"לינקולן". או אולי "אבא אבן"

"לינקולן", של סטיבן ספילברג (במאי) וטוני קושנר (תסריטאי), עולה מחר בארץ (הביקורת שלי על "לינקולן" נמצאת כאן) ואפשר להתחיל להתרגש. הסרט הזה הוא בית ספר. בית ספר להיסטוריה ולפוליטיקה, בוודאי. אבל מבחינתי, בית ספר לקולנוע. ובאופן ספציפי: בית ספר לתסריטאות. אחת הסיבות שכל כך התלהבתי מהסרט התיעודי הקצר על תולדות הפקת הסרט היא כי היא לימדה אותי משהו על יחסי הכוחות בין תסריטאי ובמאי. טוני קושנר ישב מול כל החומרים שאסף על אברהם לינקולן, האיש והנשיא, ובייחוד מול ספרה של דוריס קרנס גודווין, שבר את הראש שנים, איך לספר את סיפורו של לינקולן. בתחילה הוא וספילברג חשבו לעסוק בארבע שנות נשיאותו, וכך לצמצם את הסיפור. ואז קושנר ישב ויצר תסריט בן 500 עמודים המספר את סיפורם של חמשת החודשים האחרונים לחייו של הנשיא (אני מבין, מהסאבטקסט של מה שנאמר בראיונות השונים, שהדראפט הזה כנראה הבריח את דניאל דיי-לואיס מהפרויקט, וכאן נכנס ליאם ניסן לתמונה כמועמד לתפקיד הראשי). אלא שכמובן שאין מה לעשות עם תסריט בן 500 עמודים, שאולי היה מתאים למיני סדרה טלוויזיונית של חמישה פרקים שהם סרטים באורך מלא, אבל לא לפיצ'ר קולנועי אחד. ואז ספילברג, למקרא הדראפט המפלצתי הזה, הציע את הרעיון להתמקד רק באפיזודה של העברת התיקון ה-13 לחוקה ("זה כמו סרט מתח", הוא אמר לקושנר, "למרות שכולנו יודעים איך זה נגמר"). אפיזודה הנמשכת קצת פחות מחודש. ואכן, זה הסרט. שעתיים על ארבעה השבועות לקראת ההצבעה בבית הנבחרים, שדרכן מספרים קושנר וספילברג את סיפורו של הנשיא. ועוד חצי שעה כאפילוג, לימים האחרונים בחייו.

כך, למעשה, פיצח לדעתי קושנר מחדש ובאופן מבריק את continue reading…

אתם קוראים את הפוסט הזה בסמארטפון שלכם בתור בקלפי, נכון? או בדרך לקלפי, נכון? או בדרך חזרה מהקלפי, נכון? אין כאן בין קוראיי אנשים אדישים וציניים שמגלגלים עיניים באפתיות מול יום הבחירות וחושבים שזה לא נוגע להם ושאין להם באמת השפעה על מה שקורה בעולמם, נכון?

אז כדי להעביר את הזמן ביום הבחירות, הנה כמה לינקים מהשבועות האחרונים בבלוג שקשורים לעניין:

continue reading…

צ'רלס ברונסון (מימין) ומייקל ווינר על הסט של "משאלת מוות"

מה היו הסרטים הנצפים בסוף השבוע בארץ? # "ארגו" חוצה את המאה אלף # "הפטיש העברי" צריך עוד 5,000 דולר # תראו מי פתח בלוג קולנוע חדש # הפרמיירות של איתן פוקס # והמוות של "משאלת מוות"

מבט אל מה שקרה בקופות בסוף השבוע. ונתחיל מאיזורי הארט-האוס. "שומרי הסף" התרחב בסוף השבוע מארבעה עותקים (סינמטק תל אביב וירושלים, חן רחובות, כוכב רמת השרון) לסביבות העשרה עותקים – כולל סינמה סיטי ויס פלאנט. עד ליום חמישי הביא הסרט 15,000 צופים, ובסוף השבוע הוא מכר עוד 5,000 עותקים והגיע ל-20,000. ויש עוד חודש עד לאוסקר. continue reading…

מחר יתקיימו הבחירות. אני מאוד מקווה שכל קוראי "סינמסקופ" ילכו לקלפי להצביע ויביאו את אחוז ההצבעה לשיא. כן, גם אם זה אומר לנסוע שלוש שעות לבית ההורים כי לא שיניתם את הכתובת בתעודת הזהות. אני לא אנסה לשכנע אתכם למי להצביע או לתמוך בעמדות (המבולבלות) שלי, אבל אני כן אדרבן אתכם לצאת מהאדישות, מהאפתיה ומהיאוש ולהאמין שלכל קול יש חשיבות והשפעה. אדישות מרתיחה אותי, ואני מקווה שאף אחד כאן לא לוקה בכך. ואם כן, אנא – עשו מאמץ ליום אחד. קחו חלק, קחו אחריות, השתתפו. אל תגלגלו עיניים. מה שכן, אתם בהחלט מוזמנים לשתף אותנו כאן למי אתם הולכים להצביע, ולמה.

בול בזמן לבחירות ניגשה יעל פרלוב ליצירות התיעודיות המונומנטליות שביים אביה, דוד פרלוב – "יומן" ו"יומן מעודכן" – וערכה מתוכן את הרגעים בהם תיעד את מערכות הבחירות. פרלוב מתעד את המציאות מבעד לחלונותיו. חלון אחד הוא זה של הדירה בה הוא גר, מעל לונדון מיניסטור בתל אביב, ומתחת לחלונו צועדים מפגינים, פעם מימין ופעם משמאל. הדופק הפוליטי של ישראל נוקש בעקביו מתחת לביתו. החלון השני הוא מסך הטלוויזיה דרכו מקבל פרלוב את הדיווח על המציאות, את המציאות המדווחת, המתווכת. ונדמה שיותר משפרלוב חשדן כלפי פוליטיקאים, הוא חשדן כלפי התקשורת. וכשפוליטיקאים מדברים באמצעות התקשורת, והקריינים מדווחים על דברי הפוליטיקאים המדברים, מוסיף פרלוב את הקול שלו, כהדהוד שלישי, שמנסה להפוך את הרטוריקה לשירה.

פרלוב הבת מוצאת ביומנים של פרלוב האב את התבוננות שלו במערכות הבחירות של 1977, של 1981 ושל 1996. המון אירוניה יש בתשע הדקות האלה: חלקה נמצאת שם מרגע התיעוד, חלקה נוצרה במרחק הזמן מאז – דבר לא השתנה, או שמא הכל השתנה.

הפיצו את הקליפ הזה הלאה, וצאו להצביע מחר. די לאדישות.

ובהזדמנות זו: תודה ליעל פרלוב וליריב מוזר על הווידיאו הזה. הפקה: יריב מוזר וקובי מזרחי. עריכה: יותם שש.
בפברואר יתקיים בסינמטק תל אביב אירוע ההוקרה השנתי לזכר פרלוב. בדצמבר הקרוב ימלאו עשור למותו. הוא חסר לנו.

מתוך "כל מה שיש לי" של קרן מרגלית. על ספינה בדרך לעולם הבא

אתמול קלטו אנשי "עין הדג" את אחת הכותרות הנאות והמפתיעות של היממה האחרונה מתוך הבלוג של "ניו יורק מגזין": רון האוורד יביים את הגרסה האמריקאית ל"כל מה שיש לי", דרמת טלוויזיה שכתבה וביימה קרן מרגלית (בתו של דן, אחות של שירה) ב-2002. חברת ההפקות של ג'יי.ג'יי אברמס תפיק. מאז, האייטם הזה הגיע לכמה וכמה אתרים כשהוא מלווה בשתי שאלות עיקריות – מה זה הסרט הזה? ואיך הוא הגיע לג'יי.ג'יי אברמס. אז הנה התשובות:

continue reading…

"אהבה" של מיכאל האנקה. עמנואל ריבה מסגירה את הסאבטקט

מיכאל האנקה כבר זכה פעמיים בדקל הזהב בקאן. השנה הוא גם יזכה, ככל הנראה, באוסקר. אבל לי יש בעיות איתו. הוא במאי גדול, אבל את רוב הסרטים שהוא עושה אני פשוט לא מסוגל לסבול. זה לא אתה, מיכאל, זה אני. כלומר, זה אתה. ובפנים תוכלו לראות את עמנואל ריבה מלפני 63 שנים.

continue reading…

"כביש". במאי: נדב לפיד

פסטיבל הסרטים של סם שפיגל ממשיך גם השבוע (תכף נצא להפסקה להתארגנות) עם סרט קצר שביים נדב לפיד בשנה ב' ללימודיו ב-2005, "כביש". הסרט התחרה בפסטיבל ברלין. שנה אחר כך הוא כבר הגיע לפסטיבל קאן עם סרט הגמר שלו, "החברה של אמיל". וב-2011 הוא זכה בפרס השני בפסטיבל לוקרנו עם סרטו הארוך הראשון, "השוטר", אחד הסרטים הישראליים הכי מצוינים שנעשו כאן באחרונה. בימים אלה לפיד עובד על סרטו השני, "הגננת". באתר ioncinema בחרו בו כאחד הסרטים שהם הכי מצפים להם ב-2013 (הם מקדימים את זמנם, אני מניח שהסרט יהיה מוכן רק ב-2014). ארי פולמן, אגב, continue reading…

(גיבורי על, חלק ב'). הווידיאו הזה היה אמור להעלות שלשום בצמוד לווידיאו שהעליתי על "באטמן"/"האביר האפל" כחלק מספיישל גיבורי על שתכננתי אבל אז נדחפו כל מיני דברים באמצע אז הנה הוא עכשיו. הדי.וי.די של "ספיידרמן המופלא" חושף סצינות שצולמו אבל לא נכנסו לסרט הסופי, שקצת מעשירות (ואף משנות) את סיפור הרקע של פיטר פרקר ואביו:

ל"Red" היה נתון פתיחה מצוין: אפס ציפיות. מה שהפך אותו לאחד מסרטי הפעולה המהנים והמשעשעים שראינו לפני שנתיים – מקבץ של שחקנים ותיקים שהפכו לשחקני פעולה. רובם (למשל הלן מירן) האופן מנוגד לדמות הציבורית הבלתי אקשנית שלהם. ההצלחה הולידה, כצפוי, סרט המשך, שעכשיו מגיע עם תיק של צרות: המון ציפיות, ותחושה שזה הופך לעוד "בלתי נשכחים" – אנסמבל אקשן מופרך. מה שהופך את "Red 2" למסקרן בכל זאת היא העובדה שאת הסרט מבייים דין פריסוט, במאי מקסים שבין השאר אחרי ל"גלאקסי קווסט", אחת הקומדיות הטובות של סוף המילניום (פרודיה על סרטי "מסע בין כוכבים", למי שהחמיץ). בעשור האחרון הוא עשה בעיקר טלוויזיה. ברור ש"Red 2" זה עבודות שירות שלו, אבל הטריילר שיצא היום – ונראה יותר מהנה מ"מת לחיות 5", סדרת אקשן אחרת בה מעורב ברוס וויליס – מעיד שיש שם לפחות כמה בדיחות לא רעות:

continue reading…

אתמול סיפרנו לכם על מיזם הסרטים הקצרים על פי סיפורים קצרים של דב אלפון ואתגר קרת. הבכורה של הסרט הראשון מתוך הפרויקט הזה, "מה יש לנו בכיסים", התקיימה היום בפסטיבל סאנדאנס. וכעת, בזכות שיתוף פעולה בין תוכנית הסרטים הקצרים של סאנדאנס ובין יו-טיוב ניתן לצפות בסרט המקסים הזה במלואו (בסך הכל ארבע דקות). עזאזל ג'ייקובס, במאי אנדרגראונד וחלק מתנועת המאמבלקור באמריקה, מקריא את הסיפור ומגלם את הבחור שמתאהב בבחורה בעודו מחכה לאוטובוס עם כיסים תפוחים מרוב שטויות.

עוד פרטים על המיזם של אלפון וקרת.

והנה הסרט:

continue reading…