בתור מי שמגלה לרוב יחס צונן למפעלי השגרירויות והקונסוליות בסינמטקים, אני חייב להודות שככל שזה מגיע לקולנוע בריטי וצרפתי השנה, השגרירויות בארץ שיחקו אותה. רק הסתיים לו הפסטיבל הבריטי, שהציג כמה מהסרטים הכי מדוברים בשנה שהיתה די מוצלחת ונפלאה לקולנוע הבריטי, והנה מגיעה הבשורה שבעוד חודש, ב-17 במרץ, יגיע הפסטיבל הצרפתי, ואיתו כמה מהסרטים הכי מדוברים מצרפת, בשנה שהיתה די אמוצלחת ומדהימה גם לקולנוע הצרפתי. הבשורה הזאת מגיעה בול בזמן, ארבעה ימים לפני שיחולקו פרסי הסזאר, שכמה מהסרטים שיוקרנו בפסטיבל הצרפתי מועמדים בו, ושבוע לפני שצרפת עומדת לכבוש את האוסקרים.

 

אז מה קרה השנה בצרפת. ובכן, סרט צרפתי הולך לזכות באוסקר. זה די ביג דיל. ולא רק הסרט, גם הבמאי/תסריטאי, והשחקן, והמלחין, ואולי אפילו העורך והצלם ומעצב התלבושות. כולם צרפתים. וזאת בשנה שבה מכירות הכרטיסים בצרפת עלו, בשעה שבשאר העולם כמות הכרטיסים הנמכרת דווקא נמצאת בירידה. כל זאת, לא מעט בזכות סרט אחד בשם "מחוברים לחיים" (כך ייקרא בארץ "Intouchables") ה-להיט הצרפתי הגדול של השנה שמכר תשעה מיליון כרטיסים (והוא הסרט הצרפתי השלישי הכי קופתי בכל הזמנים). במאיי הסרט, אוליביה נקאש ואריק טולדנו, צמד יוצרים שמרבים להגיע לישראל, יבואו לפסטיבל עם סרטם (שיופץ מסחרית מיד אחר כך).

 

שני הסרטים הצרפתיים הבולטים האחרים של השנה יוצגו גם הם: "פוליס" של מייוואן, שזכה בפרס חבר השופטים בפסטיבל קאן; ו"המלחמה הוכרזה", שהיה נציג צרפת לאוסקרים (ומספרים לי שזה סרט נהדר), של ולרי דוניזלי.

 

אני מגלה מההודעה לעיתונות שלפיליפ ליורה, במאי צרפתי סימפטי מאוד ("אל תדאגו, אני בסדר", "Welcome") יש סרט חדש בשם "כל הרצונות שלנו", שכנראה נבלע בין כל הסרטים בעלי הפרופיל הגבוה יותר שהופקו השנה בצרפת. הוא יוקרן בפסטיבל.

 

אני מזהה טרנד צרפתי: שחקנים (ובייחוד שחקניות) שפונים לבימוי. מייוואן ודוניזלי הן שתיים כאלה, וכך גם מלאני לורן (שגילמה את שושנה ב"ממזרים חסרי כבוד" והתגלתה, לפחות מבחינתי, ב"אל תדאגו, אני בסדר" של פיליפ ליורה), שביימה השנה סרט בכורה בשם "המאומצים", שיוצג אף הוא בסינמטקים בפסטיבל הצרפתי. וגם סרטו החדש של השחקן שהפך במאי מתייה קסוביץ, "הסדר והמורל", יוצג.

 

שרלוט רמפלינג תהיה אורחת הפסטיבל, וסרט הנעילה יהיה "העדינות" על פי ספרו של דוד פונקינוס, בעיבוד שבוים על ידי אחיו.

 

כל זה מתחיל ב-17 במרץ בכל הסינמטקים בארץ.

מחר יחגגו באמריקה את יום הולדתו של מרטין לותר קינג ג'ורג' וושינגטון, מה שאומר שהבנקים וסניפי הדואר יהיו סגורים. מה שאומר שאם אתם חברי אקדמיה ואתם לא גרים ממש בתוך הוליווד עצמה, אתם חייבים לשגר את הטפסים הממולאים שלכם היום כדי שיגיעו מחרתיים למשרדי האקדמיה בזמן לדדליין. מי שגר קרוב להוליווד יכול להגיע באופן אישי גם ביום שלישי ולמסור את טפסיו (אני מניח שיהיו כמה וכמה אסיסטנטים שיסונג'רו למשרדי האקדמיה עם המעטפות המרוכזות של עובדי המשרד, או אולפן או הסוכנות בו הם עובדים).

 

וזה, למעשה, גם סוף השבוע האחרון של פרסי הגילדות השונות. אמש חולקו הפרסים של עורכים ואנשי הסאונד, והלילה יחולקו פרסי איגוד התסריטאים (הפרס הזה לא מאוד רלוונטי לתחזיות האוסקר בגלל ענייני תקנון שונים ומשונים שמונעים מחלק ניכר מהמועמדים בכלל להתחרות שם).

 

אז מי זכה הלילה?

 

בפרס גילדת העורכים (פרסי האדי) זכה "הארטיסט" בקטגוריית הקומדיה ו"היורשים" זכה בקטגוריית הדרמה, ממש כמו בגלובוס הזהב. "רנגו" זכה בקטגוריית האנימציה. זה אומר שהימור מושכל לאוסקרים צריך ללכת על "הארטיסט" או ל"היורשים", אלא שאני דווקא חושב שהקרב בקטגוריה הזאת יהיה בין "הוגו" ו"נערה עם קעקוע דרקון". אני מתכנן לפרסם את הימורי האוסקר הסופיים שלי ביום שלישי כנראה ועד אז אשתדל להינעל על הימור משלי.

 

אנשי גילדת הסאונד העניקו את כל פרסיהם ל"הוגו", שהוא גם ההימור שלי לזכייה בשתי הקטגוריות האלה באוסקר.

 

==================

 

ג'יי הוברמן בטקסט העיתונאי הראשון שלו אחרי שפוטר מה"ווילג' וויס" כותב ללוס אנג'לס טיימס על ההיסטוריה של סרטי השואה באוסקר, אפרופו המועמדות של "באפלה", סרטה של אניישקה הולנד, בקטגוריית הסרט הזר. 20 סרטים – אמריקאים, זרים ודוקומנטריים – העוסקים בשואה או בנאצים זכו בפרסי אוסקר. על פניו משתמע מדבריו של הוברמן שעצם המועמדות של סרט שואה בקטגוריה הזאת מבטיחה את זכייתו. אבל הוא מפנה את תשומת הלב שבשעה שסרטי שואה מצליחים היטב באוסקרים, סרטי השואה של הגב' הולנד דווקא לא. את סרט השואה הקודם שלה, "אירופה אירופה" העדיפה ממשלת גרמניה בכלל לא להגיש לאוסקרים. וסרט שואה אחר שלה, "קציר מר", היה מועמד לאוסקר ב-1986 והפסיד. היא הפסידה שם ל"הסיפור האמיתי" הארגנטינאי.

 

מה שהזכיר לי את "הסיפור האמיתי" ואת העובדה שהסרט הארגנטינאי מזכיר במשהו את "פרידה" האירני. אמנם "פרידה" אינו סרט כה פוליטי כמו "הסיפור האמיתי", אבל כמו "פרידה" גם "הסיפור האמיתי" היה מועמד גם לסרט הזר וגם לתסריט המקורי. וצריך לזכור שב-1986, ארגנטינה היתה דמוקרטיה רק מזה שלוש שנים, כך שבשני המקרים יש עניין מסוים בהתבוננות של האמריקאים על סיפור אנושי – אמא ובת – ומה שקורה בתוך מדינה הנשלטת על ידי דיקטטור. כך שמה שמתחיל ככתבה של הוברמן על סרטי שואה באוסקר נגמר, למעשה מבחינתי כעוד הוכחה לכך ש"פרידה" הולך לזכות. מכיוון שאני הולך להמר בקטגוריה הזאת על "הערת שוליים" ("אם אתה מהמר על 'הערת שוליים' אתה חולם", כותב הוברמן ומתאר אותי היטב) אני כבר מבין שטופס ההימורים שלי יתחיל עם טעות אחת לפחות.

 

=================

 

ובינתיים בוואלה, אבנר שביט מפרסם את הימורי האוסקר שלו. תכל'ס, חוץ משלוש קטגוריות הן זהות להימור שלי שירד לדפוס ביום חמישי. זה הכיוון אליו נושבת הרוח.

מי שכח את "לא תשכח"? בטבלת שוברי הקופות של "בוקס אופיס מוג'ו" של השבוע שעבר מצוין ש"היורשים" היה הסרט הנצפה ביותר בישראל, בפעם הרביעית. הוא מכר, על פי הטבלה, כ-11,000 כרטיסים בסוף השבוע שעבר. אבל מה שחסר בטבלה זה את "לא תשכח", שכפי שדיווחנו כאן בשבוע שעבר היה מאוד צמוד אל "היורשים" בסוף השבוע הראשון שלו, גם הוא עם כ-10,000 כרטיסים. אלא שמפיציו לא דיווחו עליו, וכך "היורשים" ברשומות הפומביות שמר על מקומו הראשון.

 

לכן טבלאות מכירת הכרטיסים של הרשתות בארץ הפכו למדד אמין יותר לבדיקת הצלחת סרטים בקרב הקהל המקומי אף יותר מהטבלה הלכאורה-רשמית יותר של "בוקס אופיס מוג'ו".

 

אז מה קרה בסוף השבוע הזה בבתי הקולנוע בארץ? לא הרבה, עדיין איטי. בסינמה סיטי, שם נמכרים רוב כרטיסי הקולנוע של ישראל, הסרטים הכי נצפים היו 1. "איש על הקצה", סרט בהפצת יונייטד קינג (ראו הסבר למה בשבוע שעבר). 2. "לא תשכח". 3. "טעון הגנה" (הסרט עם דנזל וושינגטון). 4. "היורשים". 5. "אשת הברזל".

 

בגלובוס מקס צפו בסוף השבוע ב- 1. "טעון הגנה", סרט בהפצת ג.ג. 2. "לא תשכח". 3. "המבריח". 4. "היורשים". 5. "השטן שבפנים".

 

על פי אפליקציית יס פלאנט הסרטים הכי נצפים שם בסוף השבוע היו: 1. "לא תשכח" (סרט בפצת פורום פילם). 2. "היורשים". 3. "בגידה כפולה" (החדש של סטיבן סודרברג). 4. "הכל בשביל הכסף". 5. "אשת הברזל".

 

זו עדות לשבוע חלש, מבחינתי, בו אין סרט אחד שסוחף את הכלל, ולכן כל רשת מצליחה לדחוף קדימה את הסרטים שבעלי הבית שלהם מפיצים בעצמם. שלושת הסרטים הכי נצפים ברשצתות הם סרטים שהרשת עצמה מפיצה.

 

את "איש על הקצה" ראו כבר 74,328 איש ואת "אשת הברזל" (על הקצה) ראו כבר 52,533 איש, כך על פי יונייטד קינג. "היורשים" חצה את המאה אלף צופים. את "השטן שבפנים" ראו בסוף השבוע הראשון שלו כ-5,000 איש. ואת "מלחמת הכוכבים, אימת הפנטום" בתלת מימד ראו בערך חצי מזה (ב-21 אולמות!). אאוץ'.

 

=================

 

אינדי-ווייר שואלים את המועמדים לאוסקר חמש שאלות. הנה תורו של יוסף סידר, בו הוא משבח את סרטי השנה החולפת שראה: "מאניבול", "הארטיסט", "פרידה" ו"שלטון החוק" של רענן אלכסנדרוביץ'.

 

ואני מזכיר לכם שמחרתיים, יום ג', ישכים סידר קום בלוס אנג'לס כדי להיות אתכם כאן בבלוג ב-17:30 שעון ישראל ולענות לשאלותיכם. ממחר יהיה אפשר להשאיר כאן שאלות בשבילו.

 

לא, זו לא כותרת מ-1979. השילוב בין סרטי סמי-תיעודי על אסירים שמעלים הצגה של שייקספיר ובין מייק לי שיושב בראש חבר השופטים הביא לאחים טאביאני את פרס דה הזהב הערב בברלין, במה שנראה כמו סרט הקאמבק שלהם (בו הם, ככל הנראה, הופכים לאחים דארדן).

 

בנדק פליגאוף, במאי הונגרי שמושפע באופן מוצהר מבלה טאר, זכה בפרס הגדול של חבר השופטים. "ברברה" של כריסטיאן פצולד, הסרט שזכה לביקורות הכי מתפעלות במהלך הפסטיבל, זכה בפרס הבימוי.

 

פסטיבל ברלין בדרך כלל לא מניב סרטים שזוכים אחר כך לחיים ארוכים בעולם – לפחות לא בעולם של האוסקרים והתקשורת וההפצה האמריקאים (שמכווננת יותר לפסטיבל קאן) – אלא ש"פרידה" האירני שזכה בשנה שעברה קצת שינה את המצב, לכן בשנים הקרובות כל סרט שיזכה בברלין יישאל לגביו האם הוא ה"פרידה" הבא. מה שכן: אני חובב גדול של האחים טאביאני (אם כי זה אחד התקצירים הכי פחות מגרים שקראתי) ושל בנדק פליגאוף (שסרטיו מגיעים לרוב לפסטיבל חיפה) והזכיות אלה בהחלט מסקרנים אותי.

 

לא מצאתי נוכחות ישראלית ברשימת הפרסים המלאה. הנה היא.

הלאה, עוד דברים שהצטברו לי אתמול.

 

1.

עוד כותרת מהשוק בברלין: "פייר פייר", הסרט החדש של ג'ים קארי בבימויו של לארי צ'רלס ("ברונו") נקנה על ידי יונייטד קינג (או "יונייטד קינגדום", כמו שהאייטם הזה ב"סקרין" קורא להם בטעות). הסרט שיצולם בקיץ בגרמניה מספר על ברנש שגונב את המונה ליזה מהלובר כדי שיהיה לו כסף כדי לעזוב את בית ההורים.

 

ועוד אחת: סרטי שובל קנו את "Iron Sky", סרט מד"ב פיני על בסיס נאצים על הירח. הקהל של "הדירה" ילקק את האצבעות.

 

2.

אני שומע ש"The Interrupters", הסרט התיעודי החדש של סטיב ג'יימס ("הופ דרימז"), על אלימות בשיקגו והאנשים שמנסים לעשות משהו בנידון, הוא משהו שחייבים לראות. שלשום הוא שודר ב-PBS באמריקה ואתמול הם העלו אותו לצפייה חופשית באתרם. תכף מתיישב לראות גם.

 

3.

במהלך פברואר אני מציג בסינמטק חולון ארבעה סרטים של טרנס מאליק. "שבילי זעם" ו"העולם החדש" כבר הוקרנו. אם אתם רוצים לראות את "הקו האדום" ואת "עץ החיים", סרטים שיהפכו קצת יותר ארוכים עם כ-15 דקות ההקדמה שלי לפניהם, בואו בשני ימי שלישי הבאים ב-20:30. המדהים הוא שגם סרט שפחות התחברתי אליו כמו "העולם החדש" מקבל משמעות אחרת אחרי שראיתי את "עץ החיים". פתאום הם נראים כמו שני חלקים של אותו סרט. למעשה, כל חמשת סרטיו של מאליק נראים כעת כסרט אחד ארוך.

 

אבל תוך כדי ההכנות שלי לסדרה הזאת גיליתי משהו מעניין. כבר ציינתי בעבר שהשם "ימים ברקיע" (שם יפה לכשעצמו) הוא בעצם תרגום משובש למילים מתוך ספר תהלים. "Days of Heaven" הוא האופן שבו מי שתירגם לאנגלית את תהלים תרגם את המילים "כימי שמים". כלומר, "ימים ברקיע" הוא תרגום שווא.

 

אבל כעת סוף סוף ישבתי לקרוא את הפרק ממנו לקוחות המילים האלה. והנה הפסוקים מהם הוא לקוח:

 

 

(כח) אַף אָנִי בְּכוֹר אֶתְּנֵהוּ, עֶלְיוֹן לְמַלְכֵי אָרֶץ:

(כט) לְעוֹלָם אֶשְׁמָר לוֹ חַסְדִּי, וּבְרִיתִי נֶאֱמֶנֶת לוֹ:

(ל) וְשַׂמְתִּי לָעַד זַרְעוֹ, וְכִסְאוֹ כִּימֵי שָׁמָיִם:

(לא) אִם יַעַזְבוּ בָנָיו תּוֹרָתִי, וּבְמִשְׁפָּטַי לֹא יֵלֵכוּן:

(לב) אִם חֻקֹּתַי יְחַלֵּלוּ, וּמִצְוֹתַי לֹא יִשְׁמֹרוּ:

(לג) וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם, וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם:

 

 

עכשיו, אם נחשוב טוב-טוב על עלילות "ימים ברקיע", "הקו האדום", "העולם החדש" ו"עץ החיים" נגלה שהפסוקים הנ"ל הם כמו תקציר של כולם.

מכירים את זה שאתם מתרוצצים יום שלם מפה לשם בסידורים כאלה ואחרים, אוספים על המחשב התחלות של פוסטים אבל אף פעם לא מצליחים להתיישב לכתוב? אז כזה אתמול. הנה מה שהצטבר לי:

 

1.

סמנו ביומניכם את יום שלישי הקרוב, 21.2, בשעה 17:30: כאן בבלוג יתארח יוסף סידר עד השעה 19:00, ויענה לכם על שאלותיכם, רגע לפני האוסקרים. סידר כבר נמצא בלוס אנג'לס במסע התקשורת לקידום הסרט לפני יציאתו שם בתחילת מרץ, וגם מן הסתם כדי לדרבן את מצביעי האקדמיה לצפות בו ובשאר הסרטים הזרים כדי להשתתף בהצבעה על קטגוריית הסרט הזר, ובתוך כל זה הוא יעשה הפסקה בלעדית ל"סינמסקופ" לענות לשאלותיכם. אורי קליין, אגב, מוזמן להציג את שאלותיו, שנותרו ללא מענה מאז הראיון ההוא.

 

2.

עוד בענייני האוסקר: מתחיל לבעבע אצלי רעיון לעשות השנה לא רק לייב בלוג כתוב בזמן הטקס, אלא גם לייב בלוג מצולם ומשודר. הטכנולוגיה כבר קיימת ואפשרית, אני רק מתלבט האם יהיו פה אנשים בלילה שימצאו בזה עניין. אני מודע היטב לכך שאנשים שהאוסקר מעניין אותם ומסקרן אותם אבל לא מספיק כדי להישאר בשבילו ער כל הלילה, נכנסים לבלוג בבוקר וקוראים את התמצית שאני כותב במשך הלילה -הזוכים, רגעי השיא, הבדיחות – ועל זה אני לא מתכוון לוותר. זה הפוסט הכי נקרא בכל שנה (אם כי, השנה הפוסט הכי נקרא היה הביקורת על "הערת שוליים", שזה גם סוג של חידוש). אני חושב האם להוסיף לזה גם שידור אודיו-ויזואלי. מחשבותיכם יתקבלו בברכה בשעה שאני עורך טסטים טכנולוגיים לראות האם זה מסתדר.

 

ואל תשכחו שיהיה גם אוסקר חי באמת, כולל אני, באותו ערב במכללה הישראלית לאנימציה בתל אביב (מול הסינמטק). לפרטים נוספים ואישור הגעה (הכניסה חינם) – כאן.

 

 

3.

והנה כותרת שמגיעה מברלין: "אורות אדומים", המותחן העל טבעי של רודריגו קורטז (עם רוברט דה נירו וסיגורני וויבר) נקנה בברלין להפצה בארץ על ידי פורום פילם. מרגש? ובכן: להזכירנו שהם גם קנו את סרטו הקודם והמדובר של קורטז, "קבור" (עם ריאן ריינולדס בארון), שמעולם לא הופץ.

הנה כותרת שמגיעה מברלין: איתי טיראן יככב בקו-פרודוקציה פולנית-ישראלית חדשה שתצטלם ביוני בשם "Demon" ("שד"). מרסין ורונה יביים את הסרט תחת הלייבל של חברת ההפקה החדשה שלו שאך הושקה, "מגנט מן" (על שם סרט הסטודנטים שלו). המפיק הישראלי הוא מרק רוזנבאום. הסרט מתואר כדרמה סוריאליסטית העוסקת בשואה ומספר על גנגסטר פולני שעל גופו משלטת רוחה של ילדה יהודיה (שאני מניח שנרצחה בשואה).

 

===================

 

סטיבן סודרברג כבר מתחיל לגייס מימון לסרטו הבא-הבא-הבא. הסרט נקרא "גלולה מרה" ותככב בו רוני מארה ("נערה עם קעקוע דרקון") ובפסטיבל ברלין הוא כבר נמכר במכירה מוקדמת להפצה בישראל על ידי קולנוע לב. סרטו של סודרברג, "בגידה כפולה", אמור לצאת בקרוב על ידי פורום פילם. ואז יש את "מג'יק מייק", שגם אותו לב מבטיחים להביא בהמשך השנה. ואז את הסרט שלו על ליברצ'ה, עליו הוא עובד כרגע עם מייקל דאגלס. ואז "גלולה מרה".

 

===============

 

אבנר שביט ראיין את חיים טופול ואת מנחם גולן שכבר היו בנעליהם של יוסף סידר ושלמה בראבא וסרטים שלהם היו מועמדים לאוסקר (טופול כשחקן/מפיק של "סלאח שבתי"; גולן כמפיק של "סלאח שבתי", "אני אוהב אותך רוזה", "הבית ברחוב שלוש" וכמפיק/במאי של "מבצע יונתן"). שניהם מנסים להסביר איך קרה שבשנים האחרונות כל מועמדות של סרט ישראלי לאוסקר היא כותרת ראשית בתקשורת בשעה שאי אז, בשנות הששים והשבעים, המועמדויות זכו להתעלמות תקשורתית. טופול מספק הסבר מרתק, בעיקר למי שפספס כאן את שנות הששים: אוסקר זה אמריקה, והתרבות הישראלית אז היתה מכווננת לצרפת ולא לאמריקה. אומר טופול: "'סאלח שבתי' היה מועמד לאוסקר ב-1965, דהיינו לפני מלחמת ששת הימים והקרע הגדול עם צרפת שהיא הובילה אליה. באותה תקופה, עדיין החשיבו כאן רק את מה שקורה באירופה, והתרבות המקומית נהגה להתייחס לזו האמריקאית כקפיטליסטית, דקדנטית ובעיקר זניחה אמנותית. האליטה פה לא החזיקה מהאמריקאים ובגלל זה גם לא ייחסה חשיבות לפרסים שהם מחלקים".

 

אז איפה הגיע השינוי? ב-1985, כש"מאחורי הסורגים" היה מועמד ועיתון "חדשות" הפך את זה לכותרת ראשית. מאיר שניצר הוא זה שמסביר את בכתבתו של שביט. מעניין לעקוב אחר הסתירה הקיומית של שניצר: מצד אחד, כמי שהיה מבקר הקולנוע של "חדשות" הוא מדבר על העיתון בגוף ראשון ("אנחנו"), והעיתון "חולל טלטלה קונספטואלית במערכות המזדקנות של 'מעריב', 'ידיעות' ו'הארץ'" (ואני מניח שגם ב"דבר" ו"על המשמר" שאז היו עדיין קיימים). אלא שכיום חושב שניצר שדווקא בעבר ידעו בתקשורת להתייחס לאוסקרים בפרופורציות הנכונות. כלומר, שהוא כבר לא מנוי על גישת "הטלטלה" של "חדשות", אלא קרוב יותר ל"מערכות המזדקנות" של "מעריב". עצוב. בעיקר כי אני חושב שהוא טועה. האוסקר זה ביג דיל. ומישהו שהוא כל כך חובב ספורט כמו שניצר ובוודאי מבין מה החשיבות של השתתפות של קבוצה ישראלית בטורניר כדורגל יוקרתי עולמי – ולמה יש הצדקה לסקר את זה בהתלהבות (וכן, בפטריוטיות) – אמור לראות גם את הנמשך לעולם הקולנוע ולליגת האלופות שלו.

 

סוף שבוע חלשלוש בקופות # ויולה דיוויס מצליפה בלשונה # קרוב להפליא ויפה להפליא גם # והיכונו, היכונו, יש לנו הפתעה בשבילכם

 

 

מה היו הסרטים הנצפים ביותר בישראל בסוף השבוע האחרון?

 

בסינמה סיטי: "אדם על הקצה", "לא תשכח", "אשת הברזל", "היורשים", "הכל בשביל הכסף". בגלובוס מקס: "לא תשכח", "היורשים", "המבריח", "השטן שבפנים", "אשת הברזל". ביס פלאנט: "היורשים", "הכל בשביל הכסף", "לא תשכח", "אשת הברזל", "כרוניקה בזמן אמת". ואם אני מצליח לשקלל אז נראה כאילו "לא תשכח" הוא הסרט הכי נצפה בישראל השבוע, אבל ש"היורשים" כנראה מאוד צמוד אליו במקום השני. "היורשים" היה במקום הראשון שלושה שבועות והוא כבר עבר את 90,000 הצופים.

 

אגב, מעניין לראות ברשימות הנ"ל איך עדיין יש פה ושם הבדלים בין רשתות הקולנוע על פי ההשתייכות שלהן למפיצים. הרי לא הגיוני שברמת גן וברמת השרון יש קהל שונה, נכון? אז איך זה שבסימה סיטי "אדם על הקצה" במקום הראשון אבל הוא לא נמצא בכלל בשתי הרשתות האחרות? פשוט כי בתור סרט של יונייטד קינג, חברה אחות של סינמה סיטי, הוא מקבל עדיפות בשיבוצים והוא מוקרן יותר פעמים ביום מכל סרט אחר באותו קולנוע. וכולם עושים את זה: "כרוניקה בזמן אמת" נמצא רק בדירוג של יס פלאנט, כי הוא מקבל טיפול מועדף שם בהיותו שייך לאותה חברת הםצה הקשורה לבית הקולנוע. ו"המבריח" ו"השטן שבפנים" נמצאים רק בדירוג של גלובוס מקס כי הם שייכים לג.ג. אז הדפוסים הישנים של המפיצים ובעלי בתי הקולנוע עדיין שם, אבל לפחות זה מקל עלינו לזהות מתי סרט באמת מצליח אצל הקהל, בלי קשר למי מפיץ אותו או איפה הוא מוקרן ואיך דוחפים אותו בשיבוצי ההקרנה.  וזה: "לא תשכח", "היורשים" ו"אשת הברזל".

 

=================

 

וואו, ויולה דיוויס הזאת חריפה למדי. בשיחה הזאת, בתוכנית של טאוויס סמיילי, היא עונה לו בנחישות על הטענות שהוא מציג על האופן שבו דמויות שחורות מוצגות בקולנוע האמריקאי. היא מעלה שם טיעונים מרשימים שבהחלט רלוונטיים גם לוויכוחים סביב ייצוג המתנהלים מדי פעם גם בארץ.

 

=============

 

אפרופו ויולה דיוויס: אמש ראיתי את "קרוב להפליא ורועש להחריד"', הסרט הכי יפה שסטיבן דולדרי ביים מימיו, והסרט הזה הוא כמו קופסת הפתעות שמכילה בתוכה את כל סרטי האוסקרים האחרים המתמודדים מולו השנה:

– ג'ון גודמן מופיע בתפקיד משנה, ממש כמו ב"הארטיסט".

– ויולה דיוויס מופיעה גם, ממש כמו ב"העזרה".

– יש דמות שלא מסכימה בשום פנים ואופן לדבר, ממש כמו "הארטיסט".

– הסרט מספר על ילד שאביו מת והוא מחפש רמזים לתעלומה הקשורה למפתח ומנעול שהיו שייכים לאביו, ממש כמו ב"הוגו".

– הילד הזה מצהיר על עצמו שהוא פרנקופיל (יש לו פוסטר של מגדל אייפל בחדר), בשנה בה האוסקר מגלה נטיות פרנקופיליות משונות: סרט אחד צרפתי ("הארטיסט"), ושלושה סרטים שמתרחשים בצרפת ("חצות בפריז", "הוגו" ו"סוס מלחמה"). כלומר, לחמישה מתוך תשעת הסרטים המועמדים יש קשר כלשהו לצרפת.

– ולילד הזה קוראים אוסקר.

 

================

 

שתי כותרות ישראליות מפסטיבל ברלין: "בגרות לוחמים" של סילבינה לנדסמן, סרט תיעודי המוקרן במסגרת הפורום, זוכה לביקורת אוהדת ב"אינדי-ווייר". ו"באטמן במחסום", של רפי בלולו בוגר סם שפיגל, זכה בפרס בטאלנט קמפוס הברלינאי. בלולו הוא אחד המגיבים הקבועים כאן בבלוג, אז ברכות מצוות "סינמסקופ".

 

=================

 

זוכרים שלפני שלוש שנים אירחתי כאן ארי פולמן ללייב בלוג בו הוא ענה לשאלותיכם רגע לפני נסיעתו לאוסקרים שם היה מועמד על "ואלס עם בשיר"? אז… היכונו היכונו. זה עדיין בשלבי תכנון ראשוניים אבל זה עומד לקרות בשבוע הבא: יוסף סידר, שכבר נמצא בלוס אנג'לס, יקפוץ הבלוגה לאירוח חי בו הוא יענה לשאלותיכם תוך כדי שהוא מודד את הטוקסידו שלו, בימים האחרונים שנותרו לו לפני האוסקרים. אז תכינו שאלות, ובהמשך השבוע אעדכן מתי בדיוק זה יקרה.

אם לא ראיתם את "העזרה", שתיים וחצי הדקות הפרודיות הבאות, שהופכות את עלילת הסרט למיוזיקל, יספרו לכם את כל הסיפור ובאופן משעשע וקצבי יותר מהמקור. ואם ראיתם את "העזרה", ובכן – זה טוב יותר מהסרט. לדעתי, כמובן.

 

 

 

(ויה ג'ף וולס).

הבאפט"א, פרסי האקדמיה הבריטיים, הוא טקס הפרסים המשמעותי האחרון בדרך אל האוסקר. בעשור האחרון, מאז שפרנסי האקדמיה הבריטית הזיזו את תאריך הטקס כדי שיקדים את האוסקרים, וא גם מהווה אינדיקטור מעניין לכמה מירוצים, בעיקר בקטגוריות המשחק. הסיבה לכך פשוטה: יש כמות גדולה למדי של חברי באפט"א שהם גם חברי אקדמיה, לכן אם יש פתאום סחף מסוים מהצד הבריטי יש לו סיכוי להשפיע על תוצאות האסקרים. וכך, הבאפט"א – למשל – ניבאו את הזכייה של מריון קוטיאר באוסקר על "החיים בוורוד".

 

והפעם? ובכן, ז'אן דוז'רדן. שוב צרפתי. בימים האחרונים החלו המומחים באמריקה להסיט את ההימור שלהם לזכייה באוסקר השחקן הראשי מג'ורג' קלוני על "היורשים" לדוז'רדן על "הארטיסט". אני חשבתי שהם נסחפים אחר מסע תקשורתי מתוזמר לעילא שהביא את דוז'רדן לכל תוכניות האירוח באמריקה בשבוע האחרון, בופעות שסחטו מהצופים והמבקרים תשואות. אבל שהוא יקח לקלוני אוסקר? ובכן, אחרי שהוא זכה הערב בבאפט"א הזכייה שלו באוסקר נראית עכשיו מוחשית יותר.

 

הנה רשימת הזוכים בבאפט"א הערב:

 

הסרט: "הארטיסט"

יזכה גם באוסקר.

 

הבמאי: מישל הזנוויציוס, "הארטיסט".

יזכה גם באוסקר.

 

תסריט מקורי: "הארטיסט".

המממ… יזכה גם באוסקר?

 

תסריט מעובד: "החפרפרת".

אוקיי, הקטגוריה הזאת באוסקר עדיין פתוחה.

 

 

הסרט הבריטי הטוב ביותר: "החפרפרת".

 

סרט הבכורה הבריטי: "טירנוזאור".

 

סרט תיעודי: "סנה".

זו השנה הראשונה שהבאפט"א מחלקים פרס לסרט תיעודי. "סנה", סרטו המצוין של אסיף קפדיה, בכלל לא מועמד לאוסקר, אז הקטגוריה הזאת נשארת פתוחה.

 

שחקן: ז'אן דוז'ארדן, "הארטיסט"

זהו זה, אחרי גילדת השחקנים והבאפט"א יהיה טפשי להמר על מישהו אחר. יזכה באוסקר.

 

שחקנית: מריל סטריפ, "אשת הברזל".

היה ברור שהיא תזכה באנגליה, בגלל הסנטימנט המקומי. לא מחליש את ההובלה של ויולה דיוויס לאוסקר.

 

שחקן משנה: כריסטופר פלאמר, "בגינרס"

יזכה באוסקר.

 

שחקנית משנה: אוקטביה ספנסר, "העזרה"

תזכה באוסקר.

 

פסקול: "הארטיסט", לודביק בורס.

אוף, כנראה שיזכה גם באוסקר.

 

צילום: "הארטיסט", גיום שיפמן.

די, יש גבול. שלא יזכה גם באוסקר.

 

 

עריכה: "סנה".

הופה, נתנו את הפרס לסרט תיעודי. אמיצים. ואכן, זו לדעתי הקטגוריה הכי פתוחה גם באוסקרים.

 

סרט זר: "העור שבו אני חי", פדרו אלמודובר.

הופה הופה: "פרידה" הפסיד.

 

עיצוב: "הוגו"

 

סאונד: "הוגו".

 

תלבושות: "הארטיסט".

 

איפור: "אשת הברזל".

יזכה באוסקר.

 

אפקטים: "הארי פוטר ואוצרות המוות, חלק ב'".

הנבחרת הביתית זוכה. באוסקר אני עדיין מעריך שהצוות הניו זילנדי של "כוכב הקופים: המרד" יזכה.

 

סרט אנימציה: "רנגו".

בדרך לאוסקר.