פורסם ב"פנאי פלוס", 9.9.09 אני בעד. אני בעד סרטי אימה. אני בעד בי-מוביז. אני בעד במאים ישראליים שהולכים ומשתפשפים כהוגן בבי-מוביז ובסרטי אימה. זה מסלול הכשרה נורמטיבי בהוליווד, ואני מוריד את הכובע בפני גידי רף שהלך ועשה לא רק סרט אחד כזה, אלא שניים, והוכיח בשניהם שהוא יודע את המלאכה. יותר מזה: בסרטו הקודם, “טיוטה […]
פורסם ב"פנאי פלוס", 9.9.09 השבוע נדביק פערים של סרטים שכבר מסתובבים בבתי הקולנוע כמה שבועות והצלחתי בכשרון רב להחמיץ עד עכשיו. כבר בגרסת הספר חשבתי של"אשתו של הנוסע בזמן" יש רעיון מוצא נפלא. סיפורי מדע בדיוני ופנטזיה העוסקים במסע בזמן מרתקים אותי, וגם הניסיון לחבר בין נקודת המוצא הפנטסטי ובין עלילה רומנטית/מלודרמטית נשמע לי מקורי […]
וואו! תראו מה קורה עם "גבולות השליטה" בטבלת דירוג המבקרים ב"עכבר העיר": נחמן אינגבר נתן אפס, אבנר שביט 1, שמוליק דובדבני 2, מאיר שניצר 2.5, אני 3.5, אורי קליין 4. אני זוכר סרטים שקיטבו מבקרים, אבל אני לא חושב שאי פעם ראיתי כזאת פריסה של ציונים מהכי נמוך עד הכמעט הכי גבוה. במילים אחרות: זה […]
לא ממש הבנתי למה קוראים לסרט "עיניים פקוחות", מישהו יכול להסביר? ביני ובין עצמי אני קורא לו בחיבה "ידע הבשרים", גם כי הגיבור הוא קצב (ולכן בטח יש לו ידע בבשרים), וגם כהומאז' לסרט המצוין ההוא של מייק ניקולס, שעסק במשבר הגבריות של שלהי המהפכה המינית. למרות אי אלו הסתייגויות, אני חיבבתי למדי את "עיניים […]
האם הוליווד סובלת מג'ט-לג? ל“אשתו של הנוסע בזמן" יש אווירת חג מולד סנטימנטלית, אבל הסרט הופץ באמריקה קיץ. שבועיים אחר כך הופץ שם "ליל המסיכות 2”, סרט שבאופן מסורתי מופץ בסוף אוקטובר, בסמוך להאלווין. ו"אקסיות לכל הרוחות"? גם הוא מעין סרט חג מולדי שכזה, לא? הוא לוקח את תבנית העלילה של "סיפור חג מולד" של […]
ל"להיות ג'ון מלקוביץ'" הגעתי כמעריץ של ספייק ג'ונז מימיו כבמאי קליפים. ואני מודה שהסרט הזה קצת בילבל אותי. הרעיונות היו נהדרים אבל כל הזמן ציפיתי שהסרט יהיה מבוים אחרת. עשר שנים אחרי וג'ונז וצ'רלי קאופמן נותרו מהיוצרים המשמעותיים ביותר של דורנו (וזה היה מאותם שבועות שהכי אהבתי במדור, בו הסרטים משוחחים זה עם זה. גם […]
עוד במאי נהדר הוא פרנק דרבונט. עוד סרט נהדר שבארץ לא זכה להכרה המגיעה לו הוא "גרין מייל" שלו. נורא אהבתי אותו. פורסם ב"העיר" ב-25.2.2000. לחצו להגדלה לקריאה
פורסם ב"פנאי פלוס", 19.8.2009 מתחת לבלאגן, לכאוס, להיעדר הסגנון ולצעקנות ההיסטרית מסתתר ב"סיטי איילנד" סרט סימפטי למדי. אנדי גרסיה שותף להפקה ולמימון של הסרט הפצפון והעצמאי הזה שכמעט ולא הופץ בשום מקום בעולם (חוץ מישראל ורוסיה בערך). גרסיה מגלם בסרט סוהר שיש לו חלום להיות שחקן. מאחורי גבם של בני משפחתו הוא הולך לשיעורי משחק […]
פורסם ב"פנאי פלוס", 19.8.2009 עכשיו אני מבין למה ביקורת הקולנוע העולמית במשבר. למה יותר ויותר עיתונים אמריקאים מפטרים את המבקרים שלהם. הרי מה יש להם לעשות? מה הקשר בין סרט כמו "ג`י.איי ג`ו" וביקורת קולנוע? מה אמור מבקר, יודע קרוא וכתוב, שאולי אפילו למד משהו באוניברסיטה וראה כמה סרטים בימיו, לכתוב על "ג`י.איי ג`ו"? ואכן, […]
הבוקר ישודר ביס הסרט התיעודי "הסיפור מאחורי פיקסאר" – שמציג את הרצף הדי פנומנלי של אולפן הקולנוע הכי מדהים מאז ימי תור הזהב של הוליווד. הסרט לא ממש מפענח איך הם עושים את זה, איך הם גורמים לזה שכמעט כל הסרטים שלהם כה מופלאים (ההסברים די טריוויאליים: "אנחנו עושים את הסרטים שאנחנו היינו רוצים לראות"), […]
תגובות אחרונות