ג'פרי וולס פרסם את רשימת סרטי השנה שלו. במקום הראשון "זודיאק" של דיוויד פינצ'ר. במקום השני: "ארץ קשוחה" של האחים כהן. במקום השלישי: "קונטרול" של אנטון קורבין. אם "קונטרול" היה יוצא ב-2007 בארץ אני הייתי משבץ אותו במקום הראשון ואת "זודיאק" במקום השני. הרשימה שלי תתפרסם ב-27 בדצמבר ב"פנאי פלוס", ויש בה רק שני סרטים שמופיעים גם ברשימה של וולס, ולא בגלל פערים בטעם, אלא בגלל פערים בתאריכי הפצה.
וזו בעצם המסקנה הכי מבאסת מקריאת הרשימה: מבין עשר סרטי השנה של וולס, רק שלושה יצאו בישראל השנה. השאר – אלה שלא יגנזו – ייצאו ב-2008. רק חמישה מתוך 16 הסרטים שהוא מזכיר, כולל ציונים לשבח, הוקרנו בארץ ("זודיאק", "זהות אבודה", "בעמק האלה", "אמריקן גנגסטר", "פירצה"). כלומר שהרשימה שלו מהיום תיראה כמו רשימת סרטי השנה ב-2008 של המבקרים בישראל. אותי זה מדכא.

=========

קריס טייפלי מדווח שההקרנה של "קונטרול" לגילדת השחקנים – הנציגות הכי גדולה מבין מצביעי האוסקר – היתה הפגנת אהבה עצומה לסרט ולסם ריילי, המגלם את איאן קרטיס.

=========

צפו בעשר הדקות הראשונות של "Walk Hard: The Dewey Cox Story", שיתוף הפעולה השני של ג'ייק קסדן וג'אד אפאטו.

=========

ניקי פינק מדווחת מהיום השמיני למו"מ בין האולפנים לתסריטאים: העסק קרוב לפיצוץ. נציגי האולפנים נטשו את שולחן המו"מ. המצב נראה עגום.

=======

אתם כבר במצב רוח לאוסקר? כי הנה זה מתחיל. מחר (ראשון): פרסי המבקרים של בוסטון ולוס אנג'לס. ביום שני: פרסי המבקרים של ניו יורק. ביום שלישי: פרסי המבקרים המשדרים בטלוויזיה. ביום רביעי: פרסי המבקרים של שיקגו. וביום חמישי: המועמדויות לגלובוס הזהב.

בואו ל-cinemascopian.com כדי לקרוא את הביקורת שלי על "מצפן הזהב". לקרוא את סקירת הביקורות על "ביקור התזמורת", שעלה אתמול בניו יורק ובלוס אנג'לס. לראות את הטריילר של "Speed Racer" של האחים וושאובסקי. ואת הטריילר ל"סקס והעיר הגדולה".

===============

ואם אתם לוקחים את עצמכם ו/או את הילדים לסרט אחד בחופשת החנוכה, זה חייב להיות ל"הבלון האדום".

(עדכון מבואס: מישהו בתגובות עידכן ש"הבלון האדום" מוצג בסינמטק ב"הקרנה דיגיטלית" – כלומר או מדי.וי.די או מקלטת בטא. אני המום מהמידע הה ומרגיש נבגד. ציון חמישה הכוכבים שנתתי לסרט, הוא עבור הסרט בלבד – אני מתנגד נחרצות להקרנות וידיאו נמוך-רזולוציה על מסך גדול לסרטים שצולמו בפילם. זה ביזיון בעיניי וחטא ענק נגד הסרט. הסרט עצמו מעולה, את ההחלטה האם להשקיע כסף בהקרנה באיכות ביתית אשאיר לכם. אולי כבר עדיף לחכות לדי.וי.די).

הנה הביקורת שלי – שנייה תוך כמה חודשים – על הסרט. (את "הסוס הלבן", המוקרן לצידו, לא ראיתי. מישהו ראה? ממליץ?)
continue reading…

ראיתי אתמול את "מצפן הזהב" וחשבתי שהסרט די קטסטרופלי. ניסיתי בכוח להיכנס אליו, להיסחף על ידו, להיות מוקסם ממנו. התלהבתי מהילדה, מהאפקטים הבאמת נהדרים, מהעיצוב הנפלא, ומהפסקול של אלכסנדר דספלה (מועמדות מובטחת, לא?). אבל העלילה, הסיפור, ההרפתקאות, כל מה שהיה אמור לסחוף אותי פנימה פשוט לא עבדו. גרוע מזה: הם היו ממש איומים בעיניי. לא האמנתי לכלום. ושנאתי את ניקול קידמן בלהט. לא את הדמות שלה – שאמורה להיות מכשפתית – אלא את קידמן עצמה.
היה רגע, בערך אחרי שעה וחצי של סרט, בו מסתיים קרב גורלי, מעין קליימקס עלילתי, והגיבורה שלנו יוצאת נחושה להציל את דודה/אביה, והזדקפתי בכסא. זה נראה לי כמו תזמון מושלם להשקת המערכה השלישטית אחרי שהוחדרה לסרט הפלגמטי הזה קצת אנרגיה. ציפיתי לחצי שעה אחרונה של סרט שתציל את מה שבא קודם. הנחתי שמדובר בסרט של שעתיים. אלא שאז, בדיוק אז, בעודה פונה הילדה להשלים את הרפתקאתה, הסרט הסתיים. אה, יהיה סרט המשך? יופי, עוד פעם שילמתי 35 שקל לטריילר? אולי שהוליווד תפסיק כבר לתכנן את סרטי ההמשך ותגרום לנו להתעניין קודם בסרט הראשון, כדי שבכלל יתחשק לנו לראות את הסרט הבא.
אני מניח שבגלל הגיבורה בנות 12 אמורות לחבב את הסרט הזה.
אולם רב חן 1 היה מלא למדי אמש ב-21:50, ערב גשום. קבוצה גדולה של נערות אמריקאיות גדשה את האולם. ספרתי קרוב למאה צופים. ביציאה היו כמה בני נוער שהישוו את הסרט לספר. לא קראתי את הספר, אבל הסרט לא גרם לי להרגיש שהחמצתי משהו יוצא דופן. ברדק היסטרי. שיעמום מפואר. די סבלתי.

קראו גם: דורון פישלר. דורה. אני.

=========

את ההצעה הכי טובה ששמעתי עד עכשיו לתרגום שם הסרט של מישל גונדרי – "Be Kind Rewind" – סיפק לי אבנר שביט. ההצעה המוצלחת שלו: "במחילה, גלגל להתחלה". זה מצחיק בעיניי. אני תומך.

=========

אני כבר לא יודע מתי ייצא "קונטרול" של אנטון קורבין בארץ – הדיווח האחרון היה ינואר (למה ינואר? למה?), ומאז לא שמעתי עדכונים. בכל מקרה, פסקול הסרט כבר בחנויות הדיסקים ולצידו הוצאות מחודשות של שני אלבומי האולפן של ג'וי דיוויז'ן. כתבתי על הלהקה כמה מילים בגיליון "פנאי פלוס" מאתמול.

========

ארבעת התסריטאים/בלוגרים הכי טובים בהוליווד הפגינו שלשום יחד. ויש תיעוד. משמאל לימין: ג'ון אוגוסט ("גו", "צ'רלי בממלכת השוקולד"), ג'יין אספנסון ("באפי"), ג'וש פרידמן ("מלחמת העולמות"), קרייג מייזין ("מת לצעוק").

=========

לפני שלושה חודשים שמעתי על מצלמת ההי-דפינישן החדשה והכנראה-מהפכנית, Red One, ועל הסרט הקצר שפיטר ג'קסון צילם איתה, כדי להפגין את איכויותיה. ואתמול במייל עודכנתי שהמצלמה הגיעה סוף סוף גם ארצה. תמצאו אותה בחברת השכרת ציוד הצילום און-אייר, בשדרות ההשכלה בתל אביב. "מה מצלמים איתה כרגע?", ניסיתי לברר – אולי ללכת לראות אותה בפעולה. ענו לי: "כרגע זה בלתי ניתן לצלם בה פרויקטים ארוכים בגלל בעיות של הורדות ושמירת הקבצים השוקלים טרות על טרות של הארד-דיסקים". במילים אחרות: פרסומות? מי שיש לו פרטים נוספים, מוזמן לעדכן.

ואם Red One באמת תהפוך לכזו סנסציה בתולדות הטכנולוגיה הקולנועית, זה הסרט שיוכל להתגאות בעובדה שהוא הסרט הראשון באורך מלא שצולם בה:

המודעה הבאה הופיעה באתר תעשיה.קום ואני מביא אותה כאן כלשונה. מי שרוצה לתמוך, להתנדב, להצטרף מוזמן ליצור קשר עם רוני, מפרסמת המודעה, במייל המופיע בסופה (ויה דרורית):

סטונדטים ששובתים ברחבי הארץ התארגנו לקבוצה גדולה מאוד והחליטו שהם רוצים לעורר אימפקט מטורף בתקשורת כדי שיתיחסו אליהם. נמאס להם לשבת בבית אדישים הם התחילו לכתוב תסריטים קצרים לסרטונים וכרגע הם מחפשים את הסטודנטים והחבר'ה הצעירים מתחום הקולנוע שיסייעו להם להוציא את זה לפועל. המטרה- להפיץ את הסרטונים, בני הדקה בערך בכל הרשתות החברתיות באינטרנט וכמובן להגיע גם לטלוויזיה או יותר נכון להיות במצב שהיא תגיע אלינו
חברת הפקה כבר הסכימה לנדב לנו ציוד צילום ולהעמיד לרשותנו חדרי עריכה, אבל כמו שאתם יודעים, זה לא מספיק.
בשלב זה אני התנדבתי לעזור להפיק את הפרוייקט אבל גם זה לא מספיק, אני צריכה את עזרתכם. אז מי מוכן להרתם למאבק? או יותר נכון מה אנחנו צריכים:
תסריטאים- שיכתבו מערכונים פסיכיים לגמרי ברוח השביתה ואפשר כבר להתחיל לשלוח במייל
במאים- מוכשרים ומטורפים שמסוגלים לתקתק עבודה בזריזות
שחקנים- שמסוגלים לאלתר ולהחליף דמויות בקצב מטורף
סאונדמן- להקליט סאונד ביום הצילום
עוזרי הפקה- ליום הצילום
צלם- ליום הצילום
עורכים- לעריכה זריזה ומהירה של הסרטונים

מיותר לציין שהכל בהתנדבות אבל למטרה כל כך נעלה, תחשבו מתי בפעם האחרונה תרמתם למשהו באמת חשוב ויצירתי הם באמת זקוקים לנו ואנחנו באמת יכולים לעזור. הפרוייקט חייב לצאת לפועל כמה שיותר מהר ולכן חוץ מתסריטים ועריכה מדובר בסך הכל ביום צילום אחד שתצטרכו להרתם אליו. אנחנו אמנם רק בשלב הרעיון, אבל נשמח לקבל כל עזרה שהיא. מחכה לשמוע מכם
רוני
sirtonimshvita@gmail.com

אשמח, כמובן, להציג את הסרטונים בבכורה כאן.

המודל, אני מניח, הוא זרם הסרטונים של התסריטאים השובתים בהוליווד. והנה מגיע עוד אחד (ויה ניקי פינק):

ה-NBR, גוף סמי-קיקיוני שלא מסונף לא לתעשייה ולא לתקשורת, אבל יש לו גישה, ותק וכוח בתוככי הוליווד, הוא זה שמפרסם ראשון מדי שנה את זוכיו בפרסי השנה, ובכך הוא למעשה הראשון שמצמצם את רשימת הסרטים הפוטנציאליים לאוסקר ל-10-20 הבולטים ביותר (ה-NBR מעדיף לחלק כמה שיותר ציונים לשבח לכמה שיותר פרסים ובכך למשוך כמה שיותר כוכבים ומפיקים לסעודת הגאלה בינואר בה מחולקים הפרסים בפועל). "ארץ קשוחה", של האחים כהן, נבחר אצלהם לסרט השנה. טים ברטון הוא במאי השנה על "סוויני טוד". רטטוי" הוא סרט האנימציה. ו"הפרפר ופעמון הזכוכית" של ג'וליאן שנאבל (הפקה אמריקאית דוברת צרפתית) הוא הסרט הזר של השנה (עם ציון ל"ביקור התזמורת" במסגרת הסרטים הזרים הבולטים הנוספים של השנה).
הנה רשימת הפרסים המלאה:

Best Film: NO COUNTRY FOR OLD MEN
Best Director: TIM BURTON, Sweeney Todd
Best Actor: GEORGE CLOONEY, Michael Clayton
Best Actress: JULIE CHRISTIE, Away From Her
Best Supporting Actor: CASEY AFFLECK, The Assassination of Jesse James by the Coward Robert Ford
Best Supporting Actress: AMY RYAN, Gone Baby Gone
Best Foreign Film: THE DIVING BELL AND THE BUTTERFLY
Best Documentary: BODY OF WAR
Best Animated Feature: RATATOUILLE
Best Ensemble Cast: NO COUNTRY FOR OLD MEN
Breakthrough Performance by an Actor: EMILE HIRSCH, Into The Wild
Breakthrough Performance by an Actress: ELLEN PAGE, Juno
Best Directorial Debut: BEN AFFLECK, Gone Baby Gone
Best Original Screenplay (tie):
DIABLO CODY, Juno and NANCY OLIVER, Lars and the Real Girl
Best Adapted Screenplay: JOEL COEN and ETHAN COEN, No Country For Old Men

Top Ten Films:
(In alphabetical order)
THE ASSASSINATION OF JESSE JAMES BY THE COWARD ROBERT FORD
ATONEMENT
THE BOURNE ULTIMATUM
THE BUCKET LIST
INTO THE WILD
JUNO
THE KITE RUNNER
LARS AND THE REAL GIRL
MICHAEL CLAYTON
SWEENEY TODD

Top Five Foreign Films:
(In alphabetical order)
4 MONTHS, 3 WEEKS, 2 DAYS
THE BAND’S VISIT
THE COUNTERFEITERS
LA VIE EN ROSE
LUST, CAUTION

Top Five Documentary Films
(In alphabetical order)
DARFUR NOW
IN THE SHADOW OF THE MOON
NANKING
TAXI TO THE DARKSIDE
TOOTS

Top Independent Films
(In alphabetical order)
AWAY FROM HER
GREAT WORLD OF SOUND
HONEYDRIPPER
IN THE VALLEY OF ELAH
A MIGHT HEART
THE NAMESAKE
ONCE
THE SAVAGES
STARTING OUT IN THE EVENING
WAITRESS

אבל השאלה האמיתית היא איך לתרגם לעברית את שמו של הגוף הזה – ה-National Board of Review – שהוקם בתחילת המאה ה-20 בכלל כגוף צנזורה. הוא לא "איגוד המבקרים" או "אגודת המבקרים" כפי שלפעמים מתייחסים אליו בתקשורת בארץ. אולי "ועד הביקורת הלאומי"?
תוספת: ענבל בתגובות הציעה, ואני אימצתי, את התרגום הכי מדויק לשם של הגוף הזה – "המועצה הלאומית לביקורת". אז מעתה ה-NBR הוא המל"ב.

נדמה לי שאורון הוא היחיד שמתלהב מהמעקב שלי אחרי מפעלות כריס נולאן והבאטמן שלו. הוא לפחות הכי ווקאלי בהתלהבותו. הנה טיזר-פוסטר חדש:

(ויה Awards Daily)

שני עדכוני קופות בהמשך לדיווח מהבוקר:

את "החוב" ראו מיום חמישי ועד אתמול (שלישי) 15,500 איש, כך נמסר ממשרד יחסי הציבור של הסרט. מספר נאה בפני עצמו, מספר מעט חלש כשנזכרים שהסרט הופץ ב-28 עותקים. בכל מקרה, האסטרטגיה של יונייטד קינג – להוציא סרט ישראלי במימדים של שובר קופות הוליוודי – דווקא מנפקת תוצאות יפות. האחוזים שנותרים בידי המפיץ מתוך 15,000 הכרטיסים האלה מכסים היטב את עלות הדפסת 28 העותקים, כך שנדמה שההימור ההפצתי השתלם.
כמו כן, הנתון הזה כנראה אומר ש"החוב" היה במקום השלישי בסוף השבוע בארץ אחרי "כוורת בסרט" ו"מכושפת".

ממשרד יחסי הציבור של גלובוסמקס בקרית ביאליק – מעונו של "בייוולף" התלת מימדי – הגיעה הבשורה שבמשך חופשת החנוכה יוקרן "בייוולף" שש פעמים ביום, כולל בחצות, בשל ביקוש עצום לסרט בגרסתו האיימקסית. בשורה משמחת. הסרט, בגרסתו האיימקס תלת מימד שלו, בהחלט שווה נסיעה לקריות.
הקומוניקט מעדכן שעלות עותק של סרט באיימקס תלת מימד עולה למפיץ 250,000 שקל, בשעה שעלות עותק רגיל (35 מ"מ) עולה 10,000 שקל. כמו כן מדווח שם שרבע מהכנסות הסרט בארץ מקורן בהקרנות האיימקס. שזה נתון די מדהים.
אבל הוא גם מוכיח לי שהחישוב שלי על כמות הכרטיסים שמכר "בייוולף" בארץ הבוקר היתה שגויה. אני הגעתי למספר 31,100 כרטיסים על סמך חישוב בו מחיר כרטיס הוא 35 ש"ח. מחיר כרטיס לאיימקס הוא 57 שקלים. כך שכמות הכסף גבוהה, אבל כמות הכרטיסים נמוכה יותר.
על פי "בוקס אופיס מוג'ו" "בייוולף" הכניס בישראל עד כה $245,464. אם רבע מזה הגיע מאיימקס, זה אומר ש-61,366 דולרים הגיעו מהאיימקס (ב-57 שקלים לכרטיס, או 49 שקלים ללא מע"מ), ושאר 184,094 הדולרים הגיעו מהכנסות רגילות (ב-35 שקלים לכרטיס, או 30 שקל ללא מע"מ). כך שאני מגיע בסופו של חישוב לכ-28,000 כרטיסים שנמכרו ל"בייוולף" בארץ עד כה, 5000 מתוכם באיימקס.

אויה. בתגובות נערמות ביקורות איומות על "מצפן הזהב". תכננתי ללכת לראות ביום חמישי, אבל פתאום אני תוהה האם לוותר וללכת למשהו אחר.

=======

שוברי קופות

"כוורת בסרט", אלא מה, היה הסרט הכי קופתי השבוע בישראל. הוא מכר 30,000 כרטיסים בסוף השבוע הראשון שלו, אחרי כל פימפומי סיינפלד וביקורו בארץ. "מכושפת", שפתח בסוף השבוע שעבר עם 18,000 כרטיסים, הגיע בסוף השבוע הזה ל-40,000 כרטיסים. ו"בייוולף", שפתח עם 15,000 כרטיסים בשבוע שעבר, נחלש השבוע והגיע ל-31,100 כרטיסים.

=======

שביתת התסריטאים, החודש הראשון

היום ימלאו חודש לשביתת התסריטאים שהתחילה ב-5 בנובמבר. המו"מ בין התסריטאים לאולפנים התחדש אתמול (שלישי), אחרי שנעצר ביום חמישי ללא התקדמות ממשית. גם ג'אד אפאטו, בראיון לעיתון קנדי, וגם אחד המפיקים האחראים של "אבודים" במייל לניקי פינק, אומרים דברים דומים: האופטימיות נגוזה. האולפנים יכלו כבר לסיים את השביתה אבל הם כנראה מעדיפים להתיש את התסריטאים שיושבים מולם בשולחם המו"מ ולא אכפת להם שהשביתה נמשכת.
ובינתיים מתגלים עוד כל מיני סיפורים משונים בשולי השביתה. כמו למשל שניק קאונטר, שנחשב לאיש הרע בסיפור הזה – הוא נציג האולפנים במו"מ מול התסריטאים ומי שמציג את העמדה הכי קשוחה מולם – הוא אבא של תסריטאית חברת איגוד התסריטאים ובעלה הוא התסריטאי אלכס קורצמן ("רובוטריקים", "משימה בלתי אפשרית 3"). דמיינו את השיחות סביב שולחן האוכל בחג ההודיה האחרון בבית הזה.
או הקשר הזה: פולה ווגנר, שותפתו של טום קרוז לחברת ההפקה שלו, וכעת שותפתו של קרוז בניהול יונייטד ארטיסטס, החליטה לבטל את הפקת הסרט "פינקוויל" של אוליבר סטון. היא מן הסתם היתה צריכה להרים טלפון לסוכן של סטון כדי לבשר לו את זה. הסוכן של סטון הוא וואלי ניסיטה, בעלה של ווגנר. אן תומפסון חילקה את פיסת המידע המוזהבת הזו בכתבה מוצלחת שלה על האופן שבו שביתת התסריטאים משפיעה על הפקות הסרטים, והאופנים בהם האולפנים משתמשים בשביתת התסריטאים כתירוץ לבטל או לדחות הפקות שהם קצת מהססים לגביהם.

=============

לו לומניק, מבקר הקולנוע של ה"ניו יורק פוסט", פרסם בבלוגו את 25 הסרטים הכי טובים של שנת 2007, על פי סדר הא-ב', שמתוכם הוא יבחר וידרג את עשרת הכי טובים לטורו בעיתון. בין 25 הסרטים שהוא בחר: "חותכי ורידים: סיפור אהבה".

==============

היום (רביעי) יפרסם ה-National Board of Review את רשימת סרטי השנה שלו. ה-NBR אינו גוף של מבקרי קולנוע או אנשי קולנוע, אלא של אנשים פרטיים ואמידים שאמורים להיות איכשהו קשורים לעסקי הקולנוע – בעבר הוא הכיל לא מעט אקדמאים ומרצים לקולנוע, כיום הוא מכיל בעיקר אנשים שאוהבים להתחכך עם כוכבי קולנוע ויכולים לממן את זה – והוא נחשב לגוף שזוןכה לכמות בלתי מבוטלת של בוז מהתקשורת הממוסדת. אלא שהם הראשונים שמפרסמים את רשימת סרטי השנה שלהם ולכן הגוף הוותיק שלהם ממשיך לקבל תשומת לב. לכאורה אין לו חשיבות ממשית לגבי האוסקר, בפועל הם עוזרים לצמצם את רשימת הסרטים בעלי פוטנציאל המועמדות לאוסקר מחמישים לכעשרה.

שווה צפייה: חמש הדקות הראשונות של "מצפן הזהב".

שווה קריאה: סצינה מתוך התסריט של "ג'ונו".

שווה עיון: דיוויד ד'ארסי כותב בהרחבה על "מרגל השמפניה" של נדב שירמן, אותו ראה השבוע ב-IDFA.

שווה הירהור: ראיון לא מאוד מוצלח עם ערן קולירין ב"לוס אנג'לס טיימס", לקראת עליית "ביקור התזמורת" ביום שישי בלוס אנג'לס ובניו יורק.

שווה פינטוז: כתבה מעולה של יהונתן ונדר ממוסף השבת של "מקור ראשון".
הסיפור הוא כזה: עמנואל צור, טייס מימי ראשית המדינה, העמיד פנים שהוא מצלם סרט עלילתי על טייסים באנגליה, ובמסווה הצילומים הצליח להבריח לישראל את המטוסים שהיו אמורים להיות רק פרופס להפקה. סיפור ענק.

בעת שישב עם חברים בבית קפה פאריסאי, היתה לו לפתע הארה. בחורה ניו-זילנדית, שנכנסה למקום והצטרפה לשולחנם, סיפרה למסובים על החלום שלה: להיות שחקנית מפורסמת. כמה וכמה מפיקים, התרברבה הצעירה כדרכם של שחקנים שאפתנים, כבר פנו אליה, ובין היתר הציעו לה לעשות סרט שינציח את מעללי הגבורה של טייסי ניו-זילנד במלחמת העולם השנייה.
צור לא היה צריך יותר מזה כדי להבריק. "בואו נפיק סרט על טייסי ניו-זילנד. באחת הסצנות נשאיר את השחקנים על האדמה – ונמריא ארצה עם המטוסים", הציע לעמיתיו. עוד באותו היום החל לגבש את התוכנית. היו רק כמה בעיות: לצור ולאנשיו לא היה שום מושג איך מפיקים סרט.

מבינים? לקנות מטוסים ולהטיס אותם ללא עזרי ניווט לישראל לא היתה להם בעיה. אבל להפיק סרט? זה כבר ממש מפחיד. מקסים. וזה ההמשך:

הסרט הפיקטיבי הלך והתגבש. נשכרו ארבעים ניצבים ושחקנים. לתפקיד הראשי – לכאורה, כמובן – הובאה במיוחד מפאריס לאנגליה השחקנית שהגתה בלא ידיעתה את תרגיל העוקץ. גם צוותי צילום, תאורה וציוד נשכרו. אתר הצילומים שנבחר היה שדה התעופה רינגווי ליד מנצ'סטר. פרנפילד הגדיל לעשות, ובמודעה באחד העיתונים הזמין את הציבור לבקר באתר ההסרטה.

ואז:

יום ההסרטה, 30 ביולי 1948, הגיע. על פי התסריט, הסצנה של הבופייטרים נועדה להיראות כך: הם יתכוננו לצאת לקרב נגד המטוסים הגרמניים, אהובת הטייס תיפרד ממנו בדמעות כשברקע רצים המכונאים להכנות אחרונות, ומשם ימריאו המטוסים לסקוטלנד להמשך הצילומים. לרשויות בבריטניה הסבירו המפיקים שהנופים בסקוטלנד דומים יותר לנופי ניו-זילנד.
עשרות רבות של צופים התגודדו באתר ההסרטה. הניצבים והשחקנים הראשיים הגיעו. איש לא שם לב לשני פרטים שוליים: אחרי שהבמאי צעק "אקשן", המטוסים לא הוזנקו במבנה, אלא בזה אחר זה; וכיוון טיסתם היה הפוך – במקום צפונה, לעבר סקוטלנד, הם פנו דרומה.
השחקנים ואנשי הצוות, שלא הובאו בסוד תרגיל העוקץ, נותרו על הקרקע, יחד עם החלומות על תהילה קולנועית.

שאלה אחת נותרה פתוחה: מי היה הבמאי של הסרט? והאם היה פילם במצלמת הקולנוע, כך שכל העסק הזה אפילו מונצח איפשהו?
לי זה מזכיר את הקטע מ"ארבינקא" של אפרים קישון בו נשדדת קופת בית מפעל הפיס במסווה של הפקת סרט באישון לילה.
בכתבה מרואיינת משפחתו של צור, שקובלת על כך ששמו לא הונצח ודי נשכח. סיפורו מעללותיו פורסם בספר שלא זכה לתהודה, והסיפור על המטוסים שהוברחו בעיצומו של צילומי סרט פיקטיבי אפילו צועד בכתבה בעיתון לונדוני מהתקופה. ואני יודע עוד דבר: שסטיבן ספילברג מדבר כבר שנים על חלום שלו להפיק סרט על לידת חיל האוויר הישראלי. אם משפחתו של צור תצליח להעביר לספילברג את הספר שנכתב או את הכתבה המקורית מהעיתון הבריטי, נראה לי שזה חומר שיצית את דמיונו. חבל, ג'פרי קצנברג – שותפו של ספילברג בדרימוורקס – בדיוק היה בארץ השבוע.