ויה ניקי פינק: ככה נראה התור לכרטיסים ל"אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח" ביום רביעי בחצות בלוס פליס:

והליצנים ב-Vulture מעלים עשר תהיות שנותרו פתוחות אחרי הצפייה ב"אינדיאנה ג'ונס" הרביעי. אם כבר ראיתם את הסרט בטח תוכלו להוסיף בתגובות עוד שפע תהיות משל עצמכם.

=======

פיטר ג'קסון וגיירמו דל טורו קיימו אתמול צ'ט עם מעריצים בו הם ענו במשך שעה לשאלות על סרטי "ההוביט" שהם מתחילים לעבוד עליהם עכשיו. כ-7000 שאלות נשאלו מתוכן הספיקו השניים לענות על 60. הנה התמלול המלא של הצ'ט.

=======

הסרט שאני הכי מחכה לו הקיץ הוא לא סרט אקשן ולא סרט ישראלי אלא "Standard Operating Procedure" של ארול מוריס. הלוואי שהוא יגיע לפסטיבל ירושלים. מוריס הפך את הסרט גם לספר אותו כתב יחד עם פיליפ גורביץ' וה"ניו יורק טיימס" מציג פרק מתוכו.

========

אז מה הסיפור האמיתי עם הפסילה של כרזות "סקס והעיר הגדולה" בירושלים? האם באמת היתה צנזורה על רקע דתי או שמא זו החלטה עסקית קרה שתורגמה לספין יחצני אדיר? הנה התזה שלי, מהבלוג באנגלית.

========

ולעניין המרכזי של היום: עם מה ייצא "ואלס עם בשיר" מפסטיבל קאן? טקס חלוקת הפרסים יתקיים הערב ויועבר בשידור חי בערוץ יס 3. ההימור שלי הוא שאיסטווד או סודרברג ייקחו את דקל הזהב וארי פולמן את הפרס הגדול של חבר השופטים (מעין "מקום שני"). העובדה שבראש חבר השופטים עומד שון פן ולצידו נטלי פורטמן ואלפונסו קוארון הופכת את "צ'ה" של סטיבן סודרברג – גם מאוד פוליטי וגם דובר ספרדית – לפייבוריט (סודרברג כבר זכה בדקל הזהב על סרט הבכורה שלו "סקס, שקים ווידיאוטייפ" ב-1989, כשהיה בן 26 – צעיר זוכי קאן). גם לאיסטווד, שמעולם לא זכה בקאן, יש על פי הביקורות סיכוי טוב, אם כי זה יחייב את פן להגן על בחירתו כהוגן מחשש למראית עין של אינטרסים זרים (פן זכה באוסקר על תפקידו ב"מיסטיק ריבר" של איסטווד). יכול להיות שבמקרה כזה אולי פן יעדיף לתת את דקל הזהב למישהו אחר ("ואלס עם בשיר"? מישהו אחר לגמרי?) ואז פרס חבר השופטים – שלכאורה מנותק מנוכחותו של נשיא חבר השופטים – יינתן לאיסטווד. קחו בחשבון שפסטיבל קאן – כמו כל פסטיבל – הוא אירוע שמאוד קשה לחזות והפייבוריטים המתוקשרים לעיתים נדירות באמת זוכים. יש סיכוי גם ש"ואלס עם בשיר", למרות כל הביקורות האוהדות, ייצא בידיים ריקות, או בפרס ניחומים משני. זה סצנריו שצריך להיערך לקראתו מבחינת הציפיות.
אז ההימורים שלי הם:
דקל הזהב: "צ'ה", סטיבן סודרברג
פרס חבר השופטים: "ואלס עם בשיר", ארי פולמן
פרס הבימוי: פאולו סורנטינו.
פרס התסריט: ארנו דפלשן.

(צריך לשים פה בסוגריים את העובדה שבשנה שעברה "בופור" של יוסף סידר התחרה בברלין נגד "הגרמני הטוב" של סודרברג ו"מכתבים מאיוו ג'ימה" של קלינט איסטווד וניצח את שניהם).

נתניאל רוג'רס מגיש בבלוגו סיכום מאוד שימושי של כל סרטי התחרות בקאן ומציע הימור משלו. הוא צופה ש"עמורה" של מתיאו גרונה ייקח את דקל הזב וש"ואלס עם בשיר" או הסרט של וולטר סאלס ייקחו את פרס חבר השופטים. סודרברג או איסטווד יקחו את פרס הבימוי. פרס השחקן, הוא צופה, יילך לבניסיו דל טורו. פרס השחקנית לאנג'לינה ג'ולי.

ובאתר הצרפתי allocine.fr מהמרים כך: דקל הזהב לקלינט איסטווד. הפרס הגדול של חבר השופטים לארי פולמן. שחקן: חואקין פיניקס (על הסרט של ג'יימס גריי). שחקנית: מרטינה גוסמן (על "גוב האריות" הארגנטינאי). בימוי: נורי בילג'ה ג'יילון הטורקי. תסריט: "עמורה" של מתיאו גארונה.

מה ההימורים שלכם?

"טולפן", הפקה קזחית/רוסית על רועה עם אזניים גדולות מדי, זכה בפרס "מבט מסוים" הערב בקאן.
"טוקיו סונטה" של קיושי קורוסאווה זכה בפרס חבר השופטים של המסגרת.
"Wolke 9" של אנדראס דרזן זכה בפרס השלישי (בו זכה בשנה שעברה "ביקור התזמורת"). עוד זכו: "טייסון", הסרט התיעודי של ג'יימס טובאק על המתאגרף מייק טייסון, ו"ג'וני מד דוג".
הסרטים המדוברים ביותר ממסגרת "מבט מסוים" – "וונדי ולוסי", "רעב" ו"צ'לסי און דה רוקס" (של אייבל פררה) – יצאו בידיים ריקות.

למה סטיבן ספילברג הסכים ל"אינדיאנה ג'ונס" רביעי, התזה שלי.

continue reading…

הנה ההודעה מפסטיבל קאן. השופטים היו הו שיאו-שיאן (נשיא), אוליבייה אסייאס, סוזן בייר, מרינה הנדס ולורנס קרדיש. 17 סרטים השתתפו בתחרות, מבין 1200 שהוגשו.

"הימנון" של אלעד קידן

תחרות הסינפונדסיון נוסדה ב-1998. מאז, 26 יוצרים שהשתתפו בתחרות חזרו לפסטיבל קאן עם סרטי הבכורה הארוכים שלהם.
ב-1999 זכה דובר קוסאשווילי עם "עם חוקים" במקום השני. בשנת 2000 זכה "קינוח", סרטו של עמית סקומסקי מאוניברסיטת תל אביב, בפרס השני. ב-2002 זכה "שאלות של פועל מת" של איה סומך (ת"א) בפרס השלישי. ב-2005 זכה "ביקור חולים" של מאיה דרייפוס (ת"א) בפרס השני. זו הפעם הראשונה שסרט של סם שפיגל זוכה, ושסרט ישראלי זוכה בפרס הראשון.

אלעד קידן

בנאום הזכייה שלו אמר קידן: "זו המחווה שלי לז'אק טאטי. אני מודה לקולנוע הצרפתי. אני מקדיש את זה לחבר טוב שלי מהכיתה שהקליט את הקול לסרט שלי ובדצמבר נפטר מסרטן".

הקרנת העיתונאים של "סקס והעיר הגדולה" התקיימה בצהריים והגיעו שתי דעות על הסרט:

1. ריקני ומאכזב

"הייתי בהקרנת העיתונאים של 'סקס והעיר הגדולה' ואני חייב להגיד שמאוד התאכזבתי. אז כן, יש בסרט את השנינות המוכרת מהסדרה, וגם את סצינות העירום הנועזות, אבל משהו פשוט לא עובד. העלילה (שבטח כבר שמעת עליה באין ספור מקומות ברחבי הרשת: קארי וביג עומדים להתחתן, ביג בורח מהחופה, ביג חוזר, ובלה, בלה בלה…) צפויה, נדושה ומעצבנת. ולמרות שיש כמה התפתחויות (מפתיעות, אפילו) ההרגשה הכללית היא כאילו הכל תקוע במקום. בעצם, לא, שכח מזה. ההרגשה היא לא שהכל תקוע, ההרגשה היא שהסרט בכלל לא מרגיש כמו סרט, ומה שיותר עצוב הוא, שהוא גם לא מרגיש כמו פרק ארוך במיוחד של הסדרה.
בקיצור: מאכזב וריקני."

2. ריקני ומהנה

“סקס והעיר הגדולה” היה בדיוק כמו שחשבתי: חביב אך מלא סוכר וארוך מדי (135 דקות !). נראה כאילו ניסו לדחוף 4 עלילות של עונה שלמה לתוך סרט אחד ולמרבה ההפתעה רוב הזמן זה עובד. אני צפיתי ברוב פרקי הסדרה והניחוש שלי הוא שמי שנהנה ממנה מאד ייהנה גם כאן. מצד שני, מי שלא מכיר את הסדרה אין לו הרבה מה לחפש בסרט הזה.

המממ… יש סיכוי שאני אהנה מהסרט, אני מבין. אבל שעתיים ורבע?!

יש עוד תגובות?

עמיתים יקרים: מי מכם שהולך בצהריים להקרנת העיתונאים ל"סקס והעיר הגדולה", אנא שילחו לי מייל, יש לי משימה עבורכם. ומי שכותב ביקורת על הסרט עוד היום, בתגובות או במייל או בסמס, תבוא עליו ברכת זה הבלוג.

==========

ומי שהולך היום ל"אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח": הביקורת שלי מפוצלת לשלוש. חלק ראשון באנגלית (אל תחמיצו את הסקר בסוף הביקורת). חלק שני, מחר ב"7 לילות". חלק שלישי ביום רביעי ב"פנאי פלוס". התזה שלי, כפי שכבר נידונה בתגובות בתחילת השבוע: ספילברג עשה כמיטבו עם בימוי קטעי פעולה וירטואוזיים וזריזים, עם כמה הברקות אדירות, אבל חומר הגלם העלילתי שקיבל מלוקאס – העוסק הפעם באינדיאנה ג'ונס ובחייזרים – ממש צולע. כן, האשם הוא לוקאס. כי ספילברג רצה כבר לפני כמה שנים לצלם תסריט ל"אינדיאנה" שכתב פרנק דרבונט האדיר, אבל לוקאס הטיל וטו והציע סיפור משלו. אני מניח שמאותו רגע ספילברג הרים ידיים ונתן לו לנהל את ההצגה, כשהוא אחראי על זה שהתוצאה הסופית תהיה לפחות מאוד קצבית ומהנה. וזאת אכן עשה.

===========

עושה רושם שהקהל בפסטיבל קאן מבלה השנה לא מעט זמן על הרגליים בתשואות בסוף הסרטים. מהביקורות והתגובות נשמע שהתחרות מציגה אוסף יוצא דופן של סרטים נפלאים. עד כדי כך שדווקא הסרט של האחים דארדן – יקירי קאן ופעמיים זוכי העבר – מקבל ב"סקרין דיילי" את אחת הביקורות הכי פושרות בפסטיבל (גלן קני דווקא התלהב). אחרי "ואלס עם בשיר" הגיעו התשואות ל"סיפור חג מולד" של ארנו דפלשן, "עמורה" האיטלקי, "מאורת האריות" הארגנטינאי, "שלושה קופים" הטורקי ו"The Changeling" של קלינט איסטווד. ואתמול הוקרן האפוס בן ארבע השעות של סטיבן סודרברג על צ'ה גווארה (שיפוצל לשני סרטים בבתי הקולנוע). ג'פרי וולס וגלן קני יצאו מגדרם מהתלהבות. אן תומפסון פחות. אבל פיטר המונד וטוד מקארתי קטלו. היום נשאר לשמוע איך תעבור הקרנת "סינקדוכה, ניו יורק" של צ'רלי קאופמן. סשה סטון כבר רושמת לפניה שאת הסרט של איסטווד נפגוש באוסקרים ב-2009.

אצל אהרון קשלס: אביב קוזלוב, שצילם את הסרט "שתיקה" של הדר מורג שמתחרה בסינפונדסיון – תחרות סרטי הסטודנטים המתקיימת בפסטיבל קאן – נמצא שם וראה את איסטווד החדש. הוא שלח שתי ביקורות תמציתיות, ומאוד נלהבות.

============

ויה סשה סטון: שלושה קטעים מתוך "סינקדוכה, ניו יורק" של צ'רלי קאופמן:

>

נדמה לי שבסופו של דבר הבעיה (שלי) עם "הג'וב הבריטי" קשורה בכך ששלושת הכוחות היצירתיים בסרט כולם אנשים חביבים, אבל לא מספיק טובים. כלומר, כל אחד מהם זקוק למישהו מבריק ממנו כדי לצאת טוב. מצד אחד, רוג'ר דונלדסון, הבמאי. האיש שהקריירה שלו מלאה החמצות, סרטים שהיו כמעט נהדרים, או מקסימום סבירים, מצליחים, חביבים, אבל אף פעם לא הצליח להגיע למשהו גדול באמת. והתסריטאים הם דיק קלמנט ואיאן לה-פרניי – צמד התסריטאים הבריטיים בני ה-70 שעובדים בקצב וללא מנוחה וחתומים על הכל מ"מים, מים", דרך "הקומיטמנטס" ו"סיפור אהבה מזוין", ועד "חיים בזרם" ו"מעבר ליקום" – וכמעט תמיד חסר להם איזשהו שפיץ. בקיצור, "הג'וב הבריטי", למרות שהוא סימפטי, איכזב אותי מאוד. זו הביקורת הקטנטנה שכתבתי עליו לגיליון "פנאי פלוס" לפני שבוע (14.5.2008):
continue reading…

Historic 2018Blockbuster2019 Store Offers Glimpse Of How Movies Were Rented In The Past

פורסם ב"פנאי פלוס", 14.5.2008

continue reading…

היום ב-12 ירצה אטום אגויאן על סרטיו באולם בר שירה באוניברסיטת תל אביב. אחרי ההרצאה יתקיים סשן שאלות ותשובות מהקהל בהנחיית נחמן אינגבר. הכניסה חינם.
אחרי שהוא יגמור עם ההרצאות הסדנאות וקבלת פרס דן דוד בו זכה, אגויאן יטוס מכאן לפסטיבל קאן, שם הוא מציג בתחרות את סרטו החדש "Adoration". אני מקווה שהוא כבר סגור להקרנות בפסטיבל ירושלים.

בגלל עניינים שונים לא אוכל להגיע להרצאה למרות שמאוד רציתי. אם יש מישהו שמתנדב לדווח משם – בכתב, תמונות או וידיאו – אשמח להעלות כאן.

=======

היי, את מי גווינת פאלטרו מחבקת שם על השטיח האדום רגע לפני בכורת "Two Lovers" של ג'יימס גריי בפסטיבל קאן אתמול?

עבור מוני מושונוב, ממש כמו עבור גריי, זה פסטיבל קאן שני ברציפות. בשנה שעברה שניהם היו שם עם "הלילה הוא שלנו".

========

עוד ביקורות מקאן על "שבעה" של שלומי ורונית אלקבץ: "הוליווד ריפורטר", "סקרין דיילי".

=======

"אנטארקטיקה", סרטו השני והמסקרן של יאיר הוכנר ("ילדים טובים") התקבל לפסטיבל NewFest, הפסטיבל ההומו-לסבי של ניו יורק שחוגג השנה יומולדת 20, והוא יוקרן שם בבכורה עולמית ב-6 ביוני. בסוף שנות התשעים יצא לי להיות בשתי מהדורות של הפסטיבל ומדובר באירוע משובח להפליא, עם שפע הברקות קולנועיות שרובן נותרות חוויות אנדרגראונדיות.
אבל "אנטארקטיקה" לא יהיה שם הישראלי היחיד: "הסודות" של אבי נשר, יוקרן גם הוא. וגם "יפן יפן" של ליאור שמריז. וגם "אמא, לא הרגתי את הבת שלך" התיעודי של אורנה בן דור.
ב-24 ביוני ייפתח בתל אביב פסטיבל הסרטים ההומו-לסבי בניהולו של הוכנר.

===========

אריק קוהן מ"אינדי-ווייר" עדכן את בלוגו באמצעות סמסים במהלך הקרנת הבכורה העולמית בקאן של "אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח". התוצאה: לייב בלוגינג טלגרפי, אבל עמוס כולו ספוילרים.

=========

"ביקור התזמורת" חגג מאה יום בהפצה בבתי הקולנוע באמריקה ונכון ליום ראשון הוא הכניס כבר 2,918,423 דולר. אם מפיציו יצליחו להשאיר אותו בקצב מכירות דומה בחמישה-שישה השבועות הקרובים, הוא יחצה את קו ה-3 מיליון דולר הכנסות באמריקה, ויהיה הסרט הישראלי הראשון שעשה את זה. האם יצליח.
ובכלל, טבלת מכירת הכרטיסים של "וראייטי" מהסוף השבוע האחרון מכילה המון ישראלים. מלמטה למעלה:
מקום 114: "בופור". מקום 64: "מדוזות". מקום 61: "ביקור התזמורת". מקום 58: "חופשת קיץ" (שיצא בסוף השבוע הזה בשישה בתי קולנוע). מקום 44: "אותו הירח" (סרט מקסיקני בהפקת רם ברגמן הישראלי). מקום 36: "Fugitive Pieces" (דרמת שואה קנדית עם איילת זורר, אני מניח שיוקרן בפסטיבל ירושלים). מקום 34: "Smart People" בבימויו של הישראלי נועם מורו. מקום 10: "The Visitor", סרטו של טום מקארתי ("אנשי התחנה") שזוכה לביקורות מצוינות ומציג את היאם עבאס בתפקיד הנשי הראשי.