השבוע עבר בקריאה ראשונה אחד החוקים הכי אידיוטיים שנכתבו בעברית בו מנסים אמנון כהן ואריאל אטיאס למצוא דרכים למנוע מאתרים פוגעניים להגיע למחשבי ישראל באמצעות אותה רשת ארורה המוכרת לעמי הארץ בשם אינטערנעט. אני מקשיב לשר אטיאס מנסה להגן על חוקו ולא מצליח להבין: האם הוא אידיוט או מרושע? אם הוא אידיוט הרי שכוונתו טובה והוא באמת לא מבין כלום באינטרנט וטכנולוגיה כדי להבין כמה ההצעה שלו היא פרדוקס. אם הוא מרושע אני כמובן מבוהל יותר, זה אומר שהוא מבין שהתגוננות שלו בתקשורת היא מסך עשן מלא שקרים שנועד "להרגיע" ואז להגיע למצב דה-פקטו בו הוא מחליט מה מותר ומה אסור באינטרנט. הוא בונה על הפסיביות של רוב האזרחים. הוא מדבר על "להגן על הילדים" מפני פורנו והימורים. ובכן, לי יש שתי בנות שרק עכשיו מתחילות לגלות את האינטרנט ואני לא רוצה שהן ייחשפו לאתרים שאינם מתאימים לגילן, לא משנה מאיזה טיב (לא רק פורנו, גם אלימות ושפה רעה). אבל האחריות על חינוכן ועל מה הן נחשפות באינטרנט, כמו גם בטלוויזיה או בעיתונים, היא עליי, ולא על השר אטיאס. למה שקול הדבר? לכך שיבוא השר אטיאס ויגיד: 50 ילדים נהרגו בתאונות דרכים בשנה שעברה על כן אחוקק חוק שיאסור ייבוא ומכירת מכוניות, כי כך אגן על ילדינו.
רוצה להגן על הילדים באמצעות חקיקה? אני נגד, אני חושב שזו אחריות ההורים. אבל אם אתה רוצה להיות טיפר גור, האשה שגידרה את התרבות האמריקאית כדי שילדים חס וחלילה לא יישמעו אף ראפר אומר "פאק", חוקק חוק בו האחריות היא על ההורים או על האתרים שאתה מגדיר פרובלמטיים, ולא על ספקי האינטרנט או על איזשהו שסתום לאומי שאתה מצוי עם האצבע עליו. שסתום שאני לא יודע אם הוא בכלל קיים, ואם השר אטיאס וחבר מרעיו יקימו אותו הוא ללא ספק ייגרום לנזקים יותר מאשר תועלת.

גדי שמשון הוזמן השבוע לאולפנו של עודד בן עמי כדי להתעמת עם השר אטיאס (שהוא שר תקשורת לא רע בכלל, אגב, אלא שהצעת החוק הזאת אינה קשורה במאום לתפקידו כשר תקשורת). ומכיוון שלא הספיק להגיב על כל דבריו המצמררים והמטייחים של השר, שלף את תוכנת העריכה שלו והנפיק את הסרטון הבא שמפרק את טענות אטיאס בזו אחר זו:

(ויה ולווט)

וכך כתבתי ב"7 לילות" כשהצעת החוק האידיוטית הזאת עברה בקריאה טרומית, ביוני 2007:
continue reading…

חדשות אנימציה:

בעוד עשרה ימים יגיע ארצה רון דיאמונד שיציג בסינמטקים את מיטב סרטי האנימציה הבינלאומיים של השנה האחרונה בהקרנת 35 מ"מ. בין הסרטים שהוא יציג יהיו גם "מדאם טוטלי פוטלי" ו"אני פגשתי את הניבתן" שהיו מועמדים לאוסקר. ההקרנות יתקיימו ב-9 במרץ בסינמטק ירושלים (קבלת פנים ב-20:00, הקרנה ב-21:15) ולמחרת ב-10 במרץ בסינמטק ת"א (קבלת פנים ב-18:00, הקרנה ב-19:00). מספר המקומות מוגבל וכדי להבטיח מקום יש להירשם כאן.

ועוד אורח: ביום ראשון (מחרתיים) יגיע טל שוורצמן, אנימטור ממוצא ישראלי שעובד בדרימוורקס, להרצאה חד פעמית במכללה הישראלית לאנימציה. ההרצאה תתקיים ביום ראשון, 2 במרץ, מ-17:30 עד 20:45 באודיטוריום בבית הספר תלמה ילין בגבעתיים. שוורצמן (או ג'רמי שו, כפי שהוא חותם על עבודותיו באמריקה) יציג קטעים מסרט האנימציה החדש של דרימוורקס, "קונג פו פנדה", עם ג'ק בלאק ודסטין הופמן, שהוא אחד האנימטורים שעבדו עליו. ההרצאה תעסוק בנושאים הבאים: 1. הצורך במחקר מקדים ותכנון רעיונות ככלי עזר לביסוס דמות אנימטיבית אמינה, היוצרת עניין אצל הקהל. 2. שימוש בווידיאו מצולם כמקור השראה לאיפיון דמויות. 3. כיצד תיכנון וקצב נכונים מאפשרים להחיות דמות תוך שימוש בתנועה בסיסית בלבד. לפני ההרצאה יוקרנו סרטי אנימציה קצרים שזכו באחרונה באוסקר, ביניהם "פטר והזאב", הזוכה הטרי מהשבוע. גם כאן יש מספר מקומות מוגבל שפתוח בחינם לקהל הרחב, לפרטים נוספים ולהרשמה היכנסו לכאן. קטעי וידיאו מעבודותיו הקודמות של שוורצמן/שו ב"גיבור של כולם" ו"עידן הקרח 2" תמצאו כאן.

חדשות ספרים:

שני ספרים על קולנוע יצאו באחרונה בעברית.

1. "במצמוץ העין, מבט על עריכת סרטים", וולטר מרץ' (הוצאת אסיה). וולטר מרץ' הוא אחד העורכים הגדולים של הוליווד, עם הישגים כמו "השיחה", "אפוקליפסה עכשיו" ו"הפצוע האנגלי" ברזומה שלו. הספר, שיצא לאור באנגלית ב-1995 מבוסס על סדרת הרצאות מ-1988 בהן מסביר מרץ' מה תפקידו של העורך, לא רק ברמה הטכנית והדרמטית, אלא גם בתור האיש שצריך להבין איך הצופה קולט את התמונה הקולנועית ולעזור לכוונן את מבטו, הבנתו והכרתו. כך שזהו לא רק ספר טכני אלא מאמר מאלף על האופן בו צופים וקולטים סרטים. (הנה ביקורת של העורכת יעל פרלוב, שערכה בין השאר את "חתונה מאוחרת", על הספר ממוסף "ספרים" של "הארץ" שלשום).

2. "מתחת לאף, תסריט". מאת חיים מרין. עם מאמרים בעריכת קובי ניב (הוצאת נ.ב ספרים). סרטו של ינקול גולדווסר, עם משה איבגי ואורי גבריאל, חגג יום הולדת 25 לפני כמה חודשים. למרות שאני לא מחסידי הסרט אני שמח בכל פעם שעוד תסריט בעברית מצטרף למדף הספרים, ובייחוד מרתקת השיחה בין מרין וגולדווסר על תהליך כתיבת הסרט ויצירתו.
במוסף "ספרים" משלשום היה גם על הספר הזה, טקסט של מרט פרחומובסקי שמפנה את תשומת הלב לנקודה מרתקת:

נקודת החולשה העיקרית של הספר טמונה באופן שבו הוא מתייחס למיקומו של "מתחת לאף" בתוך ההקשר הקולנועי-ישראלי. בעמוד 22 מצהיר ניב: "אני לא מאלה שאוהבים, גם לא בדיעבד, את סרטי הבורקס. אני חושב שזה חרא של סרטים, סרטים שונאי אדם". חיים מרין מצטרף אליו ומוסיף: "אני כמוך שונא את סרטי הבורקס. וידעתי שבסרט שלי אני לא רוצה שזה יהיה ככה".
חילופי הדברים האלה הם עדות מצערת לתסמונת שעדיין רווחת בקרב אנשי קולנוע מקומיים, המתבטאת בהתכחשות לסביבה שבה הם פועלים, עיוורון אליטיסטי לשורשים שמהם הם ניזונים. האמת היא שבמסגרתו של ז'אנר "סרטי הבורקס" הופקו במשך השנים סרטים טובים וסרטים גרועים – אבל אין ספק שמדובר בחטיבה חשובה ומשפיעה בתולדות הקולנוע הישראלי, שראויה להערכה ולהתייחסות מעמיקה.
בראיון שהעניק מרין לעיתון "העיר" לא מזמן, הוא קובל על כך שהקולנוענים הצעירים והמוערכים של היום – דוגמת דובר קוסאשווילי, ניר ברגמן ושבי גביזון – מתכחשים להשפעה שהיתה לסרט "מתחת לאף" על יצירתם. אבל הדבר כמובן לא צריך להפתיע: כפי שמרין נותן גט כריתות למסורת הקולנועית שנוצרה כאן לפניו, כך גם הקולנוענים החדשים אינם רוצים שום קשר עם הקולנוע שלו.
הרי הקולנוע הישראלי הוא משהו שכל דור ודור מתיימר להתחיל מחדש, וממהר לגדוע את החיבור עם אלה שהיו שם לפניו. בעוד שהקולנוענים האמריקאים והאירופים ניזונים מהמסורת הקולנועית שלהם ומתכתבים איתה, הקולנוענים הישראליים עסוקים בהכחשתה. אלא שככה לא בונים תרבות: עם כל הכבוד ל"אוצר מסיירה מדרה" ול"רחובות זועמים", שיוצרי "מתחת לאף" רואים בהם את מקורות השראתם (עמ' 11) – השורשים שלהם נמצאים קודם כל בקולנוע של בועז דוידזון ומנחם גולן.
מאמרו של שמוליק דובדבני בספר מיטיב למקם את "מתחת לאף" בתוך ההקשר הנכון, וקורא אותו כ"בורקס חתרני". דובדבני עורך השוואה מרתקת בין הדפוסים הז'אנריים של "סרטי הבורקס", שנוצרו בישראל בעיקר בשנות ה-70, לבין הביטוי שלהם ב"מתחת לאף".

בראבו!

חדשות וורנר:

1. ב-13 במרץ, במסגרת אירוע שואו-ווסט, בו מציגה הוליווד לבעלי בתי הקולנוע את תוצרת קיץ 2008, יתקיים אירוע של אולפני וורנר בשם "התמונה הגדולה 2008" בו יוצגו לראשונה קטעים בלעדיים מסרטי האולפן לשנה הקרובה: "ספיד רייסר" של הוושאובסקיאים, "האביר האפל" של כריס נולן, "סמארט ואשתו" של פיטר סיגל, "מלחמת הכוכבים: מלחמות המשובטים" ו"אחוות הג'ינס 2".

2. אולפני וורנר הודיעו אתמול שהם בולעים לתוכם את חברת ניו-ליין. הצעד הזה היה די צפוי בחודשים האחרונים, בייחוד אחרי הכשלון הקולוסלי של "מצפן הזהב". חברת ניו ליין הוקמה בניו יורק על ידי בוב שיי ומייקל לין לפני 40 שנה, והיתה חברת הפצה עצמאית וקטנה שהתמחתה בהפצת סרטי אימה ושבשנות השמונים מצאה לעצמה נישה גדולה: הפקת סרטי אימה הפונים לבני נוער. סדרת סרטי "סיוט ברחוב אלם", למשל, היתה שלהם. בהמשך הם מצאו נישה בדמות סרטים לקהל שחור, ואז הם מצאו זהב בעזרת ג'ים קארי. החברה נקנתה על ידי אולפני וורנר אבל שמרה על עצמאותה כחברת הפקה נפרדת שהפכה להיות יותר ויותר גדולה. להבדיל ממיראמקס, שגם היא הוקמה בניו יורק לסרטי נישה וגם היא נקנתה על ידי אולפן גדול (דיסני) אבל ניסתה לשמור על פאסון איכותי (למרות לא מעט סרטי נעורים), ניו ליין פנו לתוצרת יותר ויותר מיינסטרימית, של סרטי פעולה וקומדיות עממיות, שהתחרו היטב בתוצרת ההוליוודית שהם בעבר ניסו לספק לה אלטרנטיבה. סרטי "שעת שיא", למשל. ההצלחה של טרילוגיית "שר הטבעות" הפכה אותם כבר לאולפן בסדר גודל ענק, סיפקה להן מיליארדים בהכנסות ואפילו אוסקר. אבל שיי ולין הצליחו להשניא על עצמם את התעשייה בשנים האחרונות, בתחילה בגלל הסכסוך שלהם עם פיטר ג'קסון, ואז עם פרשת "מצפן הזהב". בין לבין נשמעו יותר ויותר תלונות על כך שהשניים מסרבים ליישר קו עם מדיניות וורנר, וששיקול הדעת שלהם התחיל להיות מונע מענייני אגו ולא איכות או הגיון פיננסי. אז עכשיו השניים, שהקימו את החברה, נבעטו החוצה.
נשאלת השאלה: מה תהיה ההשלכה של המהלך הזה על סרטי ניו ליין בישראל? כבר יותר מ-25 שנה שאת סרטי ניו ליין בישראל מפיצה פורום פילם, החברה ששונאת מבקרי קולנוע. פורום פילם הצליחו להפוך את הלהיט הכי גדול של ניו ליין ב-2007, "היירספריי", לכשלון בישראל, ומנעו מקהל גדול להיחשף לאחד הסרטים המהנים של השנה שעברה. גם "שעת שיא 3" ו"מצפן הזהב" צלעו בארץ. האם ימשיכו סרטי ניו ליין להישאר בידי פורום פילם, או שיעברו לידי ג.ג, מפיצת סרטי וורנר בישראל? אני מניח שגם אנשי ניו ליין בעצמם עוד לא יודעים את התשובה לכך.

תוספת: שאלתי את ניקי פינק, שבישרה כבר בינואר שבליעתה של ניו ליין על ידי וורנר היא עניין של זמן, מה היא יודעת על עתיד ההפצה הבינלאומית של סרטי ניו ליין והיא ענתה: "אני מניחה שזה עניין של זמן עד שכל סרטי ניו ליין יופצו על ידי וורנר". בשורות טובות.

אז מה יש לנו בסוף השבוע בבתי הקולנוע? רגע לפני יום האשה בינלאומי, שני סרטים שבוימו על ידי נשים שמופצים על ידי גברים בישראל שדפקו להם שמות בלתי נסבלים.
את "לא דופקות חשבון" ("Mad Money" במקור) ביימה קאלי חורי, שזכתה באוסקר על התסריט של "תלמה ולואיז". הסרט, עם דיאן קיטון, קווין לאטיפה וקייטי הולמס, הוא קומדיית שודים קוואזי-פמיניסטית, שמצליחה להיות בלתי מזיקה למרות היותה דבילית לגמרי. יש לסרט חן, אבל בתור קומדיה הוא נטול הומור באופן מחשיד. והכי משונה: עלילתו נראית גנובה מ"בוא נפוצץ מיליון" של שמואל אימברמן עם יהודה ברקן וראובן בר יותם (על פי תסריט של אלי תבור). אני מניח שזה סרט סביר לערב בנות, עבור צופות לא סלקטיביות במיוחד. ארחיב עליו במדורי בשבוע הבא.

ויש את "לסגור מעגל" ("The Savages" במקור), שכתבה וביימה תמרה ג'נקינס המוכשרת. הסרט אמנם לא מבריק כמו שהייתי מדמיין שהוא יכול להיות, אבל יש בו כל כך הרבה רגעים צורבים של אמת מרירה, מתובלת בהומור חומצי, שהוא בהחלט אחת ההמלצות היותר טובות לבידור בוגר לסוף השבוע הקרוב, מהסוג שעושה כבד בבטן בשעה שהוא גם מצליח לרגש ולשעשע כהוגן. הנה ביקורתי עליו. והנה, למשקיענים, התסריט (להורדה בקובץ PDF) עליו היתה ג'נקינס מועמדת השבוע לאוסקר.

"סאטרדיי נייט לייב" חזרו בשבוע שעבר לאוויר אחרי הפסקה של כמעט ארבעה חודשים בגלל שביתת התסריטאים. המערכון הבא נראה כאילו נכתב ללא תסריטאים בכלל, הוא פשוט אוסף של ציטוטי רפליקות מתוך הסרטים המדוברים של העונה. תכל'ס המערכון לא מוצלח במיוחד, אבל הוא מצליח להצחיק בגלל שהוא שם את האצבע בזמן אמת – רגע לפני האוסקרים – על הצייטגייסט התרבותי, זה שמחלחל מלמעלה כלפי מטה. "זה ייגמר בדם" ו"לא ארץ לזקנים" לא הגיעו לקהל הרחב, להמונים, הפראזה "I drink your milkshake" לא נחשפה לעיני המוני צופים כמו המשפט, נגיד, "I'm the king of the world", אבל בזכות פרודיה בזמן אמת הסרטים הופכים למיתולוגיים וייזכו לחיי נצח בקרב ילדיהם של אלה שעכשיו לא מוכנים להתקרב אליהם.

======

הרייטינג של האוסקר השנה היה הנמוך אי פעם. רק 32 מיליון צופים בממוצע צפו בו. להבדיל מ-40 מיליון בשנה שעברה (שגם הוא נחשב אז נתון יחסית נמוך). להבדיל מ-95 מיליון שצפו בסופרבול לפני כחודש. אבל מצד שני: להבדיל מ-6 מיליון שצפו בכל אחת התוכניות המתחרות (כלומר, זה רייטינג נמוך ביחס לאוסקרים, זה עדיין רייטינג עצום ביחס לשבוע צפייה רגיל, שאין בו בכורה או גמר של "אמריקן איידול"). 32 מיליון צופים באמריקה זה 10 אחוזי רייטינג. אבל בניו יורק, עיר מגוריהם של האחים כהן, הרייטינג היה 30 אחוז. כך שהאוסקר כעסק מסחרי הולך ומידרדר, אבל השנה הוא הפך לעסק תרבותי, הפונה לקהל העירוני, המתוחכם, ולא למסעודה מאוקלהומה סיטי. ככה זה כשנותנים פרסים ליצירות מופת, זה עובר מעל לראשו של הצופה הממוצע. רק אחרי עוד כמה מערכוני "I drink your milkshake" ייכנסו הסרטים האלה למיינסטרים. נקווה שעד אז גם יצליחו לשלב את הקאץ'-פרייז הזה לתוך מערכון קצת יותר מבריק. אני רק מדמיין מה ג'ון בלושי היה עושה איתו.

ההודעה לעיתונות שפירסמה רשת וול-מארט ביום שישי שעבר סימנה את סופו של מאבק שצרכנים רבים אפילו לא הספיקו לשים לב שהוא מתנהל. בהודעה בישרה וול-מארט שהיא מפסיקה בהדרגה להחזיק סרטים בפורמט HD-DVD (תוצרת טושיבה) ובוחרת להתמקד רק בסרטים בפורמט בלו-ריי (תוצרת סוני). בכך למעשה הגיעה לקיצו קרב הפורמטים של דיסקי ההיי-דפינישן. וול-מארט טענה בהודעתה שהיא מגיבה לביקוש של לקוחותיה, שהעדיפו את הבלו-ריי, דיסק – שנראה כמו די.וי.די רגיל אבל שניתן לניגון רק במכשיר בלו-ריי ייעודי – המכיל 25 ג'יגה של מידע ועליו תוכן אודיו-ויזואלי באיכות היי-דפינישן הגבוהה פי 5 מאיכות של די.וי.די רגיל, ופי 2 מאיכות של שידורי היי-דפינישן טלוויזיוניים (הפורמט נקרא בלו-ריי על שם קרן הלייזר הכחולה הקוראת את המידע על הדיסק, להבדיל מקרן הלייזר האדומה המצויה במכשירי הדי.וי.די הרגילים).
הבשורה של וולט-מארט הגיעה כחודש אחרי שאולפני וורנר הודיעו שהם יוציאו כותרי היי-דפינישן אך ורק בפורמט בלו-ריי. ובשבוע שעבר הניפה טושיבה את הדגל הלבן והודתה בכשלונה. החברה תפסיק לייצר מכשירי HD-DVD במרץ, ותתחיל גם היא לייצר מכשירי בלו-ריי. אולפני יוניברסל, היחידים מבין אולפני הוליווד שחתמו על בלעדיות עם הפורמט של טושיבה, הודיעו אחרי הכרזת טושיבה שגם הם פונים לבלו-ריי. ובכך נסתם הגולל על ה-HD-DVD ופורמט חדש של דיסקים באיכות היי-דפינישן נקבע. נשאלת השאלה: כמה זמן הוא יחזיק.
בסוף שנות השבעים התנהל באמריקה קרב פורמטים דומה עם הכניסה של מכשירי הווידיאו הביתיים. אז ניצח פורמט ה-VHS את פורמט הבטא, למרות שהבטא נחשב איכותי יותר. הפעם, אם להאמין לפרשני הטכנולוגיה באמריקה, הבלו-ריי שניצח הוא אכן הפורמט האיכותי יותר. גם העובדה שמכשירי סוני פלייסטיישן 3 הכילו בתוכם נגן בלו-ריי עזרה לו לצבור פופולריות (באופן דומה לדרך בה החדירה סוני לשוק את נגני הדי.וי.די כששילבה אותם לתוך מכשירי הפלייסטיישן בסוף שנות התשעים).
ובכל זאת, גם באמריקה מכשירי הבלו-ריי עדיין נמצאים בשלבי החדירה הראשוניים, ואינם מצויים בכל בית. מחיר המכשירים בחנויות האמריקאיות מתחיל ב-250 דולר (לעומת 40-50 דולר לדי.וי.די רגיל), ומחיר כותר הוא בסביבות ה-23 דולר, לעומת 12 דולר של מחיר סרט די.וי.די רגיל. טושיבה ניסתה לקדם את מכשירי ה-HD-DVD שלה עם הורדות מחירים דרמטיות, ומכרה מכשירים בחג המולד האחרון ב-99 דולר בלבד, וגם זה לא עזר לה.
עידן קלטות הווידיאו נמשך כמעט עשרים שנה, עד הפריצה הגדולה של הדי.וי.די לכל בית בסוף 1999. עכשיו, בסך הכל שמונה שנים אחרי, נדרשים צרכני הבידור הביתי לקנות מכשיר חדש, וחשוב יותר: מכשיר טלוויזיה חדש המסוגל להציג שידור באיכות היי-דפינישן ברזולוציית 1080p כדי שיוכלו ליהנות מהשדרוג הטכנולוגי. הבשורה הטובה היא שרוב מכשירי הבלו-ריי תואמים-לאחור, כלומר הם מסוגלים לנגן גם די.וי.די רגיל, ואף לעשות שידרוג של איכות הצפייה לסרט המוקרן מהדיסק הסטנדרטי. עבור האמריקאים, שממילא נדרשים לשדרג את מכשירי הטלוויזיה שלהם לפני שייפסקו שידורי ה-NTSC בתחילת העשור הבא, המהלך הזה אולי אינו כה דרמטי. אם כבר, הוא למעשה מאריך במעט את חיי המדף של הדי.וי.די, שהיו שניבאו שיוחלף עד 2010 על ידי מכירת סרטים להורדה חוקית (EST), וללא דיסק ומארז פיזי. עכשיו כשהבלו-ריי מאפשר לצרכנים ליהנות מספריית הדי.וי.די שנצברה על המדפים בשמונה השנים האחרונות, אולי חזון המכירה האלקטרונית יתעכב מעט, או לפחות עד שוול-מארט יבינו איך הם יעשו ממנו כסף.
ובישראל? כשמכשיר בלו-ריי עולה כאן יותר מ-3000 שקל, ייקח זמן – לפחות שנה – עד שימכרו אותו ב-200 דולר בדיוטי פרי וכל בית בישראל יתהדר באחד, ליד ממיר ההיי-דפינשן של הוט או יס, ומעל לטלוויזיית ה-LCD או הפלזמה המותאמת לשידורי HD מלאים (הבלו ריי יתבזבז על טלוויזיות מסוג HD Ready). אך בהיעדר אמצעי הקרנת היי-דפינישן בבתי הקולנוע בארץ, מרגע שייכנס הבלו-ריי לארץ, ואם לא ישודרגו בתי הקולנוע עד אז, איכות הצפייה החדה, הצלולה והצבעונית, עם הפרדת הסאונד הברורה ביותר תהיה בבית ולא בקולנוע.
אבל עד שכל זה יקרה, את השינוי בפורמט ירגישו בישראל בעיקר מורידי הסרטים ומשתמשי הטורנטים, שהתרגלו לקבצי די.וי.די שכווצו לפורמט divx השוקלים 700 מגה-בייט, ועכשיו יצטרכו להתרגל לקבצי בלו-ריי בפורמט MKV השוקלים שמונה ג'יגה-בייט. ספקיות האינטרנט מתבקשות להגדיל את נפחי התעבורה בהתאם.

פורסם בשבוע שעבר ב"כלכליסט".

סרט קטן, פצפון, אבל מקסים. "ביקור התזמורת" האירי.
הנה ביקורת, קטנה, פיצפונת, אבל מוקסמת, פלוס שיר בונוס.

continue reading…

כדי לייפות את המציאות אציין שבהימורים על עשר הקטגוריות המרכזיות בטקס קלעתי לתשעה. בטבלת סיכומי הניחושים שריכזה סשה סטון (ראו פוסט מאתמול) הייתי אחד הבודדים שהימרו נכון על הזכיות של מריון קוטיאר ושל טילדה סווינטון. הייתי היחיד מבין חזאי האוסקרים שהימר ש"מצפן הזהב" יזכה באוסקר על האפקטים. הימרתי נכון, כלומר ניחשתי, על הזוכים בפרס הסרט הקצר והסרט התיעודי הקצר. ועד כאן הישגיי.
כשלונותיי, לעומת זאת, מרשימים לא פחות. כלומר, מביכים. הייתי כה משוכנע ש"הפרפר ופעמון הצלילה" יפתיע בכמה קטגוריות שסימנתי אותו בלהט תוך התעלמות מהעובדה שהסרט שלמעשה חטף את ההפתעות היה "זהות אבודה" של פול גרינגראס. גם את הזכיות של "סוויני טוד" (תפאורה) ושל "אליזבת: תור הזהב" (תלבושות) פספסתי. וכך הגעתי לתוצאה סופית לא מאוד מרשימה של 14 מתוך 24. (זו השנה הראשונה בה אני מהמר על כל הקטגוריות, בשנים קודמות הסתפקתי בהימורים על 12 עד 18 קטגוריות).
אבל הבה נביט בצד הטוב של העסק: 9 מתוך 10 זה לא רע.

הנה סרט האנימציה הקצר שזכה אמש באוסקר: "פטר והזאב"

כמעט 300 איש מכל העולם השתתפו בטוטו-אוסקר של "סינמסקופ", יחסית לכ-200 בשנה שעברה. אלופי הטוטו-אוסקר היו שלושה משתתפים מהבלוג האנגלי שלי שניחשו 17 מ-24. מהמשתתפים הישראליים היו שניים שהשיגו 16: בעז פרנקל ו-Shmulik. אלא שבעז פרנקל גם קלע בול בשובר השיוויון לכן הוא הזוכה של חידון האוסקר של "סינמסקופ" השנה. בעז, הבלוג קד לך ומבקש ממך עזרה במילוי טופס ההימורים בשנה הבאה.

אלוף ההימורים מבין בלוגרי האוסקרים הוא קריס טייפלי מ"וראייטי" שקלע 18 מתוך 24.

והרייטינג של הטקס היה – אויה! – הנמוך ביותר זה 20 שנה.

תודה לאורון שמיר שעזר לי עם טופס הטוטו-אוסקר, הקמתו, תיחזוקו וספירתו. ותודה לכל מי שהגיע בלילה והשתתף בלייב-בלוגינג. מקווה שתמשיכו לחזור ולבקר גם באור יום. הערות נוספות על האוסקר? זה הזמן לשתף. ממחר בבוקר, האוסקר מאחורינו.

עידכון:
6:50. טקס האוסקר כרגע נגמר. אם במקרה לא ראיתם ואין לכם כוח לשבת עכשיו שלוש שעות ורבע מול היס מקס, קבלו תקציר שייקח לכם עשר דקות לקרוא, עם מיטב הפאנצ'ים וכל הזוכים. האם "בופור" זכה? האם "ארץ קשוחה" הביס את "זה ייגמר בדם"? מי המנצח הגדול? ומי יצא בידיים ריקות? הכל בפנים.

continue reading…

בבלוג האנגלי שלי העליתי את ליין-אפ טקס האוסקר, על פי תכנוני מפיקיו. הטקס אמור להימשך 3 שעות ו-29 דקות. מונולג הפתיחה של ג'ון סטיוארט יימשך שמונה דקות, הפרס הראשון שיוגש יהיה פרס התלבושות, וזה ייקרה ב-3:54 שעון ישראל, והמגישה תהיה ג'ניפר גרנר. הפרס האחרון של האירוע, פרס הסרט הטוב ביותר, יוגש על ידי דנזל וושינגטון ב-6:49 בבוקר.
פרס הסרט הזר יוגש על ידי פנלופה קרוז ב-5:47 בבוקר, כך שאסור לכם להירדם בעת הענקת האוסקר למפעל חיים למעצב התפאורה רוברט בויל שתעניק ניקול קידמן לפני כן.
(כמובן שייתכנו חריגות מלוח הזמנים הזה אם הזוכים יאריכו בנאומיהם).
הנה הליין-אפ המלא, על פי שעון לוס אנג'לס. הוסיפו עשר שעות לקבלת השעה בתל אביב.

בטבלה של ה"לוס אנג'לס טיימס", המרכזת הימורי אוסקרים של כשלושים עיתונאים מופיע "בופור" כזוכה אפשרי בקטגוריית הסרט הזר בהימורים של שלושה מהם.

בטבלה של "Awards Daily" ריכזה סשה סטון כארבעים הימורי אוסקרים (ביניהם ההימור שלי) ושם מוזכר "בופור" חמש פעמים. "הזייפנים" עדיין מוביל את ההימורים.

אחרי שראיתי את "הזייפנים" ביום שישי אני חייב להודות שהוא נראה כמו זוכה אוסקר זר קלאסי. אבל העובדה ש"בופור" מצטייר כמי שמזדנב לא רחוק בעקבותיו הופכת את המירוץ לדי מותח: הרי זו אחת הקטגוריות הכי גחמניות וקפריזיות שהכי קשה לחזות באוסקרים, ולעיתים נדירות הפייבוריט לזכייה אכן זוכה. כך שעוד בהחלט יש סיכוי.

הפרס לסרט הזר יוענק הלילה בתחילת השעה השלישית של הטקס, כלומר בערך ב-5:30. (ככה נראה הליין-אפ של הפרסים בשנה שעברה).

ואכן, בזכות "בופור" התקשורת הישראלית מגלה השנה עניין כפול ומכופל באוסקרים. כתבתי אתמול קטע בנושא ל"כלכליסט" של היום, הייתי אצל אורי גוטליב ביום חמישי, וכבר הספקתי להתראיין הבוקר אצל לינוי בר גפן ב-99 אף.אם, אצל רפי רשף בגלי צה"ל ואצל ליאת רגב ברשת ב'. ויש לי עוד טלוויזיות לעשות אחה"צ. יום חגיגי שכזה.

תראו תראו: האוסקרים גילו את יו-טיוב.

אם פספסתם: ההימורים שלי לזוכי האוסקרים, פלוס עשרות הטוקבקים שלכם.

וזו ההזדמנות האחרונה שלכם להמר, לנחש או לנבא מי לדעתכם ייזכה באוסקרים בכל הקטגוריות, בטופס הימורי האוסקר של "סינמסקופ" שיינעל ב-3:00 לפנות בוקר.

ומ-3:00 לפנות בוקר, הלילה, אהיה כאן בלייב-בלוג בו אדווח בכל רגע מה קורה על הבמה. לא רק מי זוכה, אלא מה קורה, מה המשמעות, מה הבדיחות הכי טובות, מי הפסיד, ומה הסיפורים הדרמטיים שמאחורי הקלעים. שימו שעון מעורר והצטרפו אליי. ב-3:00 מתחיל שידור הפרה-שואו, הטקס עצמו יתחיל ב-3:30.