פסטיבל קאן: הפרסים
(רגעי השיא מהטקס כאן)
הפרסים:
מצלמת הזהב (לסרט בכורה): "רעב", סטיב מקווין
תסריט: "השתיקה של לורנה", האחים דארדן
שחקן: בניסיו דל טורו – "צ'ה", סודרברג
שחקנית: סנדרה קובלוני – "קו מסירה", וואלטר סאלס
בימוי: נורי בילגה ג'יילאן, "שלושה קופים" (תודה, שוב, לענבל על התיקון בהגיית שמו. והנה, כדי להראות עד כמה יהיה לבמאי הזה קשה באמריקה קטע וידיאו מטקס הפרסים כפי שהועבר בטלוויזיה הטורקית.שימו לב איך שון פן מבטא את שמו ואז איך הקריינית הטורקית מבטאת אותו).
פרס מיוחד של חבר השופטים: פאולו סורנטינו, "איל דיבו"
פרס מיוחד: קתרין דנב (על "אגדת חג מולד" של ארנו דפלשן) וקלינט איסטווד
הפרס הגדול של חבר השופטים: "עמורה" של מתיאו גארונה
דקל הזהב: לורן קנטה, "הכיתה"
(ואתמול חולקו פרסים נוספים של צוותי שיפוט עצמאיים הפועלים במקביל לצוות השופטים הרשמי: פרס פיפרסקי, למשל, שהוענק לסרט ההונגרי "דלתא". או פרס הכמורה שהוענק ל"Adoration" של אטום אגויאן).
הבשורות הרעות: "ואלס עם בשיר", אחרי כל הביקורות הטובות והדיבורים האוהדים, יצא בידיים ריקות.
הבשורות הטובות: "ואלס עם בשיר" קיבל ביקורות מעולות והיה אחד הסרטים הבולטים בתקשורת בפסטיבל.
הבשורות המפתיעות והמרגשות: שלושה מהבמאים הכי מדהימים כרגע באירופה יצאו עם פרסים. פאולו סורנטינו, שהוא הבמאי האירופי האהוב עלי כרגע. נורי בילגה ג'יילאן, שסרטו הלפני-לפני אחרון, "מרוחק", הדהים אותי. ולורן קנטה, שסרטיו "פסק זמן" ו"כוח אדם" היו נפלאים (סרטו הקודם, "הדרך דרומה" פחות דיבר אליי). גם מתיאו גארונה הוא מישהו ששמתי עליו עין אחרי שראיתי סרט נורא פסיכי שלו, בשם "אהבה ראשונה", בפסטיבל ברלין לפני שנתיים. ואפילו ארנו דפלשן, איסטווד וסודרברג יצאו עם איזכורים.
ועכשיו, מה המשותף לסורנטינו, גארונה, דפלשן, קנטה וג'יילאן? שאף אחד מהסרטים שלהם לא הוקרן מסחרית בישראל (למרבה המזל בפסטיבלים בירושלים ובחיפה הם הוצגו). האין זה מביך שהבמאים שהפכו מרגע זה רשמית לבולטים שבבמאי הקולנוע הבינלאומי הם בחזקת בלתי קיימים מבחינת המפיצים בארץ?
תגובות אחרונות