פורסם ב"פנאי פלוס", 25.11.2009 פעם בשנתיים אני יכול לשוב על המזמור הקבוע: כל העולם משתגע על האחים דארדן ורואה בהם את היוצרים הקולנועיים החשובים ביותר של דורנו, חוץ ממני. מכירים את זה? שסביבכם יש קונסנזוס מוחלט על נושא, ואתם חושבים אחרת, אבל לא מצליחים להבין, מי כאן הפסיכי: הם או אתם? לי זה קורה בשנים […]
אם הוא לא יגנז או יידחה ברגע האחרון, "זומבילנד" (או "ברוכים הבאים לזומבילנד") ייצא בארץ ב-3 בדצמבר. בגלל שזה מתאים לאווירת סרטי האימה של סוף השבוע – וגם כי אני רואה מצווה בלפרסם (כשאני יכול) ביקורת שלושה שבועות לפני הזמן לסרט של מפיצים שלא מוכנים שיכתבו ביקורות על סרטיהם לפני צאתם – זה מבחינתי התזמון […]
פורסם ב"פנאי פלוס", 18.11.2009 מפלצת של בית איך הפך "פעילות על טבעית" מסרט זול שאף אחד לא רוצה, לסרט הכי מדובר והכי מצליח של השנה? התשובה: סטיבן ספילברג אם החמצתם את כותרות העיתונים בעמודי הבידור באמריקה בחודשים האחרונים, הנה תקצירן: אורן פלי, מעצב משחקי מחשב בן 38 שלפני 20 שנה עזב את ישראל לטובת אמריקה, […]
בקצרה מאוד: פ. גארי גריי הפך מאחת התקוות הגדולות של הקולנוע האפריקאי-אמריקאי לחלטוריסט די זניח. אמנם, יש לו עין לסטייל, ולכן ב"אזרח שומר חוק", סרטו החדש, יש רגעים של עוצמה ויזואלית שמודבקים לסרט שהוא בראש ובראשונה זניח למדי. ויותר מזה: די בהמי. חולשה ראשונה של הסרט נמצאת בליהוק שלו, של שניים מהשחקנים שאני הכי פחות […]
פורסם ב"פנאי פלוס", 28.10.2009 באופן משונה, שלא אופייני לי, אני נוטה לחבב את סרטיו של קן לואץ'. לא אופייני, כי אני מעדיף מעט – נו – קולנוע בקולנוע שלי. וגם כי יש לי אלרגיה ל"ריאליזם", שהוא בעיני אחד השקרים הגדולים של הקולנוע העלילתי (סרט משוחק, מלוהק, כתוב, מבוים, שמעמיד פנים שהוא האמת, או ייצוג כמעט […]
בעוד את "מחוז 9 " אני מחבב יותר ויותר ככל שאני מתרחק מהצפייה בו, את "לחנך את ג'ני" אני מחבב פחות ופחות. יש משהו מתוק וחמוד בסרט, ויש לו שארם מסוים, בעיקר בזכות הדיאלוגים השנונים. אבל גם יש בסרט הזה משהו נורא קריפי. כל פעם שאני נזכר בסצינה חביבה ומשעשעת מהסרט, אני מיד נזכר גם […]
את "מחוז 9 " אני מחבב יותר ויותר מאז שצפיתי בו. זה הולך ככה: ההתחלה מפתיעה ומעוררת חיוך, בגלל השילוב בין הווידיאו-ג'יפה-הפסאודו-דוקומנטרי ובין האפקטים של ספינת החלל העצומה. ואז זה טיפה מעיק, כי כל הרעיון של כאילו-סרט-תיעודי בגוף ראשון כבר די נמאס (מ"קלוברפילד" ועד "המשרד") ואז הסרט נהיה שנון בגלל הסאטירה הפוליטית החבויה בו (בעיקר […]
"תירה בו! הנשמה שלו עוד רוקדת!" פורסם ב"פנאי פלוס", 14.9.2009 בשנות ה-70 וה-80 אייבל פררה היה במאי עצמאי וקיצוני למדי שפעל בניו יורק ויצר, לרוב, סרטי אימה מופרעים ומשולחי רסן. אם גודאר היה יוצר סרטי אקספלויטיישן, ככה הם היו נראים. ב-1992 הוא בבת אחת שינה כיוון ויצר את "פקד מושחת": סרט לא פחות מופרע ואימתי, […]
תכל'ס, הסרט החדש של וודי אלן חמוד למדי, אם הציפיות לא גבוהות מדי. אני, כידוע, בעדו באופן די עקבי. לא סרט משמעותי, אבל בעל חן רב, אי שם בליגה של "מלינדה מלינדה" ו"סקופ". הנה כל זה עם קצת יותר מילים: פורסם ב"פנאי פלוס", 7.10.2009 שני סרטים שונים, אך דומים. שניהם של יוצרים ניו יורקיים, יהודיים, […]
אני מחובבי אנג לי, אבל סרטו החדש הוא סוג של מפח נפש (אם כי יש בו משהו מהנה, גם אם זו הנאה קצת נדושה, שבלונית וטלוויזיונית). אני גם לא מבין איזה ערך מצאו בו פרנסי פסטיבל כדי לקבוע אותו כסרט פתיחה לפסטיבל. הסרט הזה לא מצליח לסחוף. הנה ביקורתי: פורסם ב"פנאי פלוס", 30.9.2009 אנג לי, […]
תגובות אחרונות