוד. היה מועמד לאוסקר)
תיבה (פולין 2007)
בימוי: גז'גוז' יונקייטיס
פגשתי את סוס הים (קנדה 2007)
בימוי: ג'וש רסקין (היה מומד לאוסקר)
סיינט בארב (קנדה 2007)
בימוי: סדריק לואיז וקלוד בראס
גן עדן (קנדה 2007)
בימוי: ג'ס רוזנסוויט
אהובתי שלי (רוסיה 2006)
בימוי: אלכסנדר פטרוב (היה מועמד לאוסקר)
בטי הנרדמת (קנדה 2007)
בימוי: קלוד קלוטייר
תחזור באביב (קנדה 2007)
בימוי: בלינדה אולפורד
תזכורת: מי שלא רוצה לחכות לראות את הסרטים האלה בפילם על מסך גדול. הנה חלקם – המועמדים לאוסקר – במסך קטן.
=====
תוספת: 36 יום אחרי האייטם הזה, מגיע האייטם הזה. כאילו בשורות טובות, לא? אז למה אני מבואס?
לרשימת וולג'ין הספקולטיבית (“כמו אבא שלך”, “אצבע אלוהים”, “שני דגלים”, “דלת מול דלת” ו”בדרך אל החתולים”) הצטרף כבר מועמד אחד ודאי: "בשביל אבא שלי", וכעת מצטרף אליו מועמד נוסף וקצת מפתיע: "שבעה" של האחים אלקבץ.
========
על פי העמוד הזה באתר של סם שפיגל בתחרות הסרטים הקצרים בוולג'ין ישתתפו תשעה סרטים וביניהם: "בדרך החוצה" בבימוי אלעד פנקובסקי, "וידה" בבימויה של ענת מלץ, "ימי התשובה של רחמים חנוכה" בבימוי אריאל בנבג'י ו"הסליחה" בבימויו של אורון כהן – כולם סרטי תלמידי סם שפיגל.
========
הסרט התיעודי "שבלול במדבר" של עודד לשם (אדומי) שזכה במענק הפקה בפסטיבל בשנה שעברה יוקרן בכורה בפסטיבל השנה. הסרט מספר על כפר בדואי ליד באר שבע ובו אחוז החירשים הגדול בעולם.
=========
בתחרות וולג'ין לקולנוע תיעודי יתחרו:
בעולם אחר אין מילים
יעל רייך ואיתי לב
יעל רייך ואיתי לב עוקבים אחר שיקום אחיה של הדוגמנית לשעבר מפגיעת ראש בתאונת דרכים.
ערפל
רפיק חלבי
רפיק חלבי מתחקה אחר עקבותיו של בן משפחה שנהרג בעת כיבוש החרמון במלחמת יום כיפור, ונקבר, אבל אולי בכלל לא מת.
חייב לזוז – אהוד בנאי והפליטים
אבידע ליבני
סרט שנורא מסקרן אותי: על המפגש בין אהוד בנאי ויוסי אלפנט ב-1985 שהוליד את אחד האלבומים הכי נפלאים בעברית.
התעלומה במכולה הירוקה
טל חיים יופה
מסע לפולין בעקבות תצלום שהתגלה במכולת זבל.
הבית ברחוב טבנקין
ליביו כרמלי
הבמאי ננטש על ידי אמו ואת אביו לא הכיר מעולם. בנייתו של בית חדש מחוץ לחלונו משגר אותו מחשבות על המושג "בית".
==========
סרטים יהודיים:
"אשרי הגפרור: חייה ומותה של חנה סנש"
סרט תיעודי שלא יגמר לעולם.
ליצן החצר
יוסף גרין ויאן נובינה-פרז'יבילסקי
עותק משופץ של סרט מ-1937 של יוסף גרין, גדול במאי הקולנוע היידי.
לזכרו של יוסי הראל, מפקד האקסודוס שנפטר האחרונה, יוקרן הסרט "אקסודוס", שבמידה רבה הזניק את תעשיית הקולנוע הישראלית. שתי תהיות: האם הסרט יוקרן בפילם? והאם, לאור הדיווחים האחרונים, הוא לא יצטרך להיות מוקרן גם לזכרו של פול ניומן?
ועוד קלאסיקה: הסרט האיטלקי "זעקת האדמה" מ-1949 יוקרן בעותק משופץ שהוכן על ידי פסטיבל ונציה. מדובר בסרט עלילתי על חייו ומעלליו של לוחם האצ"ל דב גרונר. ליאו לוי, סבא של חגי לוי, היה באנשי הצוות של הסרט של דואליו קולטי.
זה הקובץ שנשלח בשבוע שעבר לאנשי תעשיית הקולנוע בארץ – ביניהם מבקרים ועתונאים, מפיצים, חוקרים, מרצים וכו' – המכיל 126 פיצ'רים ישראליים עלילתיים שהוקרנו בבכורה בפסטיבל ירושלים מאז 1984 (ומאז1989 הם מתחרים ביניהם על פרס וולג'ין).
הבקשה: לדרג את חמשת הסרטים הכי אהובים, ומהם ייבחרו ויוצגו הסרטים הישראליים הטובים ביותר שהוקרנו בירושלים. מעיון ברשימה אני מהמר ש"אוונטי פופולו", "החיים על פי אגפא" ו"ביקור התזמורת יהיו שם, אבל החמישייה שלי לא כוללת אותם:
חמשת הראשונים שלי:
1.
"חתונה מאוחרת"
2.
"מסעות ג'יימס בארץ הקודש"
3.
"שנת אפס"
4.
"עטאש"
5. (תיקו)
"הדברים מאחורי השמש" + "כנפיים שבורות"
אני מוסיף גם ציונים לשבח לסרטים שמאוד אהבתי, לא יודע אם ישקללו אותה בספירת הקולות או לא:
"אושפיזין"
"חמש דקות בהליכה"
"חסד מופלא"
"בר "51
"מלאכים ברוח"
"לשחרר את הנסיכה"
והשעה הראשונה של "מרקו פולו".
======
עיינו ברשימה ודרגו גם אתם: מה החמישייה שלכם?
כזכור, מסיבת העיתונאים לחשיפת תוכניית פסטיבל ירושלים תתקיים רק בעוד שבוע. בתחילה חשבתי שהדחייה היא עדות לכך שלפסטיבל יש מה להסתיר. כעת אני מבין שלא. בימים האחרונים אני מקבל לא מעט עדכונים מאנשים שונים לגבי סרטים שאמורים להיות בפסטיבל והרשימה שמתקבצת אצלי נעה מהמפואר אל המדהים. יש שם כמה מהסרטים שאני הכי מחכה להם השנה, לצד כמה מהסרטים הכי מדוברים של החודשים האחרונים.
הנה רשימה ראשונית של סרטים שככל הנראה יוצגו השנה בירושלים (והיום בערב או מחר אעלה גם רשימה ראשונה של סרטי תחרות וולג'ין שהגיעה אליי):
– "שגרה מבצעית", ארול מוריס. אכן, הסרט שאני הכי מחכה לו השנה.
– "מפגשים בסוף העולם", ורנר הרצוג. ובחלומי אני מדמיין את מוריס והרצוג – צמד עם עבר משותף עשיר ושפיל מכה/מחבק שחוזר על עצמו ושלקוח מעולם צמדי הקומדיות – מגיעים יחד לירושלים.
– "להטביע במוח" ו"וויניפג שלי", גאי מאדין. אחד עלילתי (אילם) השני תיעודי (בערך) של אחד היוצרים המקוריים של העת האחרונה.
– "אידיוטים ומלאכים", ביל פלימפטון. סרט האנימציה החדש (והאילם) של גאון האבסורד המקאברי.
ובכלל, הטרנד השנה בירושלים יהיה סרטים אילמים – או לפחות סרטים נטולי דיאלוג. "להטביע במוח" ו"אידיוטים ומלאכים", למשל. אבל צפויה גם הקרנה של הסרט האילם "אות קלון" מ-1921 של הגאון הדני קרל תיאודור דרייר בליווי מוזיקה חיה (אני מת על האירועים האלה). ויוצג סרטו החדש של רולף דה-הר ("בבי ילד רע"), "ד"ר פלונק", סרט עכשווי המבוים כסרט אילם. "שביל החלב" הוא סרטו החדש נטול המילים של היוצר ההונגרי הצעיר והמעולה בנדק פליגהאוף (הוא הגיע להציג את "דילר" שלו בפסטיבל חיפה לפני שלוש שנים). וסרטו החדש של חוסה לואיס-גרין (שהביא לפני כמה שנים את הסרט התיעודי המדהים "עבודה בתהליך"), "בעיר של סילביה" גם הוא מועט מילים (הסרט הנספח לסרט, "תמונות מהעיר של סילביה" יוצג גם הוא).
"Into the Wild" של שון פן, אחד הסרטים היפים של 2007 שבטמטום אדיר לא הופץ מסחרית בישראל, יוקרן על מסך גדול בירושלים בשם "אל הטבע הפראי". ממש כמו שהיה עם "המארח" בשנה שעברה, למרות שכבר ראיתי את הסרט בדי.וי.די לא אחמיץ את האפשרות לראות את הסרט הזה – מהטובים בקולנוע האמריקאי בשנים האחרונות – על מסך גדול.
עוד סרטים מסקרנים:
"אל תיגע בגרזן" של ז'אק ריווט ו"השאלה האנושית" של ניקולס קלוץ, שני סרטים מסקרנים ובוודאי מאתגרים שהיה משונה לא למצוא בפסטיבלון הצרפתי עכשיו בדיזנגוף סנטר, יגיעו לירושלים. (תיקון: הסרטים האלה הוקרנו בירושלים בשנה שעברה).
"חגורה אדומה", סרט אמנויות לחימה של דיוויד מאמט. ואם הפסטיבל יקבץ את המיטב מאורחי הפסטיבלים הקודמים לרגל יום ההולדת ה-25, אולי גם מאמט ישוב לביקור?
"באלאסט", סרט הבכורה של לאנס האמר האמריקאי, זוכה פרס הבימוי והצילום בסאנדאנס.
עיר 24, ז'אנג קה ג'יה. הישר מפסטיבל קאן.
כנראה שגם "טולפן", זוכה פרס "מבט מסוים" בקאן, יגיע.
שניים מהמתחרים של "בופור" בקטגוריית הסרט הזר השנה באוסקרים יוצגו: "קאטין" של אנדז'יי ויידה (לא אתפלא לראות את ויידה מגיע לפסטיבל) ו"מונגול" של סרגיי בודרוב.
ושני זוכי אוסקר זר בעבר יחזרו עם סרטים חדשים: "אשה אלמונית" של ג'וזפה טורנטורה ("סינמה פרדיסו") ו"ריקנות" של יאן סווארק ("קוליה").
"רסיסים", סרט השואה הקנדי של ג'רמי פודסווה, שפתח את פסטיבל טורונטו האחרון (ומכיל את איילת זורר באחד התפקידים הראשיים).
"מוות באהבה", סרט השואה של בועז יכין ("פרש").
"מלך הפינג פונג", סרט הבכורה של במאי הפרסומות השוודי ינס יונסון, שמשך קצת תשומת לב בסאנדאנס.
"לילה ויום" של הקוריאני יקיר הפסטיבל הוֹנְג סאנְג-סוּ.
"שטח סגור" מותחן מקסיקני של רודריגו פלה שזכה בפרסים בוונציה ובטורונטו (וייצא מסחרית בארץ מיד אחרי הפסטיבל).
"תחת הפצצות" של פיליפ ערקטינג'י. הגרסה הלבנונית ל"זרים" הישראלי, שצולמה באופן מאולתר עם שני שחקנים ברחבי לבנון בימי מלחמת לבנון השנייה.
תיעודי:
מקבץ מלהיב נוסף של סרטים על יוצרים ואמנות, מאת יוצרים מלהיבים לא פחות.
"ברלין של לו ריד" של ג'וליאן שנאבל
"דֶרֶק" הפרופיל המסקרן על הבמאי הבריטי המנוח דרק ג'רמן, מאת הקולגה שלו אייזק ג'וליאן.
"פאדוס" של קרלוס סאורה.
"עם גילברט וג'ורג'", ג'וליאן קול.
"קלינט איסטווד: חיים בסרט" של מייקל הנרי ווילסון (שיוקרן השבוע ביס 3).
"שיער: תנו לשמש יד", פולה רפפורט (מאחורי המיוזיקל, שיתחבר יפה ל"איים אבודים" של רשף לוי, שמתייחס לסרט של מילוש פורמן שנעשה בעקבות המיוזיקל הבימתי).
וזוכי פסטיבלים:
"מיחזור" סרט תעודה ירדני של מחמוד אל-מסעד, זוכה התחרות התיעודית בסאנדאנס.
"נטושים", גונזלו אריחון. הזוכה באידפ"א (יוקרן ביס דוקו יומיים אחרי נעילת פסטיבל ירושלים).
כאמור, הרשימה שלי ארוכה למדי, ואני מניח שאחרי פרסום הרשימה הזאת אוצף בנגלה נוספת של סרטים, כך שהמשיכו להתעדכן כאן עם סרטים נוספים היום ומחר. כולל התחרות הישראלית.
תוספת: סטיבי בתגובות מפנה לבלוגה בו היא כתבה אמש שממילא כל סרטי פסטיבל ירושלים 2008 זלגו לאתר האינטרנט של הפסטיבל, בערבוביה עם סרטי שני הפסטיבלים הקודמים. מי צריך מקורות ומדליפים.
(עדכון: אתר הפסטיבל נוקה מסרטי 2008. המדליפים מתבקשים לשוב למשמרתם).
זרזיף קל של נחת: הבשורה המדכאת, המכעיסה, המרגיזה, המקוממת, המרתיחה, האידיוטית של יס להסיר בשבוע הקרוב את ערוץ המוזיקה האלטרנטיבי M2 (או אם.טי.וי 2) מלוח השידורים הצליחה להוציא מ"העיר" גרגר קל של אקטיביזם ז'ורנליסטי מהסוג שנגמה שכבר נעלם של לטובת התחכמויות. המחאה נגד הורדת הערוץ נפרשה על פני עמוים רבים בעיתון והם מבטיחים בשער שלא להרפות.
אם מישהו מיס קורא כאן אנא שיקלו שנית: M2 הוא ערוץ חיוני בלוח השידורים שלכם. אל תבאסו.
============
וב"7 לילות": יונית לוי מראיינת את טום סטופארד. מדהים: היא מעריצה גם את באפי וגם את סטופארד, ועכשיו לעורכים שלי ב"7 לילות" יש גם את הטלפון שלה. שמא אשחד אותם ואפצח במשלוחי זרים סלולריים אנונימיים?
וכי ברור שסטופארד העילוי, אחד מאמני המילים הגדולים של ימינו, לא מעניין את "ידיעות" – כשם שהוא בוודאי לא מעניין את חדשות ערוץ 2, שהרי אחרת הראיון הזה היה מופיע בשידור ולא בדפוס – אבל יונית לוי כן מעניינת את "ידיעות" (כתבתה זכתה להפניה גם בשער המוסף וגם מעל לכותרת הראשית, בשניהם ללא איזכור לשם המחזאי/התסריטאי), לכן אני מוצא שזה יהיה רעיון מעולה ומשובח לתת לה מדור ראיונות שבועי או חודשי, שתראיין בו את כל מי שהיא מעריצה בעולם התרבות ושללא שמה היה מגיע מקסימום לראיון ב"תרבות העיר": ג'וס ווידון, סת מקפארלן, וכל מחזאי/במאי/סופר/הוגה דעות אחר שאני אפילו לא יודע שהיא ממעריצותיו, אבל אשמח ללמוד ולקרוא אותה כותבת עליו.
============
"ואלס עם בשיר", שאר הביקורות
אורי קליין
יקיר אלקריב
דבורית שרגל
שמוליק דובדבני
מאיר שניצר
"וואלה"
אסתי סגל
משונה: שניצר ואלקריב כתבו דברים כמעט זהים – "מתבכיין", "יורים ובוכים", "מסר בעייתי"' – כשהם מבלבלים בין כנות מפלילה של יוצר ובין "ניסיון למירוק המצפון". מה גם ששניהם חוטאים לקריאה של עצמם את הסרט: כי אם האנימציה נועדה כדי לייצג אמת סובייקטיבית, "מניפולציה", שלא יכולה להיות מוצגת בסרט דוקומנטרי רגיל, אז איך הם פתאום מקבלים את "וידויו" של פולמן בדבר "נוכחותו" מרחק מטרים ספורים מהטבח בסברה ושתילה כאמת אובייקטיבית, ולפיכך ראויה לגינוי (אם כי אני גם לא מבין מה בדיוק שניצר ואלקריב רצו שיעשה פולמן, מה עוד הם מצפים שחייל שהשתתף באופן עקיף במתן יד לטבח יכול לעשות חוץ מלהתנצל, לחשוף את האמת שנסתרה אז מעיניו ולנסות להבטיח שניסיונו יעשיר ויפקח את עיני אלה שיבואו אחריו – או שמא חייל שעמד ליד טבח פסול בזאת מעשיית סרטים). שניצר קלע בול עם דימוי "הכלבים נובחים והשיירה עוברת" – שהוא, דומני, אחד המסרים הברורים והבסיסיים של הסרט, נקודת המוצא ונקודת הסיום. אבל נדמה לי שהוא החמיץ את כל מה שקרה אחרי סצינת הכלבים וביצע בסרט פעולת "מחיקון": ראה אותו כסרט תיעודה רגיל ופספס את מה שהאנימציה ביקשה להוסיף – ולא להסתיר – על האמת הידועה.
תגובות אחרונות