את הברדק הנוכחי של האקדמיה – עליו דיווחה אתמול נירית אנדרמן ב"הארץ" – התניע שאול דישי במכתב שכתב לאקדמיה ופרסם בבלוג שלו. חוץ מהבלוג שלו, דישי מתקשר עם העולם באמצעות מיילים לרשימת תפוצה כנראה די מסיבית. ואליה הוא שלח היום התכתבות בינו ובין מרק רוזנבאום, יו"ר האקדמיה, בעקבות המכתב שלו מאתמול. תזכורת: דישי תוהה איך יתכן ש"המדריך למהפכה" של דורון צברי מתמודד על קטגוריית הסרט העלילתי הטוב ביותר, כאשר מדובר בסרט תיעודי.
רוזנבאום ענה לו:
שאול שלום,
כידוע לך אני לא רק יו"ר האקדמיה. אני משמש גם כמפיק פעיל אשר סרטיו מתחרים מדי שנה באקדמיה. על כן, הנהלת האקדמיה הטילה עליי מגבלות כדי שהתחרות תתקיים בתנאים שוויוניים.
אינני רשאי להתערב באיזה סרטים מתקבלים לתחרות, והסרט הנידון של דורון צברי כלל לא הובא לידיעתי באיזה מסגרת תחרות הוא הולך להתחרות. ההחלטה הייתה של מנכ"ל האקדמיה וטוב שאינני מעורב בהחלטות מסוג זה.
בעיניי, יש חשיבות עליונה לכך שהתחרות תתנהל בתנאים שוויוניים ואני מקפיד על כך הקפדה יתרה. אינני מעורב בספירת קולות, אינני יודע את תוצאות התחרות ואינני מכיר את סופרי הקולות. אני בכוונה ניתקתי את עצמי מכל הנושא.
אינני גם רוצה להביע דעה האם סרט זה או אחר עומד בתנאי התחרות, יחד עם זה אני בטוח שחברי האקדמיה עצמם מסוגלים להחליט על כך. אני סומך לחלוטין על שיקול דעתם.
בתודה,
מרק
——————
דישי שלח לרוזנבאום – ולכל רשימת התפוצה שלו – מכתב תגובה. אעצור ואבהיר: לדישי יש נטייה לכתוב מכתבים ומכתמים עם המון אותיות מודגשות, לפעמים בצבעים שונים, והמון סימני קריאה. הוא לא כותב, הוא צועק בכתב, ובהמון קולות. למען האסתיטקה, ניקיתי את מכתבו מכל אלה:
————-
מרק היקר שלום,
למקרא מכתבך בנושא שהעליתי בדבר הכללתו של סרט "תיעודי" במסגרת של הסרטים העלילתיים של תחרות האקדמיה השנה – עלי לומר: "תמהתני!!!".
בראשית ולמען הסדר הטוב, אציין שפנו אליי עוד מספר חברי אקדמיה שמסכימים עם טענותיי ולטענתם הם העלו את העניין שבנדון בעל-פה בשיחות איתך ועם המנכ"לית של האקדמיה הגב' אילנה שרון.
כ"מפיק פעיל אשר סרטיו מתחרים מדי שנה באקדמיה" אתה טוען שהנהלת האקדמיה "הטילה עלייך מגבלות במסגרת תפקידך כיו"ר "כדי שהתחרות תתקיים בתנאים שוויוניים". לפיכך, אתה טוען ובעצם "מגלה", שההחלטה על הכללתו של הסרט "המדריך למהפכה" התקבלה על ידי "מנכ"ל האקדמיה וטוב שאינני מעורב בהחלטות מסוג זה."
במילים אחרות אתה בעצם אומר שכיוון שאתה נמצא בסיטואציה של חשש לניגוד עניינים – אתה בעצם מחוץ לעניינים ולא מעורב או מפקח כיושב ראש על עבודת האקדמיה לפי הכללים שבבסיס קיומה הציבורי. מוזרה ביותר קביעתך שהמנכ"לית קיבלה את ההחלטה לגבי הסרט הנ"ל. לפי דבריך: "החלטה שלה". האם כך צריך להיות לפי נוהלי האקדמיה וכלליה?!
לאור כל הנ"ל יוצא שדווקא בתקופה הכי קריטית של הצורך בתיפקודו של יו"ר פעיל ועירני אתה "מושבת" מפיקוח ובכך בעצם לא ממלא בפועל ולמעשה את תפקידך החיוני כיושב ראש במוסד הציבורי והדמוקרטי הזה – האקדמיה.
כיוון שגם אצלי כחבר האקדמיה – יש כדברייך – "חשיבות עליונה לכך שהתחרות תתנהל בתנאים שוויוניים ואני מקפיד על כך הקפדה יתרה", ברצוני לשאול מי יכול לוודא עבורי שאכן התחרות השנה מתקיימת בתנאים שוויוניים?! הרי ברור שכל סרט בתוך המסגרת בה הוא מתמודד משפיע ומשנה "מתימטית" ו"סטטיסטית" את תוצאות ההצבעה.
שאלותיי הנוספות הן אלה:
– האם גם יתר הסרטים התיעודיים קיבלו את האופציה להיכלל בתחרות העלילתית?
– האם גם הם הוקרנו לראשונה בשעות הקבועות לסרטים עלילתיים?
– האם זה תקין שהמנכ"לית היא שתחליט החלטה מן הסוג המצוין ובכך תעניק עדיפות גדולה לסרט אחד על פני עשרות סרטים אחרים?
– כמו כן, אבקש את התיחסותך לאמירה של מנכ"לית האקדמיה בעיתון הארץ מיום 6.07.2010: "מתוך כבוד ליוצרים, אנו מאפשרים להם לבחור את הקטגוריה בה הם רוצים להתחרות". אמירה והצהרה – שמנסיוני בעבר עם סרטי התיעודי (94 דקות) "היה מונדי – אגרוף אדם בקיר בטון" איננה נכונה בעליל. ואם כעת היא "נכונה" – הרי שבשנה הבאה היא תגרום מבחינת התקדים אנדרלמוסיה מוחלטת בכל הנוגע לתחרות העתידית.
– ולסיום האם אני כחבר האקדמיה צריך לסמוך רק על האמירה המוזרה שלך – "אינני גם רוצה להביע דעה האם סרט זה או אחר עומד בתנאי התחרות, יחד עם זה אני בטוח שחברי האקדמיה עצמם מסוגלים להחליט על כך. אני סומך לחלוטין על שיקול דעתם." מה פה קורה פה?! אתה יושב ראש פעיל של האקדמיה, או יו"ר בתואר בלבד?!
בברכה, בידידות מלאה, ובכבוד רב,
שאול דישי
==================
מעניין מאוד כל זה. אזכיר את עמדתי: אני חושב ש"המדריך למהפכה", ממש כמו "ואלס עם בשיר", יכול להתחרות בתחרות הראשית. אני חושב שכל סרט מאורך מסוים, בלי קשר לחלוקה הקטגורית/הז'אנרית שלי, יכול להשתתף בתחרות הראשית. כולל סרטו התיעודי של שאול דישי (פתאום כל עניין הרגישות שלו לעסק די נחשף, והפך מעניין אידיאולוגי לחשבון אישי. דישי מזכיר לי שסרטו על מונדי היה לפני כשבע שנים ושאין לו אף סוס במירוץ השנה והוא עושה את מאבקו מתוך אינטגריטי טהור. אז אני לוקח את ההערה הקודמת בחזרה). אני חושב שההגדרה שנתנה אתמול אילנה שרון למה הופך סרט למתאים להתקבל לתרות הראשית היתה נכונה. הבעיה היא שההגדרה שלה לא מתיישבת עם הכותרת של הקטגוריה שנקראית "הסרט העלילתי". זה העניין הערוני מכיווני. הורידו את המילה "עלילתי" והעניין מסודר. ובכלל, עיינו רגע באופן שבו מתנהלות חתרויות דומות באקדמיות ובפסטיבלים ותיקים יותר. להם כבר יש לא מעט ניסיון. למרות שגם שם יש תקלות, אפשר ללמוד מהם. ומכיוון שבשנה הבאה הסיפור הזה יחזור על עצמו עם "ארץ בראשית" העניין צריך להיות מוסדר. וזה לא רק עניין של תיעודי מול עלילתי.
אבל הזעקות והפונטים עצומי המידות של דישי עוררו בהיסטריה שלהם לא מעט שאלות נכונות מאוד לגבי התנהלות האקדמיה. ובעיקר: מי האחראי על ההתנהלות התקינה של התחרות?
רוזנבאום עונה לדישי בצורה חד משמעית: אני סומך לחלוטין על חברי האקדמיה. קרי, הגוף הזה מסוגל לבצע רגולציה עצמית. מה שהוא אומר לדשי הוא בעצם דבר פשוט: מי מחליט? אתה, חבר האקדמיה מחליט. אם אתה חושב של"המדריך למהפכה" אסור להיות מועמד כי הוא בכלל לא סרט עלילתי פשוט אל תצביע לו. למה את צועק וצורח ורוצה לשלול ולבטל. פשוט אל תצביע. זו גישה מעניינת, אבל אני לא בטוח שהיא נכונה. היא אומרת את מה שאנחנו יודעים ממילא: האקדמיה היא גוף ללא פילטר. כל מי שרוצה נכנס. וההכרעה הסופית היא רק בידי חברי האקדמיה בעלי זכות הצבעה. כמעט מפתה בליברליות האוטופית שלו, אבל אני קצת מסכים עם דישי: יש כאן פוטנציאל לברדק. והראיה: כמעט כל שנה יש איזשהו בלאגן כזה או אחר.
תגובות אחרונות