טוב, ספטמבר בינתיים מנצח וזוכה בתואר "החודש הכי מופלא (ומוזר) של השנה בבתי הקולנוע". שלושה מחמשת הסרטים הטובים של החודש יככבו, ללא שום ספק בעיני, ברשימת סרטי השנה ובמקומות מאוד-מאוד גבוהים (נדמה לי). אני גם מוצא דמיון רב בין בין שלושת הסרטים האלה. מעבר לכך, ספטמבר היה חודש גדוש עליות וירידות. מצד אחד, הרבה חגים: אתם ואני לא נמצאים מול המחשב והבלוג עובר ימים שלמים של נוכחות דלילה. מצד שני, הרבה פסטיבלים. אני רואה המון סרטים, אבל בגלל שאני שם בסיכום החודשי רק סרטים שמופצים מסחרית אני לא מזכיר בהם את "סוף העולם" או את "הסוף" או את "המזרח" או את "נקמה כחולה" או את "סיפורים שאנו מספרים" או את "רק האוהבים שורדים" שראיתי החודש ואהבתי. למזלי, הירידה הגדולה של כמות הגולשים במהלך החגים קיבלה פיצוי בשבוע פסטיבל חיפה, שהיה ערני מאוד בבלוג, ובייחוד בלייב בלוג של פרסי אופיר במוצ"ש האחרון שהפך לפוסט הכי נקרא של השנה. כך שבסופו של חודש, הסטטיסטיקות היו בריאות מאוד. אין תלונות.

אז הנה הם:

חמשת הסרטים הכי טובים של ספטמבר (ואולי של כל 2013. לפחות חלקם):

continue reading…

סקוט פיינברג הטיל פצצה: הוא חוזה ש"בית לחם" של יובל אדלר יהיה אחד מחמשת הסרטים המועמדים לפרס האוסקר בקטגוריית הסרט הזר (המועמדויות יתפרסמו ב-16 בינואר, הטקס יתקיים ב-2 במרץ. עוד חמישה חודשים). הוא אף ממקם אותו במקום השלישי מבחינת סיכוייו לזכות. פיינברג הוא – מבחינתי – אחד משני אלופי העולם בחיזוי האוסקרים (אן תומפסון לצידו). הוא חוזה כעת ש"העבר", סרטו החדש של אסגר פרהדי, נציג אירן, הוא המועמד המוביל לזכייה ("העבר" אכן הוכרז רשמית כנציג אירן אחרי שפיינברג פרסם את תחזיותיו, זאת תוך ביקורת קשה מצד הממסד הקולנועי האירני שטוען – כנראה בצדק – שהסרט הזה, שצולם בצרפת, עם שחקנים צרפתים ודובר רובו צרפתית, כלל אינו אירני). כזכור, פרהדי כבר זכה באוסקר הזר על "פרידה", וניצח את "הערת שוליים" של יוסף סידר.

התחזית של פיינברג מגיעה יממה אחרי ששאלו אותי ללא הרף אם לדעתי יש ל"בית לחם" סיכוי להיות מועמד לאוסקר הזר. על כך עניתי בלשון כפולה: א) אני כבר לא מנבא מי יהיה מועמד לאוסקר הזר מאז שהייתי משוכנע ש"ואלס עם בשיר" יזכה, והוא הפסיד ל"פרידות" ומאז שהייתי בטוח ש"למלא את החלל" יהיה מועמד והוא אפילו לא הגיע לתשיעייה הסופית. הקטגוריה הזאת נהיתה בלתי ניתנת לחיזוי מבחינתי. ב) לא נראה לי. ייתכן והייתי פסימי מדי.

אם אכן "בית לחם" יגיע לחמישייה הסופית ויתחרה שם נגד אסגר פרהדי אני יודע מי יחווה דז'ה-וו מהאירוע הזה: continue reading…

בונו ובן סטילר בקליפ של ארקייד פייר

לפני שלוש שנים לקחו ארקייד פייר את ספייק ג'ונז שיביים להם סרט קצר למטרות קידום האלבום שלהם "הפרברים" (ובתמורה, ארקייד פייר סיפקו את המוזיקה לסרטו החדש שיוצג בבכורה השבוע בפסטיבל ניו יורק). שלוש שנים אחר כך, ואתמול יצא אלבום חדש ללהקה הקנדית, "רפלקטור", והפעם הם לוקחים את גיסו לשעבר של ג'ונז, רומן קופולה, לביים להם סרט קצר (22 דקות) שהוא בעצם הופעה חיה בת שלושה שירים, עם קטעי קישור היתוליים ביניהם – בהשתתפות ג'יימס פרנקו, בן סטילר, בונו, זאק גליפינקיס, ביל היידר ובעיקר מייקל סרה. זה כמו טיזר ל"הסוף" עם שירים. הסרט הזה שודר בבכורה שלשום אחרי תוכנית פתיחת העונה החדשה של "סאטרדיי נייט לייב", בה הם גם ביצעו שני שירים נוספים. צרפו את זה לעובדה שארקייד פייר בחרו בטרי גיליאם שיביים להם את סרט ההופעה שלהם ואתם מבינים שארקייד פייר אוהבים קולנוע. ההתלהבות שלי מהחדש שלהם כפולה בזכות העובדה שהאלבום הזה הופק על ידי ג'יימס מרפי, איש אל.סי.די סאונדסיסטם, שגם הוא כבר עבד עם ספייק ג'ונז בעברו, ובזכותו – נדמה לי – זה נשמע קצת כמו החדש של דיוויד בירן. בקיצור, 22 דקות של שמחה מטורללה:

continue reading…

"בית לחם"

כמה נספחים לטקס פרסי אופיר שהתקיים אמש – ושדיווח תמציתי על כל מה שקרה שם תמצאו פה (ותודה לאלפים שהפכו אותו לפוסט הכי נקרא בבלוג השנה):

1.

7.7 אחוז. זה היה הרייטינג של הטקס אמש – שידור חי בערוץ 10. בשנה שעברה, כשזכה "למלא את החלל", הטקס התקיים בשישי בצהריים ושודר בשישי בערב בערוץ 2 (רשת) והביא 10.2 אחוזי רייטינג (זה גם היה הרייטינג של הטקס ב-2011, ששודר בקשת, כש"הערת שוליים" זכה). מול טקס פרסי אופיר בהנחיית ירון ברובינסקי שודר בערוץ 2 פרק ב"דייט באפילה" עם ירון ברובינסקי שהביא 25 אחוזי רייטינג. כל מה שהיה חסר זה שערוץ 1 ישדר באותה שעה את "2 בלילה" של רועי ורנר עם ירון ברובינסקי בתפקיד הראשי כדי להשלים את הסדרה.

2.

לא יעזור, כשעוסקים בתחרויות, מיד מתייצבים לצד קבוצה ומריעים לה. במשך עונת פרסי אופיר אני רציתי לראות את "מקום בגן עדן", "פלאות" ו"מי מפחד מהזאב הרע" סוחפים את כל הפרסים, לא משנה באיזה סדר. שלושתם הסרטים הטובים ביותר של השנה לדעתי. (תיקון: "מקום בגן עדן" יהיה הסרט הטוב ביותר של השנה הבאה. הוא טרם יצא). "בית לחם", שיש בו משהו מרשים, נופל לטעמי מהם. אבל עכשיו, כשהתחרות הסתיימה והזוכה זכה, אני צריך גם להגיד משהו לזכותה של האקדמיה לקולנוע. continue reading…

ערב טוב. כפי שאתם רואים נציגינו באולם כבר מזרימים תמונות. אנשי הצוות בתיאטרון חיפה כבר מכוונים את המיקרופונים לקראת השידור החי. מי שרוצה תמונות, שידליק ערוץ 10. השנה, לראשונה מזה שנים, טקס פרסי אופיר ישודר בשידור חי מול קהל שאין לו מושג מה אלה הסרטים האלה שמתחרים על הפרס. ולכן אנחנו כאן, כדי לספק את ערוץ הפרשנות. מי זוכה, מי היה צריך לזכות, מי לא מועמד, ומה קורה שם באמת מאחורי כל הפרסים האלה. דלגו פנימה ונתחיל…

continue reading…

מתוך "בית לחם" של יובל אדלר

continue reading…

זהו אחד השבועות הכי מלאים אקשן בטבלה. אני קורא לו "שבוע המאסטרו", כי הוא מכיל כמה מהשמות הכי גדולים בקולנוע בעולם. וגם: שניים מהסרטים הישראליים הכי מדוברים של השנה יוצאים זה מול: האחד הוא הסרט הכי ריאליסטי והכי מקומי ("בית לחם"), השני הוא הסרט הכי סוריאליסטי, מדע בדיוני, בינלאומי ("כנס העתידנים"). אני ממש סקרן לראות איך הקהל יגיב לשני הסרטים האלה, אבל בינתיים הם די מפלגים את המבקרים שלנו. עוד חדשים השבוע: "Rush" של רון הווארד ו"תשוקה" של בריאן דה-פלמה. שניהם מקבלים ציונים קוטביים מהמבקרים, בין אלה שאהבו אותם, ואלה שלא (אני שייך למחנה שלא אהב את שניהם). מה שכן: זה בינתיים השבוע שבו חולקו הכי הרבה ציוני חמישה לסרטים: שלושה. הם חולקו בין "כנס העתידנים" ובין "בית לחם". מי קיבל מה, ומי מוביל? דלגו פנימה (וגם: שימו לב לרשימה העצומה של סרטים שעוזבת השבוע את הטבלה):

continue reading…

הילה וידור מ"לוויה בצהריים" של אדם סנדרסון. זוכת פרס השחקנית בפסטיבל חיפה

ובכן, כצפוי. "בית לחם" של יובל אדלר זכה לפני שעה קלה בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל חיפה. "אחרי הים" של יוסי אבירם זכה בפרס סרט הביכורים. "היה שלום פטר שווארץ", הסרט התיעודי היחידי שראיתי בחיפה, זכה בתחרות התיעודית.

הנה רשימת הפרסים המלאה:

continue reading…

מחר בערב יכריזו שופטי התחרות הישראלית העלילתית בראשות גילה אלמגור על הזוכים בתחרות של פסטיבל חיפה (ולצידם התחרויות לסרטי תעודה ישראליים, לסרטי בכורה בינלאומיים ולקולנוע ים תיכוני). תשעה סרטים מתחרים על פרס הסרט העלילתי. בעת כתיבת שורות אלה ראיתי שישה, את השביעי תכף אראה, מה שמותיר שני סרטים שהחמצתי: "אנשים כתומים" של חנה אזולאי הספרי ו"אחרי הים" של יוסי אבירם. הניסיון שלי מלמד אותי שסרט שאני מחמיץ הוא מועמד בכיר לזכייה בפרס משמעותי (שניהם בוודא מובילים בקטגוריית סרטי הביכורים). הנה סיכום תמציתי של הסרטים העלילתיים בתחרות, מסודרים על פי הסדר שבו אני צופה להם סיכויי זכייה.

continue reading…

"דבש" של ולריה גולינו

תמיד אומרים על בלוגרים שהם כותבים "קמתי, התלבשתי, צחצחתי שיניים, אכלתי, וכו'", כלומר עסוקים במילימטר של העצמי ומשום כך לא רלוונטיים עבור מי שלא מחפש יומן אירועים פרטי של אדם אלמוני. אני, בשבע שנות הבלוג, מעולם לא כתבתי ככה. עד היום. ובכן, כך נראה האתמול שלי:

קמתי בשש בבוקר, התלבשתי, צחצחתי שיניים, שחרית של חול המועד סוכות (סיפור ארוך), אכלתי ארוחת בוקר, והגעתי ב-10:00 בבוקר לסרט הראשון שלי, "סיפור על ילדים וסרטים", הרצאה תיעודית (מעניינת, אבל חוזרת על עצמה בשליש האחרון) של מארק קאזינס על האופן שבו הקולנוע מציג ילדים וילדות. 14 שעות וששה סרטים אחר כך, עם לא יותר מרבע שעה הפסקה בין אחד לשני, הגעתי קצת אחרי חצות חזרה לחדר המלון בחיפה, הוצאתי את המחשב כדי לכתוב סיכום יומי בבלוג, אבל נכנעתי לעייפות, והלכתי לישון. בשש בוקר, כאילו זהו יומה של המרמיטה, קמתי שוב. הבוקר, דילגתי על כמה סרטים כדי להרוויח כמה דקות קצרות של כתיבה. המשמעות: לא אגיע לששה סרטים היום. רק ארבעה או חמישה.

מצד אחד: ששה סרטים ביום אחד! זו הסיבה שאני כל כך אוהב פסטיבלי סרטים. הבולמוס שלי מקבל לגיטימציה. מצד שני, continue reading…