תוכניית פסטיבל הקולנוע ההומו-לסבי, מפעל מבורך של יאיר הוכנר, עלתה לרשת. כולל רשימת האורחים, בראשה עומד וילנד שפק, מנהל תוכנית הפנורמה בפסטיבל ברלין ואחד האנשים שעשו הכי הרבה לקידום הקולנוע הישראלי באירופה בשנים האחרונות ("יוסי וג'אגר" הוצג בפנורמה וזכה בפרס חביב הקהל ואז "ללכת על המים" נבחר לפתוח את הפנורמה, והשנה הוצג אצלו "עץ לימון").

==========

בו דידלי מת אתמול בגיל 79. אחד החלוצים הגדולים של הרוקנרול. גיליתי את זה רק הבוקר. אם הייתי שומע על זה בזמן אמת הייתי מבקש מג'ון סיילס, שהתארח בסינמטק תל אביב, לדבר עליו מעט. דידלי אמנם לא מוזכר בשמו ב"האנידריפר", סרטו החדש של סיילס, אבל הוא ללא ספק אחד האמנים שפעלו בדרום ארצות הברית בתחילת שנות החמישים שדמותם השפיעה על התסריט של סיילס. מי ששומע היום את בו דידלי בפעם הראשונה בוודאי ידהם: הרי הקצב הזה שלו שרד עד עצם היום הזה, בין אם דרך להקת המי או יו-2 או באו-וואו-ואוו.

אחרי הנתון שפרסמתי אתמול, לפיו "סקס והעיר הגדולה" מכר 36,000 כרטיסים בשלושת ימיו הראשונים בארץ, מגיע היום נתון מעודכן יותר: 41,142 כרטיסים נמכרו לסרט בארבעת ימיו הראשונים, ב-34 עותקים. ובדולרים: 396,368 (אגב, ה-2 בסוף ה-41,142 כרטיסים האלה הם הכרטיסים שלי ושל אשתי מההקרנה ביום חמישי בערב).

ככה נראה סוף השבוע האחרון בארץ בקופות:

1. "סקס והעיר הגדולה": 41,142 כרטיסים (41,142 סה"כ) – שבוע ראשון
2. "אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח": 22,640 כרטיסים (65,322 סך הכל מאז עליית הסרט) – שבוע שני
3. "מה שקורה בווגאס": 8,459 (61,221 סה"כ) – שבוע רביעי
4. "חסר מנוחה": 5,589 (5,589 סה"כ) – שבוע ראשון
5. "הג'וב בריטי": 3,551 (25,000 סה"כ) – שבוע שלישי
6. "הממלכה האסורה": 3,513 (25,500 סה"כ) – שבוע שלישי
7. "איירון מן": 3,402 (52,388 סה"כ) – שבוע חמישי
8. "לפני שהשטן יודע": 2,832 (8,500 סה"כ) – שבוע שני
9. "ארוס עליה": 2,404 (14,889 סה"כ) – שבוע שלישי
10. "עשרים ואחת": 2,140 (77,073 סה"כ) – שבוע שביעי

עדכון: ארז תדמור וגיא נתיב מעדכנים שסרטם "זרים" מכר בסוף השבוע 2,221 כרטיסים (ב-16 בתי קולנוע). מה שממקם אותו מקום העשירי בטבלה, מעל "עשרים ואחת".

מהטבלה הזאת מתגלים עוד כמה נתונים מעניינים: ש"עשרים ואחת" היה להיט נאה בארץ. ושמבין שלושת הסרטים הישראליים שעלו בסוף השבוע האחרון, היחיד שהצליח להיכנס לטבלה הוא "חסר מנוחה" של עמוס קולק, שהופץ ב-15 עותקים. "זרים", שטוב ממנו בהרבה ויצא במספר עותקים דומה, לא נמצא בעשירייה.

ארבע הערות לפני הביקורת:

1. ארז תדמור וגיא נתיב, הבמאים של "זרים", העירו לי שמאז ראיתי את הסרט בפסטיבל ירושלים הוא עבר קצת שינויים. אי לכך אנסה לראות אותו שוב מתישהו, ואם השינוי בסרט יגרור שינוי בביקורת (לכאן או לכאן), אני מבטיח לעדכן.
2. זוכרים? שיר הנושא של הסרט?
3. הביקורת הקצרה הזאת התפרסמה בדפוס בשבוע שעבר מתחת לביקורת על "חסר מנוחה" של עמוס קולק, ופתיחתה מתכתבת עם הביקורת ההיא.
4. "זרים", קראתי, הוא הסרט הישראלי הראשון שקיבל את תו התקן של "דוגמה". קודם כל, אני תוהה האם הוא לא גם הסרט הישראלי הראשון שניסה להשיג את תווית "דוגמה", שהרי האין "לאן נעלם דניאל וקס", למשל, הוא סרט דוגמה פר-אקסלנס עוד לפני שהומצא המותג המופרך והאנטי-קולנועי הזה? הרי "דוגמה" היתה המצאה של לארס פון טרייר ותומס וינטרברג (אחד מזוכי העבר של פסטיבל סרטי הסטודנטים בתל אביב) שנועדה להחזיר מינונים של "אמת" ו"ריאליזם" בתוך סביבה קולנועית (דנית) שהלכה והעדיפה את האסתטי/המסוגנן/אולי אפילו מצועצע. אבל מה הרלוונטיות של "דוגמה" בישראל, בה אם יש מלחמה בין "אמת" ובין "קולנוע" הקולנוע כמעט תמיד יהיה זה שיפסיד. אני רוצה להקים תו תקן הפוך, עם מניפסט משלו, אקרא לו "אנטי-דוגמה", או "פרו-סינפיליה", ונראה כמה סרטים ישראליים יהיו כשירים לזכות בו.

continue reading…

אם יש למישהו קשרים בעולם הבא אנא השיגו לי תמלול של הפגישה שהתקיימה אתמול לפנות בוקר בין טומי לפיד ואלוהים. נורא מסקרן אותי.

======

באמריקה "סקס והעיר הגדולה" הביס את כל המנבאים (כולל אותי) והכניס יותר מ"אינדיאנה ג'ונס" בשבוע השני שלו. בשאר העולם "אינדיאנה ג'ונס" נשאר מקום ראשון ו"סקס והעיר הגדולה" מקום שני. ומה בישראל? מי ניצח את מי? אינדיאנה ג'ונס או קארי בראדשו? בן הששים או בת הארבעים? התשובה היא: היא. "סקס והעיר הגדולה" מכר בשלושה ימים 36 אלף כרטיסים (ושבר את השיא השנתי של "אינדיאנה ג'ונס" מהשבוע שעבר, כשמכר 32 אלף כרטיסים בסוף שבוע אחד). "אינדיאנה ג'ונס" מכר בסוף השבוע הזה עוד 20 אלף כרטיסים.

=======

אל תשאלו איך הגיב איב סן לורן לאיזכור שלו ב"סקס והעיר הגדולה". הוא פשוט מת על זה. (אוי, סליחה, בדיחה איומה).

======

לגבי השריפה באולפני יוניברסל: אין לי עד כך הרבה סנטימנטים לתפאורות של סרטים, כך שהעובדה שהתפאורות של "קינג קונג", "העוקץ" ו"בחזרה לעתיד" נשרפו אתמול בדליקה בהוליווד לא שוברת את ליבי. תפאורות הן ממילא בתים בכאילו. אפשר יהיה לבנות מחדש. גם השריפה של ארכיון הווידיאו לא נשמעת איומה: לפחות על פי הדיווחים שכל מה שנשרף זה קלטות שאינן המקוריות ושכולן גובו. ארכיון הסרטים נותר ללא פגע. הדבר היחיד שנשרף ושמהווה אבידה תרבותית משמעותית זה ארכיון ההקלטות המוזיקליות של חברת התקליטים יוניברסל, ביניהן הקלטות מקוריות, ונטולות גיבוי (למעט דיסקים ותקליטים) של בינג קרוסבי, ג'ודי גרלנד והקרפנטרז. ניקי פינק מדווחת.
אן תומפסון מזכירה שזו לא השריפה הראשונה באולפני יוניברסל.
והנה וידיאו אחד, ביתי, של השריפה. ווידיאו אחר, של סי.אן.אן. (ובנרג' הפתיח הוא כמובן: "שריפה מהסרטים". פשששש… המוחות שם עובדים קשה).

(האם אצליח לחבר בין מותו של איב סן לורן ובין השריפה בהוליווד? ברור: איב סן לורן הלביש את קתרין דנב. ובאולפני יוניברסל, בערב שאחרי השריפה, כבר שודר טקס פרסי האם.טי.וי. שם ביצע מייק מאיירס את המערכון הבא, בו הוא מזכיר את קתרין דנב).

======

ועתונאים, הצילו את נפשותיכם. העיתונים תכף מתים. ואם הם לא ימותו, הם יהרגו אתכם.

למישהו יש מושג למה יש מטוסי קרב טסים גבוה מעל תל אביב?

=======

מתוך טקס פרסי אם.טי.וי ששודר הלילה ("רובוטריקים" זכה בסרט השנה): ג'ק בלאק, רוברט דאוני ג'וניור ובן סטילר במערכון מוקלט בו הם מתלבטים איך לשווק את "Tropic Thunder" באופן ויראלי באינטרנט:

1.
מחר ב-20:00 יוקרן בסינמטק תל אביב סרטו החדש של ג'ון סיילס, "האנידריפר". ג'ון סיילס, אורח פסטיבל הסטודנטים, יהיה נוכח בהקרנה. אחרי הסרט (שאורכו 123 דקות) אנחה סשן שאלות/תשובות איתו. ולקוראי "סינמסקופ" יש פרוטקציה: אם יש לכם שאלות מוצלחות לשאול את סיילס ולא תצליחו להגיע, או שאתם מתכננים להגיע אבל אתם לא רוצים להדחף בתור בין אלה שירצו לשאול לפניכם (ואז אולי לא תספיקו לשאוך) אתם מוזמנים לכתוב כאן בתגובות את השאלות שלכם ואת הטובות שבהן אשאל אותו מהבמה, תוך מתן קרדיט לשואל/ת (אם תשאירו שם).

2.
זוכרים? 1+1 לקוראי "סינמסקופ".

3.
פסטיבל סרטי הסטודנטים נוסד ב-1984 ומתקיים כל שנתיים. השנה זו המהדורה ה-12. לפני ארבע שנים, לרגל הפסטיבל העשירי (ויום הולדת 20) הופק סרטון קצר ומשעשע מאוד בן עשר דקות המתאר את תלאות הייזום וההפקה של הפסטיבל הראשון. צפו בו כאן. (ונסו לראות כמה מהסטודנטים לשעבר ממחזור 1984 אתם מכירים היום כאנשי תעשייה).

4.
אהרון קשלס מנפק המלצות לסרטי התחרויות בפסטיבל. התחרות הישראלית. והתחרות הבינלאומית.
עוד לא גמרתי לצפות בסרטי התחרות הישראלית, אבל מבין מה שראיתי אני מסכים לגמרי עם קשלס ש"המנון" ו"מותה של שולה" הם שניים מהסרטים הכי טובים שהופקו בשנים האחרונות בארץ.

5.
מה שמבאס במיוחד בביטול הגעתו של גודאר הוא שבאקט הזה, אם אכן קרה בעקבות מכתב מחאה פלשתינאי, הפך גודאר מ"משפיע" ל"מושפע". ואני חשבתי שהוא לא דופק חשבון למה שאחרים חושבים עליו.
(אגב, לפני כמה ימים, לרגל בואו-שבינתיים-בוטל של גודאר העליתי באתר את הסרט המתעד את פגישתו עם וודי אלן. מתחיל להסתמן שמה שהיה אז משאלת לב עשוי להתגשם בקרוב מאוד. פרטים, אני מקווה, עוד היום).

אוקיי, "קונג פו פנדה" בחוץ, "ויקי כריסטינה ברצלונה" (כנראה) בפנים.

על פי השמועות האחרונות הסרט החדש של וודי אלן (עם סקרלט ג'והנסון, פנלופה קרוז וחאווייר בארדם), שהוקרן בבכורה בפסטיבל קאן, יהיה סרט הפתיחה של פסטיבל ירושלים ב-10 ביולי.

האם זה אומר שרק הסרט יוצג או שוודי אלן עצמו יגיע לטקס הפתיחה ויחגוג, בביקורו הראשון בארץ, יום הולדת 60 לישראל? אני עדיין מנסה לברר.

עדכון: לשאלות האם סרטו של וודי אלן יפתח את הפסטיבל והאם וודי יבוא אילן דה פריס, מנהל הסינמטק, עונה "לא" ו"לא". אצטרך גם את השמועה הזאת לתייק כעת במגירת ה"חסרות שחר".

פסטיבל סרטי הסטודנטים ייפתח הערב. דיווחים מטקס הפתיחה יתקבלו ברכה (אני אהיה באיאן בראון). ואל תשכחו שלקוראי "סינמסקופ" יש אפשרות לקבל כרטיס חינם על כל כרטיס שאתם קונים בקופה (פשוט הדפיסו את הקופון שכאן).

הייתי היום בסינמטק ירושלים וגיליתי שלושה דברים: א. בשעה טובה יש שם סוף סוף אינטרנט אלחוטי. ב. השירות והאוכל ב"לבן", המסעדה שבסינמטק, נהדרים כשאין פסטיבל. ג. אני לא רואה סיכוי שהאגף החדש של הסינמטק יהיה גמור עד פתיחת הפסטיבל בעוד 40 יום. אם אנשי הסינמטק, או קבלן הבנייה, יודעים משהו אחר על לו"ז הבנייה, אשמח לעידכון.

אבל עד פסטיבל ירושלים יש לנו שבעה פסטיבלים לצלוח בחודש הקרוב. הנה, מתוך גיליון "פנאי פלוס" האחרון, ריכוז של כולם. שכחתי משהו?

continue reading…

איך קרה שבסוף שבוע אחד עולים שלושה סרטים ישראליים? האין זה הדבר המטופש ביותר, מבחינה שיווקית? הנה, בכל אופן, ביקורתי על "חסר מנוחה" של עמוס קולק, סרט שאם ייכשל בקופות (מה זאת אומרת "אם"?) יוצריו יוכלו לתרץ את זה בכך שבאותו סוף שבוע יצאו – בלי שהם ידעו מזה – עוד שני סרטים ישראליים וגזלו להם את הקהל. ולא כי, חלילה, סרטם פשוט לא היה טוב (או כי ממילא כל הקהל רץ ל"סקס והעיר הגדולה").

continue reading…

אן תומפסון מסכמת את פסטיבל קאן. מה הסרטים הכי טובים שהיא ראתה? "איל דיבו" של פאולו סורנטינו בראש. "סינקדוכה, ניו יורק" של צ'רלי קאופמן אחריו. "רעב" של סטיב מקווין" שלישי. "ואלס עם בשיר" של ארי פולמן רביעי.

הלינקולן סנטר חוגג יום עצמאות 60 לישראל ומקדיש את השבוע הקרוב להקרנת מקבץ סרטים ישראליים שאצר ריצ'רד פניה, מנהל אגודת הקולנוע של הלינקולן סנטר ופסטיבל הקולנוע של ניו יורק. ב"ניו יורק סאן" מתראיינים פניה, ג'יי הוברמן ודוד אופק על הקולנוע הישראלי והסיבות לרנסאנס שלו בעשור האחרון.

========

מתברר שלא רק אני עורג על 1982.

ביומיים האחרונים ראיתי את מה שהם בינתיים מבחינתי שיאי 2008 בקולנוע הישראלי: לא רק שני סרטים טובים, לא רק שני סרטים שיתחרו זה בזה על פרס אופיר, אלא גם שני סרטים בעלי פוטנציאל מסחרי מרשים. שני סרטים שפלטו אנחת רווחה מפי: גם אם 2008 לא תהיה היסטורית כמו 2007, בה ארבעה סרטים הביאו לקופות 200,000 צופים ומעלה, עם שני הסרטים האלה אני יודע שהשנה הזאת לא תהיה טוטל-לוס. שני הסרטים הם "ואלס עם בשיר" של ארי פולמן ו"איים אבודים" של רשף לוי. שני סרטים מאוד שונים סגנונית, אבל למרבה ההפתעה גם סרטים עם לא מעט נקודות דימיון. קודם כל בתקופה: "ואלס עם בשיר" נע בין 1982 להווה, כשפולמן מחפש את זכרונו האבוד מימי מלחמת לבנון. בפסקול מתנגנים, בביצועים המקוריים, "This is Not A Love Song" של PIL ו"אנולה גיי" של OMD. "איים אבודים" מתרחש בין 1980 ל-1982 ובפסקול מתנגנים, לרוב בגרסאות, כיסוי "I Ran" של Flock of Seaguls, "קאם און איילין" של דקסיז מידנייט ראנרז, "Don't You Want Me" של ה-Human League, ועוד ועוד.

בשני הסרטים מלחמת לבנון היא ציר עלילתי מרכזי ומנחם בגין הוא מעין דמות אב המוזכרת בצילומי ארכיון וטלוויזיה כמי שמשפיע מרחוק, ומבלי משים, על מה שקורה לגיבורים. שני הסרטים הם מסעות נוסטלגיה של יוצריהם בהם הם עוסקים בניסיון לטפל בביוגרפיה של עצמם ולהתמודד עם המפגש שבין זכרון, היסטוריה וקולנוע.
"ואלס עם בשיר" הוא רימון הלם. טקסט קולנועי שמצליח להיות גם בעיטה בבטן וגם מסע שכלתני ורב רבדים בכל העסק הזה של ייצוג, זכרון והיסטוריוגרפיה. זה לכאורה הסרט שיהיה קשה יותר לשווק לצופה הממוצע, אבל הלוק יוצא הדופן שלו, הקונטרברסליות שלו ובסופו של דבר ההלם שהוא יוצר עשויים ליצור תגובת שרשרת בה הסרט יהפוך לנושא שיחה שיהיה קשה להימלט ממנו בשבועות הקרובים. מבחינת ביקורות ופסטיבלים בחו"ל, צפו שזה יהיה שגריר ישראל בעולם בשנה הקרובה (הבאז מאז פסטיבל קאן והמכירה לסוני פיקצ'רס קלאסיקס מבטיחים את זה).
"איים אבודים" הוא חיה שונה מבחינה קולנועית. הגעתי לסרט סקפטי – בעוד אני מחבב את רשף לוי רבות ברמה האישית, אני מנהל מערכת יחסים אוהדת/מסויגת עם חלק מעבודותיו – אבל יצאתי מרוגש ונלהב. הטריילר של הסרט הפחיד אותי. הוא איום בעיני, וחששתי שהסרט יהיה מבולגן כמותו. הוא לא. הסרט פשוט טוב. מתחיל כקומדיה תקופתית ונגמר דרמה שתחמיץ את ליבו של הציניקן הגדול ביותר, לוי עובד מתוך ספר המהלכים של "אסקימו לימון" ו"סוף העולם שמאלה" ובונה שלאגר ישראלי חדש, שמצליח להיות גם רגיש וגם תבוני, לצד הצחקותיו ושלל פזמוניו. אם הפרומואים בטלוויזיה יהיו טובים יותר מהטריילר, זה אמור להיות הסרט הישראלי שיחצה את ה-200,000 צופים השנה.