"יהודי טוב", הביקורת

הקדמה א':
איזה סוף שבוע קולנועי מופלא. גם האחים כהן וגם ספייק ג'ונז עולים במקביל (על ספייק ג'ונז תקראו בפוסט הבא). גם "יהודי טוב" וגם "ארץ יצורי הפרא" הם סרטים הנושקים לסוריאליזם והמתרחשים, למעשה, בתוך הדמיון והתודעה של גיבורם. אבל יותר מסתורי: את שניהם הלחין קרטר בורוול, אחד המלחינים המקוריים והמרגשים שעובדים באמריקה, והשותף הקבוע של האחים כהן בכמעט כל סרטיהם.
הקדמה ב':
על הסרט הזה הייתי שמח לשוחח באריכות ובעיון עם מישהו שמאוד בקיא בגמרא, כי נראה לי שיש לא מעט עניינים משם שפיעפעו לתוך הסרט. החל מהפתיח, שנראית יותר כמו אגדת חז"ל מיסטית מאשר מעשיית שטעטל של שלום עליכם או בשביס זינגר, וכלה בכל מיני סוגיות – חלקן זיהיתי לבד, אחרות לא – שנושקות לסןוגיות תלמודיות ומוצגות בשיא פלפולן האבסורדי. אם מתוכננת הרצאה כזאת איפשהו מתישהו, אני בא. אם לא, אצטרך לחקור בעצמי. אבל מסקרן יותר: האם האחים כהן בקיאים בתלמוד, האם הם למדו? אני יודע שהיה להם רב על הסט שעזר להם בכל התחקיר היהודי, אבל מצדם טוענים שלמרות שאמם הקפידה לנהל בית שומר כשרות, הם ואביהם לא התעסקו ביהדות בצד הפרקטי או התיאורטי. אני לא יודע איזו מחשבה מוצאת חן בעיניי יותר: העובדה שהאחים, מתישהו, התעניינו בתלמוד וניקזו את לימודיהם לסרט הזה. או העובדה שהם מעולם לא למדו מילה מהמשנה או הגמרא, אבל שמשהו מעולם הדמיון וההשראה שהם עשירים בו הרים אותם לדרגות יצירתיות כאלה שהם למעשה ממחזרים בלי כוונה רעיונות מהתורה שבעל פה ומהמיסטיקה היהודית. סרט מסתורי ומופלא. כתם רורשאך יהודי, יחשוף בפני כל צופה את אמונותיו הפרטיות.
הקדמה ג':
כמו עם "פארגו" יש לי חיבה כפולה לסרט הזה, שמתרחש בפרברי מיניאפוליס, מינסוטה, העיר הצמודה לסיינט פול, עיר הבירה של המדינה, שבה ביליתי אני תקופה קצרה בילדותי בסוף שנות השבעים. כמו שב"פארגו" צחקתי מההיכרות עם הדיאלקט השבדי של תושבי האיזור הוואספיים, כך בסרט הזה אני מזה את עולם הקהילה היהודי של אנשי המערב-התיכון האמריקאי, שכמו הקימו לעצמם שטעטל חילוני בלב ארצות הברית.
הנה ניסיון ראשוני מאוד שלי לנסות להלל ולפצח את חידות "יהודי טוב":
פורסם ב"פנאי פלוס", 9.12.2009
אז מה הסיפור של החתול? ב"יהודי טוב" של האחים כהן יש המון סמלים ומוטיבים ואת כולם אפשר לפרש ולפענח לכל מיני כיוונים. בגלל שהסרט מתרחש בקהילה יהודית – וצולם בסיינט לואיס פארק, פרבר של מיניאפוליס, מינסוטה בו גדלו האחים – האינטואציה מאותתת לנו לנסות לפענח את הסמלים והרמזים בכיוונים תיאולוגיים. שהרי גיבור הסרט הוא יהודי שחייו מתפוררים והוא מבקש שמישהו יפענח לו מה קורה סביבו, ובעיקר: מה אלוהים רוצה ממנו. אבל "יהודי טוב" הוא סרט יהודי לא בגלל שיש בו יהודים (יש יהודים גם ב"”ממזרים חסרי כבוד" של טרנטינו וב"אנשים מצחיקים" של ג'אד אפטאו, אבל אלה לא סרטים שהייתי מגדיר אותם "יהודיים"). לא, היהדות של "יהודי טוב" איננה סממן חיצוני אלא פנימי ומהותי. צאו מהסרט המיסתורי הזה ותתחילו לשאול שאלות ולנסות לפענח מה הסרט הזה ניסה לומר לנו, ומה המשמעות של כל הפרטים שהסרט גדוש בהם, אבל שהוא מסרב לתת להם תשובה, כאילו שזו בדיחה אכזרית של האחים כהן על חשבון צופיהם, שמלקטים רמזים, אבל לא מקבלים תשובות. מלאכת הפיענוח הזאת, היא המזוהה עם היהדות והטקסטים שלה. בשעה שהתקרבות אל האמונה ואל הדת נתפסת כ"חזרה בתשובה" היא למעשה עוסקת אך ורק בהתגברות השאלות. לא רק "האם יש אלוהים", אלא "ואם כן, מה זה אומר לגביי". ובשעה שרוב הצופים לא מאמינים באלוהים שברא אותם ואת העולם ואחראי לכל דבר ודבר בעולם הזה ובגורל שלנו (והסרט הזה, בין השאר, מנסה לתאר נקודת שבר היסטוריות של ההיפרדות של היהדות מהאמונה, ובהדרגה גם מהריטואלים והטקסיות, שללא אמונה רוקנו מכל תוכן) כל הצופים בוודאי שמאמינים בקיומו של במאי לסרט. הרי העולם, אנו מסוגלים להאמין, יתכן שכן נוצר יש מאין, באופן ספונטני, רנדומלי ומקרי. אבל סרט בוודאי ובוודאי שלא. לסרט במאי – שניים במקרה שלנו – שאחראי על התסריט, על הליהוק, העיצוב, ושכל דבר שקורה בסרט נמצא שם על פי החלטתו ועל פי שכלו. ומשום כך, שיש גם לסרט משמעות או מוסר השכל שהבמאי שם בפנים עבורנו לפענח. והנה באים האחים כהן ומייצרים סרט שבו המשמעות חומקת. ויותר מזה: ניתנת לפיענוח לכל כיוון אפשרי. אנשים שלא מאמינים באלוהים ימצאו בסרט הוכחה לכך שהסרט טוען שאין אלוהים. שזה משונה, כי אני רואה בסרט הזה הוכחה מובהקת לכך שיש אלוהים, ושאנחנו כולנו בידיו, אלא שהוא גם משחק איתנו מחבואים ומסתתר מאיתנו (כשם שבמאיי הסרט עצמם לעולם לא נגלים ביצירתם, אלא רק משתמעים בה), וגם לא נותן לנו תשובות חד משמעיות על השליחות שלנו בעולם ועל למה קורים לנו הדברים כפי שהם קורים. וגיבור "יהודי טוב" מתחרפן מהעובדה שלא ברורה לו החוקיות של חייו, והמשמעות שלהם, ותפקידו בהם, בשעה שאת כל חייו הוא מקדיש לפיענוח חוקיות והצבתן בתוך נוסחאות מתימטיות.
אבל בשביל כל השאלות האלה לא היינו צריכים לחכות ל"יהודי טוב". שאלות על תכלית – חלקן נושקות לתיאולוגי – בכמות לא פחות קטנה הופיעו גם בסרטים הקודמים של האחים כהן: “ארץ קשוחה" בוודאי. “האיש שלא היה שם" בהחלט. אבל אפילו "לקרוא ולשרוף". מה שמאפיין את הסרטים האלה, ואת "יהודי טוב" שמצטרף אליהם, היא העובדה (המתסכלת מחד גיסא, אך המאוד משחררת וכמעט מהפכנית מאידך גיסא) שלסרטים האלה אין סוף מובהק, סוף חד משמעי. הסרטים האלה משאירים את הגיבור באוויר בסוף הסרט, גורלו לא ברור, ואנחנו נותרים עם תהיות, שאלות ולא מעט תסכולים, וצריכים לחזור אל הטקסט ולהגות בו יומם ולילה, לחפש רמזים כדי לבנות את המשמעות שלו, ובעיקר לנסות ולהבין: אז מה בעצם סוף הסיפור. ההבדלים העיקריים בין "ארץ קשוחה" ובין "יהודי טוב" נמצאים בטון: “ארץ קשוחה" בנוי כסרט מתח/אימה, כך שאנו יוצאים ממנו בתחושת חרדה קיומית. “יהודי טוב" בנוי כקומדיה, ולכן יש בו תחושה כה יהודית: כי האקזיסטנצאליזם היהודי הוא על פי טבעו קומי, או יותר נכון: אבסורדי. שום דבר לא קורה כמו שהוא אמור לקרות. ומה שמאפיין את שלושת הסרטים האלה הוא גם ריבוי השימוש בחלומות/חזיונות/הזיות. מצד אחד, זה מטעין את הסרטים במימד סוריאליסטי ומבהיר לנו שהאחים כהן מתייחסים לדמויות שלהם בכל מיני מישורים של תודעה (וזה נכון לכמות גדולה למדי מכלל סרטיהם, כולל "בארטון פינק", "בייבי אריזונה" ו"ביג לבובסקי"). מצד שני, בחיפוש אחר האמונה והרוחניות אי אפשר שלא לתהות האם יש בחלומות האלה מימדים נבואיים, שהדמויות לא מצליחות לקלוט (זה בוודאי נכון לחלומות של השריף ב"ארץ קשוחה").
אבל מה עם החתול? (זהירות, רמיזות לסמי-ספוילרים מכאן). גיבור "יהודי טוב" הוא פרופסור לפיזיקה. מורה למדעים אמור לייצג את ההפך מאדם רוחני. אבל הוא מלמד מכניקת קוואנטים, שאמנם מבוססת על נוסחאות, אבל זה הפלג הפיזיקלי שהכי רוויי בפרדוקסים והכי נדרש לאמונה כדי לתפקד בתוכו. ולכן זה גם תחום שנוי במחלוקת, כמעט מדע בדיוני. הגיבור שלנו מנסה להסביר את ההבדל בין המתמטיקה ובין הפיזיקה – ואפשר למצוא בכך רמזים על ההבדל בין התורה שבעל פה והתורה שבכתב (האחד הוא הוראות הקיום לעולם, השני הוא הסיפורים שאותם אנחנו מספרים כדי לתפעל את ההוראות האלה). והסרט כולו, אכן, מפוצץ בסיפורים שכאילו נלקחו מאגדות חז"ל, אותם קטעים הזויים ותמוהים (אך מופלאים) בגמרא שלא ברור האם הם אמת, הזיה או משל. אבל הגיבור של האחים כהן לא מתעסק בגמרא, הוא מתעסק במדע. ולכן הוא מסביר את הפרדוקס של החתול של שרדינגר, שאחרי חישוב מתמטי סבוך אנחנו מגלים שהוא גם מת וגם חי בעת ובעונה אחת, כל עוד אנחנו לא רואים אותו. וזה בדיוק מה שקורה בסרט. כל מי שיש לו שאלות או ספקות מסתובב בסרט במצב של מת/חי: הרבי מהאגדה באידיש שפותחת את הסרט ולא ברור אם הוא חי או מת. אחת הדמויות שמתה, אבל רוחה ממשיכה להסתובב. ואפילו הגיבור שלנו, שבסוף הסרט הוא החתול של שרדינגר עצמו. ובין לבין, כמות הרמזים רק הולכת וגוברת. מה, למשל, הקשר של "הקוסם מארץ עוץ" לסרט הזה? באופן משונה נראה כאילו "יהודי טוב" הוא ה"קוסם מארץ עוץ" במהופך: הוא מתחיל במורה בעברית שמשנן לתלמידיו את המשפט "אני הולך הביתה" (ודורותי בסוף הקוסם מארץ עוץ ממלמלת ש"אין כמו בבית") והסרט מסתיים בסופת טורנדו. ובאמצע: החיפוש אחר תשובה באמצעות סוג של קוסם או חכם זקן, שלא מוכן לתת תשובות חד משמעיות (והאחים כהן עצמם הודו בראיונות שהרבי בסרט אמור לייצג מעין קוסם מארץ עוץ). ואולי זו המשמעות: שהתשובה נמצא בבית. או שהתשובה נמצאת בכל רגע סביבנו, אם רק נדע להתבונן. אפילו בשורות הפתיחה של שיר הפופ "מישהו לאהוב" של ג'פרסון איירפליין (“כשמתברר שהאמת הפכה לשקר…"). ומה צריך לעשות כדי למצוא תשובה? רק לקלוט. ולכן הילד מחפש את הטרנזיסטור שלו, והאבא עולה על הגג לתקן את האנטנה. וכמו ב"בארטון פינק" גם כאן יש להאחים כהן תסביך משונה עם אוזניים. אולי כי הם רוצים שנאזין להם. אבל אולי כי הם מסמלים לנו שהסרט שלהם נכנס דרך האוזן, לתוך המוח של הגיבורים, ושכדי להבין את המציאות צריך להתנתק ממנה. הסרט הזה מלא פרדוקסים והלצות, שאולי אומרים הכל, ואולי אינם אומרים דבר, אבל האחים כהן – מאמינים או לא, תלמידים חכמים בגמרא או לא – מגלים לנו שוב שהם המקוריים, השנונים והערמומים שביוצרי הקולנוע כיום.























תגובות אחרונות