62 מדינות הגישו סרטים לקטגוריית הסרט הזר באוסקר. פינלנד פרשה, על פי בקשת אקי קאוריסמקי. נותרו 61. ביניהם קזחסטאן, ששולחת לראשונה סרט לאוסקר (למרבה ההפתעה זה לא "בוראט", אם כי, עם כמו העברית שיש בסרט אולי הוא יכול לייצג דווקא את ישראל).
נכון להיום הסרט המוביל לזכייה הוא "לחזור" מספרד, של פדרו אלמודובר. אלא שתמיד צריך להיזהר מקללת "אמלי": סרט שכולם בטוחים שהוא הזוכה הוודאי, ואז זוכה סרט אחר ("שטח הפקר" באותה שנה). האם מישהו כאן מוכן להמר אילו חמישה סרטים יוכרזו ב-23 בפברואר כחמשצ המועמדים לאוסקר? האם "אדמה משוגעת" הישראלי יהיה שם?
הנה הרשימה:
להמשך הקריאה…

אני חושב שאני כבר צריך לשנות את שם האתר שלי ל"בוראטוסקופ" או "סינמבוראט". אני הופך אותו, בדעה צלולה, לאתר מעריצים לסרט. ואם עד עכשיו עדיין נהניתי מהספק שמדובר עדיין בסוד שמור של צופי הסרט בטורונטו ובחיפה, ושאולי חוץ מהפיכתו לסרט פולחן אין לו סיכוי מסחרי ממשי, מגיע השער של "אנטרנטיינמנט וויקלי" החדש ומבהיר שאנחנו עומדים בפני צונאמי:

"האם האיש הזה יצר את הסרט המצחיק בכל הזמנים….?" שואלת הכותרת. ואני, שכבר הצהרתי שלא צחקתי ככה בסרט מאז "סרט מטוגן" או "טיסה נעימה" של האחים צוקר, חייב לעצור ולתהות שמא עורכי "אנטרטיינמנט וויקלי" קלעו בול.

ובהנחה ש"בוראט" יהיה יותר מסרט פולחן אלא באמת סנסציה קופתית כלל עולמית, יש סיכוי גם שהסרט הזה יפתח קופות שרצים.
1. למה ג'יי רואץ' ("אוסטין פאוורס"), שהיה אמור לביים, בסוף הסתפק בקרדיט מפיק?
2. למה טוד פיליפס ("רוד טריפ") התחיל את הצילומים ופרש באמצע?
3. וכמה תביעות יחטפו סשה ברון כהן ומפיקיו ברגע שהאנשים שצולמו בסרט יזהו את עצמם ויתחילו להיעלב?
4. ומה הסיפור האמיתי של אזמט בגטוב? מי משחק אותו? והאם הוא גבר או אישה?

עידכון מהקופות: "בוראט" יופץ באמריקה על ידי פוקס מול "סנטה במשרה חלקית 3" של דיסני, וכרגע מסתמן ש"סנטה", המיועד לכל המשפחה, יהיה המנצח בקופות בסוף השבוע של ה-3 בנובמבר.

In an item about the competition, L.A. Weekly writer Nikki Finke cited recent studio tracking showing that Borat "may be too elitist for Middle America." However, 20th Century Fox, which is distributing the movie, said that it never expected Borat to compete on an equal footing with Clause 3. A studio exec told Finke that he expected the film to start out strongly with college students and build from there. "Don't look at our opening numbers, look at our finishing numbers," he said. The two films are due to be released on Nov. 3

.

למתדייני "המעיין" בתגובות, ולמי שכבר ראה בחיפה, ולמי שרוצה לקרוא קצת על הסרט, הנה:

1. מדורי ב"פנאי פלוס" מהיום, בו אני כותב מילים ספורות וראשוניות מאוד על "המעיין", "מיס סאנשיין הקטנה", "שנה מופלאה", "מאהב בהשאלה" ו"תנועה מגונה".
2. הטקסט שלי מהבוקר שאחרי הצפייה בסרט. ניסיון ראשון לפרשנות, שמנסה לחמוק מאמירות קונקרטיות, כדי לא לקלקל לאלה שעוד לא ראו.

אני בהחלט זקוק לצפייה נוספת, אבל נדמה לי שהצלחתי לפענח את הסרט. אם וכאשר הוא ייצא בארץ, אנסה לכתוב עליו בהרחבה.

עצוב. ראובן דיין נפטר אתמול. איזה תפקיד נפלא הוא עשה ב"אביבה אהובתי" בתור האב הסובל בשקט של אביבה ואניטה. לבכורה של "אביבה אהובתי" הוא הגיע בקושי. חולה מאוד. לפחות הספיק לראות את עצמו גונב את ההצגה, בקול שקט ורך, מחוות קטנות, תגובות אנושיות.

===========

נרג' ממשיך להתבזות. מפרסם שלשום אייטם סנסציוני ומזיל ריר על הסרט החדש "האי". הסרט, שנקרא בארץ "איילנד", כבר עלה בשנה שעברה (ויה ולווט. ואם דואל שם הוא דואל מכאן, קבל הערה בתיק האישי על שלא פרסמת את הממצא כאן).

ועוד נרג'/מעריב. זה אייטם מאתמול: בערוץ 1 דורשים 10,000 שקל להפקת תוכנית הערב במקום 6,000 שהוקצבו. ההגשה בנרג' זועקת: אויה, כמה יקר, שופכים את כספי האגרה. ביזיון של עיתונאות: 10,000 שקל הוא סכום מגוחך להפקה של מגזין אולפני הנמשך שעה. אפשר להוציא מהמזכר הזה כותרת, אבל היא בטח לא על פזרנות. יותר על קמצנות.
כמובן שהוא מעלה את השאלה: האם הזכום הזה כולל גם את שכר המגישים? כי אם כן, גדי טאוב וג'קי לוי מכרו את עצמם לרוממה בזיל הזול.

========

רגע של השתוממות: כבר שבועיים שמדור הקולנוע של "רייטינג" נכתב על ידי מיכל יפה. אלא שהלוגו, הקרדיט והתמונה נותרו של דבורית שרגל, המבקרת הקבועה, כשמתחת כתוב "בהופעת אורח: מיכל יפה". מאוד משונה, ומאוד מבלבל. אז ככה: שרגל בחופשה, תחזור בשבוע הבא. ובשבוע שעבר נעדר יקיר אלקריב ממדור הקולנוע של "עיתון תל אביב" ואת מקומו תפס איתמר רוז. השבוע אלקריב כבר חוזר. ושאף אחד לא יתפוס לי את המקום: אני אהיה בשבוע הבא בחופשה, לא יהיה מדור בגיליון "פנאי פלוס" של ה-2 בנובמבר. אגב, לאלקריב נולדה בשבוע שעבר בת. פז. זה נדמה לי או שאפשר לספור על כף יד קטועה אחת את כמות מבקרי הקולנוע שהם גם הורים?

==========

לא הצלחתי להגיע היום להקרנה של "הטינה 2". מישהו היה? איך הסרט? ואני שומע תגובות חמימות מההקרנה של "מיס סאנשיין הקטנה" שהתקיימה אתמול (עבור הבלתי מוחרמים, ועורכיהם של המוחרמים). סרט מקסים. אכתוב עליו למדורי הבא.

==========

אני מסכים עם כל מילה מהטקסט הזועף של קשלס/שחורי על רשימת 50 הסרטים המועדפים על רוברט מקי. אבל אני חייב להבהיר משהו, פשוט כי נדמה לי שאלה מסוג הדברים שעדיין לא מלמדים בחוג לקולנוע בארץ: "רשת שידור" ו"פסק דין", שניהם של סידני לומט, אולי לא נחשבים (בעיני רבים, וביניהם קשלס/שחורי) לפסגת הקולנוע, אבל שניהם מבוססים על שניים מהתסריטים המושלמים והמהוללים ביותר בתולדות הקולנוע ההוליוודי. "רשת שידור" מאת פדי צ'ייפסקי, "פסק דין" מאת דיוויד מאמט. מכיוון שמקי סוקר את תולדות הקולנוע מנקודת מבט של חוקר תסריטאות, שילובם ברשימה נראה הגיוני מאוד. הרשימה של מקי היתה אישית מאוד, וככזאת היא היתה מנומקת למדי, הומוגנית ובדרכו של מקי, נחרצת וחפה מדיפלומטיה. לכל אחד יש הרשימה שלו. ואגב, כדאי לקשלס/שחורי לסור לסדנתו של מקי, ואולי אף לבלגג ממנה, שכן נדמה לי שהם יגלו שמקי מתייחס בהחלט לקולנוע לא אמריקאי בהרצאותיו ושהוא פחות דוגמטי ממה שהם חושבים עליו. אני, אגב, נרשמתי היום לסמינר הקומדיה של מקי (6 בנובמבר, 9:00 בבוקר עד 20:00).

=================

רוה לאודי אלוני: נכון, לא אהבתי את "מחילות". ובכל זאת, אם אתה רואה ביום שבת בפסטיבל טוקיו את "גיבורי הדגל" של קלינט איסטווד, סרט הפתיחה של הפסטיבל, אתה מוזמן לעדכן רשמים כאן או במייל. "מחילות" יתחרה בטוקיו בתחרות הרשמית. מול "מיס סאנשיין הקטנה".

סצינה שלא נכללה בסרט "בוראט", ושהיא לא פחות גאונית – כמעט כמו משל זן יפני – מאשר הסצינות שכן נכנסו לסרט. וזה מבריק בעיניי לשווק את הסרט (שייצא באמריקה רק בעוד שבועיים, ובישראל רק בעוד כחודש וחצי) באמצעות Deleted Scenes, שעד עכשיו זוהו בעיקר עם שיווק די.וי.די. בוראט וחבורתו כותבים מחדש את ספר השיווק ההוליוודי (רק מעניין אם מישהו יקנה).

ניסיון לסכם את פסטיבל חיפה.

1. כשחוזרים מפסטיבל יש תחושה של ג'ט לג. כנראה שהשהייה הממושכת באולמות מוחשכים גורמת לעירבול השעון הביולוגי. סטודנטים לרפואה או חוקרים הקוראים בלוג זה מוזמנים לחקור את התחום, לדעתי הממצאים יהיו מפתיעים.

2. היה פסטיבל מעולה. כמות הסרטים המסקרנים וכמות הסרטים הטובים היתה פשוט פנומנלית. עכשיו רק צריך לארגן אמצעי הקרנה וצפייה שיעמדו בסטנדרט של הסרטים. כל אולם שאינו רפפורט הוא סיוט בחיפה.

3. ראש העיר, בנאום הנעילה, הבטיח שבשנה הבאה יתווסף אולם נוסף. מישהו יודע איזה? איפה? איך? חיפאים, אנא עקבו אחרי העיתונות המקומית ודווחו אם נבנה או מוכשר אולם הקרנות חדש? האם מוריה יקום לתחייה? האם יפוצל האודיטוריום לשניים? אנא, פרטים.

4. אפרופו עיתונות מקומית: הכותרת הראשית ב"עיתון חיפה" בסוף השבוע האחרון, באותיות ענק, לבן על רקע אדום, עסקה במחאות וטענות נגד הפסטיבל. אלה הטענות שהובאו נגד פנינה בלייר, המנהלת האמנותית של הפסטיבל:
להמשך הקריאה…

שש דרכים להעביר את הזמן עד שאני אתאפס על עצמי:

1. לתהות בקול רם: לאן נעלם "הוליוודלנד"? הוא לא היה אמור לצאת השבוע? האם אחרי שהוא התגלה בפסטיבל חיפה כסרט משעמם ודי חסר פואנטה הוא הועף לסקציית הגנוזים?
2. לחזור ולעיין במועדון הגנוזים. צרפו לרשימה את "Taladega Nights", קומדיית המירוצים של וויל פארל (וסשה ברון כהן!) ואת "כל אנשי המלך" של סטיב זייליאן עם שון פן. "לילות טלדגה" הכניס 147 מיליון דולר באמריקה. אבל הוא כנראה לא היה מספיק טוב בשביל המפיצים הישראליים. האם יש לכם שמות נוספים להוסיף לרשימה?
3. לקרוא על סרטו האחרון של טרי זוויגוף, עוד גנוז, שיצא עכשיו בדי.וי.די. אולי גם לצפות בו.
4. . לשנן את השם טוני ג'ה.
5. לצחקק מול הפרק הרביעי של ג'יימי סטיוארט בדיווחיו מפסטיבל ניו יורק (שננעל היום). בייחוד מול הבדיחה שלו על השיער של דיוויד לינץ': "מי מעצב השיער שלו, פרנק גרי?". מחר בטח יעלה הפרק האחרון בסדרה, עד השנה הבאה.
6. להגיד "או-הו, לא מספיק שברדיו טוחנים כל היום שירים על גשם, אז גם בבלוג?", ואז להקשיב ל"Walking in the Rain" השיר המהפנט של Flash and the Pan, הרכב אוסטרלי נפלא מהאייטיז.

Walking In The Rai…

Hosted by eSnips

המוח עובר איתחול מחדש אחרי הפסטיבל.
בקרוב: שני סיכומי הפסטיבל.
עד אז, הנה השיר ההיתולי "בדיחות קרש" מתוך הסרט המצוין של רוברט אלטמן, "המדריך לחיים בכפר". וודי הארלסון וג'ון סי. ריילי שרים.

Bad Jokes.mp3

Hosted by eSnips

רגע, לפני שאני מתחיל עם הלהג הפסטיבלי, כמה שאלות:

– מישהו יכול לספר מה קורה באייקון? יש סרטים טובים? ניל גיימן הגיע? מישהו שוחח איתו?
– האם עוד מישהו כותב דיווחים בבלוגו מפסטיבל חיפה? אם כן, הפנו את תשומת ליבי, רוצה ללנקק לקונקורנטים.

11.10

"הכוכב הנעלם". ג'יאני אמיליו מביים סרט מסע של מכונאי איטלקי ברחבי סין, בכלי תחבורה הולכים ומצטמקים (מטוס, רכבת, ספינה, משאית, סירה, אופניים). מבט חביב על סין הפרולטרית, אבל הסרט רחוק מלהרשים.

"בשמיים אחרים". אוי. דרמת טלוויזיה בקושי שהפכה לפיצ'ר עם תסריט רע ומשחק בלתי נסבל שעושה סמטוכה שלמה מהסכסוך הישראלי-פלסטיני ומנסה לשלב בין סרט על מחבלים מתאבדים ודרמה רומנטית. התוצאה ממש תמוהה.

12.10

"נוזהת אל-פואד". אמממ… לא הבנתי כלום. אבל אפרת גוש היא תגלית נפלאה, וליעל הדר יש סצינה אחת ממש מצוינת. מה קורה בסרט? אין לי מושג. מה הוא אומר? אין לי מושג. למה הוא נראה ככה, כמו תיעוד של הפקת תיאטרון מתנ"סית? אין לי מושג.

"נערה מקסימה". סרט בלתי נסבל בעיניי. מהרעים שראיתי בחיפה.

"שומר הראש". מעניין, אבל צפוי ומונוטוני.

"לגמור את הנשיא". החצי הראשון מצוין. שילוב די וירטואוזי ומלוטש בין סאטירה פוליטית ומותחן פוליטי. החצי השני כבר מתבלגן ויוצא מפוקוס.

התפריט של אתמול:

הונגרי – "כפות ידיים לבנות". בילי אליוט על המקביליות המדורגות. סרט מאוד חביב, נציג הונגריה לאוסקר. יש בו מספיק מרכיבים טובים שעשויים לעזור לו להתברג לחמשת המועמדים (אם כי אוסקר הסרט הזר ילך השנה ל"לחזור" של אלמודובר, זה די סגור, לא?). אני לא ממש מבין למה היה צריך לביים אותו כמו סרט תעושה ריאליסטי עם מצלמת כתף רועדת שכל הזמן מחפשת את הפריים, זה פשוט נראה לי כמו גחמה סגנונית, ועוד כזאת שהפכה נפוצה יותר ויותר בקרב קולנוענים צעירים בשנים האחרונות (ע"ע "תנועה מגונה").
טורקי – "עונות השנה". ההפך הגמור: שוטים סטטיים ארוכים. אנטוניוני באיסטנבול. אהבתי פחות מאשר את "מרוחק", אבל עדיין סרט קטנטן פצפון זעום אבל יפה להפליא, ובעל יד אמן בוטחת.
ונעצור למבזק: צפו לרטרוספקטיבה של סרטי נורי בילג' ציילאן בשנה הקרובה בסינמטקים. אולי. הוא ביים בינתיים רק ארבעה סרטים, אפשר לדחוס הכל ביום אחד.
חטיף מארס + קולה. ארוחת צהריים. 15 שקל.
איראני-ניו יורקי: "איש דוחף עגלה". ניאו-ריאליזם אמריקאי. לא עשה לי כלום.
מזנון דרכים אמריקאי: "מיס סאנשיין הקטנה". מקסים לגמרי. דמיינו את "דרכים צדדיות" מעורבב עם "חופשה נעימה" של צ'בי צ'ייס (זוכרים את הסבתא שם?).
נקניקיה בלחמניה לחה. 13 שקל.
פינת החסות: טעמתי קצת מנותנת החסות הראשית של הפסטיבל שמייד עשתה לי כאב ראש נוראי. טוב, לכו תדעו מה עושה נותנת החסות של פסטיבל ירושלים לראש שלי.
ועוד מבזק: רטרוספקטיבה מקיפה לפליני, שתכלול את כל סרטיו, בקרוב בסינמטקים.
טקס-מקס: "השיירה" של פקינפה. השלאף-שטונדה שלי (ראו תגובות מאתמול).
שתי כוסות קפה בחדר העיתונות בפסטיבל.
קדירה פרובנסיאלית: "שנה מופלאה" של רידלי סקוט ("בציר טוב" הוא תרגום מדויק וטוב יותר). תייקו תחת "אוי ואבוי". רידלי סקוט עושה קומדיה רומנטית… ראסל קרואו מנסה להיראות קליל ולבבי… אווירה כפרית חייכנית… ברררר… זוועה.
בורקס עמיקם (תרד וגבינה) + קולה + נורופן לכאב הראש. 18 שקל.
בדי.וי.די על המחשב בחדר: "הפרחח ובת השריף" עם ברט ריינולדס וסאלי פילד. אולי האל נידהאם היה צריך לביים את "השיירה"?
היה יום טוב. כיבוי אורות.

היום, בגלל כתיבת המדור, לא אצליח לעמוד במכסת חמשת הסרטים ביום שלי. ספק אם אצליח לראות שניים.

===========

וככה ג'יימי סטיוארט ממשיך לעקוב אחר פסטיבל ניו יורק, שעדיין מתנהל בימים אלה במקביל לפסטיבל החיפאי. בפרק החדש: אלמודובר, פנלופה, וורן בייטי.