הקמפיין של דרור שאול ו"אדמה משוגעת" לאוסקר מתחיל להציג סימני חיים. אחרי שפורסם שהסרט שלו, לצד "ימים קפואים" של דני לרנר, נכנס ל-Long-List של המועמדים למועמדות לסרט הזר בגלובוס הזהב, מגיעה הבוקר הבשורה ש"אדמה משוגעת" יתחרה בתחרות הקולנוע העולמי בפסטיבל סאנדאנס בינואר. זו תהיה סגירת מעגל: סרטו של שאול פותח בסדנאות התסריט והבימוי של מכון סאנדאנס.
מתמודד ישראלי נוסף יהיה "הבטחוניים", סרטו התיעודי רב העוצמה של שמעון דותן ("צלילה חוזרת", "חיוך הגדי"), המתעד את אגף האסירים הבטחוניים בכלא הישראלי, שם צומחת לה, מתחת לאפה של ישראל, ולמעשה בחסותה ובעידודה של המדינה, המנהיגות הפלסטינית הבאה. הסרט הוקרן בפסטיבל ירושלים האחרון, שם ראיתי אותו והתפעלתי.
שם ישראלי נוסף ברשימה הסאנדאנסית הוא של אמיר בר-לב, שיתחרה בתחרות התיעודית הראשית, עם סרט בשם "גם הילד שלי מצייר ככה", על ילדה בת 4 שציוריה נמכרים במאות אלפי דולרים, ויש שכבר הישוו אותה לקנדינסקי. האם מדובר במוצרט של הציירים או בתרמית האמנות הגדולה?
פסטיבל סאנדאנס, מיסודו של רוברט רדפורד לעידוד הקולנוע העצמאי, ייפתח בסולט לייק סיטי ובפארק סיטי, יוטה ב-19 בינואר ויחגוג השנה 25 שנה להקמתו.

עדכון: סליחה על טעויות ההקלדה בבוקר. יום צפוף של כתיבת מדור.

היכנסו ללינק "החנות שלי" בטור הצד או בראש הדף ותמצאו שם כמה שידרוגים. עכשיו כשאופציית "החנות שלי" באמזון יצאה משלב הבטא, אנסה להוסיף שם מדי פעם פריטים שאני ממליץ עליהם. חנות התסריטים התעבתה. בדף הראשון תמצאו 31 תסריטים שאני חושב שהם בגדר קריאת חובה. בבדף השני תמצאו את כל מלאי התסריטים והתסריטאות של אמזון. ויש גם חנות "אנדריי טרקובסקי" שם העליתי את כל המוצרים, בעיקר סרטים וספרים, הקשורים לבמאי הרוסי הגדול הזה, שהחודש ימלאו עשרים שנה למותו. אתם מוזמנים לבקר בחנות. כידוע, כל רכישה שאתם מבצעים באמזון דרכי מקנה לי עמלה בסך 4 אחוז.

==========

לפני כמה חודשים, כשעבדתי על "מר משיב 2", לפני שהקובץ התאדה, שאל כאן מישהו מה קורה עם הסרט "Wristcutters", על פי "הקייטנה של קנלר" של אתגר קרת, והאם הוא נקנה להפצה בישראל? שלחתי אז מייל לאתגר קרת, שענה לי שככל שהוא יודע אין לסרט מפיץ בארץ, ושהוא מקווה שהוא יוקרן בפסטיבל ירושלים בקיץ הבא. בתחילת השבוע שלח קרת מייל נוסף בו הוא מעדכן בצער שבתום שוק הסרטים האמריקאי (AFM) נראה שהסרט נותר גם ללא הפצה אמריקאית. "אלה בשורות עצובות לסרט ולי", כתב לי קרת. אבל נראה שאולי לא הכל אבוד. שלשום הוקרן הסרט במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק (MoMA) במסגרת סדרת ההקרנות "הסרטים הכי טובים שלא מציגים בבית הקולנוע הסמוך" (ראו איזכור אוהד ב"ניו יורק טיימס"), והיום פורסמו המועמדויות לפרסי האינדיפנדט ספיריט, האוסקר של הקולנוע העצמאי, ובו מועמד הסרט גם בקטגוריית סרט הבכורה הטוב ביותר וגם בקטגוריית תסריט הבכורה. אולי זה ישנה משהו למישהו?

==============

דורון פישלר מ"עין הדג" שלח לי רשימת השלמות לסרטי 2006 שנשמטו מרשימתי. חלקם זניחים, אבל יש גם סרטים כמו "שורטבאס" שבהחלט ראויים להיכלל ברשימת סרטי השנה. אני מעדכן את הרשימה, ומשפר את המראה שלה. בשלב הבא, אוסיף לסרטים עליהם כתבתי לינקים לביקורות שלי. המשיכו לבדוק, ולבחור מהם את סרטי 2006 שלכם. שלחו את הבחירות שלכם למייל הזה.

אוקיי, זה הזמן. צריך להתחיל לסכם את שנת 2006 בקולנוע. מה היו הסרטים הכי טובים, הכי חשובים, הכי מהנים, וגם הכי גרועים, מביכים, מרגיזים.
כדי לעזור לנו במלאכת הסיכום העליתי את רשימת כל הסרטים שהוקרנו בישראל מאז ינואר ועד היום. תמצאו לינק לרשימה גם בתיבת "סיכומי השנה" בטור הצד משמאל. בשבועות הקרובים אמשיך לעדכן את הסרטים שיעלו בארץ עד סוף דצמבר.
הסרטים שלא מצורפת להם ביקורת או כוכבים, הם כאלה שלא ראיתי. אם יש משהו שאתם חושבים שאני חייב להשלים, ספרו לי. אם חסרים סרטים ברשימה שאתם זוכרים שהוקרנו השנה, ספרו לי.
שימו לב: למרבה הצער, בגלל שאנחנו בישראל, סיכום השנה הוא על הסרטים שהוקרנו מסחרית בישראל ב-2006. כלומר: "הר ברוקבק" זה מהשנה. "המעיין" לא. מבאס ולא עדכני, אבל זה המחיר שבמגורים ביבשת אחרת. אני שוקל לארגן רשימה נוספת, של הסרטים הטובים ביותר שהוקרנו השנה בארץ, אבל לא בבתי הקולנוע המסחריים. למשל, בדי.וי.די. או בפסטיבלים. נראה.
אם אתם רוצים לשלוח לי את סיכום השנה שלכם, ולהשתתף בסקר קוראיי "סינמסקופ" לבחירת סרט השנה, שלחו מייל לכתובת הזאת.
בקיצור, תתחילו לרענן את הזכרון ולהשלים פערים של סרטים שהחמצתם. וענו על השאלה הכה קשה: מה הוא סרט השנה שלכם.
סיכום השנה שלי יתפרסם ב-28 בדצמבר ב"פנאי פלוס", וב-30 בדצמבר כאן בבלוג, בו אנסה גם להכריז על הזוכים בפרסי הפוליצרוסקופ והראזיסקופ לביקורות הקולנוע בעברית לשנת 2006.

ב-25 במאי השנה, אתמול לפני חצי שנה, קיבלו מבקרי הקולנוע מכתב במייל שהגיע מהתאחדות ענף הקולנוע והמכריז על פתיחתו של חרם המפיצים נגד מבקרי הקולנוע. מאז, רוב המפיצים כבר מיסמסו את החרם. ונותרה רק חברת תיאטראות ישראל, ושלוש חברות ההפצה הסמוכות לשולחנה – פורום פילם, סרטי שפירא וא.ד מטלון – שממשיכות להחרים. מה שמוכיח, לדעתי, את טענתי המקורית ש"התאחדות ענף הקולנוע" היא בעצם גוף העובד בשירותה של חברת תיאטראות ישראל ולא משרת את האינטרסים האמיתיים של ענף הקולנוע כולו. בשבוע שעבר שלחתי מייל לדני כפרי, מנכ"ל התאחדות ענף הקולנוע, בו ביקשתי מעט מידע לרגל סיכום הביניים של החרם. זה המכתב ששלחתי:

ביום ראשון ימלאו חצי שנה למכתב ששלחת למבקרי הקולנוע המכריז על החרמת המבקרים מהקרנות מוקדמות של המפיצים עד שלא יסכימו המבקרים לדחות את פרסום ביקורתם ליום ראשון שאחרי סוף השבוע.
חצי שנה אחרי, הייתי שמח לקבל איזשהו סיכום ביניים למטרות סיכום ביניים עיתונאי שאני מתעתד לקיים סביב סוגיית החרם:
– האם בחצי השנה האחרונה נרשמה עלייה במכירת הכרטיסים מול החצי השנה המקבילה אשתקד? ואם היתה עלייה, האם היא מיוחסת להצלחת החרם?
– מה היו הסרטים הקופתיים ביותר השנה בארץ? האם יש התאמה בין הסרטים המצליחים ביותר ובין הסרטים שהמבקרים הוחרמו מהם?
– כעת רק רשת תיאטראות ישראל ממשיכה את החרם, בעוד שאר המפיצים ובעלי בתי קולנוע כבר ירדו ממנו. האם התאחדות ענף הקולנוע מייצגת כעת רק את רשת תיאטראות ישראל?
– האם מתנהלים מגעים כלשהם בין התאחדות ענף הקולנוע ובין תא מבקרי הקולנוע בניסיון לגשר ולהביא לסיומו של החרם? האם יש נכונות מצד ההתאחדות לקיים מגעים כאלה?

תשובה מעולם לא הגיעה.

לפני יומיים כתבתי כאן על המחווה המתוכננת של יס לאנימציה הרוסית. הנה טעימה מבדרת (שאני לא יודע אם תהיה במחווה הלוויינית) מיצירתו של אחד מבכירי האנימטורים של ברית המועצות, פיודור חיטרוק. הסרט הוא "פילם, פילם, פילם", הוא נמשך עשרים דקות, והוא מתאר, ללא מילים, את תהליך הפקתו של סרט. טוב, תהליך הפקתו של סרט בברית המועצות, עם ביורוקרטיה רבה ותפוקה מועטה. ואני מניח שהקלאפרית השמנה היא בדיחה פנימית של מוספילם שהשכיבה את תעשיית הקולנוע מצחוק.

חלק א': כתיבת התסריט, אישור התסריט, הפרה-פרודקשן, היציאה לצילומים וההמתנה המובטלת על הסט עד שיחזירו את האריה שהובא בטעות ויביאו את השור.

חלק ב': המשך הצילומים – עבודה עם ילדים, עבודה עם פעלולנים, הצנזורה, העריכה וליל הבכורה.

עוד מזה, בינואר.

1. לראות סרט עם פיליפ נוארה. לזכרו. "סינמה פרדיסו", מן הסתם. אבל מה עוד? יש המלצות?

2. שמישהו יסרוק ויעלה כאן לינק לעמוד הראשי של "מעריב" עם ההפניה לראיון עם כוכב הסרט "שנה מופלאה", קורט ראסל.

3. לראות את "בוראט" בהקרנות טרום הבכורה הערב ולדווח כאן. אהבתם? שנאתם? היה מלא? ריק? קהל צעיר? מבוגר? צחקו? שרקו בוז? האם בוראטמניה תשטוף גם את ישראל? אני, בביקורתי ליום רביעי הקרוב ב"פנאי פלוס", נתתי לו חמישה כוכבים.

אני בינתיים יוצא לחפש את בני סלע שכנראה מסתובב לי איפשהו מתחת לבית. זכרונות מ"שעות גורליות" של מייקל צ'ימינו מציפות את ראשי.

לכל ידידיי האמריקאים: חג הודיה שמח.

============

תלמידים בסם שפיגל: ממה מת רוברט אלטמן?
אני: הביקורות הרגו אותו.
אז לא. מתברר שזה מסיבוכים הקשורים בסרטן. והנה קליפ שהועלה שלשום ליו-טיוב ובו הקטע המלא של קבלת האוסקר על מפעל חיים מלפני עשרה חודשים. ההקדמה המקסימה של סטריפ וטומלין, מונטאז' הסרטים המרגש ונאום התודה של אלטמן, שנראה – באופן נדיר למדי בשביל איש שהתפרסם בנרגנותו – מרוצה למדי. בהחלט מאוד שווה צפייה. לקליפ.

================

מבזק מחסידות ברסלב בירושלים: פול מזורסקי ("אשה לא נשואה", "הסערה", "התחנה הבאה גריניץ' וילג'") ביים סרט תיעודי על העלייה לרגל לאומן, לקברו של ר' נחמן מברסלב בראש השנה 2005. את הרעיון לסרט הוא קיבל מהאופטיקאי שלו שסיפר לו על מנהג "הקיבוץ הקדוש" – התכנסות שנתית של חסידי ר' נחמן. 25,000 מהם הגיעו לשם בשנים האחרונות מכל העולם. באתר הרשמי של הסרט, שבו תוכלו להזמין עותקים להקרנות פומביות (פסטיבל הקולנוע היהודי בירושלים מתקרב. אולי לשם?), יש ציטוטים מלאי שבחים על הסרט מפי לארי קינג, מל ברוקס וקירק דאגלס (מבקרי "וראייטי" שראו את הסרט בפסטיבל מונטריאול האחרון, אגב, חשבו שזה סרט ביתי חובבני). בעמוד המיי-ספייס שלו, בו כותב מזורסקי על עצמו שהוא "מוכר חלבה", תמצאו את הטריילר לסרט. אגב, בטריילר תראו שוט קצר של רב היושב ליד מזורסקי ואומר "רבי נחמן איז א ביג צדיק". זהו הרב עמרם הורביץ, שסבו הוא זה שעל פי האגדה מצא את הפתק שעליו היה כתוב "נ נח נחמן מאומן". הרב הורביץ אחראי למהפכת הננחים עם מכוניותיהם המרעישות וסטיקריהם.

============

בגרמניה התחילו לעבוד על קומדיה מטורפת שתעסוק בהיטלר שתיקרא "מיין קאמפף". מצחיק? הנה הכותרת מהבוקר ב"סקרין דיילי":

Hitler farce among new projects backed by Germany
Germany's State Minister for Culture Bernd Neumann announces funding of $1.86m for 12 projects including Urs Odermatt's Mein Kampf

===========

מה שמזכיר לי: היום לפני חצי שנה הושק חרם המפיצים על מבקרי הקולנוע בארץ. כמעט כל המפיצים כבר הפסיקו עם החרם. כיום זה בעצם חרם של רשת בתי קולנוע אחת נגד המבקרים. כתבתי על כך אתמול במדור "דף הבית" ב"פנאי פלוס".

וב"סינמסקופ" המודפס כתבתי על "משפטו של ג'קי די" של סידני לומט (שבעצם די דומה לפול מזורסקי) ועל "13 (זאמטי)" הצרפתי-גרוזיני האלים. כאן.

============

כמעט 44,000 איש ראו בישראל את "קזינו רויאל" בסוף השבוע הראשון להקרנתו (שלושה ימים). ככה ככה.

============

אהוד קינן מדווח בבלוגו על ההברקה החדשה של אל על: הם מקרינים בבכורה בין-יבשתית את המיני סדרה של HOT "מישהו לרוץ איתו" (ואולי היה צריך לשנות את שמה במקרה דנן ל"מישהו לטוס איתו"). אבל השיבוץ הוא כזה: שני הפרקים הראשונים בטיסות היוצאות מתל אביב, ושני הפרקים האחרונים בטיסות אל תל אביב. גם בטיסות הארוכות לניו יורק. מה שמעלה את השאלה: מה עושה ישראלי שחי באמריקה, טס לישראל ואז חוזר לביתו במדבר האמריקאי? יראה קודם את הסוף ואז את ההתחלה? ומה יעשה ישראלי שעובר לגור באמריקה ויראה רק את שני הפרקים הראשונים? ואולי זה בעצם מיזם של הסוכנות היהודית להבטיח את שובם של הישראלים הביתה. מי שטס לכיוון אחד לעולם לא יידע איך נגמרה הסדרה.

==========

מותו של רוברט אלטמן האפיל על מותו של גארי גרייבר, שעליו דיווח כאן חן חן בתגובות לפני שלושה ימים. וגם כאן נראה כאילו המוות הוא סוג של מקדם מכירות: הסרט התיעודי המוזכר בידיעה, בו משובצים קטעים מתוך סרטו האחרון והלא גמור של אורסון וולס (שצילם גרייבר), נקרא "מחפשים את אורסון" והוא יוקרן בסינמטק תל אביב ב-6 בדצמבר.

===========

וג'יימס ניוטון הווארד (המגיבן, לא המלחין של שאמאלאן) העלה את הלינק הזה בתגובות לפני שלושה ימים, וגם אותו לא כדאי לכם להחמיץ. מדובר בתוכנית הקולנוע של רוג'ר איברט וג'ין סיסקל, כשעוד שודרה רק בתחנה המקומית בשיקגו, ולפני שהם המציאו את המותג "Two Thumbs Up". בקטע הזה, מ-1982, הם סוקרים את "בלייד ראנר" ולגמרי, אבל לגמרי, מפספסים את הסרט. שניהם די לא סובלים אותו, אם כי איברט ציין לחיוב את מראהו הוויזואלי ואת האפקטים. זו האימה הכי גדולה שלי כמבקר, לראות סרט שהוא קלאסיקה מיידית ולא לשים לב לזה. אבל הדבר הכי מרתק בקטע הזה הוא לא רק כמה היו ארוכים הקליפים מהסרטים ששובצו באייטם, אלא שזו הזדמנות נדירה לראות קטעים מ"בלייד ראנר" מהגרסה המקורית, זו עם הקריינות, ולא גרסת הבמאי האידיוטית שסקוט הוציא ב-1992, ושאחריה דאג להעלים כל זכר לגרסה הנכונה של הסרט.

===============

נו עדן, איך "פאסט פוד" של ריצ'רד לינקלייטר? הייתה הערב הקרנת עיתונאים, לא?

תייקו תחת: פרסום ראשון.
על זה שאיתן סנה, מנהל ערוצי הסרטים של יס, עוזב כבר אולי שמעתם. הנה ההמשך. לפני שעה קלה הועבר מייל פנימי בין עובדי יס: איתן סנה, מנהל ערוצי הסרטים של יס, עוזב. עירית שחר, לשעבר מנהלת השיווק בפורום פילם ובתיאטראות ישראל, תיכנס לתפקידו. אבנר שביט, שיעזוב בקרוב את תפקידו כמבקר הקולנוע של "עכבר העיר", יעבוד תחתיה של שחר כמנהל ערוצי הסרטים יס 3 ויס 1.
אלה בשורות רעות ובשורות טובות. רעות, כי איתן סנה עשה עבודה מעולה בערוצי הסרטים של יס. מדובר בסינפיל מהזן האובססיבי במיוחד שהיה להוט להשיג לערוציו את הסרטים המדוברים ביותר מכל העולם. במידה רבה, סנה הציב את הסטנדרט שמתחריו בערוצי הסרטים של הוט (המופקים על ידי חברת יסמין טי.וי) ניסו להדביק. ייאמר לזכותם של אנשי הוט, יואב זאבי ועומר מנור, שהם עמדו בכבוד בתחרות.
סנה ביס וזאבי בהוט הם האנשים שהייתם רוצים שינהלו את תחום הפצת הקולנוע בארץ. הם מורעלי קולנוע, מבינים, ונלחמים בשיניים על כל סרט. בתוך כמה שנים הם פחות או יותר חילקו את הגלובוס ביניהם: סנה השתלט על הפסטיבלים האירופיים, ועומר מנור כבש את סאנדאנס ואת טורונטו. התוצאה היא שמי שבר מזל מספיק להיות מנוי גם על הוט וגם על יס מקבל תמונת מצב די עדכנית באשר למה שקורה בעולם בקולנוע, מעבר לשוברי הקופות שהגדולים בהם מגיעים ממילא לשני הערוצים במקביל.
סנה, כמו יותר מדי אנשי תוכן מהטלוויזיה, עובר לתחום התוכן הסלולרי. את עירית שחר, מחליפתו, אני לא מכיר. אני רק מקווה שהיא סינפילית ולהוטה אחר סרטים כמוהו. את אבנר שביט, שיתחיל בקרוב לערוך את יס 3, אני מכיר היטב ומעריך עד השמים. הוא אחד האנשים הכי בקיאים ומעודכנים בקולנוע שפועלים כאן, ואני לא חושב שיש אדם שמבין בקולנוע צרפתי ואירופי יותר טוב ממנו כרגע בעיתונות הישראלית. זה מבאס לאבד את שביט כקולגה/מתחרה. הוא גרם לי לעמוד על המשמר ולוודא שאני מעודכן לא פחות ממנו (ובזכותו ראיתי את "אקילה והתחרות" המקסים בפסטיבל סרטי הילדים). מצד שני, כלקוח של יס אני מאושר שהוא יארגן לי את הצפייה ביס 3. נראה לי שהוא יעשה שם עבודה מבריקה.

אבל רגע, סנה עוד משאיר אחריו ירושה קטנה. בינואר, אחרי שרשמית כבר לא יהיה ביס, יעלה לשידור פסטיבל אנימציה עצום שהוא הרים בערוצי יס 2 ויס 3. יהיה שם ספיישל אנימציה סובייטית קלאסית מתחילת שנות ה-60 ועד תחילת שנות ה-90, שיכלול סדרה דוקומנטרית בת ארבעה פרקים על השימוש באנימציה בתעמולה הסובייטית לכל אורך המאה ה-20.
יהיה גם ספיישל שעושה לי לח בכל הגוף מרוב ציפייה: 111 סרטונים של אולפני אארדמן הבריטיים. וגם ספיישל Happy Tree Friends. אני אומר לכם: אין מפיץ, פסטיבל או סינמטק שהיה יכול להרים כזה פרויקט. מה לעזאזל הוא יעשה בסלולרי?!

שיט. רוברט אלטמן מת. מצד אחד, בגיל 81 זה די צפוי. מצד שני, "המדריך לחיים בכפר" – למרות העיסוק שלו במוות ובדעיכה – היה סרט כל כך מלא חיים וחינניות, שהוא רק עשה חשק לקבל מהר עוד סרט שלו. אלטמן היה – ואני מניח שימשיך להיות – אחד הבמאים האהובים עליי. בזכות "מ.א.ש", אולי הקומדיה הגדולה בכל הזמנים. בזכות "נאשוויל", יצירת מופת פוליטית-מוזיקלית. בזכות "מקייב וגב' מילר" ("הקלפן והיצאנית") עם הצילום שאני כל כך אוהב. בזכות "שלום לנצח", אחד הסרטים הכי טריפיים שראיתי. בזכות "השחקן" ו"תמונות קצרות", שהקימו אותו לתחייה עבור דור שלם ועשו לו קאמבק בגיל שבו רוב האנשים יוצאים לפנסיה. וכן, גם בזכות "פופאיי".

אלטמן היה אחד מחמישה במאים שנכנסו לפנתיאון האוסקרים בתור הבמאים עם הכי הרבה מועמדויות (חמש) אבל אפס זכיות. לצידו בפנתיאון המפואר הזה נמצאים אלפרד היצ'קוק, קלרנס בראון, קינג וידור ומרטין סקורסזי. אופס, אם אני הייתי סקורסזי, הייתי מתחיל להרגיש הערב את צלו של החרמש מתגנב לכיווני.

לפני שבעה חודשים, באוסקרים האחרונים, קיבל אלטמן פרס על מפעל חיים. מי שהגיעו להעניק לאלטמן את הפרס היו מריל סטריפ ולילי טומלין, שהצליחו לתמצת בשלוש דקות חינניות את המהות הסגנונית של סרטיו של אלטמן – הזומים הארוכים, הדיאלוגים החופפים, הסאטירה הארסית. אם ראיתם בינתיים את "המדריך לחיים בכפר", כדאי לכם לצפות שוב בקטע הווידיאו הזה, שבו מגלמות טומלין וסטריפ וריאציה על הדמויות שלהן מהסרט. (לקוראיי היפנים, אל דאגה: הקטע מתורגם ליפנית):

בנאומו סיפר אלטמן – והפתיע את כולם – שבגיל שבעים הוא עבר השתלת לב וקיבל את לבה של בחורה צעירה. הוא לא סיפר על כך לאיש בהוליווד קודם לכן, טען, כדי שלא תיפגע הפרנסה שלו. ככה זה בהוליווד: אם אתה חולה ושביר, אתה שווה פחות. ובכל זאת, חברת הביטוח של "המדריך לחיים בכפר" הסכימה לבטח את הסרט רק אם יהיה על הסט במאי בסטנד-ביי, שיבטיח שהסרט יגיע לסופו גם אם הבמאי הקשיש יחלה או ימות. אלטמן בחר בפול תומס אנדרסון, ממשיך דרכו הבולט ביותר (אם לא סופרים את אלן רודולף, בן טיפוחיו). זוגתו של אנדרסון, מיה רודולף, גילמה בסרט את מנהלת ההצגה ההריונית (לרודולף ואנדרסון נולדה מאז בת).

ב"מוכה אהבה" השתמש פול תומס אנדרסון בשיר "הוא זקוק לי" שמבצעת שלי דובאל ב"פופאיי". הנה השיר בגרסתו המקורית:

ועכשיו פנו לכם שמונה דקות כדי להבין עד כמה אלטמן היה במאי מופלא. ופדנט. ועריץ. הוא דרש המון מהשחקנים שלו, ודרש לא פחות מהקהל שלו, שרק ינסה לעקוב אחר כל מה שקורה, ולמה, ומה זה אומר. הנה שוט הפתיחה של "השחקן". שמונה דקות בשוט רציף אחד, שוט שכולו דיון רפלקסיבי בקולנוע עצמו – הצורה, התוכן והתעשייה:

(והנה שוט הפתיחה – הנגמר בפיצוץ – שהיה ההשראה לפתיח הזה. מתוך "מגע של רשע" של אורסון וולס)
בהחלט יום עצוב לקולנוע. שלום, לנצח.

תגידו, למישהו כאן חוץ מיניב יש בעיות תצוגה עם האתר שצצו פתאום? בפי.סי? במאק? אנא עדכנו.

===========

הפסקול שמלווה אותי ביומיים האחרונים הוא "Love", הדיסק החדש של הביטלס. נו, "חדש". מדובר במעין מגה-מיקס מגה-שאפתני וסופר-מהוקצע שערך ג'יילס, בנו של ג'ורג' מרטין, ששוזר יחד המון שירים של הביטלס לרצף מוזיקלי ארוג היטב (המשמש פסקול למופע של סירק דה לה סוליי בלאס וגאס). תגובת הבטן הראשונית היא לזעוק "בלאספמי!", אלא שקשה להתכחש לכך שהדיסק הזה מהנה בצורה יוצאת דופן. קודם כל, מרטין ג'וניור (יחד עם פאפא) עשה רימאסטרינג לערוצי ההקלטה המקוריים, ומבחינת סאונד מעולם לא שמעתי את הביטלס כה קריספיים, חדים ותלת-ממדיים. שנית, ברור שיש כאן עבודה שנעשתה מאהבה וכישרון. האופן שבו הוא שוזר שיר לשיר, וגם שיר בתוך שיר – מעין מאש-אפ מאושר – מעיד על היכרות אינטימית של מי שחקר את הביטלס לא רק ברמת הערוצים הבודדים אלא גם ברמת הפרטיטורה. וזה ראוי להערכה. ובעיקר, כשאני מוצא עצמי מזמזם את השירים בגרסתם המשופצת והמעורבבת, אני לא יכול שלא לחשוב שאם הייתי עכשיו בן 10 או 12, הגיל שבו גיליתי את הביטלס לראשונה, וזה היה הדיסק הראשון של הביטלס שהייתי שומע, זה היה מעיף לי את המוח. זה ביטלס לדור האיי-פוד. ותיקי הביטלס יכולים לעקם את האף מול "LOVE", אבל מבחינתי זה שילוב מושקע בין יואב קוטנר ו-Stars on 45, כרטיס כניסה למסע הקסם המסתורי.

==========

אפרופו מסע קסם מסתורי: "המעיין", סרטו החדש של דארן ארונופסקי ואחד הסרטים המפעימים והמרגשים של 2006, ייצא בסוף השבוע הקרוב באמריקה. בשבועות הקרובים מתעד ארונופסקי את מסעותיו  עם הסרט בעולם ובאמריקה בבלוג שלו במיי-ספייס. כשכותבים בלוג באינטרנט אי אפשר לראות מתי היד רועדת בכתיבה, אבל בפוסט הטלגרפי שלו מאתמול היה קשה שלא לחוש בכך שהאיש רועד מהתרגשות:

sunday night
breathing is often underrated. especially in times like now.
in and out. in and out.
email your friends. rally the troops. let's break some records.

 

=============

ואם יש אלבום חדש לביטלס, ואם סוני מוציאה פלייסטיישן חדש, ואם נינטנדו מוציאה קונסולה חדשה, יש לזה רק משמעות אחת: חג המולד מתקרב. אז הנה שיר כריסמס קלאסי, "I'll be Home for Christmas", בביצוע איימי מאן, יקירת האתר (ויה סלון.קום).

==================

אפרופו איימי מאן: בן זוגה, מייקל פן (אח של שון), הלחין את הפסקול של "נשיקה אחרונה", ואיימי מופיעה שם בשיר אחד. בגלל החרם האידיוטי על המבקרים יצא לי לראות את הסרט הזה רק בשבוע שעבר, ולקח לו שבוע לטפטף לתוכי עד שהוא שבר לי את הלב סופית. מהסרטים היפים שראיתי באחרונה, עם תסריט מושלם.
אבל נהניתי לא פחות לקשור קשרים בין כל האנשים בקרדיטים. כאילו מדובר בעסק משפחתי. פול האגיס כתב את התסריט וטום סטרן צילם. השניים עבדו יחד גם בשני הסרטים האחרונים של קלינט איסטווד, "מיליון דולר בייבי" ו"גיבורי הדגל". ובכלל, נדמה שרוחו של איסטווד שרתה על הסרט. את העלילה, המבוססת על סרט איטלקי של גבריאלה מוצ'ינו, מיקם האגיס במדיסון, וויסקונסין. לדעתי הבחירה אינה מקרית, והסרט הוא מבחינתו מעין "הגשרים של מחוז מדיסון" לבני ה-30. את "הגשרים" ביים איסטווד. בליית דאנר, שמשחקת בסרט את חמותו של זאק בראף, היא אמא של גווינת פלטרו וחמותו במציאות של כריס מרטין, סולן קולדפליי, ששיר שלהם מככב בסצינה הכי יפה בסרט, לקראת הסוף. קייסי אפלק, המגלם את חברו הטוב של בראף, הוא אח של בן אפלק, אחד האקסים של גווינת פאלטרו, הבת של בליית דאנר. רייצ'ל בילסון היא נכדתו של במאי הטלוויזיה הוותיק ברוס בילסון (שביים פרקים בכמעט כל סדרת טלוויזיה שאתם יכולים לדמיין מהסבנטיז), וטוני גולדווין הוא נכדו של סמואל גולדווין, המפיק האגדי, מהאנשים שהקימו את הוליווד (והאיש ששם את הג'י באם-ג'י-אם). וחוץ מזה, הרולד ראמיס מופיע שם בסצינה אחת.

=================

ואם זה יום שני, זה כנראה אומר שיש עוד תביעות נגד בוראט. זוכרים את התביעה של הסטטיסטים הרומנים? הנה היא מתגבשת: רומנים, קזחים, הוליווד, בוראט ושואה – זה כבר טוב מכדי להיות אמיתי. הרומנים דורשים 30 מיליון דולר פיצויים ואת עריכתו מחדש של הסרט כדי לתקן את שמם הטוב שניזוק. אלא שאני לא מבין: אילולא הם פצו פה, מי היה בכלל יודע שהם רומנים ולא קזחים? בכל אופן, הם שכרו את עורך הדין שייצג את ניצולי השואה בתביעה נגד הבנקים בשווייץ. "אנחנו הולכים ללמד את הוליווד שיעור שיעלה לה ביוקר", הוא הקאץ'-פרייז שלו. הנה הידיעה ויה סלון:

Lawyers representing the villagers of Glod, Romania, say they'll be filing three lawsuits against the makers of "Borat" in New York, Florida and Germany, asking not just for damages — they're seeking over $30 million for the way they were portrayed in the film — but also that the film be edited to cast them in a better light. The lawyer heading the villagers' suit, Edward D. Fagan, who's known for winning a case that forced Swiss banks to pay $1.25 billion to Holocaust victims in the 1990s, said he hopes to "teach Hollywood a very expensive lesson."