בעקבות הפוסט הזה, בו קפצו לי הפיוזים למראה ראיון של גיא דווידי ועימאד בורנט ל"האפינגטון פוסט", כותב לי דווידי:
מאמרך ממשיך הזנת דיסאינפורמציה שהתקשורת יוצרת. אני נדהם שדווקא אדם כמוך שעוסק בתקשורת מסכים להיות מוזן במידע שלה לצורך הצגת עמדתך וזאת כשיש לך את כל האמצעים לבדוק עם היוצרים מה הם עמדתם האמיתית בניגוד לאופן שבו התקשורת מציגה אותה.
מעולם לא אמרתי שההפקה איננה ישראלית. continue reading…
ראשית, אני מופתע מההיענות שלכם לחידון האוסקר שהעליתי אתמול. מעניין מה גרם לזה להפוך לכזה דבר פופולרי? האם סתם כי אתם אוהבים חידונים ופרסים? או כי השנה האוסקר באמת מעניין ומלהיב ולחלוטין לא צפוי. כך או כך, אני מקבץ לכם אחלה פרסים. אז המשיכו יש עוד ששה ימים לאוסקר. (ואל תשכחו כבר לשריין לכם כאן את הלייב בלוג השמיני של "סינמסקופ" ביום ראשון בלילה, 3:00, בו נדע – בין השאר – האם סרט ישראלי יזכה סוף סוף באוסקר).
בין השאר אני מגלה, מעלעול בהצבעות שלכם, שהבקיאות של רובכם בנימי הנימים של התחרות השנה מדהימה ממש. הבוקר, למשל, הגיע גל חדש של שאלוני אוסקר שכולו חוזה שכריס טריו יזכה באוסקר על התסריט המעובד על "ארגו" ולא טוני קושנר על "לינקולן" וזאת בעקבות הידיעה שהלילה זכה "ארגו" (ולא "לינקולן") בפרס גילדת התסריטאים כתסריט המעובד הטוב של השנה. בפרס התסריט המקורי זכה מארק בואל על "כוננות עם שחר" (אבל יש לזכור: בגלל חוקי התחרות של גילדת התסריטאים טרנטינו ומיכאל האנקה, המועמדים לאוסקר, לא היו מועמדים לפרס).
(אגב: "מחפשים את שוגר מן" זכה בפרס גילדת התסריטאים בקטגוריה הדוקומנטרית. הוא ה"ארגו" של הסרטים התיעודיים. זוכה בכל).
המצב הוא כזה: בקטגוריית התסריט מקורי קוונטין טרנטינו continue reading…
"Child's Pose", הסרט הרומני שזכה הרגע בדוב הזהב בפסטיבל ברלין
האוסטרלים על הגובה. מתוך ששה פרסים שחולקו בפסטיבל ברלין למסגרת סרטי הילדים והנוער Kplus, שלושה מהם היו לסרטים אוסטרליים, ובעיקר לשניים עם שמות דומים: האחד "הרקטה" של קים מורדונט, השני "ילד הלוויין" של קתריונה מקנזי. שני הסרטים, אם אני מבין נכון, של במאיות. "הרקטה" זכה הערב גם בפרס סרט הבכורה שחולק במסגרת טקס הפרסים הרשמי של הפסטיבל שהסתיים ברגע זה.
הסרטים הישראליים בברלין, "רוק בקסבה" ו"הנוער", היו מועמדים לפרס הקהל בפנורמה ולפרס סרט הבכורה. הם לא זכו בכלום. הקשר הישראלי היחיד מבין זוכי הפרסים בפנורמה הוא שהסרט שזכה במקום השלישי בבחירת הקהל הוא "אינשאללה", הפקה קנדית-צרפתית שצולמה ברשות הפלסטינית, ושמשתתפים בה גם שחקנים ישראליים (למשל, סיון לוי). והזוכה בפרס חביב הקהל בקוגוריה התיעודית של הפנורמה הוא הסרט "The Act of Killing" של ג'ושוע אופנהיימר, בהפקת ורנר הרצוג וארול מוריס, שהמפיצה הבינלאומית שלו היא פיליפה קוברסקי (המפיקה של "שומרי הסף"). זה הכי קרוב שיש לישראל בפסטיבל השנה.
ועכשיו לשאר הפרסים:
"מת לחיות ביום טוב". או "מת לחיות 5". תאורה אחורית: יונתן סלע
הדיווחים על המו"מ הקואליציוני בתקשורת מסקרנים אותי מנקודת מבט מאוד צרה: התהייה כמה אנשי קולנוע יישבו בממשלה הקרובה.
כבר עכשיו, הכנסת ה-19 מכילה הכי הרבה אנשים הקשורים לקולנוע הישראלי יותר מ-18 קודמותיה:
continue reading…
דיוויד פינצ'ר צריך עכשיו לשלם את חובותיו. הוא הביא את ג'סטין טימברלייק ל"הרשת החברתית" ועכשיו טימברלייק מביא את פינצ'ר לביים לו את הקליפ החדש שלו (עם ג'יי. זי). לשניהם זה סוג של קאמבק: טימברלייק מוציא אלבום חדש, ופינצ'ר מביים וידיאו קליפ ראשון מאז "Only" של ניין אינץ' ניילז מ-2005 (שוב, הקשר עם "הרשת החברתית"). האמת היא שאם הייתם מראים לי את הקליפ הזה, ל"Suit & Tie", הייתי מנחש שמארק רומאנק ביים אותו. רומאנק היה מעין בן טיפוחים של פינצ'ר בתחילת שנות התשעים, וביים לא מעט קליפים שהושפעו ממנו בסגנון. למשל "Are You Going to Go My Way" של לני קרביץ, שיש משהו בפינצ'ר החדש שמזכיר אותו. אז עוד מעגל נסגר: פינצ'ר השפיע על רומאנק שעכשיו משפיע על פינצ'ר. ואולי זה פשוט פינצ'ר שמשפיע על פינצ'ר (יש כאן משהו מ"ווג" קצת). בקיצור: הנה הפינצ'ר החדש (שבין זה ובין "בית הקלפים", נראה שהוא קצת לוקח לו אתנחתא מהקולנוע, שדווקא מחזירה אותו למקומות שהיו חסרים לי בסרטים האחרונים):
תגובות אחרונות