״פרחים של מרציפן״. מתוך סרטי הפרינג׳ידר בפסטיבל הקולנוע בירושלים
פסטיבל הקולנוע ה-31 בירושלים יפתח ביום חמישי. מיום חמישי תקראו כאן דיווחים על סרטי הפסטיבל והמלצות על מה שיקרה בו. אבל כבר עכשיו הנה לוח הודעות קצר על שלושה אירועים ש״סינמסקופ״ נותן להם חסות. באירוע השלישי תוכלו לקבל גם הטבה מיוחדת. מי שרוצה לפגוש את הבלוג בשידור חי, זו ההזדמנות:
החצי הראשון של 2014 הסתיים (לפני שישה ימים, אבל הייתי עסוק בענייני טכניים של הבלוג – הביטו סביבכם – ואגב כך, אהלן וסהלן לקוראי mako שפוגשים ״סינמסקופ״ בפעם הראשונה. מקווים שתיהנו כאן).
הבלוג הזה מסכם את הסרטים הטובים מדי שבוע בטבלת המבקרים, ומדי חודש במדור הסיכום החודשי, ואז בסוף השנה. אבל אם נאמץ מנטליות מונדיאל, יש הגיון לקיים גם סוג של חצי גמר בנקודת האמצע. השנה זה נהיה רלוונטי כפליים, כי בגלל כל התהפוכות שעבר הבלוג הזה בחודשים האחרונים יצא שהסרט שאני חושב שהוא הכי טוב לשנת 2014, נכון לסוף יוני, הוא סרט שעד כה לא כתבתי עליו ביקורת. הנה ההזדמנות שלי לתקן.
אבל לפני כן.
והתשובה היא:
״ערבים רוקדים״
אתמול פרסם ערן ריקליס, הבמאי של ״ערבים רוקדים״, את ההודעה הבאה בדף הפייסבוק שלו: ״אני מקבל המון טלפונים ולכן אני מבקש להבהיר שוב: "ערבים רוקדים" פותח כמתוכנן, בגאווה ובשמחה רבה את פסטיבל הקולנוע בירושלים בהקרנת בכורה עולמית בבריכת הסולטן ביום חמישי הבא, 10.7 בשעה 20:00. אזכיר שמדובר בהקרנה בפני אלפי צופים ושיש עוד כרטיסים בקופות… בשבוע הבא נודיע מתי הסרט עולה למסכים בבתי הקולנוע ברחבי הארץ – וזה יהיה בקרוב מאוד בניגוד לכל מיני ספקולציות שאני קורא ושומע לגבי הדחייה וסיבותיה. בקרוב גם נודיע על הבכורה הבינלאומית שלנו באחד הפסטיבלים היוקרתיים של הקיץ. נא לא לשאול איזה…כי אסור לי לומר… עד כאן.״
הוא ביקש לא לשאול איזה, אז לא שאלתי. והאמת, לא קשה להמר. continue reading…
שלושה סרטים חדשים נכנסו לטבלה השבוע, חמישה סרטים יצאו, וזה שבוע חלש ונטול אנרגיות. הסרטים נכנסו לטבלה עם מינימום הביקורות האפשרי (רק סרט שיש לו מינימום שלוש ביקורות נכנס לטבלה), ואף אחד מהם לא באמת הלהיב אף אחד. זה נראה כאילו המבקרים עדיין מתאוששים מ״אפס ביחסי אנוש״ ומתכוננים ל״כוכב הקופים: המרד״, והמפיצים מצידם מעבירים את הזמן עד שהמונדיאל ייגמר.
הסרטים החדשים: ״גוף שלישי״, סרטו החדש כבמאי ותסריטאי של פול האגיס (״התרסקות״, ״מיליון דולר בייבי״), ובו שחקנים רבים מפוזרים על פני שלוש עלילות שאולי יתחברו בסוף ואולי לא; ״תקועים בחופשה״, השידוך השלישי בין אדם סנדלר ודרו ברימור, בסרט שנופל בין הכסאות – מצד אחד לילדים מצד שני למבוגרים, ולא באמת מתאים לאף אחד; ובגרסה הקולנועית לרב המכר השוודי ״הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם״.
הנה הטבלה.
״להתראות תל אביב״. מתוך האינסטגרם של פול האגיס
במפגש שלו עם סטודנטים לקולנוע באונ׳ תל אביב סיפר פול האגיס שכשהוא כותב תסריט, הוא לרוב עושה את זה כשהוא שומע דיסקים של מובי בלופ. ״הוא גאון״, הוא אמר. והנה, מתברר שהוא ביקש ממובי לכתוב לו שיר לפסקול סרטו, ״גוף שלישי״. ״האגיס שלח לי ראף קאט של הסרט וביקש ממני לכתוב שיר. השיר שכתבתי מושפע מסיפור הרקע של הדמות שמגלם ליאם ניסן״, אמר מובי לאתר ״איי פלוס״.
הקליפ לשיר מציג את מובי ואת ג׳ולי מינץ שרים את השיר, פלוס שוטים מתוך הסרט, עם ניסן, אוליביה וויילד, מילה קוניס, מורן אטיאס, מריה בלו וג׳יימס פרנקו.
עוד מהדברים שאמר האגיס לסטודנטים, פלוס דעתי על סרטו החדש, תמצאו כאן.
פול האגיס ומורן אטיאס בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב ביום א׳, מול כמאה סטודנטים
מונטי פייתון (מינוס אחד). אמש
אתמול התקיימה בלונדון ההופעה הראשונה מתוך עשר הופעות האיחוד והאשכבה של מונטי פייתון. זה מרגש, כי את ההופעה האחרונה אני מתכנן לראות שם. קוראינו הצעירים עשויים לתהות: ״מה הקטע של הזקנים עם מונטי פייתון״. מי שאמר שמונטי פייתון הם הביטלס של ההומור, צדק. נדמה שכל מערכון שתכתבו היום, יהיה גנוב ממערכון שמונטי פייתון כבר ביצעו, אפילו אם מעולם לא ראיתם מערכון שלהם. הם פשוט כבר עשו הכל לפני כולם.
ולראייה: continue reading…
לפני כחודש וחצי כתב פול מזורסקי בחשבון הטוויטר שלו: ״אני קצת לא מרגיש טוב, אבל לפחות מזג האוויר נעים״ (נו, באנגלית זה כתוב שנון יותר). כנראה שמאז מצבו רק הלך והידרדר. אמש הוא נפטר בבית החולים בלוס אנג׳לס, אחרי דום לב. הוא היה בן 84. לכתוב הספד על מזורסקי זה אתגר שחשבתי עליו לא מעט בשעות האחרונות. הוא מאותם במאים שכשנתחיל למנות את סרטיו נגלה שאנחנו מכירים לא מעט מהם, רובם אפילו היו ממש נחמדים. שמו היה מוכר למדי, לא מעט בזכות העובדה שבשנים האחרונות הוא דווקא הירבה לשחק (למשל ב״הסופרנוס״ או ב״תרגיע״), יותר מאשר לביים, אבל, איכשהו continue reading…
אוקיי, אז איך מסכמים את חודש יוני? היה לנו את האייטם הזה מאתמול, שמסכם כמה שבועות של עבודה מאחורי הקלעים. ובעיקר, יש לנו את הבעיה הקטנה הזאת של היעדרם של סרטים טובים. שלושת הסרטים הכי טובים שראיתי החודש היו ישראליים, אבל רק אחד מהם יצא להקרנות מסחריות. חוץ מ״אפס ביחסי אנוש״ ראיתי החודש גם את ״גט״ של האחים אלקבץ ואת ״הגננת״ של נדב לפיד, והתפעלתי מהם מאוד. שלושתם סרטים שונים מאוד, אבל מעולים כל אחד בדרכו.
אבל אם זה לא הופץ בבתי הקולנוע, זה לא ברשימה. כלומר, בדרך כלל. החודש קצת רימיתי. הנה הרשימה:
תגובות אחרונות