בווידיאו הנ"ל: חמש דקות בהפקת בית הספר סם שפיגל שמסבירות – באמצעות איתן גרין, איציק בן-נר, נסים קלדרון, אבי נשר ומירה פרלוב – מה היא חוברת "קשת קולנוע" שראתה אור ב-1968 ומה חשיבותה לקולנוע הישראלי. ניסיתי להסביר זאת במילותיי כאן.

והנה עוד טעימה מתוך החוברת עצמה. זוכרים את המשפט המפורסם של פרנסיס פורד קופולה שחזה בתחילת שנות התשעים שיום יבוא וילדה שמנה מאוהיו תביים יצירת מופת עם מצלמת וידיאו ביתית? אז תראו מה כתב עמוס קינן, שותפו של אורי זהר לכתיבת התסריט ל"חור בלבנה", ב-1968:

continue reading…

מ"הבן של אלוהים" לאלוהים, מג'יימס קמרון לקמרון קרואו, מטרנטינו לפפושדו, וכו'.

לצד כל ענייני פרס נובל, שזכו לכותרות פטריוטיות בכל העיתונים, אני מלקט כבר כמה ימים לא מעט כותרות שעושות כבוד גדול לקולנועני ישראל בעולם. כולם כבר פורסמו בימים האחרונים, הנה הם מקובצים, לצד מקבץ כותרות והודעות נוספות:

א.

זו אולי הכותרת הכי מפתיעה, ואולי אף מפעימה, של הימים האחרונים. מגיע נבות פפושדו, השותף לבימוי של "מי מפחד מהזאב הרע", לפסטיבל בוסאן (לשעבר פוסאן) בדרום קוריאה כדי להציג את הסרט (מזל שהם שניים, כדי להשתלט על כל 50 הפסטיבלים שהסרט כבר הוצג בהם. פפושדו לקח את בוסאן, קשלס קיבל את שיקגו, למרות שרוג'ר איברט כבר לא יהיה שם כדי הניף אגודל כרות מול הסרט). זה בפני עצמו בוודאי מלחיץ: הקוריאנים הרי יזהו מיד שהסרט הישראלי הזה נעשה עם נשמה קוריאנית. נגמרת ההקרנה ומתחיל השלב שבו עונה הבמאי לשאלות הקהל. מבקש אחד הצופים בקהל את המיקרופון ומגלה פפושדו שזה – בליעת רוק דרמטית – קוונטין טרנטינו. טרנטינו הגיע בחטף לקוריאה כאורחו של בונג ג'ון-הו, והגיע איתו לפסטיבל למספר אירועים. ואז אומר טרנטינו מול האולם כולו שזה לא רק הסרט הטוב ביותר בפסטיבל, אלא הסרט הטוב ביותר של השנה. מדהים. ממש ממש מדהים. וזה אומר שטרנטינו יצטרך עכשיו לשכתב את רשימת עשרת הסרטים הטובים של 2013, אותה פרסם לפני כולם.

ואולי לא. אם טרנטינו הולך לפני לוח ההפצה האמריקאי אז "מי מפחד מהזאב הרע" יהיה סרט השנה שלו ל-2014. הסרט ייצא להפצה באמריקה, על ידי חברת מגנט, ב-17.1.2014. אחרי ההפצה בארה"ב ייצא הסרט להפצה מסחרית גם בבריטניה, רוסיה, אוסטרליה, ניו-זילנד, ארצות סקנדינביה, גרמניה וצרפת.

===================

ב.

continue reading…

"קשת קולנוע". ראה אור לראשונה בסתיו 1968, רואה אור מחדש בסתיו 2013

לפני כשנה כתב אורי קליין ב"הארץ" על הגיליון החלוצי, ואולי אף המהפכני, שהקדיש כתב העת "קשת" לקולנוע בסתיו 1968 – הפעם הראשונה שבה נכתב בישראל על קולנוע אמנותי באופן מקיף. "כדאי שהגיליון הזה יראה אור מחדש כספר", כתב קליין. קליין כצב, ורנן שור קם לבצע. השבוע תושק מהדורה מחודשת – מהדורת פקסימיליה, אפילו – של אותו גיליון היסטורי, 45 שנה אחרי שראה אור לראשונה. "קשת" היה רבעון לספרות ואמנות שמדי פעם הקדיש את עצמו לנושא מסוים (תיאטרון, למשל. או "שלום" או "מלחמה") או לארץ. אהרון אמיר היה עורך כתב עת, א.ב יהושע, בועז עברון ויהושע קנז היו חברי המערכת. בסוף 1968, כשאני הייתי בן חצי שנה, יצא הגיליון שהוקדש לקולנוע. על השער: תמונה של יוסי בנאי וז'רמן אניקובסקי מתוך "הגלולה" של דוד פרלוב על פי תסריט מאת ניסים אלוני. התמונה פורסמה על שער כתב העת ב-1968, אבל הסרט יצא למסכים רק ב-1972. וירד מהם זמן קצר אחר כך.

כעת, רגע לפני האירועים המציינים עשור לפטירתו של דוד פרלוב (שריינו לכם את דצמבר), ובמלאת חמש שנים לפטירתו של אהרון אמיר, ובמלאת 50 שנה ל"בירושלים" של פרלוב, יזם בית הספר לקולנוע בירושלים סם שפיגל הוצאה מחודשת של החוברת ההיא. הוצאה לדור שלי, שרק שמע עליה, וראה צילומים מתוכה, אבל מעולם לא החזיק אותה ביד. בשבועיים האחרונים אני חופר את הגיליון הזה הלוך ושוב, חוגג כאילו זה 1968. בימים הקרובים אעלה כאן, באדיבות סם שפיגל, קטעים נבחרים מהחוברת הזאת. הראשון שבהם ממש בהמשך הפוסט הזה.

הגיליון, שערך משה נתן, מכיל מקבץ ראיונות continue reading…

"דיאנה". Die, אנא

continue reading…

אני מודה. כשעולים סרטים מבאסים המוטיבציה שלי להתעסק עם הטבלה יורדת. אבל אני מניח שלא מעט נשים מבוגרות עשויות להתעניין ב"דיאנה", לכן אנחנו חייבים להתגבר על העצלנות ולהזהיר אותן.

שלושה סרטים חדשים בטבלתנו השבוע: "דיאנה", על החודשים האחרונים בחייה של הנסיכה דיאנה; "תודה ששיתפתם", שגורם לי להבין שהנושא החם על מסכי הקולנוע בעולם בשבועות האלה הוא התמכרות לסקס (גם כאן וגם ב"דון ג'ון"); ו"אנה ערביה", שוט אחד של עמוס גיתאי. שלושתם, ובכן, לא בראש הטבלה. הנה היא:

continue reading…

"אסירים". מבוכים ודרקונים

continue reading…

הנוכחות הנשית בקולנוע הישראלי. צילום: מירי דווידוביץ' (לחצו להגדלה)

הייתי צריך לשפשף עיניים פעמיים למראה התמונה הנ"ל כדי לוודא שהצלמת היא אכן מירי דווידוביץ' ולא אנני ליבוביץ'. התאורה, האיפור, התלבושות, השיער. נוצץ. נשות פסטיבל סרטי נשים ברחובות הפיקו את הצילום הזה, המקבץ את הבמאיות של הקולנוע הישראלי, ולצידן השחקניות ששיחקו בסרטיהן. כל זה לקראת חגיגות העשור לפסטיבל שיתקיים השנה החל ב-21.10. הפסטיבל יעניק פרס הוקרה למיכל בת אדם, בכירת במאיות ישראל, על מפעל חייה.

המצולמות הן:

continue reading…

המנהרה מתחת לגשר אלמה בפריז. שם נהרגה הנסיכה דיאנה

מחר עולה בארץ "דיאנה", סרטו הנורא של אוליבר הירשביגל, על החודשים האחרונים בחייה של הנסיכה דיאנה, אחרי פרידתה מהנסיך צ'רלס ועד למותה בתאונת דרכים בפריז ב-1997. הסרט עצמו לא מציג שיחזור של תאונת הדרכים – דיאנה ודודי אל-פאייד, בן זוגה באותה תקופה, נהרגו במנהרה מתחת לגשר אלמה בפריז כשהנהג שלהם, שהיה תחת השפעת אלכוהול, נסע במהירות עצומה כדי להימלט מצלמי הפפרצי שדלקו אחר המכונית על אופנועים כדי לצלם את הזוג יחד. יהיו שיגידו שבכך הסרט שומר על אלגנטיות ואיפוק, ויהיו שיגידו שזו בחירה פחדנית. אבל, לא צריך את "דיאנה" כדי לשחזר את התאונה שבה היא מתה. זה כבר נעשה. ב-1998, שנה אחרי מותה של הנסיכה דיאנה, ביים ג'ון פרנקנהיימר את "רונין". תכל'ס, סרט מרדפי המכוניות הגדול האחרון, לא? עיקר העלילה הפתלתלה והלא תמיד מאוד מעניינת של הסרט נמתח בין שתי סצינות מרדפי מכוניות פשוט מעולות. וגם די ציניות. המרדף המגיע לקראת סוף הסרט מתרחש בפריז, ובאחד הקטעים המכוניות הדולקות זו אחר זו נכנסות במהירות עצומה, ונגד כיוון התנועה, למנהרה בה נהרגה דיאנה. מכונית של עובר אורח חף מפשע מבצעת בחטף שיחזור של התאונה ההיא. הנה הסצינה המלאה (היא מעולה), הקטע במנהרה מתחילה בדקה 4:00:

continue reading…

ב-27 השנים שחלפו מאז מותו של אנדריי טרקובסקי, שמו נהיה יותר ויותר מוכר לקהל הישראלי. אם בתחילת שנות התשעים המעטים שהכירו אותו היו כמה מרצים לקולנוע והרבה עולים חדשים מרוסיה שהביאו קלטות וידיאו של סרטיו איתם, הרי שכיום אין סינפיל ישראלי שלא מכיר את השם. אני מניח שגם את הסרטים. שבעה סרטים בסך הכל. שנים לקח עד שעותקי סרטיו הגיעו להקרנות נורמליות בסינמטקים: תחילה רק "הקורבן", סרטו האחרון, הוקרן בארץ, אבל בשנים האחרונות כל שבעת סרטיו נקנו בעותקי פילם והם משובצים להקרנות לעיתים תכופות למדי.

וכעת, מתוך הבנה שטרקובסקי הוא כבר מותג איכות, הגיע השלב הבא בהכנסתו לתוך הקנון הסינפילי בארץ: ספרו, "לפסל את הזמן", ראה באחרונה אור בתרגום לעברית (על ידי המשוררת סיון סקין, שתרגמה מהמקור הרוסי) בהוצאת אסיה (שכבר הוציאה את ספרי הקולנוע "במצמוץ העין" של וולטר מרץ' ואת "עושים סרטים" של סיני לומט). הנה פתיחת הספר. בסוף הפוסט הזה, כמה מכם יקבלו את הספר הזה במתנה מ"סינמסקופ". רוצים? קראו הלאה.

continue reading…

שבוע אחרי שנסגרה ההרשמה לקטגוריית הסרט הזר מפרסמת האקדמיה האמריקאית את רשימת כל הסרטים שהוגשו על ידי המדינות לתחרות. גם השנה, מספר שיא: 76 סרטים. בשנה שעברה זה היה מסר שיא של 71 סרטים. ערב הסעודית, מולדובה ומונטנגרו מגישות בפעם הראשונה. וכך יש לנו סרט סעודי בשם "Wadjda", סרט אפגני בשם "Wajma" ובמאי פולני בשם "Wajda" (אבל מבטאים ויידה, לכן ההלצה הזאת עובדת רק באנגלית). מבין 76 הסרטים האלה תיבחר ועדה של חברי אקדמיה ששה סרטים, אליהם יוסיפו מנהלי הקטגוריה, בראשות המפיק מרק ג'ונסון, עוד שלושה סרטים. תשעת הסרטים ברשימה המצומצמת תתפרסם בתחילת ינואר, ובמהלך סוף שבוע אחת ועדה נוספת, מורחבת, תצפה בתשיעיה ותבחר מתוכם את חמשת המועמדים. השנה, בפעם הראשונה, כל 6,000 חברי האקדמיה יקבלו את חמשת הסרטים המועמדים בסקרינרים הביתה ויוכלו לבחור בסרט הזוכה (עד כה, הזכות לבחור בקטגוריה הזאת היתה שמורה רק לבודדים – והם באמת היו בודדים – שהטריחו עצמם להקרנות אקדמיה מיוחדות עבור קטגוריית הסרט הזר, ורק אם הם הגיעו להקרנות כל חמשת הסרטים הם היו רשאים לבחור).

סקוט פיינברג מה"הוליווד ריפורטר" חוזה אתמול שחמשת הסרטים המועמדים לפרס הסרט הזר יהיו "העבר" האירני, "וואג'דה" הסעודי, "המצוד" הדני, "יפה לנצח" האיטלקי ו"בית לחם" הישראלי. (פיינברג, אגב, כל כך אוהב את "בית לחם" שהוא מביע תקווה שהסרט יהיה גם מועמד לפרס התסריט המקורי).

אן תומפסון מסמנת ברשימה את הסרטים הבולטים ביותר: "קריסת המעגל השבור" הבלגי, "תמונה חסרה" הקמבודי, "גלוריה" הצ'יליאני, ועוד ארבעה שאוזכרו גם אצל פיינברג: הסעודי, הדני, האירני והישראלי.

בקיצור, שני חזאי האוסקר הבכירים באמריקה מסמנים את "בית לחם" כמועמד מוביל בתחרות. כבוד.

אני מסכים עם תומפסון ש"קריסת המעגל השבור" הוא מועמד חזק למדי (אני מתקשה לראות את "יםה לנצח" ואת "הניצוד" נכנסים לחמישיה). והייתי רוצה להוסיף גם את "עומר", נציג הרשות הפלסטינית ואת "לך ולנסה" הפולני (סרטו של אנדז'יי ויידה, שכבר היה מועמד שלוש פעמים לאוסקר), "גרנד מאסטר" של וואנג קאר-וויי, נציג הונג קונג, "סטלינגרד" נציג רוסיה ו"המחברת הגדולה" נציג הונגריה. שמחתי לראות את יז'י מנזל חוזר שוב כנציג צ'כיה: הבמאי שכבר זכה באוסקר הזר עם "רכבות נשמרות היטב" והיה מועמד על "כפר קטן שלי" חוזר.

הנה רשימת כל 76 הסרטים שיצומצמו לתשעה, ואז לחמישה ואז לזוכה האחד. מזהים את המנצח?

continue reading…