השם הכי מעניין בידיעה (הדי מדהימה) על הרימייק האמריקאי ל"מר באום" שרשמית יוצא לדרך אינו שייך לשחקנים (זוכי האוסקר רובין וויליאמס, מליסה ליאו, ג'יימס ארל ג'ונס; וגם פיטר דינקלג' ומילה קוניס – האחרונה בתפקיד שירה גפן?), אלא לבמאי: פיל אולדן רובינסון הולך לביים את הסרט, שנקרא באנגלית "האיש הכי כועס באמריקה". רובינסון חתום על אחד הסרטים האמריקאים האהובים עליי, "שדה החלומות", והוא היה מצוין גם בבימוי "סניקרס" ו"כל הפחדים כולם".

בשנים האחרונות רובינסון קצת הוריד הילוך בבימוי. הוא עובד על התסריט ל"סינטרה", הביוגרפיה הקולנועית שמרטין סקורסזי מתכנן לביים, והוא הפך לפעיל בהנהלות ארגונים קולנועיים: הוא היה ממובילי שביתת התסריטאים לפני כמה שנים ועמד בראש גילדת התסריטאים, והוא אחד משני המועמדים המובילים להיבחר כנשיא האקדמיה האמריקאית לקולנוע בחודשים הקרובים.

=================

במסגרת פסטיבל סרטי הסטודנטים מארגן אריאל שוייצר מחווה לכתב העת "מחברות הקולנוע", בו הוא כותב כיום. ז'אן פיליפ טאסה, סגן העורך הנוכחי של כתב העת בו כתבו בשנות החמישים טריפו, גודאר, שברול, ריווט ואחרים שהגו את הגל החדש הצרפתי ראשית כתיאוריה וכמניפסט ורק אחר כך כסרטים, יגיע ארצה וישתתף בפאנל עם שויצר והבמאי רפאל נדג'ארי. עותקי 35 מ"מ יוטסו לישראל של סרטים צרפתיים המוגדרים כפוסט "גל חדש" (מוריס פיאלה, מרגריט דיראס, פיליפ גארל). האירוע המרכזי במחווה יתקיים ב-7.6: הקרנה של עותק חדש לסרטו של ז'אן אוסטאש, "האמא והזונה", על כך שלוש שעותיו ו-20 דקותיו. כל זה יתקיים בסינמטק תל אביב, וחלק מהסרטים יוקרנו גם בסינמטק הרצליה. סינפיליה אמיתית.

=================

פאולו סורנטינו יגיע לפסטיבל סרטי הסטודנטים זמן קצר אחרי עליית סרטו "זה בוודאי המקום" בארץ, אבל הוא כבר תכף מתחיל לצלם את סרטו הבא: באוגוסט הוא יצלם ברומא את סרטו הבא, "The Great Beauty", בו הוא ישוב לשתף פעולה עם שחקנו הכמעט-קבוע טוני סרווילו. עלילת הסרט נשמרת בסוד. אם אתם מגיעים לכתת אמן שלו במהלך הפסטיבל נסו לברר איתו על מה הסרט ועדכנו אותנו.

==================

נמצא הסרט שמפלג את כל באי פסטיבל קאן: "הולי מוטורס" של לאוס קאראקס. תשואות מחד, קריאות בוז מאידך גיסא. הביקורות מפוצלות באופן קוטבי לחלוטין ונעות בין "הכי מדהים" ל"הכי נורא", ולכן זהו מיד הסרט הראשון מהפסטיבל שאני באמת רוצה לראות. קראקס ביים את הסרטים הנפלאים "הנאהבים מפריז" ו"זה אצלה בדם", ובאופן כללי נדמה שהוא לא לחלוטין שפוי. בעשר השנים האחרונות, אני מזכיר, סרטים שזכו לביקורות איומות מקאן התגלו אחר כך כהברקות (בעיני, לפחות): "ג'רי" של גאס ואן סאנט ו"בראון באני" של וינסנט גאלו. אבנר שביט שנא את הסרט, שזה מצער כי אני מאמין לשביט בדרך כלל. אבל עדיין, הסקרנות כבירה. והנה מגיח לו טריילר ראשון, שנראה לי כמו ניסיון לעשות טריילר ל"כלב אנדלוסי". ואכן: נראה תמוה. רוצה רוצה רוצה.

באז לוהרמן עושה פ. סקוט פיצג'רלד. נראה מעין "מולן רוז'" בניו יורק: מסיבות ותשוקות בתקופה של הוללות, עם ליאונרדו דיקפריו ובתלת מימד. "מולן רוז'" היה סרט אהוב עליי מאוד. אבל אז הגיע "אוסטרליה" וצינן את השם באז לוהרמן. הרעיון לשים טריילר לסרט המתרחש ב-1922 וללוות אותו בפסקול שמתחיל עם ג'יי זי ונגמר עם ג'ק ווייט מוצא חן בעיניי. האנכרוניזם המוזיקלי הזה גרם לי לאהוב את "מולן רוז'". הסרט יוצא בסוף דצמבר באמריקה, אני מניח שבינואר-פברואר הוא יגיע לישראל:

אני צופה בסרטים הישראליים שיתחרו התחרות הבינלאומית בפסטיבל סרטי הסטודנטים (שייפתח ב-2.6), הזדמנות להשלים את יבול סרטי הגמר הבולטים שנעשו כאן בשנתיים האחרונות, ואני סובל! ולפתע. פרח של סרט. תענוג. הפתעה והברקה. סרט האנימציה "אישיהארה" שכתב, ביים, הנפיש והלחין יואב בריל מבצלאל, המשתמש בעולם הוויזואלי של מבחני עיוורון צבעים כדי לספר סיפור אישי על חייו כעיוור צבעים. התמוגגתי. והוא גם זמין לצפייה און-ליין:

מה זה אישיהארה?

"המשגיחים" הוקרן בשבת בקאן, ובעוד שלושה שבועות הוא יפתח את פסטיבל קולנוע דרום, ולפני זה הוא גם יגיע להקרנות האקדמיה. ובינתיים, הנה סרט קצר בן שבע דקות שיעיש ביים וערך ב-2009 (במסגרת פרויקט סרטים קצרים על תל אביב בהפקת בית ספר מנשר ועיריית תל אביב, במלאת מאה שנה לעיר) עם השחקן והצלם שאחר כך יעבדו איתו בפיצ'ר שלו, שמראה איפה הוא אוחז מבחינה קולנועית:

סרט חדש של פול תומס אנדרסון באוקטובר. יאמי. הראשון מאז "זה יגמר בדם" שהיה סרט השנה שלי ב-2008. ככה נראה הטיזר שלא אומר לי כלום על מה הסרט, אבל מראה שחואקין פיניקס עושה אחלה דניאל דיי לואיס.

ים של דיווחים. נתחיל מהקופות בארץ ונעבור לקאן.

בפעם הראשונה מאז "הערת שוליים" לפני כשנה, יש סרט ישראלי שמצליח קצת לעבוד בקופות. "הסיפור של יוסי" מכר בסוף השבוע 6,304 כרטיסים ב-12 עותקים. לא מספר עצום, אבל מספר לא רע בכלל (אני עוד זוכר שב-2004 "ללכת על המים" פתח עם 10,000 כרטיסים בלמעלה מכפול עותקים). רוב הסרטים הישראלים שיצאו בשנה האחרונה לא הגיעו ל-6,000 כרטיסים בכל תקופת הקרנתם.

אם "הסיפור של יוסי" ימשיך בקצב כזה, הוא יגיע ל-25-30 אלף כרטיסים עד שיגיע "העולם מצחיק" בעוד חודש וידחוק אותו החוצה. יהיה מעניין לראות איך יהיה הפה-לאוזן בסרט הזה, ובעיקר איך הוא יעבוד בשבוע הגאווה בתחילת יוני. אם הקהילה הלהט"בית תתגייס לטובת הסרט (כמו שהקהילה החרדית התגייסה למען "אושפיזין" ב-2004) הוא יוכל להגיע הרבה יותר גבוה מזה.

אבל חוץ מ"הסיפור של יוסי", זה היה – כרגיל – הסוף שבוע של "הנוקמים" ו"מחוברים לחיים", שלא היו מאוד רחוקים זה מזה. "מחוברים לחיים" הגיע בסוף השבוע ל-250,000 צופים. "הנוקמים", שמכר כ-30,000 עותקים בסוף השבוע השני שלו, חצה את קו ה-100,000.

באתר של סינמה סיטי, רשימת מובילי המכירה נראית כך: "הנוקמים" בתלת מימד, "מחוברים לחיים" ו"הנוקמים" בדו מימד. באופן משונה דווקא ביס פלאנט, של מפיצי "הנוקמים", הסרט הזה לא נמצא בכלל בטבלת שוברי הקופות, מה שגורם לי לתהות האם הנתון שם מדויק או שבאמת הצ'יק-פליקס קרעו לגיבורי העל את הצורה: "מחוברים לחיים" שם במקום הראשון ו"למה לצפות כשאת מצפה" במקום השני. הנה, כך נראו אולמות הקולנוע ברשת אמש.

"מחוברים לחיים":

"הנוקמים" בתלת מימד:

================

הקרנת הבכורה העולמית של "המשגיחים" התקיימה אמש בקאן, וטוד מקארתי ב"הוליווד ריפורטר" חיבב את הסרט, ונראה שהוא גם הבין אותו יפה, כולל את התפנית המרגשת והרוחנית בסופו, ואף קלט דבר שאני לא שמתי לב אליו: שבשעה שמני יעיש חולם על ר' נחמן, הוא מביים את סרטו דווקא בהשפעת ואן דאם. אבחנה יפה.

גם אבנר שביט חיבב את הסרט.

יש עוד ישראלים בקאן. זלמן קינג, איש האירוטיקה ("סחלב פראי"), אמנם הלך לעולמו בפברואר בגיל 70, אבל הוא השאיר אחריו סרט אירוטי אחד אחרון, והמפיק שלו – הישראלי אצ'י סטרו (לשעבר הגיטריסט של שלמה ארצי, כיום מפיק אמריקאי שעובד גם בסין) – מביא אותו לקאן תחת השם "עונג וכאב", אותו הוא כבר מתכנן לפצל לסרטונים קצרים שיעלו באתר פורנו המיועד לנשים.

גם אבי לרנר ודני דימבורט, אנשי "מילניום", כבשו שלשום את קאן באירוע השקה נוצץ לסרטים הבאים שלהם, ובראשם סרט האקשן הבא של אנטואן פוקואה.

ועוד ישראלים בחזית קאן:

בשער המגזין היומי של ה"הוליווד ריפורטר" אתמול בקאן כיכבה הפרסומת לסרט האימה הנ"ל, "Excision". את הסרט צילם הישראלי איתי גרוס, בוגר ה-AFI.

במהלך סוף השבוע תיעד גל אוחובסקי בפייסבוק את מצב מכירות הכרטיסים לסרט של איתן פוקס, בן זוגו, "הסיפור של יוסי". על פי הדיווח שלו נראה שבגלילות, ראשון לציון ובדיזנגוף סנטר האולמות היו מלאים.

למשל:

או, למשל:

אז כמה כרטיסים מכר "הסיפור של יוסי" בסוף השבוע? אנסה לברר ולעדכן בדיווח הקופות השבועי שיעלה בהמשך היום.

ואני מניח שכל מי שיצא מהסרט מזמזם לעצמו את השיר היפה הזה של קרן-אן מלפני חמש שנים, שמתנגן על כותרות הסיום:

===============

אגב, מי שעוקב אחרי הטוויטר/פייסבוק שלי כבר קרא: אני מאוד אהבתי את "הסיפור של יוסי". הסרט היפה הזה ריגש אותי (הרבה יותר מ"יוסי וג'אגר", שאף פעם לא ממש התחברתי אליו, אולי בגלל הצבאיות שלו). המשחק של אוהד קנולר היה נפלא, ואני מציב אותו כעת כמועמד מוביל לפרסי אופיר בקטגוריית השחקן. ביקורת נרחבת יותר אני כותב כעת ל"פנאי פלוס". היא תעלה כאן בסוף השבוע הבא.

את הטריילר הזה – לסרט "רדופה" שאמור לצאת בארץ באוגוסט – ראיתי ב"עין הדג" ופלטתי "שיט" בעת הצפייה בו. יש לי איזה חלום עתיק לכתוב סרט אימה יהודי – היה לי פעם רעיון על משהו שקשור בשדים שמתרחש בירושלים – והנה סם ריימי ושות' הלכו ועשו את זה (דיוויד גויר, הבמאי-תסריטאי הכי יהודי בהוליווד, כבר ניסה ללכת לשם קודם). לפחות זה לא בירושלים. אלה סרטי אימה לדור לומדי הקבלה (או הקבאלה, בהגייה אמריקאית):

נקודות ישראליות בטריילר. את הסרט צילם דן לאוטסן, שנמצא עכשיו בארץ ומצלם את "זייתון" של ערן ריקליס. ואחד החסידים בטריילר הוא מנדי פטינקין, שגם נמצא עכשיו בארץ בצילומי "הומלנד".

==================

קבלו כמה סרטים תיעודיים קצרצרים לצפייה.

1.

קן ברנס הוא אחד מבכירי הדוקומנטריסטים באמריקה והוא עושה סרטי תעודה עצומים בגודלם הנמשכים שעות (ומוקרנים בסדרות טלוויזיה) שאיתם הוא מספר את סיפורה של אמריקה: "ג'אז" ו"בייסבול", למשל. עכשיו באו אליו שני קולנוענים שהחליטו לעשות עליו סרט תיעודי קצר, הנמשך חמש דקות, בו הוא מספר על מה שמעניין אותו כשהוא ניגש לספר סיפור תיעודי:

המגזין "האלטנטיק" ראיין את יוצרי הסרט.

2.

תחרות דוקו-צ'אלנג' התקיימה בשבוע שעבר במסגרת דוק-אביב – האתגר: ליצור סרט תיעודי בן חמש דקות בחמישה ימים. ובוויינט אפשר למצוא את הזוכים. והם ראויים לצפייה.

אני מפנה אתכם קודם כל דווקא לסרט שזכה במקום השני, "מנפרד" של גיל לבנון. גם כי הוא יותר טוב בעיניי, וגם כי הוא ממשיך סגנונית את הקן הארול מוריס-י מהסרט של קן ברנס לעיל. וזה הסרט שזכה במקום הראשון: "מטקה" של אבי בלקין. חביב מאוד גם הוא.

===============

עוד סרטים קצרצרים לצפייה? בבקשה. פסטיבל קולנוע דרום יזם תחרות של סרטי נינג'ה, כמחווה למחווה שהם עורכים לסרטיו של סם פירסטנברג. יש משפט אחד שחייב לחזור בכולם ("הכל בגלל פסטיבל קולנוע דרום") ומגבלת זמן (שתי דקות). זה הסרט שהכי חיבבתי מבין אלה שראיתי, קוראים לו "סייגוני" וביים אותו עמית טרפוצ'ניק. וכהרגלי, אני חייב ללנקק גם לסרטון של ליטל מייזל וחבריה בתחרות, כי היא תמיד משעשעת אותי. הנה דף התחרות. יש שם 24 סרטונים. הפנו אותי למשהו מוצלח, אם לדעתם פספסתי.

ואגב פסטיבל קולנוע דרום: התוכניה המלאה שלו התפרסמה. תהיה בו גם טרום בכורה ל"הבלדה לאביב הבוכה", סרטו החדש של בני תורתי, אחד הסרטים שיותר מסקרנים אותי השנה.

בית חבד (הקודם) בקטמנדו. צילום: יאיר רוה

הטקסט הזה נכתב בל"ג בעומר, לפני כשבוע. יש לזה משמעות בטקסט. זו הגרסה הארוכה לכתבה שלי ב"פנאי פלוס", מעין יומן מסע והפקה בתהליך הארוך, המורכב והמפרך שהיה בדרך ליצירת "קטמנדו". מסע שהתחיל כרעיון בראשה של שותפתי המוכשרת, שגייסה אותי, אני גייסתי את המפיק אילון רצ'קובסקי, והוא גייס מאות אנשים להוציא את הרעיון לפועל.

זהו פחות או יותר מה שיש לי להגיד על "קטמנדו" בשבוע הבכורה שלה. אני שומר לעצמי את הזכות להוסיף מדי פעם דברים לאורך 12 השבועות הבאים. מן הסתם לא אתאפק ואפנה אתכם לפרקים שאני אוהב במיוחד. בפייסבוק ובטוויטר שלי אוסיף כמה פרטי טריוויה בשבועות הרלוונטיים. אבל זהו בינתיים.

continue reading…

אגלה לכם סוד קטן. אבל קודם, אם החמצתם את השידור אמש, כך נראה הפתיח של "קטמנדו", הסדרה החדשה של רשת (ערוץ 2) שהייתי שותף ליצירתה.

לפני כמה חודשים הגיעה העת להתחיל לחשוב על נעימת פתיחה לסדרה. רעיונות נזרקו, עד שעלה השם "שירת העשבים" של נעמי שמר. הייתי ברחוב בירושלים כשהשם נאמר ונעצרתי במקומי. "זה רעיון אדיר", אמרתי לבמאי שלנו, אמיל בן שמעון, "אבל אתה יודע שנעמי שמר כתבה את השיר בהשראת מילים של רבי נחמן מברסלב. החב"דניקים יתפלצו מזה".

אבל בדיוק משום כך, זה היה רעיון אדיר בעיניי. אני, למשל, לא מבין איך אדם דתי יכול לבחור לו חסידות להשתייך אליה (בהנחה שהוא חוזר בתשובה וכלל הזרמים פתוחים לפניו). חסידות אחת?! אני מתענג מלימוד תורותיהם של אדמו"רי חב"ד בדיוק כפי שאני נהנה מלימוד תורותיו של רבי נחמן ותלמידו, רבי נתן. אני גם נהנה למצוא את השווה והשונה ביניהם, שהרי שניהם ממשיכים את רעיונותיהם של הבעל שם טוב והמגיד ממזריטש, ועדיין לכל אחד יש דגשים מעט אחרים. בחירה ב"שירת העשבים" כפתיח היתה, מבחינתי, אפשרות להגיד שזו סדרה כלל-חסידית, למרות שגיבוריה חב"דניקים (או כלל אמונית, כי גיאני, בגילומו של לירון לבו, הוא גם איש מאמין, רק שהוא מאמין בדברים אחרים מאמונותיהם של החב"דניקים שהגיעו לבית שממולו. וכך גם ימית, בגילומה של גל גדות). חדי העין ימצאו עוד כמה קריצות קטנות, לעיתים מקריות לחלוטין, לעבר ברסלב בפרקים הבאים (חפשו, למשל, את שמוליק החב"דניק שר את "אשא עיניי אל ההרים" על פי הלחן של יוסף קרדונר הברסלבי בפרק 5).

המלצתי לאמיל על הגרסה של שולי רנד לשיר, כפי שהוקלטה לדיסק "בשמחה תמיד", שהפיק מו"ח (מורי וחברי) הרב עופר גיסין (זה יוסי פיין בבס). אבל לבסוף המשימה הוטלה על מלחין הסדרה, אופיר לייבוביץ' (נקמת הטרקטור) לעשות לה גרסה רקידה.

רוצים להפוך אותה לרינגטון? יאללה, תורידו (קליק ימני על הלינק להורדה. קליק שמאלי יפעיל את הנגן).

והנה הפרק הראשון של "קטמנדו" לצפייה ישירה.

מה חשבתם?