אז איך ביליתם את ולנטיינז דיי שלכם שלשום? ב"זה ייגמר בדם" האלים ונטול הרומנטיקה, במיוזיקל המשספים "סוויני טוד" או במלודרמת ההתאבדות "קונטרול"? סופשבוע עליז בבתי הקולנוע, לא ככה?

או שאולי נפלתם בפח של קולנוע לב והלכתם לראות סרט שם במבצע האחד פלוס אחד שהם פרסמו בקרנות הרחוב. אינדי, שפרסמה שלשום את תלונתה בתגובות, הלכה וזעפה:

לתייק תחת הכותרת “יום אהבה עצבני”:
אני מניחה שבין המוני הצופים שהתייצבו היום בקולנוע לב לרגל חג האהבה כדי לקנות כרטיסים במבצע 1+1 (המוכר יותר בסיסמת השיווק השוביניסטית, ההומופובית והדוחה שנבחרה למודעותיו – “הבנות עלינו!”) היו לפחות חמישה-שישה זוגות שבחרו לחגוג הערב בסרט מסוים ולא סתם ללכת לכל מה שיציעו להם בחצי מחיר. אבל למי שהגיע קרוב לקופות ציפתה הפתעה מכוערת: למרות הפרסומים במודעות, שציינו במפורש שמדובר בכל הסרטים בקולנוע לב ובכל ההקרנות בתאריך 14.2, פתק קטן בקופות בישר כי הסרטים “כפרה”, “ארץ קשוחה” ו”סוויני טוד” לא נכללים במבצע. רק שעות אחרי שעזבתי את התור בזעם הצלחתי להבין מה משותף לשלושת הסרטים האלה (הם לא בבעלות לב), אבל זה לא ריכך לא את האכזבה מביטול התוכניות הפרטיות ולא את ההרגשה שמישהו רימה כאן אנשים בלי לעפעף.
אני הייתי שם כדי לקנות כרטיסים ל”כפרה” להצגה שנייה, אחרי שבועות של התלבטות איפה ומתי לראות אותו. באופן כללי אני משתדלת להימנע מבילויים בימים עמוסי בליינים, ובאופן ספציפי אני מנסה לא להיקלע לקניונים בחגים (אמיתיים ומומצאים), ובכלל אין לי אהוב. בקיצור, לא הייתי בוחרת ללכת לסרט בסנטר בדיוק ביום הזה אלמלא המצוקה התקציבית שיצר חודש עמוס סרטים שחייבים לראות דווקא בקולנוע. במשך כמה ימים (מאז שראיתי את המודעה לראשונה) בחנתי את האפשרות שלפחות אחד מהם לא יעלה לי יותר מקפה ומאפה, אם אלך אליו עם מישהו, והחלטתי להתפשר על ערב בלוני הלב האדומים. אבל מתברר ש”לב סרטים ובתי קולנוע” (ככה קוראים לאנשים שחתומים על המודעות), שמלכתחילה התכוונו להזמין לסרט רק בנות שהולכות לסרטים עם בנים (וכאלה שבדרך כלל משלמים עליהן), צמצמו את זה לאלה שבאות לראות בקולנוע לב רק סרטים שאי אפשר לראות בשום קולנוע אחר. אה, ואם במקרה הן קבעו מראש ללכת דווקא להצגה שנייה (ואני מניחה שזה מה שעשו רוב הזוגות שחגגו היום את ולנטיינז דיי), שיבוץ ההקרנות המוזר להערב השאיר להן בחירה רק בין “הצטלבות” (לא ברשימת הצפייה שלי) ל”תשוקה, זהירות” (ראיתי כבר). נשמע קצת פחות נדיב מסימני הקריאה של המודעות הלבביות. זוג חברים שגילו את החוצפה מאוחר כמוני בחרו ללכת ל”הצטלבות” (במקום לסרט שתכננו לראות) ומאוד נהנו. אני מקווה שהם יזכרו את זה בתור ולנטיינז דיי מוצלח. אני אחזור להימנע מבילויים ביום הזה, ונראה לי שאת “כפרה” אנסה לראות בקולנוע אחר, אם כי לא נראה לי שזאת תהיה נקמה מאוד אפקטיבית. אולי כדאי לחשוב על משהו יותר יעיל. תביעה ייצוגית?
אני לא מבינה שום דבר בחוקים שעוסקים באמת בפרסום, אבל אם אפשר לתבוע משווקי ביצים ששמים תמונות של תרנגולות חופשיות ומאושרות על אריזות של ביצים שהוטלו בלולים מתעללים, נראה לי שיש לי קייס לתבוע מפיצים שכותבים במודעה בעיתון “בכל הסרטים בקולנוע לב, לכל ההצגות באותו היום” ואז כותבים בקופות משהו אחר לגמרי, לא?

אוהבים אותך, אינדי.

=========

והצבע האדום ב"סוויני טוד" אינו של לבבות אדומים ורומנטיים, אלא של הדם הניגר במלוא הדליים. אני חיבבתי את הסרט רבות.

הנה ג'וני דפ והלנה בונהם קרטר בשיר "ג'והאנה" מתוך הסרט:

והנה ביקורתי מגיליון "פנאי פלוס", 13.2.2008:
continue reading…

הנה קטע קולנועי – נדוש, צפוי אבל בלתי נמנע ושאי אפשר לעמוד בפניו – לכבוד ולנטיינ'ז דיי. בונבוניירה.

============

היום כבר לא מתים מאהבה? לא בטוח שאיאן קרטיס מסכים עם מילות השיר.
הנה הביקורת שלי על "קונטרול", הסרט של אנטון קורבין על איאן קרטיס, שמצליח להיות גרסה קולנועית לאלבום של ג'וי דיוויז'ן: מרגש, מדכא, מסוגנן וגדוש קתרזיסים אמנותיים, שבה בעת מצליחים למצוץ כל חשק לחיות, אבל גם ממלאים את החיים השראה ורצון להתמיד בהם. אני חושב שזה אחד החיבורים היפים שראיתי בין קולנוע ומוזיקה.
(וזה אמור להיות מקלספילד – העיירה בה גדל קרטיס – שם בטקסט, ולא הג'יבריש שמשום מה יצא במקום).

מרטין סקורסזי עושה זאת שוב. התשדיר הזה מוקרן מהשבוע בבתי הקולנוע באמריקה:

פְּררררר…..

לחצו להגדלה

החמצתי כמה כותרות מעולות אתמול, הנה הדבקת פערים:

– האחים כהן ממשיכים לעיבוד ספרותי נוסף, גם הפעם בתיווכו של המפיק סקוט רודין. האחים יעבדו לתסריט ויביימו את "איגוד השוטרים היידים" של מייקל שייבון – או כמו שג.ג בטח יקראו לסרט כשייצא באזור 2010: "שוטרים קשוחים". הסרט הבא של האחים כהן, "Burn After Reading", כבר כמעט גמור וייצא בהמשך 2008. כעת יהיה מעניין לראות האם הם יביימו את "איגוד השוטרים היידיים" כסרטם הבא, או שבכל זאת יביימו קודם את הסרט שאותו תכננו לביים, "A Serious Man" על פי תסריט מקורי שלהם. "A Serious Man" עוסק בפרופסור יהודי שנישואיו מתפרקים וחייו מתפוררים והוא מחליט לחזור בתשובה. "איגוד השוטרים היידים" מדמיין תעלומת רצח בעולם חלופי בו הוקמה מדינת היהודים לא בישראל אלא אי שם בערבות הקפואות של אלסקה. אחד מהם בטח ייצא ב-2009 והשני ב-2010, אבל לא ברור מי יבוא קודם.
קראו כאן ראיון עם מייקל שייבון מהקיץ האחרון, כשיצא ספרו.
קראו כאן את הפרק הראשון בעברית של "איגוד השוטרים היידים".
בקרו כאן בבלוג הספרים של הסופרת איילת ולדמן, אשתו ילידת ישראל של שייבון.

– לפני כשבוע פרסמתי את זה כשמועה שהגיעה אליי, מאתמול יש כבר הודעה לעיתונות. סינמטק חדש יוקם השנה בחולון. מור אלדר, לשעבר מקולנוע לב, היא המנהלת.

– דה מרקר קפה קרס, והבלוג הממכר "ולווט אנדרגראונד" עבר באופן זמני להתארח בבלוג השני של דבורית שרגל. ושם קראתי ש:

– דב אלפון יהיה עורך "הארץ". איזו כותרת מפתיעה ומסקרנת. קפטן אינטרנט המקורי, ונשיא מועדון מעריצי מיכאלה ברקו, משתלט על העיתון כולו.

===============

איזה רעיון חינני, עליי לגנוב אותו בהקדם: אנשי הבלוג 23/6 עשו לייב-בלוגינג תוך כדי הקרנת הסרט "Fool's Gold" של מתיו מקונהיי וקייט הדסון. (ויה ג'ף וולס).

===============

אין כמו איזה סקנדל סקס עסיסי לפתוח איתו את הבוקר. העיתונות בהונג קונג ובסין חוגגת על הפרשה הזאת כבר מתחילת השבוע, אבל אני קראתי על זה רק אמש. השחקן ההונג קונגי הצעיר אדיסון צ'ן שלח את המחשב שלו לתיקון והטכנאי מצא עליו 1,300 תמונות שצילם בזמן שקיים מערכות יחסים עם שפע שחקניות הונג קונגיות אחרות. כל 1,300 התמונות הגיעו תוך דקות לאינטרנט.
אחת השחקניות המצולמות שם בעירום היא ג'יליאן צ'אנג, חצי מצמד הפופ לכל המשפחה "טווינז", שהתנצלה שלשום בפני מעריציה. בסין, מתברר, יש חוקים נוקשים נגד מעשי זימה ואנטי-דקדנטיות, ולכן גם המשטרה וגם השר הממונה על אכיפת החוקים האלה מעורבים בפרשה. צ'ן טס לאמריקה עם פרוץ הפרשה. התקשורת הסינית מדווחת שנראה שהקריירה של אדיסון צ'ן הגיעה לסופה בעקבות הסקנדל, ושלא מעט חברות שהוא השתתף בפרסומות שלהן ביטלו את החוזים איתו. הוא פוטר מסרט שהוא הצטלם לו, בהפקת סטיבן צ'או, ועכשיו יצולמו הסצינות שלו מחדש עם שחקן אחר. ואפילו אולפני וורנר הודיעו ב"וראייטי" שהם בוחנים מחדש את הסצינות בהשתתפותו ב"האביר האפל" של כריסטופר נולן, בו השתתף בכמה סצינות. צ'ן גם היה אחד המדבבים לסינית של "שרק השלישי".
האתר "הוליווד גריינד" מפרסם לא מעט מהתמונות האלה, בתוספת סיקור עקבי של הפרשה, שכוללת לא מעט מכוכבניות אסיה.

במרץ 2007 פרסמה מיה פארו טקסט ב"וול סטריט ג'ורנל" בו היא מגנה, בין השאר, את השתתפותו של סטיבן ספילברג כיועץ אמנותי לטקס הפתיחה של אולימפיאדת בייג'ין (את הטקס מביים ז'אנג יימו). ממשלת סין, הזכירה פארו, נושאת אחריות להמשך רצח העם המתנהל בחבל דארפור. "האם סטיבן ספילברג רוצה להיות זכור כלני ריפנשטאל של אולימפיאדת בייג'ין"?, היא כתבה אז. זה לקח לו יותר מעשרה חודשים אבל כנראה שהמכתב הזה חילחל לנשמתו של ספילברג, שאתמול הודיע שהוא פורש ממעורבותו באולימפיאדה. "המצפון שלי לא מאפשר לי להמשיך את מעורבותי באולימפיאדה", מסר ספילברג בהודעה, "את הזמן והאנרגיה שלי עליי להשקיע כעת לא בטקסי האולימפיאדה, אלא בניסיון לשים קץ לפשעים נגד האנושות הנמשכים בדארפור. ממשלת סודן נושאת ברוב האחריות לפשעים המתמשכים האלה, אבל הקהילה הבינלאומית, ובייחוד סין, צריכה לעשות יותר כדי לעצור את הסבל שם. קשריה הכלכליים, הצבאיים והדיפלומטיים של סין עם סודן מעניקים לה את ההזדמנות, כמו גם האחריות, לדרוש שינוי".
סין היא הלקוחה העיקרית של הנפט הסודני.

זהו. הסתיימה שביתת התסריטאים. למרות שכלי תקשורת רבים רצו לחגוג את סיומה כבר ביום ראשון, היא הגיעה לקיצה באופן רשמי רק אתמול בערב כשחברי גילדת התסריטאים נקראו להצביע להפסקת השביתה. בימים האחרונים נשמעו בטוקבקים באתרים שונים (למשל, אצל ניקי פינק) קריאות לוחמניות מצד תסריטאים מתוסכלים שמביעים אכזבה מההסכם שהושג ושקראו להמשך השביתה. בסופה של ספירת הקולות התברר שהטוקבקיסטים האגרסיביים מהווים 7.5 אחוז מכלל התסריטאים וסיום השביתה אושר ברוב של 92.5 אחוז.
הנה הידיעה ב"וראייטי".
והנה ניקי פינק מסכמת במילים ובתמונות.

אין ספק שניקי פינק הפכה לאחד מסמלי המאבק הזה, והיתה אחת הבודדות שסיקרה את השביתה באופן הכי אינטנסיבי. היא גם דיווחה שוב ושוב איך היא נרדמה על המקלדת באמצע דיווח לילי. פינק, חולת סוכרת הנזקקת לזריקות אינסולין יומיות, שילמה על האינטנסיביות הזאת גם מחיר בריאותי. בשבועות האחרונים דיווחיה הופסקו לפחות פעם בשבוע בגלל בעיות בריאות שונות, בשבועיים האחרונים זו שפעת שהתפתחה לברונכיטיס. תסריטאי דיוויד לטרמן כבר הכניסו איזכור למערכון בתוכנית ובבלוג שלהם ערכו טבלה המתארת את מצב המו"מ בין האולפנים לתסריטאים כפי שהוא משתקף בצבע הליחה של פינק. זה הגיע לשיא במסיבה שערך הסניף הניו יורקי של גילדת התסריטאים בשבת, אז עלתה הקומיקאית רייצ'ל דראץ' לבמה עטופה חלוק ומשתעלת, כשהיא מגלמת את דמותה של פינק. סת מאייר, התסריטאי הראשי של "סאטרדיי נייט לייב" אמר לה: "ניקי, קראנו לך לבמה כדי להודיע לך שמרגע זה אנחנו לעולם לא נכנסים יותר לאתר שלך". דיווח על המסיבה ההיא ושלל אנקדוטיה ב"לוס אנג'לס טיימס".
וכך כתבתי על פינק ביום הרביעי לשביתה:

ובתחום בלוגי הקולנוע: אין לי מושג איך זה מתבטא מבחינה מספרית אבל יש לי תחושה ששביתת התסריטאים הזאת הופכת את ניקי פינק לכוכבת הבלוגרים בהוליווד. הדיווח שלה פשוט פנומנלי בעיני. נדמה שזה המקום הראשון אליו מגיעים התסריטאים והטייקונים כדי להתעדכן מה קורה היום בחזית השביתה.

ג'ון אוגוסט חוזר לעבודה.

זוכרים? כל השביתה הזאת התחילה כאן, לפני שלושה חודשים ושמונה ימים.

וזה המשיך כך.

ועכשיו לפרק הבא: החוזה של איגודי השחקנים (יש שני איגודים) עם האולפנים מסתיים ב-30 ביוני ועכשיו יצטרכו הצדדים האלה להיכנס למשא ומתן, שינסה להשיג חוזה אפילו טוב יותר מזה שהשיגו התסריטאים והבמאים. על פי החוזה החדש של התסריטאים, אם השחקנים יצליחו להשיג תנאים טובים יותר בכל הנוגע לתמלוגים, תנאי התסריטאים
אוטומטית משתווים להם. האמונה הרווחת היא שעכשיו אחרי שהושגו חוזים מחודשים גם לבמאים וגם לתסריטאים, אין הרבה סיכוי שהשחקנים ישבתו ב-1 ביולי אם המו"מ לא יסתיים. אבל מי יודע.
ובכל מקרה, החוזים של הבמאים והתסריטאים נחתמו רק לתקופה של שלוש שנים, עד 2011, בניגוד לחוזים של חמש, שבע או שמונה שנים שנחתמו במו"מים קודמים. כך שהתגית "שביתת התסריטאים" מראש הפוסט הזה, שהתנוססה כבר על 33 פוסטים בשלושת החודשים האחרונים, יוצאת למנוחה של שלוש שנים בלבד.

הוא עשוי היטב ודי מהנה, ובכל זאת מאכזב. "מלחמתו של צ'רלי ווילסון" מנסה להגיד משהו תקיף, אבל יוצא קהה, והליהוק שלו מחליש אותו. הייתי מאמין יותר למתיו מקונוהיי או לוודי הרלסון בתור צ'רלי ווילסון מאשר לטום הנקס. אם הסרט עובד זה רק בזכות הדמות של פיליפ סימור הופמן, שהיא היחידה שכתובה עם שפיץ סאטירי חודר שיריון. הנה הביקורת הקצרצרה שלי מגיליון "פנאי פלוס", 6.2.2008:
continue reading…

"ביקור התזמורת" יצא ביום שישי באמריקה בשבעה בתי קולנוע וגרף בשלושה ימים סכום נאה מאוד של 67,492 דולר. בחישוב פר-אולם זה יוצא סכום די מרשים של 9641 דולר לאולם. לשם השוואה: הסרט שנמצא השבוע במקום הראשון באמריקה, "Fool's Gold" גרף 6,908 דולר פר אולם (אלא שהוא הופץ ב-3125 אולמות ולא בשבעה ולכן גרף 21 מיליון דולר). בטבלת שוברי הקופות על פי הממוצע פר-אולם נמצא "ביקור התזמורת" השבוע במקום הרביעי.

=========

ובאתר edrants.com מארח פודקאסטר בשם מיסטר סגונדו – או אדוארד צ'מפיון – מברוקלין את ערן קולירין לשיחה בת 21 דקות. האזינו כאן. או הורידו את הקובץ כאן.

=========

בגרין-סין, דיוויד ד'ארסי כותב על "שרון", הסרט התיעודי של דרור מורה על אריק שרון ששודר כבר בערוץ 10 והוקרן כעת במסגרת הפנורמה בפסטיבל ברלין.