אמרו לנו לא לדאוג. שרת התרבות לימור לבנת אמרה לא לדאוג, חברת הכנסת מירב מיכאלי אמרה לא לדאוג. הן אמרו שהן בטוחות שדיוויד גילה, הממונה על ההגבלים העסקיים, יעביר חוות דעת חיובית, התומכת בהמשך קיומה של תל״י, חברת התמלוגים של התסריטאים והבמאים. הערב העביר גילה לבית הדין להגבלים העסקיים את חוות דעתו, והיא – מה נגיד – מאכזבת. שני סעיפים יש בה: האחד תומך בהמשך קיומה של תל״י כגוף תיעוד וגביה. אוקיי, התחלה טובה. אבל השני הוא סטירת לחי: הממונה ממליץ שלא לאפשר לתל״י לנהל מו״מ בשם היוצרים מול הזכיינים לגבי גובה התמלוגים (אבל מול מכוני כושר, משום מה, כן). את זה מצפה הממונה על ההגבלים העסקיים שכל יוצר יקבע בעצמו מול הזכיין. כלומר, תל״י יכולה להמשיך לגבות תמלוגים, אבל היא לא תדע כמה לגבות. זה קצת מעקר את עצם הקיום של החברה, ושם את הכוח בידי הזכיינים, הטייקונים. אקו״ם יכולה לנהל מו״מ מול הזכיינים ותחנות השידור, תל״י לא. למה? ככה. משונה את מי מגביל הממונה על ההגבלים.
הכדור עובר עכשיו לבית הדין להגבלים עסקיים שצריך לקבל החלטה סופית מה יהיה עתידה של תל״י ומה יהיה עתיד התמלוגים של היצירות האודיוויזואליות בארץ. על שולחנו של בית הדין מונחים, מצד אחד, חוות דעת של שרת התרבות ומועצת הקולנוע וארגוני תמלוגים ותסריטאות מהעולם, המסבירים את חשיבותה של חברה שתרכז את ניהול התמלוגים. ומנגד, יש לו את ההתנגדויות של רשת וקשת לקיומה של תל״י במתכונתה הנוכחית, בניסוח שאינו באופן מובהק שונה ממה שכתב הממונה, שנראה שאימץ את עמדתן. בין לבין, יש כמה וכמה חברות שהחליטו לא להגיש התנגדויות, ואני מקווה שעכשיו אולי גם יישמע קולן כמי שלא רק לא מתנגדות, אלא גם ממש תומכות. יהיה מותח, ומסקרן, ומרגיז מאוד, לחכות ולראות את הסיפור הזה יסתיים.
כשזה מגיע לתל״י, אני כותב על העניין בדאגה, גם כי כאדם שהתרבות יקרה לו, אני מבין מה אומרת החלטה כזאת על מעמדה של יצירה קולנועית וטלוויזיונית בעיני רשויות המדינה. אבל אני גם כותב כבעל עניין. מזה כשנתיים אני חבר תל״י, ופעמיים בשנה אני מקבל ממנה צ׳קים על שידורים חוזרים בערוצי הסרטים של יס של דרמה שכתבתי לפני 15 שנה. הדרמה הופקה עבור איי.סי.פי (חברת הכבלים) ומאז נמכרה שנית ליס. אני לא ידעתי על המכירה, ולא הייתי יודע שהיא ממשיכה להיות משודרת אילולא תל״י.
בשבועות האחרונים התחלתי לפתח רעיון לסרט תיעודי חדש. זה היה רעיון נהדר. התחלתי סדרת פגישות, התחלתי תכנונים, התחלתי לעבוד על הדבר, להתחיל לפתח ולייצר את הרעיון. כבר נכנס זכיין לתמונה. כבר התחיל להתגבש פרויקט. ואז, אחרי כמה שבועות של עבודה, מסיבות טכניות לחלוטין, העסק קרס. הפרויקט נגנז. שבועות של עבודה שלא הבשילו לכלום. בתוך זה, מה שאיפשר את העבודה הזאת, היה הצ׳ק (הקטנטן) של תל״י שהגיע בדצמבר, שהזכיר לי שיצרתי בעברי שלושה-ארבעה דברים, שעדיין משודרים פה ושם (להפתעתי), מייצרים הכנסות עבור הזכיינים המשדרים, ואני רואה מהם בסופו של דבר כמה מאות שקלים. זה בדיוק הרעיון של תמלוגים. היצירה ממשיכה להניב, ואגב כך עוזרת לממן יצירות עתידיות. אז אם אני, שעשיתי כה מעט, רואה ברכה בעבודתה של תל״י, דמיינו את היוצרים הבכירים, הוותיקים, הפוריים, המשמעותיים, ומה המשמעות של גוף כמו תל״י לחייהם ולכלכלתם, ולהמשך היצירה שלהם.
אם בית הדין על ההגבלים העסקיים יאמץ את גישת הזכיינים, הרי שבפעם הבאה שערוץ יס דוקו ישדר את הסרט התיעודי שיצרתי, ״שרון עמרני, זכרו את השם״ אהוד בנאי יראה כסף מהשידור החוזר בזכות תמלוגים שהוא יקבל מאקו״ם על המוזיקה שהוא הלחין לסרט, אבל אני – שהזמנתי אותו לעבוד איתי שבוע על פרויקט שעבדתי עליו למעלה משנה – לא אראה ממנו יותר שקל. כי צריך להגביל את העסקים שלי.
תגובות אחרונות