לא ממש הבנתי למה קוראים לסרט "עיניים פקוחות", מישהו יכול להסביר? ביני ובין עצמי אני קורא לו בחיבה "ידע הבשרים", גם כי הגיבור הוא קצב (ולכן בטח יש לו ידע בבשרים), וגם כהומאז' לסרט המצוין ההוא של מייק ניקולס, שעסק במשבר הגבריות של שלהי המהפכה המינית. למרות אי אלו הסתייגויות, אני חיבבתי למדי את "עיניים […]
האם הוליווד סובלת מג'ט-לג? ל“אשתו של הנוסע בזמן" יש אווירת חג מולד סנטימנטלית, אבל הסרט הופץ באמריקה קיץ. שבועיים אחר כך הופץ שם "ליל המסיכות 2”, סרט שבאופן מסורתי מופץ בסוף אוקטובר, בסמוך להאלווין. ו"אקסיות לכל הרוחות"? גם הוא מעין סרט חג מולדי שכזה, לא? הוא לוקח את תבנית העלילה של "סיפור חג מולד" של […]
ל"להיות ג'ון מלקוביץ'" הגעתי כמעריץ של ספייק ג'ונז מימיו כבמאי קליפים. ואני מודה שהסרט הזה קצת בילבל אותי. הרעיונות היו נהדרים אבל כל הזמן ציפיתי שהסרט יהיה מבוים אחרת. עשר שנים אחרי וג'ונז וצ'רלי קאופמן נותרו מהיוצרים המשמעותיים ביותר של דורנו (וזה היה מאותם שבועות שהכי אהבתי במדור, בו הסרטים משוחחים זה עם זה. גם […]
עוד במאי נהדר הוא פרנק דרבונט. עוד סרט נהדר שבארץ לא זכה להכרה המגיעה לו הוא "גרין מייל" שלו. נורא אהבתי אותו. פורסם ב"העיר" ב-25.2.2000. לחצו להגדלה לקריאה
פורסם ב"פנאי פלוס", 19.8.2009 מתחת לבלאגן, לכאוס, להיעדר הסגנון ולצעקנות ההיסטרית מסתתר ב"סיטי איילנד" סרט סימפטי למדי. אנדי גרסיה שותף להפקה ולמימון של הסרט הפצפון והעצמאי הזה שכמעט ולא הופץ בשום מקום בעולם (חוץ מישראל ורוסיה בערך). גרסיה מגלם בסרט סוהר שיש לו חלום להיות שחקן. מאחורי גבם של בני משפחתו הוא הולך לשיעורי משחק […]
פורסם ב"פנאי פלוס", 19.8.2009 עכשיו אני מבין למה ביקורת הקולנוע העולמית במשבר. למה יותר ויותר עיתונים אמריקאים מפטרים את המבקרים שלהם. הרי מה יש להם לעשות? מה הקשר בין סרט כמו "ג`י.איי ג`ו" וביקורת קולנוע? מה אמור מבקר, יודע קרוא וכתוב, שאולי אפילו למד משהו באוניברסיטה וראה כמה סרטים בימיו, לכתוב על "ג`י.איי ג`ו"? ואכן, […]
הבוקר ישודר ביס הסרט התיעודי "הסיפור מאחורי פיקסאר" – שמציג את הרצף הדי פנומנלי של אולפן הקולנוע הכי מדהים מאז ימי תור הזהב של הוליווד. הסרט לא ממש מפענח איך הם עושים את זה, איך הם גורמים לזה שכמעט כל הסרטים שלהם כה מופלאים (ההסברים די טריוויאליים: "אנחנו עושים את הסרטים שאנחנו היינו רוצים לראות"), […]
סצינת התרסקות המטוס היא כלום לעומת סצינת הרכבת התחתית הכי טובה מאז "מת לחיות 3" פורסם ב"פנאי פלוס", 27.5.2009 הו, איזה ברדק מופלא. אלכס פרויאס – במאי אוסטרלי ממוצא יווני שנולד במצרים – הוא כבר למעלה מעשור אחד היוצרים שהכי מרתקים אותי בהוליווד, זאת למרות שחמישים אחוז מסרטיו לא היו כה מוצלחים, ובחמישים האחוז האחרים […]
שמעו, כל השאר מילים ריקות: "סטאר טרק" היה סרט מהנה לאללה, גם אחרי שתי צפיות. בלי יותר מדי שכל אבל עם המון קצב והומור משובח. וגם הליהוק של קירק וספוק ובונז היה מוצלח. וכמה רגעים נאים של בימוי. ופסקול נפלא. עובד. פוגע בול. הנאה. ועכשיו, אם אתם מרגישים בזה צורך, בהרחבה. פורסם ב"פנאי פלוס", 6.5.2009 […]
שני סרטים שמעבדים לקולנוע טקסטים לא צפויים. ב"התאום", סרט אימה אמריקאי, זה ספר הזוהר ותהלים. ב"ברוריה", דרמה ישראלית, זו הגמרא. "התאום" שתי שאלות: איך זה שהיינו צריכים לחכות עד היום כדי לקבל סרט אימה יהודי? ואיך זה שכשכבר נוצר סרט כזה הוא מגיע מהוליווד ולא מישראל? הקולנוענים בארץ, ברובם, כה מנותקים מהמורשת והתרבות והדת שלהם? […]
תגובות אחרונות