את הרעיון הזה גנבתי מדיוויד פולנד שמדי פעם, כשאין לו מה לכתוב, הוא פותח פוסט עם הכותרת BYOB (שזה ראשי תיבות ל-Bring Your Own Blog) ונותן לקוראיו לכתוב בתגובות מה שבא להם (בהתאם לכללי הנימוס והאתיקה המקובלים). אז אני מאמץ את הרעיון ואנסה ליישם אותו לפחות פעם בשבוע תחת הכותרת "אוף טופיק". זה המקום בו אתם יכולים לכתוב פוסטים שלמים ולא סתם להגיב לדברים שאני כותב או לתגובות של אחרים. אם אין לכם בלוג, שמרו את הרעיונות שלכם לפוסטי "אוף טופיק" ונסו לפתח סביבם יחה כאן. אם יש לכם בלוג, אתם מוזמנים להפנות קוראים לפוסטים אחרונים שלכם. וכן הלאה. הבמה שלכם.

צום יום כיפור מתחיל ב-16:55 (בתל אביב, בירושלים לפני). אני מציע לכם על יממה של דממה – בלי סרטים, בלי אינטרנט, בלי אופניים. יום אחד שיהיה אחר. דיאטה תקשורתית. אבל אם אתם בכל זאת כאן, שתפו במעשיכם. חשבונות נפש? גם הולך. אני בעצמי תוהה האם אחזיק מעמד בלי להציץ מה קורה ומי אומר מה. שעת מבחן. ואני גם מבקש סליחה, מכולכם, על הכל.

הבלוג יחזור לפעילות מלאה ורגילה בשישי בבוקר, עם הסרט החדש של האחים כהן.

גמר חתימה טובה.

בעוד חודש הופעה של לורי אנדרסון ועוד שנה ספר חדש של תומס פינצ'ון? האינטלקטואל שבי רוקד ריקוד חסידי שמח.

הנה לורי אנדרסון בשני קטעים מההופעה שלה, "Homeland", איתה תגיע בתחילת נובמבר לישראל. מצחיק: היא מגדירה את המופע כ"הופעה-פואמה" העוסקת באמריקה ובשלטון הפחד השורר בה, ובכל זאת היא תהיה בתל אביב ולא בקלפי בניו יורק ביום הבחירות לנשיאות האמריקאית.

איי.ג'יי שנק, הבמאי של "קורט קוביין: ילד נצחי" הוא גם בעל בלוג משובח לענייני קולנוע תיעודי, והוא היה הראשון שדיווח ש"ואלס עם בשיר" לא יהיה כשיר להתמודד על האוסקר בקטגוריית סרט התעודה. ולא בגלל האנימציה או השימוש בשחקנים בסרט (נושא שהתקנון בקטגורייה מתיר במידה מסוימת, ומעניק לוועדה את שיקול הדעת הסופי האם הסרט "אינו מספיק תיעודי"), אלא בגלל שהדד-ליין להפצת סרטים תיעודיים השתנה השנה ו"בשיר" יופץ באמריקה אחריו (אנשי סוני פיקצ'רס קלאסיקס העדיפו להביא את הסרט לבכורה אמריקאית בפסטיבל ניו יורק ולוותר על הפצה מוקדמת, ובכך למעשה ויתרו ביודעין על הקטגוריה התיעודית).

ואתמול: כריסטופר קמפבל בבלוג של "ספאוט" מנתח את סיכוייו של "ואלס עם בשיר" באוסקר, והוא מגיע למסקנות אליהם הגעתי גם אני די מזמן: סוני פיקצ'רז קלאסיקס רצו לדחוף אותו למועמדויות גם בסרט הזר, גם באנימציה וגם בסרט התיעודי. ירדה קטגוריה אחת, נשארו שתיים. קמפבל די משוכנע שהוא יקבל מועמדות באחת הקטגוריות, רוב הסיכויים שבקטגוריית האנימציה (בול מה שאמרתי גם), אבל עם סיכוי מסוים שאולי אפילו שתי מועמדויות בשתי הקטגוריות. בכל מקרה הוא צופה שלמרות שסיכוייו להיות מועמד גבוהים, סיכויים לזכות נמוכים: בקטגוריית הסרט הזר הוא מנבא זכייה ל"בין הקירות" הצרפתי ובקטגוריית סרט האנימציה קשה לדמיין מצב בו "וול-E" לא יזכה.

מתוך הפרק הראשון בעונה החמישית של "הפמליה": איברט ורופר (עם מייקל פיליפס במקום איברט) מבקרים את "מדאין":

וההמשך: ארי גולד בבוקר שאחרי, בשוט אחד

=====

אין לי בעיה עם רימייקים. אבל יש לי בעיה עם טריילרים שנראים לא מרשימים ומאוד סטנדרטים לסרט שמור להיות רימייק לחד הסרטים המבריקים של השנים האחרונות. או במילים אחרות: זה רעיון לא רע לעשות רימייק ל"A Tale of Two Sisters", הסרט הקוריאני הנפלא של קים ג'י וון, אבל זה רעיון רע מאוד לגרום לרימייק הזה – "The Uninvited" שמו (שזה בכלל שם של סרט אימה קוריאני אחר, לכו תבינו) – להיראות בטריילר כמו עוד סרט אימה נדוש, סטנדרטי וצפוי עם סיווג PG-13 שימהל וימתן לגמרי את האלימות של הסרט המקורי. אני חשבתי שעושים רימייקים כדי לשכלל ולשפר ולהעביר לשפה ולתרבות אחרת. עכשיו מתברר שעושים רימייקים כדי לאפשר לילדים לראות מה שנאסר עליהם לראות במקור. -אנחה-======

טינה בראון
השיקה אתמול את מיזם התקשורת החדש שלה, The Daily Beast. בראון היתה עורכת "הניו יורקר" ואז הקימה את המגזין "טוק" במימון הארווי וויינסטין, שנהנה מהייפ אדיר אבל לא שרד. עכשיו היא רוצה מעין "האפינגטון פוסט" משל עצמה. בארי דילר שם את הכסף, בראון גייסה תריסר עורכים מכלי תקשורת אחרים ויצה לדרך הפעם כעורכץ אתר אינטרנט. כאן היא מציגה את הפרויקט.

טינה פיי
חזרה להיות ה-כוכבת של "סאטרדיי נייט לייב". הרייטינג בעונה הנוכחית זינק ב-50 אחוז בהשוואה לעונה הקודמת. כנראה בגלל שבשנת בחירות איכות ההומור משתפרת, אבל כנראה בגלל שקשה להירגע מהעובדה שטינה פיי ושרה פיילין באמת נורא דומות, כך שכשפיי מחקה אותה זה נראה כמו הדבר האמיתי. ככה נראית הגרסה של סאטרדיי נייט לייב, ממוצ"ש האחרון, לעימות הסגנים בין פיילין וג'ו ביידן:

אני מת על האחים כהן. אתם הרי כבר יודעים את זה. אוהב את כל סרטיהם, לגמרי. אוהב אותם כשהם רציניים, אוהב כשהם שטותניקים. אוהב את השפה שהם משתמשים בה לדיאלוגים, אוהב את השוטים, אוהב את ההשכלה שלהם, ואת הציטוטים שלהם, ואת זה שהם למעשה הצליחו לייצר לעצמם גוף עבודות קולנועי שהייחודיות שלו רק הולכת ומתבררת עם כל סרט חדש שלהם. הם בליגה של גדולי הציניקנים של הוליווד – ארנסט לוביטש, פרסטון סטרג'ס, בילי וויילדר – אבל יש להם טוויסט סוריאליסטי הזוי, וכך הם מהווים מיזוג בין הקולנוע ההוליוודי הקלאסי ובין המודרניזם האירופי.
וכן, אהבתי מאוד את "לקרוא ולשרוף", סרטם החדש שיעלה בסוף השבוע בארץ. סרט שנדמה כאילו נכתב באחר צהריים עצל אחד ובוים בכמה ימים של השתשעשעות חסרת מחויבות. עונג.
כדי להתכונן ל"לקרוא ולשרוף" נתבקשתי לכתוב מבוא לאהבתי להאחים כהן שפורסם ב"7 לילות" לפני כשבועיים, ב-26.9.2008

continue reading…

זהו, זה רשמי. דפש מוד הודיעו שב-10 במאי 2009 הם ישיקו את סיבוב ההופעות החדש שלהם באיצטדיון רמת גן (הם קוראים לזה "איצטדיון רמת גן, תל אביב"). סיבוב ההופעות הזה – שבשלב זה יתקיים רק באירופה – יהיה הראשון בו הם יופיעו אך ורק באיצטדיונים, הוא ימשך חודשיים בהם הם יופיעו 28 פעם והם מצפים ל-1.3 מיליון צופים בכל ההופעות האלה (בהשוואה ל-1.8 מיליון אנשים שראו אותם בסיבוב הקודם שלהם ב-2006, ב-87 הופעות).
לא פחות חשוב: הלהקה נמצאת בימים אלה באולפן בניו יורק שם הם מקליטים את אלבומם הבא שייצא באפריל 2009.
שם סיבוב ההופעות: "Tour of the Universe". מכירת הכרטיסים בישראל תתחיל בעוד ארבעה ימים, ב-10 באוקטובר.

מסיבת העיתונאים בברלין:

כל הפרטים כאן.

(ויה ג'ף וולס)

ערוץ TCM (מספר 88 ביס) ישדר הערב מ-21:00 שלושה סרטים לזכרו של פול ניומן: "ציפור הנעורים המתוקה" (21:00), "הפרס" (23:00) ו"מישהו שם למעלה אוהב אותי", שמוכר בארץ גם כ"אלימות בשכונות העוני" (1:15). השלישי הוא הטוב בחבילה.

======

עוד סרט תיעודי שמופץ חינם באינטרנט ונועד כדי להגיע לכמה שיותר אמריקאים לפני הבחירות בנובמבר. הסרט הוא "Free For All" שמנסה לחקור מה קרה באוהיו ב-2004 והאם גם הפעם שחיתות רפובליקנית גרמה להפסד לא חוקי של הדמוקרטים בבחירות לנשיאות באופן שמזכיר את פיאסקו הבחירות בפלורידה ב-2000. הוא רלוונטי לימינו כי הוא שואל את השאלה האם מושל אוהיו הרפובליקני עומד לחבל גם בבחירות 2008? הסרט מציג אינפורמציה מעניינת, אבל הוא שוגה במציאת הטון שלו: חציו מייקל מור חציו "הדיילי ניוז" הוא מנסה להיות מבודח מדי – כנראה כדי שהקהל יחבב אותו – בשעה שהוא מציג מידע מצמרר. תנו לסרט הזדמנות מעבר ל-20 הדקות הראשונות שלו.

=====

אם יש לכם הוט VOD: מהיום אמורות לעלות המלצות נוספות שלי לסרטים שאני אוהב מתוך כלל ססרטי הספרייה ב-vod. הרעיון הוא להעלות שתי המלצות בשבוע. מכיוון שאין לי הוט (אם כי אני מניח שבקרוב זה ישתנה) אני לא באמת יודע אם הם אכן עלו ואם כן אילו מהן. בכל מקרה, נדמה לי שדבקתי בבחירת סרטים שאני באמת אוהב.

=====

תחרות: צלמו קליפ למריליון, העלו ליו-טיוב, ואולי תזכו ב-1 בדצמבר ב-10,000 ליש"ט. הפרטים, התנאים כאן. אבל התשובה לשאלה "מה, מריליון עוד קיימים?!" לא. הנה מריליון לפני ימי יו-טיוב. אח, הדמעות שהזלתי על השיר הזה.
(הגיע באימייל, תודה על הטיפ)

======

מסעי ראש השנה שלי גרמו לי לפספס את זה, סליחה על העיכוב, אבל הנה חלק ב' בהרפתקאות ג'יימי סטיוארט בפסטיבל ניו יורק השנה. והפעם: סטיבן סודרברג.

קפיצה קטנה לקפריסין

בשבוע ומשהו האחרונים יצא לי קצת לנדוד בארץ ומחוצה לה לרגל שלל אירועים משפחתיים. וכך, קצת לפני ראש השנה הגעתי לקפריסין. זו הפעם הראשונה שלי שם, ואני מניח שגם הפעם האחרונה. שילוב משונה בין אי יווני ומושבה בריטית. מדברים יוונית, נוהגים בצד שמאל, משלמים ביורו. 35 דקות טיסה מתל אביב, ובשנות השמונים הייתי מקשיב באדיקות לתחנת הרדיו ששידרה מהבסיס הצבאי הבריטי, ומזפזפ בינם לבין "קול השלום" כדי לשמוע מה חדש במוזיקה האנגלית. וכיום? הנוף צחיח באיזורי החוף המהבילים, אבל במרומי ההר שבאמצע האי הפצפון, 1900 מטר מעל פני הים, נוהגים הישר לתוך ענן. למרות שהכותרת היא מסרטו של תיאו אנגלופולוס, שמבין את שפת הקפריסאים, הצילום הזה, באמצע יום קיץ לוהט על חוף הים הקפריסאי, הזכיר לי את הסיום של "טובי דאמיט", הסרט הקצר (40 דקות) שביים פדריקו פליני עלפי אדגר אלן פו מתוך סרט האנתולוגיה "סיפורים מופלאים". במקרה שלנו כל יושבי המכונית הגיעו בשלום אל הצד השני של הערפל.

======

חמישה ימים אחרי ההופעה של פול מקרטני בישראל ובאתר הנופש בפאפוס (Pafos) עוד הופעה היסטורית: ג'רי אנד דה פייסמייקרס מגיעים להופיע במלון לכבוד יום העצמאות הקפריסאי (שחל ב-1 באוקטובר). א) לא ידעתי שהלהקה עוד פעילה. ב) כמה אכזר הוא מחזור החיים בטבע שבשעה שפול מקרטני מביא 40,000 ישראלים לפארק הירקון ג'רי מרסדן ולהקתו מופיעים מול – אני מנחש – 150 איש באולם אירועים במלון קפריסאי.
כמו הביטלס, גם ג'רי אנד דה פייסמייקר היא להקה מהסיקסטיז מליברפול. למעשה, זו הלקה השניה שבריאן אפסטין החתים אחרי הביטלס. ג'ורג' מרטין הפיק כמה משיריהם. ב-1962 ג'רי וקוצבי הלב והביטלס עשו פחות או יותר תורנות של שבוע-שבוע בראש המצעד הבריטי. שני להיטי ענק שלהם זכורים עד היום: "Ferry Cross the Mersey" (מרזי הוא הנהר שחוצה את ליברפול, ועל שמו – וגם כדי לחבר בין הביטלס ובין ג'רי אנד דה פייסמייקרז לטרנד אחד – נקראה סצינת הרוק הליברפולית של שנות הששים בשם החיבה "מרזי-ביט") ו"You'll Never Walk Alone", קאבר לשיר של רוג'רס והמרסטיין מתוך המיוזיקל "קארוסל". השיר הראשון זכה לקאבר חביב מאוד מצד פרנקי גואס טו הוליווד, עוד להקה ליברפולית (הפעם באייטיז) והשיר השני הפך להמנון של מועדון הכדורגל של ליברפול עד עצם היום הזה.

עד שהג'רי וקוצבי הלב – מעניין אם למישהו מהם יש כבר קוצב לב אמיתי – הגיעו להופיע אני כבר הייתי בחזרה בארץ, כך שאין לי מושג איך היא היתה.

======

במטוס בדרך לקפריסין גיליתי במגזין של חברת התעופה הקפריסאית שמיכאל קקויאניס, הבמאי של "זורבה היווני", הוא יליד קפריסין. הוענק לו פרס מפעל חיים כלשהו בארץ הולדתו, אבל הוא לא הגיע.

=====

סוף סוף טעם מה זה "יין קפריסין", צירוף שהכרתי עד כה רק מסידור התפילות. אני לא מומחה גדול ליינות, אבל נשנוש פרטיזני מכרם קפריסאית בעיירה עם יקב הוכיח שיש להם ענבים משובחים מאוד.

======

עיירה נידחת בדרך אל ההרים, ושמה פדולאס. הנוף מרהיב. בספר ממליצים לעצור בה במסעדה כלשהי. מחפשים. מוצאים. עוצרים. המקום לא נראה מבטיח במיוחד. אבל בעל המקום, בריטי במקור, שמח לשמוע שהמבקרים מישראל. "אתם יודעים שעמוס עוז גר בעיירה הזאת שלוש שנים, במלון כריסטיז?", הוא מספר. שלוש שנים בהרים בקפריסין, מה הוא עשה שם?

======

שלושה ימים בקפריסין, שש מסעדות בדרך, כולן איומות. מזל נאחס שלנו או שזה אי שבו לא יודעים לבשל?