21:00: הללו את יוסטין מסוויטהום, המארחים שלי, שאחרי שש שעות פתר את הבעיה תוך שניה. ואני כבר הייתי על סף התקף לב. חזרנו לעסקים כרגיל.

16:00: הפוסט הזה עלה ב-13:00 וזמן קצר אחריו אתר קרס. אם אתם עדיין רואים רק פוסט אחד במקום את דף הבית הרגיל סימן שאנשי "סוויטהום" עוד לא פתרו את הבעיה. להמשך דיפדוף באתר ליחצו כאן.

מתי הלילה

(ויה סטיבי:) פול נוריס, היוצר של הקומיקס "אקווה-מן", מת. ויני צ'ייס מרכין ראש.

ועוד אחד: שלושה שבועות אחרי שדברה קר הלכה לעולמה מת ביום ראשון בעלה, פיטר וירטל, סופר ותסריטאי ומי שכתב את הרומן "צייד לבן, לב שחור", המבוסס על האירועים האמיתיים שקרו בזמן צילומי "המלכה האפריקאית" של ג'ון יוסטון. קלינט איסטווד ביים את הסרט על פי הספר ב-1990. ארנסט המינגוויי וגרטה גרבו היו חברי המשפחה.

ומה קורה בקופות?

נכון לאתמול ראו את "ביקור התזמורת" 187,000 איש.
את "רק כלבים רצים חופשי" ראו עד כה 31,000 צופים.

רוב צופי הקולנוע – ואפילו רוב העורכים בתקשורת – כבר מזמן שכחו, אבל חרם המבקרים על ידי שניים מהמפיצים עדיין נמשך. אמנם, רק שניים-שלושה מבקרים עדיין מוחרמים בפועל מההקרנות של מטלון ופורום כל השאר הפכו משת"פים חייכניים וידידותיים ליחצן. מגיעים להקרנות ולא כותבים ביקורת עד יום ראשון שאחרי יציאת הסרט. מצמרר בעיניי.
וכמו שכולם יודעים, למבקרים אין באמת השפעה על נתוני הקופות. אז למי אכפת, נכון? אבל כשסרט לא זוכה לכיסוי ביקורתי בסוף השבוע של היציאה, הקהל פשוט לא יודע שהוא שם. והכי חשוב: יודעים מה הטקסט העיתונאי שהכי משפיע על צופים בבחירת הסרטים שלהם בסוף השבוע? טבלת המבקרים של "עכבר העיר". והסרטים שהמבקרים מוחרמים מהם פשוט לא נמצאים שם בשבוע הבכורה, ולעיתים הם גם לא מופיעים שם אחר כך.
התוצאה? הבה נבדוק.

סוף השבוע האחרון של אוקטובר. "סימנים של כבוד" נגד "חקירה מעבר לקווים". "סימנים" יוצא בסוף השבוע עם ביקורות, חלקן מהללות חלקן פושרות. "חקירה" יוצא רק עם מסע פרסום, בלי עיתונות, בלי ביקורות, בלי נוכחות ב"עכבר העיר". מי מנצח?
את "חקירה מעבר לקווים" ראו בסוף השבוע הראשון שלו כ-9000 איש. את "סימנים של כבוד" – שמפיציו מסרבים למסור נתונים – ראו על פי הערכתי (מביקור באולמות הקולנוע ותשאול העובדים) כ-20,000 באותו סוף שבוע.

שבוע אחרי: "מעבר ליקום" נגד "אשת החלומות", "בעמק האלה" ו"עולם גדול מופלא".
את "אשת החלומות", שהוקרן לתקשורת, ראו כמעט 20,000 איש (המקום הראשון בישראל השבוע). את "עולם גדול מופלא" ראו גם די הרבה אנשים (לכו תוציאו מהם מספרים, אבל זה כנראה באיזור ה-10-15 אלף), את "בעמק האלה" ראו 9,000 איש את "ביקור התזמורת" 7,000. ואת "מעבר ליקום" בהפצת המחרימים? 1200 איש. או, על פי בוקס אופיס מוג'ו: 8,870 דולר.
אין ספק, החרמת מבקרים ודחיית הביקורות ליום ראשון שאחרי היציאה זה נכס עצום לאגו. ואנשי ממון, מה הם צריכים יותר מאגו מלוטש? כסף כבר יש להם.

שביתת התסריטאים, היום השלישי

דיווח מהשביתה בניו יורק – 1
דיווח מהשביתה בניו יורק – 2
ה"האפינגטון פוסט" מכסה את שביתת התסריטאים באופן ראוי להערכה. שווה לעקוב.
וזה עמוד דיווחי השביתה של "וראייטי", שם מעריכים שהשביתה הזאת תימשך פחות עד תחילת 2008.
ניקי פינק העלתה תמונות של מט גריינינג ולארי דיוויד מפגינים מחוץ לאולפני פוקס.
ג'אד אפאטו מתראיין על השביתה ותמיכתו בה (ויה פינק).

ושימו לב: הבלוג הרשמי של השובתים – unitedhollywood.com

ולא רק בלוגים הם יודעים ליצור, גם קטעי וידיאו הנה התסריטאים של "המשרד" בסרטון שצילמו מעמדת ההפגנה, בו הם גם מנסים להסביר בעצם למה הם שובתים:

(ויה MCN)
שביתת התסריטאים הקודמת היתה ב-1988 ונמשכה 150 יום. 22 שבועות. חמישה חודשים. וכולם יצאו חבולים ממנה. ה"לוס אנג'לס טיימס" שלף את דיווחיו מהארכיון והעלה אותם לאינטרנט (לעמודי הספורט?!) כדי להזכיר איך זה נראה אז, ואיך זה נגמר.

שביתת התסריטאים, היום השני

דיווח מעניין מוויינט אתמול על שביתת התסריטאים, כולל עדויות מהשטח מאת שרי גבעתי והמפיקה לטי גרובמן ("משוגעים מאהבה"). שמישהו ישיג שיחה עם אלונה טל, ככל הידוע לי הישראלית היחידה שעובדת עכשיו בסדרה שבועית שרצה ומצטלמת ברגע זה. אבל רק רגע: מה זה הדבר הזה שגרובמן אומרת?

"באותה מידה אל תשכחי שיש אלפים ואלפים של כותבים שהם לא שותפים באיגודים", היא אומרת, "ואני בטוחה שכמה מהם מאוד מוכשרים, אז הם בטח יקבלו עכשיו את ההזדמנויות של החיים שלהם".

מעניין. אז גרובמן חושבת שהשביתה תיטיב עם שוברי שביתה, שזה הצ'אנס הגדול שלהם. תפיסת עולם סוציאלית מרתקת. שמישהו יזמין לה בנטפליקס את "Matewan" של ג'ון סיילס.

=========

ככל שאני מחפש, אני לא מוצא דיווחים יותר מוצלחים מחזית השביתה מאשר אלה אצל ניקי פינק.

ככה זה נראה: שביתת התסריטאים, ניו יורק, אתמול (via Nikki Finke)

אני יכול פשוט לשים אליה לינק ולתת לכם לקרוא לבד, אבל אז ארגיש בודד ומיותר. אז הנה כמה מהכותרות שלה מהיממה האחרונה:

* האנשים שנמצאים בדילמה הכי גדולה לגבי השביתה הם ה-Show-Runners (תפקיד שהלוואי והיה אותו בטלוויזיה הישראלית, ושהדבר היחיד שקרוב לו בטייטל המקומי הוא "עורך"). השואו-ראנר הוא תסריטאי שהגיע לדרגה בכירה – לרוב גם האיש שיצר את הסדרה – שעליו מוטלת העבודה לרכז את כל התסריטים, למנות את הבמאים ולפקח על הכתיבה, הבימוי, העריכה וההפקה של כל הסדרה. הוא האיש (או האשה) שאחראים על הגרסה הסופית שמוגשת לרשת. הוא הבוס הראשי של הסדרה. שואו-ראנר הוא מישהו שהתחיל כתסריטאי אבל עכשיו הקרדיט שלו הוא "מפיק אחראי". לפעמים הוא יכול להיות גם תסריטאי, גם המפיק האחראי וגם במאי של פרקים. לזה מתכוונת פינק כשהיא כותבת hyphenates, אלה שהם גם-וגם-וגם. האם נאמנותם לתסריטאים, לבמאים, למפיקים או לרשתות? פינק דיווחה אתמול בתחילת היום ששונדה ריימס, שכותבת הראשית (והמפיקה האחראית) של "האנטומיה של גריי" ו"Private Practice" ממשיכה לעבוד כאילו כלום. הדיווח הזה הוכחש בהמשך היום, אבל הוא מעיד על הלא פשוט של נושאי התפקידים האלה. לכן, המכתב הזה, מאז שון ריאן, התסריטאי-מפיק-יוצר של "המגן" כה חיוני לשביתה: הוא כותב בו באריכות למה, למרות ש"המגן" הוא הבייבי שלו, הוא מעדיף כעת לתמוך באיגוד ולא בסדרה. ולמה הוא לא יגיע לצילומי פרק סוף העונה. ולמה הוא לא יהיה בצילומי הפיילוט של סדרה חדשה שהוא המפיק האחראי שלה. המכתב הזה הוא אחד מהפגנות התמיכה הקריטיות שקיבלו התסריטאים, שעדיין תוהים האם השביתה שלהם תצליח לשבש את החיים בהוליווד. ובכן, כנראה שכן.

* ג'יי לנו, קונן אובריאן, דיוויד לטרמן וג'ימי קימל נותרו ללא כותבים והתוכניות בוטלו. אמש שודרו שידורים חוזרים. זה אולי לא משנה עד כדי כך לרשתות, הרייטינג של התוכניות האלה לא מרקיע שחקים, אבל למחלקות השיווק באולפנים הגדולים לא יהיה איך לקדם את הסרטים החדשים שעולים בסוף השבוע בלי תוכניות האירוח.

* אתמול בבוקר דווח באתר "פורטפוליו" שג'ון סטיוארט ישלם דרך חברת ההפקה שלו משכורת מלאה לכל צוות התוכנית שלו, כולל הכותבים, גם בזמן השביתה. וגם לצוות של "קולבר ריפור". אלא שאמש יחצנו של סטיוארט הכחיש את הידיעה הזאת. משונה. סטיוארט, על פי הדיווח, מקווה שהשביתה תיגמר תוך שבועיים, שכן אם לא הוא ינסה להחזיר את ה"דיילי שואו" לאוויר בגרסה אחרת, נטולת כותבים – כנראה עשירה באורחים – כדי לא להחמיץ את מה שקורה בתחום הפוליטי רגע לפני הפריימריז.

* נצפו אתמול מפגינים ברחובות הוליווד: ג'וליה לואי-דרייפוס, שהצטרפה לבעלה בראד הול, התסריטאי והמפיק של הסדרה שלה, "כריסטין החדשה"; פול האגיס הפגין מחוץ לשערי אולפני סוני, האולפן שמשלם לו כמעט חמישה מיליון דולר על התסריט לג'יימס בונד החדש; ג'אד אפאטו (כשתסריטאים צעירים שהפגינו לידו הציעו לו רעיונות לתסריטים); דיאן אינגליש ("מרפי בראון"), ג'יימס ל' ברוקס ("הסימפסונים"), קאלי חורי (אוסקר על "תלמה ולואיז"); ונסה וויליאמס הלכה להביא למפגינים קפה ומאפה מסטארבאקס; אלן דג'נרס לא הגיעה לצילומי תוכנית האירוח שלה, מתוך סולידריות עם כותביה השובתים; סטיב קארל וריין ווילסון לא הגיעו ליום צילומים של "המשרד" מהזדהות עם התסריטאים (ווילסון וקארל בעצמם חברי איגוד התסריטאים);

* נצפו מפגינים בניו יורק: טום פונטנה, ג'ון פטריק שנלי, וכל הכותבים של "סאטרדיי נייט לייב", קונן אובריאן, לטרמן ו"מונק". וטינה פיי.

* אחד התסריטאים השובתים נדרס אתמול על ידי נהג שהתעצבן מהתקהלות התסריטאים שחסמה את הכביש. בשלב זה אני עדיין לא יודע מי זה ומה מצבו. אעדכן.

ויש עוד ועוד ועוד. אמשיך לעדכן.

עם כל המעקב שלי אחר מה שקורה ברגעים אלה בהוליווד עם השביתה – העסק שם די תוסס (תתכף עדכונים נוספים) – קצת הזנחתי כמה כותרות די מדהימות הקשורות לקולנוע הישראלי, או לקולנוע העולמי וקשריו עם ישראל. בקצרה: אם יש לכם מניות בקולנוע הישראלי, עוד אל תמכראו אותם, נראה שהשוק הזה עדיין גואה – "רותח", יקראו לזה בדה-מרקר או ב"רייטינג" – והנפילה עדיין לא באופק.

1.
הסיפור הזה נקבר בתחתית העמוד האחרון של "גלריה" אתמול, אבל לדעתי זו אולי הידיעה החשובה ביותר של העת האחרונה, או לפחות ידיעה שההשלכות שלה יהיו די משמעותיות לקולנוע הישראלי בשנה הקרובה: נטלי פורטמן תביים בישראל את סרטה הראשון – עיבוד ל"סיפור על אהבה וחושך" של עמוס עוז. אולפני JCS יפיקו, ומתנהלים מגעים עם נעמי פונר-ג'ילנהול ("לגעת במילים") – אשתו של סטיבן ואמא של ג'ייק ומגי – שתכתוב את התסריט. זו, בעיני, בשורה ענקית. כוכבת בסדר הגודל של פורטמן – אל תשכחו איזו סערה עשה ישבנה החשוף בסרט קצר רק לפני כחודש – מביימת את סרטה הראשון ובוחרת לעשות את זה בעברית? ועוד בשנה בה פול שריידר יסתובב בין פסטיבלים עם הסרט הכמעט-ישראלי שלו, "אדם בן כלב"? עשויות להיות לזה השלכות הדומות לצילומי "בן חור" ו"אקסודוס" בישראל ב-1959-1960, כששחקנים ישראליים – חיה הררית, דליה לביא, אסי דיין וחיים טופול – התחילו לככב בהפקות הוליוודיות.
הבשורה על פורטמן כבמאית גם די הפתיעה אותי (למרות שאתמול מישהו שמקורב לעסק סיפר לי שזה ידוע כבר חצי שנה. בעטתי לו בברך על כך שלא סיפר לי). שמעתי בשנה האחרונה שמצעד של במאים ישראליים עלו לרגל להיפגש עם עמוס עוז, לעשות לו פיצ'ינג לגרסה שהם היו רוצים לביים לספר, וחשבתי שאחד מהם יקבל את הג'וב. שמעתי גם (כפי שפורסם בעבר) שפורטמן נפגשה עם עוז, אבל הספקולציה היתה שהיא רוצה לשחק בסרט. ועכשיו, מתברר שהיא הולכת לביים. בעיני זה סיפור ענק. נראה איך הוא יתפתח.
ולגבי עמוס עוז? הוא עשה את הבחירה הנכונה מבחינתו. אחרי "אמת מטרידה" הוא בוודאי הבין את הטריק: הדרך לפרס נובל עוברת דרך הצלחה בקולנוע (פעם זה היה הפוך). תשומת הלב העולמית שפרויקט הבכורה של פורטמן כבמאית יזכה לו, ובתקווה שהתוצאה הסופית תהיה בלתי מביכה, עשויים להבטיח לעוז סוף סוף את פרס נובל לספרות שכבר כמה שנים הוא כנראה כמעט-כמעט זוכה בו.

ואפרופו "אמת מטרידה": האיש שביים את הסרט וזכה עליו באוסקר (אבל לא בנובל) הוא דיוויס גוגנהיים (בנו של הדוקומנטריסט המנוח צ'רלס גוגנהיים, ונצר למשפחת אספני האמנות עם רשת המוזיאונים על שמה). והוא יגיע לישראל להיפגש עם יוצרים מקומיים בסינמטק תל אביב בשבת, ה-17.11

2.
"ביקור התזמורת" יתחרה בטקס פרסי האקדמיה האירופית לא רק על פרס תגלית השנה, אלא גם על פרס השחקן (ששון גבאי) ופרס התסריט (ערן קולירין). תודה לאיתן שעדכן ראשון כבר בשבת.
אני סקרן: האם לקולירין יש כבר סוכן בהוליווד? האם הוא כבר עושה פגישות עם מפיקים המציעים לו ג'ובים לביים באמריקה? או שכל זה יקרה רק אחרי ש"ביקור התזמורת" ייצא ואחרי שכולם ייראו כמה כסף הוא יכניס?

3.
"מדוזות" של שירה גפן ואתגר קרת, יצא באיטליה. מפיץ הסרט הוא נני מורטי. הנה תמונה:

4.
ואם כבר הזכרתי את גוגנהיים: באירוע בסינמטק תל אביב ב-17.11 יתארחו בכירים הוליוודיים נוספים. האירוע, בהפקת שותפות תל אביב לוס אנג'לס, ינסה להיות מעין יום עיון תחת הכותרת המייעצת ליוצרים המקומיים "איך לפרוץ להוליווד". פייר, שאלה טובה. האורחים: איימי פסקל (יו"ר אולפני סוני) ובעלה ברני וויינראוב (כיום מחזאי אבל לשעבר כתב השואו-ביזנס של הניו יורק טיימס, תפקיד במהלכו הכיר את אשתו) וגם נינה ג'ייקובסון מדרימוורקס. אבל רגע: פסקל וג'ייקובסון לא אמורות להיות עכשיו בשיא הטירוף עם שביתת התסריטאים? לעזוב עכשיו את הוליווד ולהגיע לביקור נימוסין בישראל? נשמע משונה.

שביתת התסריטאים, היום הראשון

זהו. זה יצא לדרך. למרות שהיה רגע קטן לפני שבועיים בו היה נדמה שיש סיכוי שזה ימנע, העסק רק הלך והידרדר. השביתה נקבעה לחצות והמו"מ מתקיים בלוס אנג'לס, אבל כבר בחצות שעון ניו יורק – תשע בערב שעון לוס אנג'לס – יצא סניף החוף המזרחי לשביתה. ראשי האולפנים בהוליווד, שהיו עדיין במו"מ עם ראשי התסריטאים, זעמו והדיון פוצץ. ניקי בילגגה חי לכל אורך יום הדיונים אתמול, מהרגע הקטן בבוקר בו היה נדמה שיש איזשהו סיכוי לפשרה, דרך הניסיונות של היוצרים הכי בכירים – מרק צ'רי ("עקרות בית נואשות") וג'ון וולס ("אי.אר") שהרימו טלפונים בלתי אמצעיים ישירות לראשי רשתות השידור ונשיאי האולפנים וניסו לעודד אותם להתערב, אבל גם זה לא עזר ועד לפיצוץ השיחות. 181 תגובות בפוסט שלה, שאם קוראים אותו מלמטה כלפי מעלה הוא מאוד-מאוד מותח.

ומה עכשיו?
גילדת התסריטאים, המונה 12,000 חברים, התחלקה מבעוד מועד לצוותי הפגנה, שכל אחד מהם מונהג על ידי קפטן. הציפייה של האיגוד כרגע היא שכל חבריו יפסיקו את העבודתם וייצאו להפגין נוכחות. הם ייצרו עמדות מחאה והפגנה – שלטים והכל – בנקודות מפתח מתחת לאפם של האולפנים והמפיקים. ראשי האיגוד מצפים מחבריהם להתייצב על פי משמרות שנקבעו מראש, להגין לפחות במשמרתצ אחת בת ארבע שעות, ארבעה ימים בשבוע, לפחות בשבוע הראשון.

ולגבי תוכניות הטלוויזיה: כל תוכנית שכבר צולמה ניצלה. כל תוכנית שהתסריטים שלה נכתבו אבל עדיין לא צולמו כנראה גם ניצלה. הבעיה היא שבשלב הזה של תחילת עונת הסתיו הרשתות עוד לא הזמינו עונות מלאות ממספיק סדרות, ככה שפשוט אין מספיק פרקים לשידור מבערך עוד חודש. סדרות שהוזמנה מהן עונה שלמה בשבועיים האחרונים מן הסתם עוד לא גמרו את תהליך הכתיבה, לכן גם הם ייתקעו לפני סוף העונה. כשזה קרה ל"בלשים בלילה" ב-1988, כבר היה יום צילום סגור אבל לא היה תסריט, הם פשוט יצאו לצלם פרק על פי "אילוף הסוררת" של שייקספיר. התוצאה: אחד מפרקי המופת של הסדרה. (גע"ס הזכירה את זה בתגובות לפני כמה ימים). פינק מעדכנת בפוסט המרתוני מאתמול שבמאי-תסריטאי באחת הסדרות ניצל את הימים לפני השביתה כדי לכתוב שלוש גרסאות לפרק שהוא אמור לביים בקרוב, כדי שבתור הבמאי על הסט או בחדר העריכה, הוא יוכל לבחור מה הסיום שהכי עובד, בלי שיצטרך לשבת לכתוב דראפט חדש.
איגוד התסריטאים מוסר העדכוניו שהשחקנים והבמאים יבואו לעמדות ההפגנה כדי להפגין תמיכה, אבל בשלב הזה לא יצטרפו לשביתה עצמה (הבמאים ןוהתסריטאים בעצמם הזהירו את הוליווד שהם ישבתו בסוף יוני 2008, כשחוזה ההעסקה הנוכחי שלהם יפוג).

קוראי הבלוג באמריקה מוזמנים לדווח איך נראית השביתה על מסך הטלוויזיה שלהם. אני מניח שהראשונים שיסבלו ממנה הם תוכניות האירוח היומיות. אבל האם ג'ון סטיוארט יירד מהאוויר אבל ביל מאהר, שנדמה שתוכניתו פחות מתוסרטת ויותר מאולתרת, יישאר? האם ינסו גם קונן, לטרמן, קימל, סטיוארט וקולבר לשדגר תוכניות פאנל מאולתרת? או האם יפגינו סוליריות עם חברי הצוות שלהם ששובתים?

מי ניצח?
ההישג הראשון והברור לעין הוא של פטריק וארון, יו"ר גילדת התסריטאים. בתחילה דובר שהתסריטאים יצטרפו לבמאים ולשחקנים, המאיימים בשביתה בקיץ הבא. אלא שאז צוותי התסריטאים, שהחוזה שלהם פג כבר ביום חמישי, פתאום החליטו להציג קו נוקשה. ובעיקר היה להם טיעון מוחץ, המבוסס על מה שקרה לפני כמה שנים, כשהשחקנים איימו שנה מראש בשביתה, שלבסוף נמנעה. הרי מה קרה אז, הזכירו התסריטאים לעמיתיהם הבמאים והשחקנים: להוליווד היתה שנה שלמה להתארגן. כל המערכת נכנסה לטירוף, סרטים יצאו לצילום בחיפזון, כולם ניסו לגמור פרויקטים עד הרגע בו השביתה היתה אמורה לפרוץ. ואז, כשלבסוף הושג הסכם והשביתה נמנעה, לא היה למה לחזור לעבודה. כל הסרטים והסדרות לעונה הבאה סיימו את הצילומים, כל אסמי האולפנים התמלאו תוצרת, ודה-פקטו כל התעשייה שותקה לכמה שבועות טובים גם ללא שביתה. "לא ניתן להם להתכונן לשביתה, להכין מלאי!", זו היתה הסיסמה של התסריטאים ולכן הם החליטו להתפצל מהשביתה המתוכננת של הקיץ הבא ולהכריז על סכסוך עבודה משלהם (במקביל, דיונים של האולפנים מול איגודי הבמאים והשחקנים, על אותם נושאים שהתסריטאים רוצים – תמלוגים מדי.וי.די, ושידור סרטים וסדרות באינטרנט ובסלולרי – נמשכים ברגעים אלה).

וקרייג מייזין הלך לישון אתמול ברבע ל-11 בערב בלי שהוא ידע עדיין אם בבוקר תהיה שביתה או לא. כמו בתיכונים.

מחר (שני) ב-10:01 בבוקר שעון ישראל תיכנס לתוקפה שביתת התסריטאים בהוליווד, הראשונה זה 19 שנה. בקצת-פחות-מ-24-השעות שנשארו ינסה מגשר פדרלי למצוא דרך לתווך בין ראשי גילדת התסריטאים ובין נציגי בעלי האולפנים כדי למנוע את השביתה, אבל אני מבין שסיכויי ההצלחה שלו זעומים. אתר ה-wga (גילדת התסריטאים באמריקה) מעדכן מבזקים משולחן המו"מ.
אם לא יהיו שינויים הלילה, זה באמת יקרה. המשמעות המיידית: עצירה מוחלטת של כל הפקות הטלוויזיה. ביום שישי פרסמה גילדת התסריטאים בהוליווד את המודעה הזאת ב"וראייטי" שבוודאי העבירה צמרמורת בגבם של ראשי האולפנים והרשתות: כל מנהלי הסדרות (Show-runners) יפסיקו את עבודתם. שימו לב לשמות.

מצד שני, לא מעט פרשנים טוענים שבגלל שהרשתות רואות בעונת השידור הנוכחית טוטל-לוס, מבחינת רייטינג והכנסות, השביתה הזאת דווקא באה להם בתזמון מצוין. כך הם יכולים להעיף את כל הסדרות מהאוויר, להעלות שידורים חוזרים ותוכניות ריאליטי, ולהאשים בכך את התסריטאים. יש הצופים שהשביתה תימשך לפחות שלושה חודשים (השביתה הקודמת, ב-1988, נמשכה חמישה חודשים).

ההבדל בין שביתת 2007 לשביתת 1988 הוא האינטרנט. עכשיו יש לתסריטאים, שמילים הן התחמושת שלהם, איפה להתבטא. וכך, למשל, החליטה ניקי פינק, שבלוגה בדרך כלל סגור לתגובות, לאפשר תגובות באייטמים העוסקים בשביתה. התוצאה די מדהימה לקריאה: תסריטאים, מפיקים וסוכנים מנפקים שם לא רק תובנות, אלא גם אינפורמציה שהם שומעים, ומנהלים שם קרבות וריבים על הסוגיות הנידונות. למשל, כאן. או כאן.

ועכשיו יש לתסריטאים בלוגים (ואני מניח שבעת השביתה לא מעט תסריטאים ישיקו לעצמם בלוגים). קרייג מייזין ("מת לצעוק") עוקב אחר המו"מ מאוד מקרוב – ובלי אהדה מיותרת לאיגוד שלו – בבלוג The Artful Writer, המשותף לו ולטד אליוט ("שודדי הקריביים"). לפוסט הזה, המעדכן על ההחלטה לפרוץ בשביתה, יש כבר 206 תגובות. לפוסט קודם, שמנסה לעשות סדר מי נגד מי, יש 105 תגובות. והלילה כתב מייזין שהוא דווקא שומע שיש התקדמות במשא ומתן. אז אולי בסוף לא תהיה שביתה?

ג'ון אוגוסט ("גו", "צ'רלי בממלכת השוקולד") מפגין בבלוגו סולידריות עם אחיו התכף-שובתים.
אבל אוגוסט גם מבהיר מה כבר הלך לאיבוד: הסדרה "Heroes:Origins", שהוא היה אמור לכתוב ולביים בה פרק, בוטלה. לפחות עד שיהיה ברור מה יהיה עם השביתה. הנה הדיווח שלו משיחת הטלפון המבטלת. והנה איליי רות ("הוסטל") מדווח על שיחת הטלפון שהוא קיבל, המבטלת את הפרק שהוא היה אמור לכתוב ולביים לאותה סדרה.

אז על מה בעצם השביתה? מה המחלוקת בין התסריטאים והמפיקים? ניקי פינק מסבירה. וכך גם כתב העת "ביזנס-וויק".

continue reading…

זוכרים? כפי שכבר כתבתי בשבוע שעבר, אני חיבבתי את "מעבר ליקום".
"משוגעים מאהבה" הוא סרט איום ונורא, אבל בגלל מצוקת מקום הביקורת עליו תתפרסם רק בשבוע הבא.
ושאר סרטי סוף השבוע: "בעמק האלה" הוא סרט נאה מאת פול האגיס ובבימויו, אבל מאוד לא מתוחכם. "אשת החלומות" הוא סרט מבדר למדי של האחים פארלי, אבל מאוד לא מתוחכם. ו"עולם גדול מופלא" הוא סרט טבע יפהפה, אבל מאוד לא מתוחכם. ובכלל, האם סרטי טבע הם בכלל אמנות? הנה הביקורות.
continue reading…

והיום אצל ג'ון סטיוארט: ג'רי סיינפלד, המקדם את סרט האנימציה שלו "כוורת בסרט". מה זה, ג'רי? יהיה עוד "סיינפלד"? המממ…

ורונה, ושאר העצלנים להיכנס לתוך הפוסט כדי להגיע לתוך קטעי הווידיאו: בחייאת. אגב, כל קטעי התוכנית מופיעים תחת אותה תגית, כך שאתם יכולים להין את קורא ה-RSS שלכם בלינק הזה – http://www.open-it.co.il/orange/?cat=78 – (או להכניס אותו למועדפים) ולהתעדכן מדי אחה"צ כשעולה פרק חדש.

continue reading…

אחרי שכבר השתכנעתי להמשיך עם הדיילי שואו החליט האתר של סטיבן קולבר להתחרפן ולא הצלחתי להעלות אותו. אז הנה הדיילי שואו משלשום. צפו מהר, כי תכף אעלה את התוכנית מאתמול, עם ג'רי סיינפלד. כשהאתר של קולבר יחזור לתפקוד, אעדכן לאחור את הפרקים שלו.

continue reading…

אלה 63 הסרטים שינסו להשיג ב-22.1 מועמדות לאוסקר לסרט הזר. מישהו רוצה להמר?

לפני כחודש כל העסק נראה די פשוט. כמה סרטים שזכו להצלחה בפסטיבלים התחילו להסתמן כמועמדים בולטים בתחרות על האוסקר לסרט הזר. "החיים בוורוד" הצרפתי, " 4 חודשים, 3 שבועות ויומיים" הרומני, "זהירות, תשוקה" הטייוואני ו"ביקור התזמורת" הישראלי. אלא שאז, כמו שרשרת דומינו שקורסת בזו אחת זו, התחילו להגיע הבשורות. הצרפתים למשל, בכלל לא בחרו ב"החיים בוורוד" – שהיו כבר כאלה שהאמינו שהוא הזוכה הוודאי השנה – כנציג המדינה שלהם, במקומו הם שלחו את "פרספוליס", סרט האנימציה האוטוביוגרפי המבוסס על הרומן הגרפי של מרג'אן סאטראפי. ואז "זהירות, תשוקה" ו"ביקור התזמורת" נפסלו, האחד כי הוא לא מספיק טייוואני והשני כי הוא הכיל יותר מדי אנגלית. ואפילו הסרט הבוליביאני נפסל, למרות שלא סומן כפייבוריט. כשזוכרים שהנציג הטייוואני הוא אנג לי, שכבר זכה באוסקרים על "נמר, דרקון" ועל "הר ברוקבק", קל להבין עד כמה הסרגל התקנוני של האקדמיה האמריקאי קשוח, ושדין אנג לי כדין ערן קולירין.
ובכל זאת, אחרי כל הפסילות והברדקים הוגשו לאקדמיה 63 סרטים, מספר שיא. האם תוכלו, קוראים יקרים, למצוא בתוכם חמישה סרטים שיגיעו ב־ 22.1 לשלב המועמדות לאוסקר? האם "בופור", שחקן הספסל הישראלי שנכנס בדקה ה־90 במקום "ביקור התזמורת" הפצוע, יהיה אחד מהם? (סדר הסרטים בתוך הסקציות מבוסס, מטעמי נוחות/עצלות, על הא"ב האנגלי של שמות המדינות).

סיכויים לזכייה
continue reading…