02 דצמבר 2006 | 20:26 ~ 0 Comments | תגובות פייסבוק

צל של חשד

תראו מי חזרו: היצ'קוק וטריפו.

ht12.mp3

אם אתם נתקלים בהקלטות האלה בפעם הראשונה, הנה 11 הפרקים הקודמים.
הגענו, כמדומני, לאמצע הדרך. הפרק ה-12 מחולק לשניים: בחצי הראשון היצ'קוק נואם סולו על "Saboteur", ובחצי השני טריפו נואם סולו על "צל של חשד". היצ'קוק מאוד ביקורתי כלפי "Saboteur". הליהוק היה שגוי, האולפן רימה אותו בעניין השחקנית, התסריט היה "נטול משמעת", הנבל היה לא נכון. כדי שיהיה אכפת לקהל מהגיבור, הוא טוען, צריך שיהיה שם שחקן שיהיה אכפת להם ממנו. לכן הוא העדיף סרטים עם כוכבים. לכן "מזימות בינלאומיות" – שטריפו טוען שהוא נראה כמו רימייק של "Saboteur" – עבד טוב יותר. היה לו את קארי גרנט בתפקיד הראשי.
והסצינה ההיצ'קוקית המפורסת בו הגיבור אוחז בנבל ממרומי פסל החירות ושרוולו של הנבל מתחיל להיפרם חוט אחר חוט? "זו היתה טעות", טוען היצ'קוק. "הייתי צריך לשים שם את הגיבור, ולא את הנבל". אבל מבחינת המכאניזם הקולנועי זו עדיין סצינה מצוינת. "אבל אני חושב מנקודת מבטו של הקהל, היה להם אכפת יותר לגורל הדמות אם זה היה הגיבור". ואני חושב שהיצ'קוק טועה פה והוא מפריז בביקורת שלו על הסצינה, אולי משום חוסר חיבתו הכללית לסרט. אם זה היה הגיבור שתלוי שם, היצ'קוק לא היה מעז לתת לו ליפול, ואז זו סצינת מתח מופתית בלי פאנץ' ליין. כשזה הנבל שם, ופתאום הגיבור מאוד מתאמץ להציל אותו, וגם זה לא עולה בידיו, לסצינה יש מימד כפול: גם של מתח (האם יצליח הגיבור להציל את החבלן?) אבל גם של קומדיה (אנחנו קצת רוצים לראות את הנבל נופל ומריעים לחליפתו שנוקמת בו במקומנו). ובסופו של דבר זו סצינה שהיא לא רק מופת של מתח, אלא גם של אירוניה.
וחכו לסוף הקטע, בו מודה היצ'קוק שהילדים האמריקאים הם "מפלצות קטנות".

01 דצמבר 2006 | 14:31 ~ 11 Comments | תגובות פייסבוק

דז'ה מת

אהבתי את "הדברים שמאחורי השמש" ומאוד אהבתי את "בוראט" (בטח כבר הבנתם). הנה קטע מהמדור שלי השבוע.

קטנות

שירלי ווקר, שהלחינה את סרטי "יעד סופי" (ועבדה לפני כן עם קרמיין קופולה, האנס זימר ודני אלפמן), מתה שלשום בגיל 61 בעקבות שבץ.

פספסתי את זה, זה כבר בן יותר משבוע, אבל הנה הזדמנות להשלים: גריסון קיילור מספיד את רוברט אלטמן ב"לוס אנג'לס טיימס". עשרה ימים לפני מותו קיילור פגש את אלטמן שסיפר לו שהוא התחיל לעבוד על סרט חדש.
ובשבת שעברה הקדיש קיילור תשע דקות מהשעתיים של השידור החי של "A Prairie Home Companion" (ששודרה בסינסינטי השבוע) לזכרו של אלטמן. הספד קצר, סונטה לזכרו ושיר של ריצ'רד דבורסקי בשם "Make it Adequate" (יש הסבר משעשע לשם בהספד). ומיד אחר כך הוא גם מאזכר את בטי קומדן, שותפתו של אדולף גרין לכתיבת "שיר אשיר בגשם", שגם הלכה לעולמה בשבוע שעבר. וחובבי הרוקנרול צריכים להמשיך להקשיב למחווה של קיילור לחברת התקליטים "קינג רקורדס" שנוסדה בסינסינטי. כדי לשמוע את החלק הזה של התוכנית (באמצעות ריל-פלייר) לחצו כאן. לשמוע את התוכנית המלאה, עברו לכאן.

עוד סרטים שיוקרנו בינואר בסאנדאנס: החדשים של האל הארטלי, גרג אראקי, סטיב בושמי, טום דיצ'ילו, קרייג ברואר, רוד לוריא, מייק ווייט. הסרט של אדריאן שלי המנוחה. סרטי הבכורה של ג'ון אוגוסט (תסריטאי "גו" ו"סיפורי דגים") ושל בוב שיי (מנכ"ל ניו ליין), ושל ג'ייק פאלטרו (אח של גווינת).

ואם אנחנו כבר באינדי-ווייר: ג'ף וולס מדווח שדניס לים, עורך הקולנוע המפוטר של "וילג' ווייס", עובד על הקמתו לתחייה של משאל המבקרים השנתי הגדול שהוא יזם והרים מזה שבע שנים ב"ווייס" באתר אינדי-ווייר (כשדווח שהמשאל בוטל על ידי העורך החדש של העיתון הימרתי שמישהו יקים אותו לתחייה באינטרנט).

חמורבי

ראיתי השבוע את Jackass: Number Two. נכון שהתדהמה שאחזה בי כשראיתי את הסרט הראשון היתה פחותה בסרט השני, אבל עדיין יש שם כמה קטעים קורעים מצחוק (וכמה קטעים שלא הייתי מסוגל לצפות בהם מרוב שהם סדיסטים). במדורי בשבוע הבא אני מנסה למצוא קשר בין "ג'ק-אס" ובין ההצלחה של "בוראט" באמריקה, שנראית כמו נגזרת של מפעלות ספייק ג'ונז ושות'. "ג'ק-אס עושים מספר שתיים" כמובן שלא יגיע להקרנות מסחריות לארץ. הוא כנראה וולגרי מדי לג.ג, מפיצי פרמאונט בארץ. חבל, הוא מאוד מאוד מצחיק.
ראיתי גם את "דז'ה וו", הסרט החדש של טוני סקוט, שיגיע בשבוע הבא ארצה. מה עושים עם טוני סקוט הזה, אה? מהשבוע הבא יהיו לנו שני סרטים רעים של האחים טוני ורידלי סקוט. אי אפשר להוציא אותם לגלות או משהו? העצוב הוא שכל במאי אחר היה יכול להפוך את "דז'ה וו" לסרט לא רע. דבילי, אבל לא רע. אפילו פיטר הייאמס, ש"טיימקופ" שלו קצת דומה ל"דז'ה וו" ברעיון הבסיסי שלו, היה מביים את זה יותר טוב. וכרגיל אצל טוני סקוט: אם אתם סובלים מאפילפסיה אל תתקרבו לסרטים שלו. התזזיתיות חסרת הבטחון שלהם עשויה להעמיס לכם את הנוירונים במוח.

ומי מהעיתונאים שמסתובבים כאן ידווח על ההקרנה של "כרומופוביה" מאתמול בערב? איך הסרט?

תודה לחנן כהן

לא ממש הבנתי למה חנן כהן סגר את וובסטר שלו, אבל אני כן יודע את זה: 527 איש נכנסו ל"סינמסקופ" בנובמבר דרך הבלוג שלו ב"רשימות" ועוד 508 אנשים נכנסו אליי החודש דרך וובסטר. שזה 1,035 איש שהגיעו לאתר שלי דרך מפעלות חנן כהן בחודש אחד. תודה, חנן.

01 דצמבר 2006 | 12:39 ~ 8 Comments | תגובות פייסבוק

מותו של קולמוסאי

עלי מוהר נפטר אתמול. העובדה שהוא היה חולה בסרטן בחודשים האחרונים היתה ידועה, אבל מיעטו לדבר על זה בפומבי. בעיקר כי מוהר עצמו העדיף לשדר תחושה של עסקים כרגיל. אבל מה שאני לא מבין הוא איך הוא המשיך לעבוד כאילו כלום. אני אתמול ושלשום הייתי עם התקררות מעצבנת, תחושה כללית זיפטית ואיבדתי את הקול ובקושי הצלחתי לכתוב את המדור שלי. הוא נכתב בייסורים, לאט, וללא כשרון. ואילו מוהר, עם סרטן ואני מניח שעם ייסורי גוף חזקים מאלה של הצטננות זניחה, המשיך להנפיק בחודשים האחרונים מדורים כרגיל, וכולם היו מהטובים שכתב.
אחד הדברים שהכי ריגשו אותי בחמש השנים שעבדתי ב"העיר" זו האפשרות שלי לעבוד עם כמה מהאנשים שתמיד הכי החזקתי מהם בעיתונות, אנשים שהיו גיבורים שלי. גבי ניצן, עוזי וייל, אדם ברוך, רפי לביא, עמוס בידרמן. אבל הכי התרגשתי בכל פעם כשהייתי צריך לעבוד עם שניים: דודו גבע ועלי מוהר, ושניהם כבר לא איתנו. לא הייתי העורך של "מהנעשה בעירנו", אבל יצא לי בכמה הזדמנויות לעבוד עם עלי על פרויקטים שערכתי, ותמיד הרגשתי שאני נמצא בנוכחות של גאונות אמיתית. של מישהו שאתם מסתכלים עליו ולא מצליחים להבין מאיפה הוא שולף את המילים המופלאות שלו, ואיך כמו צורף הוא מצליח לחבר אותן זו לזו ליצירת מחזורות טקסט, לעיתים פיוטיות, לעיתים תקיפות, לרגעים ציניות. עלי מוהר הוא הכותב היחיד ב"העיר" שמדורו שרד את כל חילופי העורכים. מוהר כתב ב"העיר" מאז הגיליון הראשון, ב-1980. ועד השבוע שעבר. היום כבר לא מתפרסם מדורו.
ולתחזית. הפועל תל אביב – מכבי פתח תקווה: נפרק אותם!

Categories: הספד

30 נובמבר 2006 | 11:37 ~ 25 Comments | תגובות פייסבוק

ד"ש וש"ד בסאנדאנס

הקמפיין של דרור שאול ו"אדמה משוגעת" לאוסקר מתחיל להציג סימני חיים. אחרי שפורסם שהסרט שלו, לצד "ימים קפואים" של דני לרנר, נכנס ל-Long-List של המועמדים למועמדות לסרט הזר בגלובוס הזהב, מגיעה הבוקר הבשורה ש"אדמה משוגעת" יתחרה בתחרות הקולנוע העולמי בפסטיבל סאנדאנס בינואר. זו תהיה סגירת מעגל: סרטו של שאול פותח בסדנאות התסריט והבימוי של מכון סאנדאנס.
מתמודד ישראלי נוסף יהיה "הבטחוניים", סרטו התיעודי רב העוצמה של שמעון דותן ("צלילה חוזרת", "חיוך הגדי"), המתעד את אגף האסירים הבטחוניים בכלא הישראלי, שם צומחת לה, מתחת לאפה של ישראל, ולמעשה בחסותה ובעידודה של המדינה, המנהיגות הפלסטינית הבאה. הסרט הוקרן בפסטיבל ירושלים האחרון, שם ראיתי אותו והתפעלתי.
שם ישראלי נוסף ברשימה הסאנדאנסית הוא של אמיר בר-לב, שיתחרה בתחרות התיעודית הראשית, עם סרט בשם "גם הילד שלי מצייר ככה", על ילדה בת 4 שציוריה נמכרים במאות אלפי דולרים, ויש שכבר הישוו אותה לקנדינסקי. האם מדובר במוצרט של הציירים או בתרמית האמנות הגדולה?
פסטיבל סאנדאנס, מיסודו של רוברט רדפורד לעידוד הקולנוע העצמאי, ייפתח בסולט לייק סיטי ובפארק סיטי, יוטה ב-19 בינואר ויחגוג השנה 25 שנה להקמתו.

עדכון: סליחה על טעויות ההקלדה בבוקר. יום צפוף של כתיבת מדור.

29 נובמבר 2006 | 22:25 ~ 7 Comments | תגובות פייסבוק

אז ככה

היכנסו ללינק "החנות שלי" בטור הצד או בראש הדף ותמצאו שם כמה שידרוגים. עכשיו כשאופציית "החנות שלי" באמזון יצאה משלב הבטא, אנסה להוסיף שם מדי פעם פריטים שאני ממליץ עליהם. חנות התסריטים התעבתה. בדף הראשון תמצאו 31 תסריטים שאני חושב שהם בגדר קריאת חובה. בבדף השני תמצאו את כל מלאי התסריטים והתסריטאות של אמזון. ויש גם חנות "אנדריי טרקובסקי" שם העליתי את כל המוצרים, בעיקר סרטים וספרים, הקשורים לבמאי הרוסי הגדול הזה, שהחודש ימלאו עשרים שנה למותו. אתם מוזמנים לבקר בחנות. כידוע, כל רכישה שאתם מבצעים באמזון דרכי מקנה לי עמלה בסך 4 אחוז.

==========

לפני כמה חודשים, כשעבדתי על "מר משיב 2", לפני שהקובץ התאדה, שאל כאן מישהו מה קורה עם הסרט "Wristcutters", על פי "הקייטנה של קנלר" של אתגר קרת, והאם הוא נקנה להפצה בישראל? שלחתי אז מייל לאתגר קרת, שענה לי שככל שהוא יודע אין לסרט מפיץ בארץ, ושהוא מקווה שהוא יוקרן בפסטיבל ירושלים בקיץ הבא. בתחילת השבוע שלח קרת מייל נוסף בו הוא מעדכן בצער שבתום שוק הסרטים האמריקאי (AFM) נראה שהסרט נותר גם ללא הפצה אמריקאית. "אלה בשורות עצובות לסרט ולי", כתב לי קרת. אבל נראה שאולי לא הכל אבוד. שלשום הוקרן הסרט במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק (MoMA) במסגרת סדרת ההקרנות "הסרטים הכי טובים שלא מציגים בבית הקולנוע הסמוך" (ראו איזכור אוהד ב"ניו יורק טיימס"), והיום פורסמו המועמדויות לפרסי האינדיפנדט ספיריט, האוסקר של הקולנוע העצמאי, ובו מועמד הסרט גם בקטגוריית סרט הבכורה הטוב ביותר וגם בקטגוריית תסריט הבכורה. אולי זה ישנה משהו למישהו?

==============

דורון פישלר מ"עין הדג" שלח לי רשימת השלמות לסרטי 2006 שנשמטו מרשימתי. חלקם זניחים, אבל יש גם סרטים כמו "שורטבאס" שבהחלט ראויים להיכלל ברשימת סרטי השנה. אני מעדכן את הרשימה, ומשפר את המראה שלה. בשלב הבא, אוסיף לסרטים עליהם כתבתי לינקים לביקורות שלי. המשיכו לבדוק, ולבחור מהם את סרטי 2006 שלכם. שלחו את הבחירות שלכם למייל הזה.

Categories: כללי

27 נובמבר 2006 | 12:06 ~ 37 Comments | תגובות פייסבוק

עוד 35 יום ל-2007

אוקיי, זה הזמן. צריך להתחיל לסכם את שנת 2006 בקולנוע. מה היו הסרטים הכי טובים, הכי חשובים, הכי מהנים, וגם הכי גרועים, מביכים, מרגיזים.
כדי לעזור לנו במלאכת הסיכום העליתי את רשימת כל הסרטים שהוקרנו בישראל מאז ינואר ועד היום. תמצאו לינק לרשימה גם בתיבת "סיכומי השנה" בטור הצד משמאל. בשבועות הקרובים אמשיך לעדכן את הסרטים שיעלו בארץ עד סוף דצמבר.
הסרטים שלא מצורפת להם ביקורת או כוכבים, הם כאלה שלא ראיתי. אם יש משהו שאתם חושבים שאני חייב להשלים, ספרו לי. אם חסרים סרטים ברשימה שאתם זוכרים שהוקרנו השנה, ספרו לי.
שימו לב: למרבה הצער, בגלל שאנחנו בישראל, סיכום השנה הוא על הסרטים שהוקרנו מסחרית בישראל ב-2006. כלומר: "הר ברוקבק" זה מהשנה. "המעיין" לא. מבאס ולא עדכני, אבל זה המחיר שבמגורים ביבשת אחרת. אני שוקל לארגן רשימה נוספת, של הסרטים הטובים ביותר שהוקרנו השנה בארץ, אבל לא בבתי הקולנוע המסחריים. למשל, בדי.וי.די. או בפסטיבלים. נראה.
אם אתם רוצים לשלוח לי את סיכום השנה שלכם, ולהשתתף בסקר קוראיי "סינמסקופ" לבחירת סרט השנה, שלחו מייל לכתובת הזאת.
בקיצור, תתחילו לרענן את הזכרון ולהשלים פערים של סרטים שהחמצתם. וענו על השאלה הכה קשה: מה הוא סרט השנה שלכם.
סיכום השנה שלי יתפרסם ב-28 בדצמבר ב"פנאי פלוס", וב-30 בדצמבר כאן בבלוג, בו אנסה גם להכריז על הזוכים בפרסי הפוליצרוסקופ והראזיסקופ לביקורות הקולנוע בעברית לשנת 2006.

27 נובמבר 2006 | 10:28 ~ 3 Comments | תגובות פייסבוק

The Herem, Part Deux

ב-25 במאי השנה, אתמול לפני חצי שנה, קיבלו מבקרי הקולנוע מכתב במייל שהגיע מהתאחדות ענף הקולנוע והמכריז על פתיחתו של חרם המפיצים נגד מבקרי הקולנוע. מאז, רוב המפיצים כבר מיסמסו את החרם. ונותרה רק חברת תיאטראות ישראל, ושלוש חברות ההפצה הסמוכות לשולחנה – פורום פילם, סרטי שפירא וא.ד מטלון – שממשיכות להחרים. מה שמוכיח, לדעתי, את טענתי המקורית ש"התאחדות ענף הקולנוע" היא בעצם גוף העובד בשירותה של חברת תיאטראות ישראל ולא משרת את האינטרסים האמיתיים של ענף הקולנוע כולו. בשבוע שעבר שלחתי מייל לדני כפרי, מנכ"ל התאחדות ענף הקולנוע, בו ביקשתי מעט מידע לרגל סיכום הביניים של החרם. זה המכתב ששלחתי:

ביום ראשון ימלאו חצי שנה למכתב ששלחת למבקרי הקולנוע המכריז על החרמת המבקרים מהקרנות מוקדמות של המפיצים עד שלא יסכימו המבקרים לדחות את פרסום ביקורתם ליום ראשון שאחרי סוף השבוע.
חצי שנה אחרי, הייתי שמח לקבל איזשהו סיכום ביניים למטרות סיכום ביניים עיתונאי שאני מתעתד לקיים סביב סוגיית החרם:
– האם בחצי השנה האחרונה נרשמה עלייה במכירת הכרטיסים מול החצי השנה המקבילה אשתקד? ואם היתה עלייה, האם היא מיוחסת להצלחת החרם?
– מה היו הסרטים הקופתיים ביותר השנה בארץ? האם יש התאמה בין הסרטים המצליחים ביותר ובין הסרטים שהמבקרים הוחרמו מהם?
– כעת רק רשת תיאטראות ישראל ממשיכה את החרם, בעוד שאר המפיצים ובעלי בתי קולנוע כבר ירדו ממנו. האם התאחדות ענף הקולנוע מייצגת כעת רק את רשת תיאטראות ישראל?
– האם מתנהלים מגעים כלשהם בין התאחדות ענף הקולנוע ובין תא מבקרי הקולנוע בניסיון לגשר ולהביא לסיומו של החרם? האם יש נכונות מצד ההתאחדות לקיים מגעים כאלה?

תשובה מעולם לא הגיעה.

Categories: מפיצים

25 נובמבר 2006 | 08:00 ~ 9 Comments | תגובות פייסבוק

פילם, פילם, פילם

לפני יומיים כתבתי כאן על המחווה המתוכננת של יס לאנימציה הרוסית. הנה טעימה מבדרת (שאני לא יודע אם תהיה במחווה הלוויינית) מיצירתו של אחד מבכירי האנימטורים של ברית המועצות, פיודור חיטרוק. הסרט הוא "פילם, פילם, פילם", הוא נמשך עשרים דקות, והוא מתאר, ללא מילים, את תהליך הפקתו של סרט. טוב, תהליך הפקתו של סרט בברית המועצות, עם ביורוקרטיה רבה ותפוקה מועטה. ואני מניח שהקלאפרית השמנה היא בדיחה פנימית של מוספילם שהשכיבה את תעשיית הקולנוע מצחוק.

חלק א': כתיבת התסריט, אישור התסריט, הפרה-פרודקשן, היציאה לצילומים וההמתנה המובטלת על הסט עד שיחזירו את האריה שהובא בטעות ויביאו את השור.

חלק ב': המשך הצילומים – עבודה עם ילדים, עבודה עם פעלולנים, הצנזורה, העריכה וליל הבכורה.

עוד מזה, בינואר.

Categories: כללי

24 נובמבר 2006 | 14:14 ~ 39 Comments | תגובות פייסבוק

משימות לשבת

1. לראות סרט עם פיליפ נוארה. לזכרו. "סינמה פרדיסו", מן הסתם. אבל מה עוד? יש המלצות?

2. שמישהו יסרוק ויעלה כאן לינק לעמוד הראשי של "מעריב" עם ההפניה לראיון עם כוכב הסרט "שנה מופלאה", קורט ראסל.

3. לראות את "בוראט" בהקרנות טרום הבכורה הערב ולדווח כאן. אהבתם? שנאתם? היה מלא? ריק? קהל צעיר? מבוגר? צחקו? שרקו בוז? האם בוראטמניה תשטוף גם את ישראל? אני, בביקורתי ליום רביעי הקרוב ב"פנאי פלוס", נתתי לו חמישה כוכבים.

אני בינתיים יוצא לחפש את בני סלע שכנראה מסתובב לי איפשהו מתחת לבית. זכרונות מ"שעות גורליות" של מייקל צ'ימינו מציפות את ראשי.

Categories: כללי

24 נובמבר 2006 | 00:20 ~ 26 Comments | תגובות פייסבוק

הקיבוץ הקדוש

לכל ידידיי האמריקאים: חג הודיה שמח.

============

תלמידים בסם שפיגל: ממה מת רוברט אלטמן?
אני: הביקורות הרגו אותו.
אז לא. מתברר שזה מסיבוכים הקשורים בסרטן. והנה קליפ שהועלה שלשום ליו-טיוב ובו הקטע המלא של קבלת האוסקר על מפעל חיים מלפני עשרה חודשים. ההקדמה המקסימה של סטריפ וטומלין, מונטאז' הסרטים המרגש ונאום התודה של אלטמן, שנראה – באופן נדיר למדי בשביל איש שהתפרסם בנרגנותו – מרוצה למדי. בהחלט מאוד שווה צפייה. לקליפ.

================

מבזק מחסידות ברסלב בירושלים: פול מזורסקי ("אשה לא נשואה", "הסערה", "התחנה הבאה גריניץ' וילג'") ביים סרט תיעודי על העלייה לרגל לאומן, לקברו של ר' נחמן מברסלב בראש השנה 2005. את הרעיון לסרט הוא קיבל מהאופטיקאי שלו שסיפר לו על מנהג "הקיבוץ הקדוש" – התכנסות שנתית של חסידי ר' נחמן. 25,000 מהם הגיעו לשם בשנים האחרונות מכל העולם. באתר הרשמי של הסרט, שבו תוכלו להזמין עותקים להקרנות פומביות (פסטיבל הקולנוע היהודי בירושלים מתקרב. אולי לשם?), יש ציטוטים מלאי שבחים על הסרט מפי לארי קינג, מל ברוקס וקירק דאגלס (מבקרי "וראייטי" שראו את הסרט בפסטיבל מונטריאול האחרון, אגב, חשבו שזה סרט ביתי חובבני). בעמוד המיי-ספייס שלו, בו כותב מזורסקי על עצמו שהוא "מוכר חלבה", תמצאו את הטריילר לסרט. אגב, בטריילר תראו שוט קצר של רב היושב ליד מזורסקי ואומר "רבי נחמן איז א ביג צדיק". זהו הרב עמרם הורביץ, שסבו הוא זה שעל פי האגדה מצא את הפתק שעליו היה כתוב "נ נח נחמן מאומן". הרב הורביץ אחראי למהפכת הננחים עם מכוניותיהם המרעישות וסטיקריהם.

============

בגרמניה התחילו לעבוד על קומדיה מטורפת שתעסוק בהיטלר שתיקרא "מיין קאמפף". מצחיק? הנה הכותרת מהבוקר ב"סקרין דיילי":

Hitler farce among new projects backed by Germany
Germany's State Minister for Culture Bernd Neumann announces funding of $1.86m for 12 projects including Urs Odermatt's Mein Kampf

===========

מה שמזכיר לי: היום לפני חצי שנה הושק חרם המפיצים על מבקרי הקולנוע בארץ. כמעט כל המפיצים כבר הפסיקו עם החרם. כיום זה בעצם חרם של רשת בתי קולנוע אחת נגד המבקרים. כתבתי על כך אתמול במדור "דף הבית" ב"פנאי פלוס".

וב"סינמסקופ" המודפס כתבתי על "משפטו של ג'קי די" של סידני לומט (שבעצם די דומה לפול מזורסקי) ועל "13 (זאמטי)" הצרפתי-גרוזיני האלים. כאן.

============

כמעט 44,000 איש ראו בישראל את "קזינו רויאל" בסוף השבוע הראשון להקרנתו (שלושה ימים). ככה ככה.

============

אהוד קינן מדווח בבלוגו על ההברקה החדשה של אל על: הם מקרינים בבכורה בין-יבשתית את המיני סדרה של HOT "מישהו לרוץ איתו" (ואולי היה צריך לשנות את שמה במקרה דנן ל"מישהו לטוס איתו"). אבל השיבוץ הוא כזה: שני הפרקים הראשונים בטיסות היוצאות מתל אביב, ושני הפרקים האחרונים בטיסות אל תל אביב. גם בטיסות הארוכות לניו יורק. מה שמעלה את השאלה: מה עושה ישראלי שחי באמריקה, טס לישראל ואז חוזר לביתו במדבר האמריקאי? יראה קודם את הסוף ואז את ההתחלה? ומה יעשה ישראלי שעובר לגור באמריקה ויראה רק את שני הפרקים הראשונים? ואולי זה בעצם מיזם של הסוכנות היהודית להבטיח את שובם של הישראלים הביתה. מי שטס לכיוון אחד לעולם לא יידע איך נגמרה הסדרה.

==========

מותו של רוברט אלטמן האפיל על מותו של גארי גרייבר, שעליו דיווח כאן חן חן בתגובות לפני שלושה ימים. וגם כאן נראה כאילו המוות הוא סוג של מקדם מכירות: הסרט התיעודי המוזכר בידיעה, בו משובצים קטעים מתוך סרטו האחרון והלא גמור של אורסון וולס (שצילם גרייבר), נקרא "מחפשים את אורסון" והוא יוקרן בסינמטק תל אביב ב-6 בדצמבר.

===========

וג'יימס ניוטון הווארד (המגיבן, לא המלחין של שאמאלאן) העלה את הלינק הזה בתגובות לפני שלושה ימים, וגם אותו לא כדאי לכם להחמיץ. מדובר בתוכנית הקולנוע של רוג'ר איברט וג'ין סיסקל, כשעוד שודרה רק בתחנה המקומית בשיקגו, ולפני שהם המציאו את המותג "Two Thumbs Up". בקטע הזה, מ-1982, הם סוקרים את "בלייד ראנר" ולגמרי, אבל לגמרי, מפספסים את הסרט. שניהם די לא סובלים אותו, אם כי איברט ציין לחיוב את מראהו הוויזואלי ואת האפקטים. זו האימה הכי גדולה שלי כמבקר, לראות סרט שהוא קלאסיקה מיידית ולא לשים לב לזה. אבל הדבר הכי מרתק בקטע הזה הוא לא רק כמה היו ארוכים הקליפים מהסרטים ששובצו באייטם, אלא שזו הזדמנות נדירה לראות קטעים מ"בלייד ראנר" מהגרסה המקורית, זו עם הקריינות, ולא גרסת הבמאי האידיוטית שסקוט הוציא ב-1992, ושאחריה דאג להעלים כל זכר לגרסה הנכונה של הסרט.

===============

נו עדן, איך "פאסט פוד" של ריצ'רד לינקלייטר? הייתה הערב הקרנת עיתונאים, לא?