קריסת הקונספציות
מתישהו, בין פסטיבל ירושלים להפצה בבית הקולנוע, יד עלומה החליפה את הפוסטר של "המדריך למהפכה":
מהפוסטר הזה, בעיצוב "סטודיו יש!" עם הציור נפלא של דוד פולונסקי ("ואלס עם בשיר") –
הוא הפך לפוסטר הזה, שנתלה בקרנות הרחוב ובמודעות בעיתונים, והוא הרבה (הרבה) פחות אסתטי:
ניסיתי להשיג תשובות למה הוחלף הפוסטר ולא השגתי (אעדכן ברגש ש…). אופציה אפשרית אחת שתהיתי לגביה היא שאולי הלוגו של רשות השידור הוא סימן רשום והם לא אישרו ליוצרי הסרט להשתמש בו. אבל אם זה אכן היה קורה, אני מניח שזה חומר זהב לקומוניקט לעיתונות ("רשות השידור מתנכלת לסרט שנלחם בה"). אז יותר הגיוני שהפוסטר הוחלף כדי "לתת פנים" לסרט, ליצור הזדהות של הצופים הפוטנציאליים עם גיבורי הסרט. האם זה עבד? מסופקני.
==============
מה שקורה באולמות הקולנוע מבחינת סרטים ישראלים זה כמעט צונאמי. עכשיו בסינמה סיטי: "הדקדוק הפנימי", "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש", "המדריך למהפכה", וגם "זוהי סדום" ו"פעם הייתי" עדיין מסתובבים שם. ממחרתיים גם "התגנבות יחידים". שבועיים אחר כך, ב-18.11: "התפרצות X". שבועיים אחר כך: "כלבת". שמונה סרטים מוקרנים כמעט במקביל. יש קונספציה כזאת: סרטים ישראליים הולכים טוב בספטמבר-אוקטובר. יש גם קונספציה שפרסי אופיר מקפיצים את מי שזוכה בהם. כל הקונספציות קורסות עכשיו. הקהל לא בא. "הדקדוק" ו"הממונה" מגרדים את ה-50,000 צופים. הם לא יגיעו הרבה יותר גבוה מזה. אני חרד לגורלו של "התגנבות יחידים". נדמה לי שזה סרט שקהל צעיר – איזור צבא – אמור די להתחבר אליו, ואפילו להתמכר לפניני הלשון שלו. אבל איך בכלל מביאים אותם לקולנוע? ראיון ב"7 לילות"? פרסומות בטלוויזיה? שלטי חוצות? האם יש לפוסטר אחד כוח למשוך יותר מפוסטר אחר? יש כאן המון לקחים ללמוד, על טעם הקהל, על מה הקהל רוצה, על איך לגרום לקהל לדעת שסרט בכלל נמצא שם ומחכה לו, ואולי לטעמו. יש כאן גם משהו בסיסי יותר: הקהל מת על רגש. 200,000 צופים ומעלה הם מספרים ששמורים לרגש – צחוק, דמע. אני חשבתי ש"הדקדוק" מאוד מרגש, אבל יתכן והוא היה שכלתני מדי לקהל הרחב. אני חשבתי ש"הממונה" עשוי יפה, אבל הוא באמת לא היה נורא סוחף או רגשי. אני חושב ש"המדריך למהפכה" הוא כן סרט סוחף, מצחיק ומרגש, אבל נדמה לי שהקהל פשוט לא יודע שהסרט הזה קיים (לפיכך, אני רק מקווה שמי שכן רואה אותו ימליץ לחבריו ושהסרט ילך ויתחזק בשבועות הבאים). "התגנבות יחידים" הוא תעלומה. הוא מסוג הסרטים המרירים/מתוקים/קומי/טראגי – נגיד, כמו "שבעה" – שיכולים להפתיע בחיבור אל הקהל. אבל אני חייב להודות: אין לי מושג.
=====================
אחרי שכל הסרטים האלה יירדו מהמסכים, הגיע הזמן לעשות קצת סדר. קודם כל באקדמיה. מרק רוזנבאום אמר בראיונות לפני טקס פרסי אופיר האחרון שהוא פורש מראשות האקדמיה השנה. אם כך, הנהלת האקדמיה חייבת להתכנס דחוף ולבחור יו"ר חדש כי יש עבודה דחופה לשינוי תקנון. ואם הוא לא ישונה לפני סוף 2010 אז אי אפשר יהיה ליישם אותו לטקס הבא.
אני מציע את דורון צברי לתפקיד יו"ר האקדמיה!
מה צריך לשנות?
א. להסיר את המילה "עלילתי" משם הפרס הראשי. זה יהיה פרס לסרט הטוב ביותר. דה-פקטו זה כבר המצב, אחרי "ואלס עם בשיר" ו"המדריך למהפכה", אבל בפעם הבאה שסרט תיעודי ירצה להתמודד על פרס הסרט הטוב ביותר זה לא יגמר בספאם בלוגי של שאול דישי אלא בתביעה בבית משפט, ושם – עם התקנון שמנוסח כמו שהוא – יהיה לתובע קייס. מי שצריך לדחוף חזק מאוד לשינוי התקנוני הזה הוא חיים מקלברג, כי אחרת יהיה לו קשה לדחוף את "ארץ בראשית", שהוא מפיקו, למועמדויות מחוץ לקטגוריית הסרט התיעודי (סיכוייו למועמדות על מוזיקה ועריכה אמורים להיות מצוינים).
אבל שינוי כזה יעלה דאגה מוצדקת מבחינת הנהלת האקדמיה: איך למנוע הצפה של עשרות סרטי התעודה שמופקים בארץ בכל שנה? גם ככה חברי האקדמיה לא מצליחים לראות את כ-20 הסרטים העלילתיים המועמדים בכל שנה, אז מה הם יעשו אם 70 סרטים?
פשוט. זה מביא אותנו לסעיף השני שחייבים לשנות לאלתר:
ב. כדי שסרט יוכל להתמודד על פרס אופיר עליו להיות מופץ מסחרית בבתי קולנוע בין ספטמבר לספטמבר. יהיה עליהם לקבוע מה זה אומר "מופץ". לא, הקרנות ספורדיות סינמטקיות לא נחשב. זה יגרום לכך שכמעט אף סרט תיעודי ממילא לא יהיה כשיר להתחרות, אם הוא לא "המדריך למהפכה" או "ארץ מבראשית" או "בגלל המלחמה ההיא". ואולי זה ידרבן מפיצים להפיץ סרטי תעודה בולטים. אגב, זה ינטרל בכל שנה בערך ארבעה סרטים עלילתיים שהקרנות האקדמיה הן ההקרנות הפומביות הראשונות והאחרונות שלהם. וזה גם יעשה חיבור בין יציאת סרט לשנת ההתמודדות שלו. קחו למשל את "בין השמשות" של אלון זינגמן, סרט מקסים ויפה ועשוי היטב שראיתי בחיפה ושזכה שם בפרס סרט הבכורה. אם הסרט הזה יעלה באיזור ינואר ואילך, לא היה יותר הגיוני שהוא יתחרה על פרס אופיר בשנה הבאה, בשלב שמישהו ראה אותו ושמע עליו? הסרט הזה פוספס לגמרי בפרסי אופיר האחרונים ולא באשמתו. הוא לא היה צריך להתחרות השנה.
אני אופטימי לגבי שינוי התקנון של הסעיף הזה כי מי שבעשור האחרון התנגד נחרצות לשינוי הזה היה רוזנבאום עצמו, שחזר וטען שמטרת הפרס הוא לעודד את הסרט הזוכה, שייצא אחרי חלוקת הפרס. המחשבה הזאת מרסקת עכשיו לפחות ארבעה סרטים על טרשי הקופות, כי כולם חושבים שכל מי שיוצא למסכים אחרי פרסי אופיר זוכה בזהב. והנה מתברר שלא. והעידוד הזה היה נכון לימים שבהם הופקו בישראל חמישה סרטים בלבד והיה צריך לדאוג שלפחות אחד יצליח. במצב בו מופקים 20 סרטים, עידודו של סרט אחד משמעו חיסולם של 19 סרטים אחרים. זה לא הגיוני. ובעיקר: זה משאיר את הקהל מחוץ לטקס. וגם את הזכיינים. אם הפרס מחולק בין סרטים שכבר הוקרנו לקהל, יהיה קצת יותר מתח בציבור סביב הפרס והטקס (ואפשר להוסיף קטגוריה של "חביב הקהל"). זה הכי הגיוני לקיים את הטקס בין סרטים שכבר הופצו ולא בין סרטים שאמורים להתחייב על כך שהם יופצו ובפועל יוצא שלפחות חמישית מהם יוצאים שקרנים כשאחרי שלא זכו כלום בטקס הם נעלמים לבלי שוב.
אבל חברי אקדמיה, זה דחוף. שלחו מיילים להנהלה להבהיר להם שהתקנון דורש שינוי מיידי, כדי שייכנס לתוקף כבר השנה. יש עוד המון שינויים שכדאי לעשות, חלקם שנויים במחלוקת ודורשים לא מעט מחשבה, עיון וויכוח (כמו למשל הפיצול בין פרס הסרט ובין נציגות ישראל לאוסקרים. נושא שמפצל את האקדמיה די לחצי, כשכל צד משוכנע לחלוטין שהוא צודק). אחרת שנה הבאה תהיה שידור חוזר לגמרי של השנה. ואין לי כוח לעוד סבב של פוסטים משאול דישי שיטען ש"ארץ בראשית" שיבש את סטטיסטיקת הפרס בגלל שהוא היה מועמד לפרס העריכה ומשום כך גזל את מקומו של סרט עלילתי.















תגובות אחרונות