סידני פולאק היה חולה בסרטן כבר כמה חודשים, וכבר בטקס האוסקרים האחרון בכל פעם ששמו הוזכר (כאחד המפיקים והשחקנים של "מייקל קלייטון") נדמה היה שכבר מספידים אותו. (ניקי פינק, שרמזה על חומרת מחלתו כבר בסוף 2007, מדווחת על העלייה לרגל למיטת חוליו בשבועות האחרונים).
הוא היה חלק מהגל הקולנועי של שנות השבעים ("שלושת ימי הקונדור"), גם אם תמיד היה השקול והנינוח שבין עמיתיו. לא לחינם הוא הפך מעין במאי-בית של רוברט רדפורד, בעצמו קולנוען שקול ונינוח. הוא הפך לבמאי שובר קופות ב"טוטסי" (1982) וזכה באוסקר על "זכרונות מאפריקה" (1985). מאז "הפירמה" התוצרים שלו כבמאי דעכו באיכותם ("סברינה", "מזימות זרות") אבל הוא פיצה על כך כשחזר לאהבתו המקורית, המשחק והיה מקסים ב"בעלים ונשים", "עיניים עצומות לרווחה" ו"מייקל קלייטון". בין לבין הוא גם הקים חברת הפקה עם אנתוני מינגלה, הבמאי שהוא גילה וטיפח בעבודה על "הפצוע האנגלי". מינגלה, כזכור, מת במפתיע לפני חודשיים.

"הניו יורק טיימס" מספיד, וגם מזכיר ראיון שערך איתו שמעון פרס לפני עשר שנים. אם יש למישהו את הגיליון הזה, נא לסרוק.

הנה, כדי להיזכר באיש, ראיון שלו מלפני קצת פחות משנתיים אצל צ'רלי רוז (אחד המראיינים החביבים עלי בניו יורק), בו הוא מדבר על סרטו האחרון, הסרט התיעודי "סקיצות של פרנק גרי":

טוד מקארתי מ"וראייטי" מדווח ממסיבת העיתונאים של חבר השופטים בקאן, שהתקיימה אחרי טקס חלוקת הפרסים, ובו הם נשאלו בין השאר איך קרה ש"ואלס עם בשיר" יצא ללא פרס:

In the distribution of awards and the jurors' comments, there was a feeling that the nine judges had taken their job very seriously and considered the 22 contenders from all angles. At the press conference, jurors suggested that there were several other films they rated highly — specifically Clint Eastwood's "Changeling" (locally known as "The Exchange," the English translation of its French title), Arnaud Desplechin's "A Christmas Tale" and Ari Folman's "Waltz With Bashir." To cover the first two of these, the jury created something called the "special prize of the 61st Cannes Film Festival" to give to Eastwood, who did not appear to collect it, and to Catherine Deneuve, one of the stars of "A Christmas Tale," who took the stage to receive the equivalent of a life achievement award.
As for Folman's animated Israeli film of memory and combat, Penn said, "I think it's a wonderful film," while fellow juror Natalie Portman allowed that, "I think it's testament to the amazing selection that a film as good as 'Waltz With Bashir' didn't win an award."

לדיווח המלא, כולל הרשימה של כל הפרסים שחולקו בקאן בשלושת הימים האחרונים.

תוספת (תודה למגיב האנונימי ששלח את הלינק):

שיי קראבטרי מ"הלוס אנג'לס טיימס" מרחיבה על הדיווח של טוד מקארתי. והיא רוצה להבין "איך זה יכול להיות שהסרט המדהים 'ואלס עם בשיר' יצא ללא פרס מפסטיבל קאן". התשובה של נטלי פורטמן היא זו שמקארתי מביא. אבל זו תשובת אלפונסו קוארון: "It was a film that was well cherished by the jury".

אבל הנה, ויה קראבטרי, התשובה המלאה של שון פן. תשובה שאני מוצא אותה גדושה בסאבטקסט:

"The only thing I would say, I was happy to find out that buzzes mean nothing; this jury was entirely un-influenced, and I can tell you that I would agree with you, but we had so many prizes to give. There were several people that agreed, most certainly–myself included–it's a film worthy. As I said during the ceremony, there were things that called out, and there were times where we felt that we had almost certainly a certain category fulfilled and then something else would come and provoke us in a different way. There’s not a good answer for this question from me, because while I don't believe that I particularly argued for it, ultimately, I think it's a wonderful movie. I also believe that it is a film that is going to find its audience with or without us."

(רגעי השיא מהטקס כאן)

הפרסים:

מצלמת הזהב (לסרט בכורה): "רעב", סטיב מקווין
תסריט: "השתיקה של לורנה", האחים דארדן
שחקן: בניסיו דל טורו – "צ'ה", סודרברג
שחקנית: סנדרה קובלוני – "קו מסירה", וואלטר סאלס
בימוי: נורי בילגה ג'יילאן, "שלושה קופים" (תודה, שוב, לענבל על התיקון בהגיית שמו. והנה, כדי להראות עד כמה יהיה לבמאי הזה קשה באמריקה קטע וידיאו מטקס הפרסים כפי שהועבר בטלוויזיה הטורקית.שימו לב איך שון פן מבטא את שמו ואז איך הקריינית הטורקית מבטאת אותו).
פרס מיוחד של חבר השופטים: פאולו סורנטינו, "איל דיבו"
פרס מיוחד: קתרין דנב (על "אגדת חג מולד" של ארנו דפלשן) וקלינט איסטווד
הפרס הגדול של חבר השופטים: "עמורה" של מתיאו גארונה

דקל הזהב: לורן קנטה, "הכיתה"

(ואתמול חולקו פרסים נוספים של צוותי שיפוט עצמאיים הפועלים במקביל לצוות השופטים הרשמי: פרס פיפרסקי, למשל, שהוענק לסרט ההונגרי "דלתא". או פרס הכמורה שהוענק ל"Adoration" של אטום אגויאן).

הבשורות הרעות: "ואלס עם בשיר", אחרי כל הביקורות הטובות והדיבורים האוהדים, יצא בידיים ריקות.

הבשורות הטובות: "ואלס עם בשיר" קיבל ביקורות מעולות והיה אחד הסרטים הבולטים בתקשורת בפסטיבל.

הבשורות המפתיעות והמרגשות: שלושה מהבמאים הכי מדהימים כרגע באירופה יצאו עם פרסים. פאולו סורנטינו, שהוא הבמאי האירופי האהוב עלי כרגע. נורי בילגה ג'יילאן, שסרטו הלפני-לפני אחרון, "מרוחק", הדהים אותי. ולורן קנטה, שסרטיו "פסק זמן" ו"כוח אדם" היו נפלאים (סרטו הקודם, "הדרך דרומה" פחות דיבר אליי). גם מתיאו גארונה הוא מישהו ששמתי עליו עין אחרי שראיתי סרט נורא פסיכי שלו, בשם "אהבה ראשונה", בפסטיבל ברלין לפני שנתיים. ואפילו ארנו דפלשן, איסטווד וסודרברג יצאו עם איזכורים.

ועכשיו, מה המשותף לסורנטינו, גארונה, דפלשן, קנטה וג'יילאן? שאף אחד מהסרטים שלהם לא הוקרן מסחרית בישראל (למרבה המזל בפסטיבלים בירושלים ובחיפה הם הוצגו). האין זה מביך שהבמאים שהפכו מרגע זה רשמית לבולטים שבבמאי הקולנוע הבינלאומי הם בחזקת בלתי קיימים מבחינת המפיצים בארץ?

ויה ניקי פינק: ככה נראה התור לכרטיסים ל"אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח" ביום רביעי בחצות בלוס פליס:

והליצנים ב-Vulture מעלים עשר תהיות שנותרו פתוחות אחרי הצפייה ב"אינדיאנה ג'ונס" הרביעי. אם כבר ראיתם את הסרט בטח תוכלו להוסיף בתגובות עוד שפע תהיות משל עצמכם.

=======

פיטר ג'קסון וגיירמו דל טורו קיימו אתמול צ'ט עם מעריצים בו הם ענו במשך שעה לשאלות על סרטי "ההוביט" שהם מתחילים לעבוד עליהם עכשיו. כ-7000 שאלות נשאלו מתוכן הספיקו השניים לענות על 60. הנה התמלול המלא של הצ'ט.

=======

הסרט שאני הכי מחכה לו הקיץ הוא לא סרט אקשן ולא סרט ישראלי אלא "Standard Operating Procedure" של ארול מוריס. הלוואי שהוא יגיע לפסטיבל ירושלים. מוריס הפך את הסרט גם לספר אותו כתב יחד עם פיליפ גורביץ' וה"ניו יורק טיימס" מציג פרק מתוכו.

========

אז מה הסיפור האמיתי עם הפסילה של כרזות "סקס והעיר הגדולה" בירושלים? האם באמת היתה צנזורה על רקע דתי או שמא זו החלטה עסקית קרה שתורגמה לספין יחצני אדיר? הנה התזה שלי, מהבלוג באנגלית.

========

ולעניין המרכזי של היום: עם מה ייצא "ואלס עם בשיר" מפסטיבל קאן? טקס חלוקת הפרסים יתקיים הערב ויועבר בשידור חי בערוץ יס 3. ההימור שלי הוא שאיסטווד או סודרברג ייקחו את דקל הזהב וארי פולמן את הפרס הגדול של חבר השופטים (מעין "מקום שני"). העובדה שבראש חבר השופטים עומד שון פן ולצידו נטלי פורטמן ואלפונסו קוארון הופכת את "צ'ה" של סטיבן סודרברג – גם מאוד פוליטי וגם דובר ספרדית – לפייבוריט (סודרברג כבר זכה בדקל הזהב על סרט הבכורה שלו "סקס, שקים ווידיאוטייפ" ב-1989, כשהיה בן 26 – צעיר זוכי קאן). גם לאיסטווד, שמעולם לא זכה בקאן, יש על פי הביקורות סיכוי טוב, אם כי זה יחייב את פן להגן על בחירתו כהוגן מחשש למראית עין של אינטרסים זרים (פן זכה באוסקר על תפקידו ב"מיסטיק ריבר" של איסטווד). יכול להיות שבמקרה כזה אולי פן יעדיף לתת את דקל הזהב למישהו אחר ("ואלס עם בשיר"? מישהו אחר לגמרי?) ואז פרס חבר השופטים – שלכאורה מנותק מנוכחותו של נשיא חבר השופטים – יינתן לאיסטווד. קחו בחשבון שפסטיבל קאן – כמו כל פסטיבל – הוא אירוע שמאוד קשה לחזות והפייבוריטים המתוקשרים לעיתים נדירות באמת זוכים. יש סיכוי גם ש"ואלס עם בשיר", למרות כל הביקורות האוהדות, ייצא בידיים ריקות, או בפרס ניחומים משני. זה סצנריו שצריך להיערך לקראתו מבחינת הציפיות.
אז ההימורים שלי הם:
דקל הזהב: "צ'ה", סטיבן סודרברג
פרס חבר השופטים: "ואלס עם בשיר", ארי פולמן
פרס הבימוי: פאולו סורנטינו.
פרס התסריט: ארנו דפלשן.

(צריך לשים פה בסוגריים את העובדה שבשנה שעברה "בופור" של יוסף סידר התחרה בברלין נגד "הגרמני הטוב" של סודרברג ו"מכתבים מאיוו ג'ימה" של קלינט איסטווד וניצח את שניהם).

נתניאל רוג'רס מגיש בבלוגו סיכום מאוד שימושי של כל סרטי התחרות בקאן ומציע הימור משלו. הוא צופה ש"עמורה" של מתיאו גרונה ייקח את דקל הזב וש"ואלס עם בשיר" או הסרט של וולטר סאלס ייקחו את פרס חבר השופטים. סודרברג או איסטווד יקחו את פרס הבימוי. פרס השחקן, הוא צופה, יילך לבניסיו דל טורו. פרס השחקנית לאנג'לינה ג'ולי.

ובאתר הצרפתי allocine.fr מהמרים כך: דקל הזהב לקלינט איסטווד. הפרס הגדול של חבר השופטים לארי פולמן. שחקן: חואקין פיניקס (על הסרט של ג'יימס גריי). שחקנית: מרטינה גוסמן (על "גוב האריות" הארגנטינאי). בימוי: נורי בילג'ה ג'יילון הטורקי. תסריט: "עמורה" של מתיאו גארונה.

מה ההימורים שלכם?

"טולפן", הפקה קזחית/רוסית על רועה עם אזניים גדולות מדי, זכה בפרס "מבט מסוים" הערב בקאן.
"טוקיו סונטה" של קיושי קורוסאווה זכה בפרס חבר השופטים של המסגרת.
"Wolke 9" של אנדראס דרזן זכה בפרס השלישי (בו זכה בשנה שעברה "ביקור התזמורת"). עוד זכו: "טייסון", הסרט התיעודי של ג'יימס טובאק על המתאגרף מייק טייסון, ו"ג'וני מד דוג".
הסרטים המדוברים ביותר ממסגרת "מבט מסוים" – "וונדי ולוסי", "רעב" ו"צ'לסי און דה רוקס" (של אייבל פררה) – יצאו בידיים ריקות.

למה סטיבן ספילברג הסכים ל"אינדיאנה ג'ונס" רביעי, התזה שלי.

continue reading…

הנה ההודעה מפסטיבל קאן. השופטים היו הו שיאו-שיאן (נשיא), אוליבייה אסייאס, סוזן בייר, מרינה הנדס ולורנס קרדיש. 17 סרטים השתתפו בתחרות, מבין 1200 שהוגשו.

"הימנון" של אלעד קידן

תחרות הסינפונדסיון נוסדה ב-1998. מאז, 26 יוצרים שהשתתפו בתחרות חזרו לפסטיבל קאן עם סרטי הבכורה הארוכים שלהם.
ב-1999 זכה דובר קוסאשווילי עם "עם חוקים" במקום השני. בשנת 2000 זכה "קינוח", סרטו של עמית סקומסקי מאוניברסיטת תל אביב, בפרס השני. ב-2002 זכה "שאלות של פועל מת" של איה סומך (ת"א) בפרס השלישי. ב-2005 זכה "ביקור חולים" של מאיה דרייפוס (ת"א) בפרס השני. זו הפעם הראשונה שסרט של סם שפיגל זוכה, ושסרט ישראלי זוכה בפרס הראשון.

אלעד קידן

בנאום הזכייה שלו אמר קידן: "זו המחווה שלי לז'אק טאטי. אני מודה לקולנוע הצרפתי. אני מקדיש את זה לחבר טוב שלי מהכיתה שהקליט את הקול לסרט שלי ובדצמבר נפטר מסרטן".

הקרנת העיתונאים של "סקס והעיר הגדולה" התקיימה בצהריים והגיעו שתי דעות על הסרט:

1. ריקני ומאכזב

"הייתי בהקרנת העיתונאים של 'סקס והעיר הגדולה' ואני חייב להגיד שמאוד התאכזבתי. אז כן, יש בסרט את השנינות המוכרת מהסדרה, וגם את סצינות העירום הנועזות, אבל משהו פשוט לא עובד. העלילה (שבטח כבר שמעת עליה באין ספור מקומות ברחבי הרשת: קארי וביג עומדים להתחתן, ביג בורח מהחופה, ביג חוזר, ובלה, בלה בלה…) צפויה, נדושה ומעצבנת. ולמרות שיש כמה התפתחויות (מפתיעות, אפילו) ההרגשה הכללית היא כאילו הכל תקוע במקום. בעצם, לא, שכח מזה. ההרגשה היא לא שהכל תקוע, ההרגשה היא שהסרט בכלל לא מרגיש כמו סרט, ומה שיותר עצוב הוא, שהוא גם לא מרגיש כמו פרק ארוך במיוחד של הסדרה.
בקיצור: מאכזב וריקני."

2. ריקני ומהנה

“סקס והעיר הגדולה” היה בדיוק כמו שחשבתי: חביב אך מלא סוכר וארוך מדי (135 דקות !). נראה כאילו ניסו לדחוף 4 עלילות של עונה שלמה לתוך סרט אחד ולמרבה ההפתעה רוב הזמן זה עובד. אני צפיתי ברוב פרקי הסדרה והניחוש שלי הוא שמי שנהנה ממנה מאד ייהנה גם כאן. מצד שני, מי שלא מכיר את הסדרה אין לו הרבה מה לחפש בסרט הזה.

המממ… יש סיכוי שאני אהנה מהסרט, אני מבין. אבל שעתיים ורבע?!

יש עוד תגובות?

עמיתים יקרים: מי מכם שהולך בצהריים להקרנת העיתונאים ל"סקס והעיר הגדולה", אנא שילחו לי מייל, יש לי משימה עבורכם. ומי שכותב ביקורת על הסרט עוד היום, בתגובות או במייל או בסמס, תבוא עליו ברכת זה הבלוג.

==========

ומי שהולך היום ל"אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח": הביקורת שלי מפוצלת לשלוש. חלק ראשון באנגלית (אל תחמיצו את הסקר בסוף הביקורת). חלק שני, מחר ב"7 לילות". חלק שלישי ביום רביעי ב"פנאי פלוס". התזה שלי, כפי שכבר נידונה בתגובות בתחילת השבוע: ספילברג עשה כמיטבו עם בימוי קטעי פעולה וירטואוזיים וזריזים, עם כמה הברקות אדירות, אבל חומר הגלם העלילתי שקיבל מלוקאס – העוסק הפעם באינדיאנה ג'ונס ובחייזרים – ממש צולע. כן, האשם הוא לוקאס. כי ספילברג רצה כבר לפני כמה שנים לצלם תסריט ל"אינדיאנה" שכתב פרנק דרבונט האדיר, אבל לוקאס הטיל וטו והציע סיפור משלו. אני מניח שמאותו רגע ספילברג הרים ידיים ונתן לו לנהל את ההצגה, כשהוא אחראי על זה שהתוצאה הסופית תהיה לפחות מאוד קצבית ומהנה. וזאת אכן עשה.

===========

עושה רושם שהקהל בפסטיבל קאן מבלה השנה לא מעט זמן על הרגליים בתשואות בסוף הסרטים. מהביקורות והתגובות נשמע שהתחרות מציגה אוסף יוצא דופן של סרטים נפלאים. עד כדי כך שדווקא הסרט של האחים דארדן – יקירי קאן ופעמיים זוכי העבר – מקבל ב"סקרין דיילי" את אחת הביקורות הכי פושרות בפסטיבל (גלן קני דווקא התלהב). אחרי "ואלס עם בשיר" הגיעו התשואות ל"סיפור חג מולד" של ארנו דפלשן, "עמורה" האיטלקי, "מאורת האריות" הארגנטינאי, "שלושה קופים" הטורקי ו"The Changeling" של קלינט איסטווד. ואתמול הוקרן האפוס בן ארבע השעות של סטיבן סודרברג על צ'ה גווארה (שיפוצל לשני סרטים בבתי הקולנוע). ג'פרי וולס וגלן קני יצאו מגדרם מהתלהבות. אן תומפסון פחות. אבל פיטר המונד וטוד מקארתי קטלו. היום נשאר לשמוע איך תעבור הקרנת "סינקדוכה, ניו יורק" של צ'רלי קאופמן. סשה סטון כבר רושמת לפניה שאת הסרט של איסטווד נפגוש באוסקרים ב-2009.

אצל אהרון קשלס: אביב קוזלוב, שצילם את הסרט "שתיקה" של הדר מורג שמתחרה בסינפונדסיון – תחרות סרטי הסטודנטים המתקיימת בפסטיבל קאן – נמצא שם וראה את איסטווד החדש. הוא שלח שתי ביקורות תמציתיות, ומאוד נלהבות.

============

ויה סשה סטון: שלושה קטעים מתוך "סינקדוכה, ניו יורק" של צ'רלי קאופמן:

>

נדמה לי שבסופו של דבר הבעיה (שלי) עם "הג'וב הבריטי" קשורה בכך ששלושת הכוחות היצירתיים בסרט כולם אנשים חביבים, אבל לא מספיק טובים. כלומר, כל אחד מהם זקוק למישהו מבריק ממנו כדי לצאת טוב. מצד אחד, רוג'ר דונלדסון, הבמאי. האיש שהקריירה שלו מלאה החמצות, סרטים שהיו כמעט נהדרים, או מקסימום סבירים, מצליחים, חביבים, אבל אף פעם לא הצליח להגיע למשהו גדול באמת. והתסריטאים הם דיק קלמנט ואיאן לה-פרניי – צמד התסריטאים הבריטיים בני ה-70 שעובדים בקצב וללא מנוחה וחתומים על הכל מ"מים, מים", דרך "הקומיטמנטס" ו"סיפור אהבה מזוין", ועד "חיים בזרם" ו"מעבר ליקום" – וכמעט תמיד חסר להם איזשהו שפיץ. בקיצור, "הג'וב הבריטי", למרות שהוא סימפטי, איכזב אותי מאוד. זו הביקורת הקטנטנה שכתבתי עליו לגיליון "פנאי פלוס" לפני שבוע (14.5.2008):
continue reading…