בבתי הקולנוע בישראל מוצגים עכשיו שלושה סרטים בעלי מאפיינים דומים. "אני ביאליק" ו"מחכים לסורקין" הם סרטים עצמאים דלי תקציב. "מחכים לסורקין" ו"עמק תפארת" הם סרטים הפונים לקהל הקיבוצים מחוץ לתל אביב. ו"עמק תפארת" ו"אני ביאליק" מוצגים שניהם בסינמטק תל אביב. בקיצור, שלושה סרטים שמתחרים ביניהם על אותו קהל (או קיבוצניקי או מנויי הסינמטק). לשלושתם אין תקציבי פרסום גדולים, אם בכלל. כלומר, ששלושתם בונים על ניסים כדי שיבוא קהל. או על כך שיגיע איש אחד, שישלח שניים, שיישלחו שלושה. וכן הלאה. אני מנסה לעקוב אחר מצבם של שלושת הסרטים האלה באתרי הזמנות הכרטיסים ורואה ששניים מהם מוצגים מול אולמות ריקים (שוב, אלה אתרים להזמנת כרטיסים מראש. יתכן ודקות לפני ההקרנה של כל אחד מהם משתרך תור עבורם מול הקופות). אבל "אני ביאליק", המוצג בסינמטק תל אביב פעמיים בשבוע בלבד,  מצליח למצוא קהל (שוב, הסתייגות: זה אולם 5, בן 60 מקומות בלבד. בשתי הקרנות בשבוע. כלומר שזה לא כמות אדירה של צופים, זעומה אפילו, אבל יודע כל מי שסרט שלו הוצג איפשהו שלמלא גם חצי מאולם בן 60 מקומות זו עבודה קשה מאוד). הבנתי את זה כשמול עיניי ראיתי פנסיונר אחד אומר לפנסיונר אחר שהוא חייב ללכת לראות את "אני ביאליק" כי הסרט הזה הוא "משהו". הוא אכן משהו. מעניין אם צופיו גם מבינים את אחיזת העיניים שבבסיסו. הנה ביקורת קצרה שלי עליו:

continue reading…

צריך להגיד את זה: על סמך כמה מהדוברים שראיתי בכנס הקומדיה של סם שפיגל אני מסיק שהכותרת הנכונה יותר לאירוע היתה "הכנס להריסת בדיחות". שלא יהיו הבנות: כל הדוברים שראיתי שם היו מרתקים ומבריקים. באמת, זה היה מחכים מאוד. אבל צריך לקחת בחשבון שכשמישהו מסביר במשך 15 דקות למה בדיחה מצחיקה, זה הורס את הבדיחה.

מה שנותר, אם כן, הוא הערך האוטוביוגרפי שבצפייה באנשים מוכרים שעונים לשאלה "מה מצחיק אותי". לפני כמה ימים חשפנו כאן את תשובתו של רשף לוי, שדיבר על זה שדווקא הומור מקאברי, ובדיחות על לוויות, הן שמצחיקים אותו. ועכשיו, בווידיאו השני מתוך אותו כנס, מגיעה אילנה דיין, המודעת לעובדה שהיא לוהקה לתפקיד "הרצינית ההיא", שבוחרת בסצינה מתוך "מסעות ג'יימס בארץ הקודש" של רענן אלכסנדרוביץ ובעצם מסגירה שמה שמצחיק אותה זה אירוניה, בעיקר חברתית:

"פלאות" של אבי נשר. יובל שרף ואורי חזקיה. צילומים: סיון גליקמן

זו כבר מסורת. התחלנו את זה לפני שלוש שנים עם "פעם הייתי" והפסקול שהלחין פיליפ סארד ומאז עשינו את זה עוד כמה פעמים עם סרטים נוספים ("הערת שוליים" ו"מי מפחד מהזאב הרע", למשל). והנה מגיע הרגע הזה, חודש וחצי לפני ש"פלאות", סרטו החדש של אבי נשר (סרטו הישראלי העלילתי התשיעי) מגיע לבתי הקולנוע, שניתנת לי הרשות להשמיע לכם (בלעדי!) קטעים מתוך פסקול הסרט, אותו הלחין אבנר דורמן (שאני קורא עליו שהוא אחד המלחינים הישראלים הצעירים המדוברים בעולם).

בואו נתחיל עם הקטע הראשון, הפעילו אותו ונמשיך כשהמוזיקה ברקע. לחצו על הלינק להפעלת הנגן.

פסקול "פלאות" של אבי נשר – קטע 1 – המעקב

continue reading…

"לעוף מהתרגשות" של פדרו אלמודובר

continue reading…

בשנת 2001 הגו אנשי ב.מ.וו רעיון: במקום ליצור סדרת פרסומות למכוניות שלהם, הם החליטו לממן את הפקתם של סרטים קצרים שבוימו על ידי הבמאים המשובחים והקוליים ביותר, ושבמרכז כל סרטון תעמוד אחת המכוניות שלהם, בעלילת מתח ופעולה שכללה הרבה מרדפים. קלייב אואן היה הנהג המסתורי בכל פרקי הסדרה, שבכל פעם נקלע עם הב.מ.וו שלו להרפתקאה אחרת. אנג לי, ג'ון פרנקנהיימר, אלחנדרו גונסלס איניאריטו, וונג קאר וויי, גאי ריצ'י, ג'ו קרנהאן וג'ון וו ביימו את הסרטים, שחלקם היו די מוצלחים. זה היה תוכן שיווקי ויראלי לפני שבכלל המציאו את יו-טיוב.

12 שנה אחר כך, ונראה שיגואר מנסים עכשיו לעשות אותו דבר. הם פנו לרידלי סקוט שהפיק להם סרטון מדברי בו מככבת מכונית יגואר מסדרה F, במעין מותחן/מערבון/מלודרמה בכיכובם של דמיאן לואיס ("הומלנד") ושאנין סוסמון. לנה דל ריי אחראית למוזיקה. הבמאי הוא אדם סמית ("דוקטור הו"). 13 דקות. זה לא מתקרב לשנינות הקולית של הסרטונים ההם, אבל יש בסרט הזה לא מעט ספיד מצולם היטב. ככה זה נראה:

continue reading…

שלושה סרטים חדשים נכנסו לטבלה: "לעוף מהתרגשות", סרטו החדש של פדרו אלמודובר, שהשיג ציונים מפתיעים למדי; "להישאר בחיים (זיתון)", הקופרודוציה הישראלית-בריטית הראשונה (מאז "גבעה 24 אינה עונה"?) בראשות ערן ריקליס; ו"אני ביאליק", המוקומנטרי המקורי למדי והעצמאי לחלוטין שביים אביב טלמור. "מחכים לסורקין", העצמאי לא פחות, שעלה בשבוע שעבר, נכנס השבוע לטבלה.
continue reading…

ראיתם את זה? טריילר ל"שתיקת הגברים", סרטו החדש של רועי ורנר ("2 בלילה"), דרמת מתח על סוכן מוסד. הנה הוא:

הטריילר מסתובב כבר כמה ימים ביו-טיוב ומוקרן בסינמה סיטי. אבל אף אחד לא יודע מאיפה פתאום צץ הסרט הזה, בכיכובם של זוהר ליבה ושרון אלכסנדר. אז במה מדובר? הנה הפרטים.

continue reading…

לפני שבועיים כתבתי על דבריו של רשף לוי בכנס הקומדיה של בית ספר סם שפיגל בסינמטק תל אביב. זה היה מונולוג מצחיק מאוד על הצד הכואב, הטרגי והרציני של הקומדיה, שמבכה את העובדה שהקומדיה, שנשלטת בעולם על ידי היהודים, די נעלמה מנוף הקולנוע הישראלי העכשווי. ועכשיו, הנה הקטע של רשף לוי עצמו מתוך הכנס, שהתחיל בכלל אפרופן סצינת ההלויה המצחיקה/עצובה מ"ביג לבובסקי" של האחים כהן. בימים הקרובים נעלה כאן מבחר מהקטעים והדוברים מאותו כנס.

"מעל הגבעה" של רפאל נדג'ארי

אז הנה סיכום הדברים, בעקבות פוסט הבוקר. הרשימה של "השבועיים של הבמאים" פורסמה. יש בה שמות מסקרנים מאוד (שימו לב שאחד הסרטים הבולטים של "השבועיים של הבמאים" בשנה שעברה – "לא", הצ'יליאני של פבלו לריין – יגיע בשבוע הבא להקרנות מסחריות בישראל). ובסופו של דבר הנציגות הישראלית של קאן השנה נמצאת כולה שם. גם "כנס העתידנים" של ארי פולמן, יליד חיפה, גם "מעל לגבעה" של רפאל נדג'ארי, שצולם בחיפה (זו הפעם השניה של פולמן בקאן, והפעם השלישית של נדג'ארי בקאן). "מעל הגבעה", עם אורי פפר, מוני מושונוב ומיכאלה עשת, הוא ההפקה הראשונה שנתמכת על ידי פרויקט הקולנוע של עיריית חיפה, מה שמבטיח לנו שבכורתו הישראלית תתקיים בפסטיבל חיפה ולא בירושלים.

אז הסיכום הישראלי של עונת הפסטיבלים של חצי השנה הראשונה של 2013 הוא כזה continue reading…

ליאור אשכנזי (משמאל) ורותם קינן ב"מי מפחד מהזאב הרע"

הקרנת הבכורה העולמית של "מי מפחד מהזאב הרע" של אהרון קשלס ונבות פפושדו התקיימה הלילה בפסטיבל טרייבקה והיתה הצליחה מרהיבה. בבת אחת הסרט הזה דוחק הצידה את רוב הסרטים שעל שולחן הקולנוע הישראלי והופך לסרט שאני הכי מצפה לראותו. שתי הביקורות הראשונות שהתפרסמו עליו מחאו לו כפיים בהתלהבות נרגשת. סקוט וויינברג, אולי המבקר/בלוגר הכי חשוב באמריקה לסרטי אימה, הריע לסרט והישווה אותו ל"פארגו" של האחים כהן ול"שתיקת הכבשים" של ג'ונתן דמי. זה פילם נואר אלים, הוא אומר, והוא מלא הפתעות אפילות. וויינברג משבח את הכתיבה את המשחק של שלושת השחקנים הראשיים, את הצילום של גיורא ביח ואת הפסקול של פרנק אילפמן.

וב"אינדי-ווייר", דרו טיילור משבח את הסרט עם לא פחות סופרלטיבים. מכתיר את "מי מפחד מהזאב הרע" כמותחן נקמה מפתיע ומבריק, ומשווה את הצפייה בו לזו ב"הכניסו את האדם הנכון" הדני מ-2009 שהפך לסנסציה עולמית.

וכשאני מדמיין שאולי בפרסי אופיר יתחרו "מי מפחד מהזאב הרע" נגד "פלאות" ונגד "לצוד פילים", פי מתמלא רוק מהמחשבה על השנה האמריקאית שמצטיירת לקולנוע הישראלי (ויש גם את "כנס העתידנים", הכמעט-אמריקאי-ממש).

===================

אפרופו "כנס העתידנים". אנחנו כבר יודעים שהוא יהיה סרט הפתיחה של מסגרת "השבועיים של הבמאים" בקאן. היום תתפרסם התוכנית המלאה של המשבצת ואני מבין, מאנשי הסרט, שגם "מעל לגבעה" של רפאל נדג'ארי יהיה שם. ככה שמניין הסרטים הישראליים בקאן השנה יהיה שניים בשבועיים של הבמאים, אחד קצר בסינפונדסיון ואם נרצה להכליל גם אותו, אז פלסטיני אחד שצולם בנצרת ב"מבט מסוים".

בהמשך היום נלמד גם מה יהיה סרט הפתיחה של פסטיבל קולנוע דרום. המרו על ארי פולמן. נדע היום גם מי הם הסרטים העצמאיים שיוקרנו במסגרת התחרות לקולנוע העצמאי שתתקיים השנה בשדרות בפעם השלישית, אחרי שכבר חשפה את "ג'ו ובל" לפני שנתיים ואת "לא בתל אביב" בשנה שעברה.