אפרופו הביקורת שלי מאמש על "איירון מן 3" – שני הרהורים מאוחרים.
א. גיצים ושלג. "הוגו" פיצח את זה ואחריו כולם יישרו קו. בסרט תלת מימדי אנחנו כבר לא ממש שמים לב לתלת מימד, התרגלנו מהר. אז איפה אפשר עדיין לייצר תחושה יפה של תלת מימדיות? בסצינות מושלגות, אז נדמה שפתיתי השלג יוצאים מהמסך ונופלים לנו על הברכיים. כנ"ל בסצינות של גיצים המתעופפות ממדורות. כל מה שאני זוכר מכל סרטי התלת מימד שראיתי בשנתיים האחרונות זה כמות עצומה של שלג ("הוגו") או גיצים ("הקרודים") או גם גיצים וגם שלג במקרה של "איירון מן 3".
ב. מסוקים מתפוצצים. כשם שלפני שלוש שנים עולם הקולנוע וההפצה שבו יצא "איירון 2" היה שונה לחלוטין מזה שאליו יוצא "איירון מן 3", אני תוהה איך יראה העולם הזה בעוד שלוש שנים. וכשאני רואה את הטריילרים לסרטי הפעולה הצפויים לנו בקרוב, שבהם האפקטים הדיגיטליים נראים נורא בולטים, וכל התפוצצות, וכל התרסקות, וכל זינוק, הכל נראה כמו אנימציה. ואנחנו יושבים בסרטי האקשן האלה וכבר לא מאמינים לכלום. הכל מצויר. ואני מתחיל לתהות מתי יגיע הטרנד ההפוך. מתי יגיע סרט הפעולה שיצהיר על עצמו שהוא 100 אחוז נטול CGI? אף אחד לא מצפה שקולנוע יהיה אמיתי. הרעיון בקולנוע זה לעשות כאילו, ותמיד היו אפקטים – רקעים מצוירים, מיניאטורות שמתפוצצות – אבל משהו בעובדה שהיה שם נפח ומשקל שנלכדו בעדשה גרם לאשליה להיראות מרשימה יותר. יש בצילום האנלוגי משהו שאני מתגעגע אליו. פעם הייתי מודד סרטי פעולה לפי כמות המסוקים המתפוצצים שיש בו. זה היה המדד שלי. היום זה רק פיקסלים מתפוצצים. אף מסוק, גם לא מיניאטורי, לא ניזוק בעת צילומי סרט זה. ואני חושב שתוך כמה שנים תתחיל תנועת נגד, שתנסה להחזיר את הקולנוע לצילום אקשן אמיתי, כמו פעם. כריסטופר נולן עדיין מחזיק את המוצב הזה לבדו. נראה לי שיצטרפו אליו עוד.
תגובות אחרונות