שני סרטים חדשים נכנסו השבוע לטבלה: "ואז הגיעה טלי", שיתוף הפעולה השלישי של התסריטאית דיאבלו קודי והבמאי ג'ייסון רייטמן (שהתחיל ב"ג'ונו"); ו"העודף בשבילך", סרט ניו יורקי עצמאי משובץ יידישקייט, על סיפור האהבה בין גבר ואשה אוטיסטים, שיש בו משהו מאוד מאוד מוכר ונוסחתי וגם משהו מאוד יוצא דופן ובלתי מוכר. בשני הסרטים – שניהם נכתבו על ידי תסריטאיות – יש גם מימד טיפולי הנוגע לתפקודיות ונורמטיביות – אוטיזם בשני, דכאון אחרי לידה בראשון.

בא לשכונה מפיץ חדש: את "העודף בשבילך" מפיץ בארץ איל שיראי, מנהל פסטיבל סרטים בערבה (ובעבר מפיק ובמאי), שהקרין את הסרט (זוכה פסטיבל טרייבקה) בפסטיבל שלו בסתיו האחרון ואז יצר את שיתוף הפעולה עם קולנוע לב כדי להפיץ אותו מסחרית בארץ. שיראי הפיץ באופן מצומצם את "3 סיפורי ערבה" לפני כמה שבועות, וזה הסרט הראשון שהוא מפיץ באופן מלא ורחב.

ובעוד אנחנו מדברים מתקיים פסטיבל קאן 2018, בשעה שבבתי הקולנוע בארץ (בעיקר בקולנוע לב) עדיין מתקיים פסטיבל קאן 2017: "משום מקום" (פרס השחקנית), "יום נפלא" (פרס השחקן) ו"120 פעימות בדקה" (זוכה הגרנד פרי) מוצגים כעת ובשבוע הבא יגיע "הרוכב" (זוכה השבועיים של הבמאים). בפודקאסט של סינמסקופ ברדיו הקצה דיברתי על הבעיות שיש לי עם פסטיבל קאן: עם הסרטים שהם בוחרים, עם הסרטים להם הם נותנים פרסים ועם החשיבות הלעיתים מוגזמת מדי שאני ועמיתיי לתקשורת הקולנוע נותנים לבחירות שלהם לתחרות הרשמית. האזינו כאן

יצאו מהטבלה: "שבעה ימים באנטבה" ו"המגשר" (כי כנראה סרטים אמריקאיים על כוחות הבטחון הישראליים לא ממש מצליחים) ו"אשה פנטסטית" (כי עוד רגע מגיע סרט חדש של אותו במאי).

continue reading…

את הרולד לויד תפגשו במוזיאון ב-14:45

אני מאזכר את "השעון" של כריסטיאן מרקליי כל כך הרבה פעמים שנראה לי שכבר אפשר לקרוא לי "השעון הדובר". זה התחיל ב-14.9.2011, כשנתקלתי בו לראשונה. הוא היה להיט גדול בישראל כבר לפני שבע שנים, אבל הוא היה צריך להגיע לתל אביב כדי להפוך לסנסציה. 240,000 כבר צפו ב"השעון" במוזיאון תל אביב, והצגתו הוארכה שם עד ל-30.6. ביום חמישי הקרוב (10.5) שוב יישאר המוזיאון פתוח כל הלילה כדי לאפשר צפייה של כל 24 השעות (כניסה חינם מ-21:00 בערב), אבל אני ממליץ לכם לא לעמוד בתור אלא להגיע באחד הימים הרגילים של המוזיאון ולמצוא שעה שבה האולם ריק.

לפני ההקרנה המרתונית הקודמת, בסוף אפריל, כתבתי על "השעון" בקצרה ל"כלכליסט":

continue reading…

"הבן דוד". בדק בית

דיברתי על "הבן דוד" החל מדקה 45:00 בפודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. לחצו על הנגן משמאל או הורידו כאן

continue reading…

שלושה סרטים חדשים נכנסו השבוע לטבלה, שניים מהם הוקרנו בבכורה בפסטיבל קאן לפני שנה: "You Were Never Really Here" שביימה לין רמזי (שמפיציו בארץ קראו לו בטעות "יום נפלא" – הוספה: מעדכנים אותי שכך גם קראו לסרט בצרפת. אז אמנם זה נותן למפיצים סימוכין, אבל זה עדיין שם גרוע ומטעה), ו"משום מקום", שביים פאטי אקין. שני הסרטים עוסקים בגיבור או גיבורה שיוצאים למסע פרטי ואלים בחיפוש אחר צדק. השלישי הוא "הבן דוד", סאטירה שנונה ומקסימה שכתב וביים צחי גראד, שגם מגלם את התפקיד הראשי.

דיברתי על "הנוקמים: מלחמת האינסוף" ועל "הבן דוד" בפודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה האזינו כאן

יצא מהטבלה: "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי", שיצא מהמקום הראשון. וגם "הפנתר השחור". אני מהמר שת'אנוס עשה את זה. וגם "דרור אדום".

continue reading…

"משפחה". shoot your family

כבר שבע שנים שאני עוקב אחרי רוני קידר, מאז שראיתי לראשונה את סרטה הראשון "ג'ו ובל" והוקסמתי מהכשרון שלה – כשרון קולנועי שיש בו גם משהו מאוד מוזיקלי. היא מחזיקה מצלמה באופן שבו רוקריות מחזיקות גיטרה (הכרתי את סרטיה הקצרים לפני כן, את אלה שביימה בבית ברל ואת "פיתיון" של מיכל ויניק בו היא שיחקה, אבל רק ב"ג'ו ובל" ממש התחלתי לסמן אותה כהבטחה). הייתי אחד הלקטורים שבחרו ב"ג'ו ובל" להקרנה בפסטיבל קולנוע דרום וראיתי איך היא ממנפת באנרגיה עצומה את ההקרנה הזאת להפצה עצמאית בסינמטק – כולל טריילרים שונים מעשי ידיה שמקדמים כמעט כל הקרנה, ואז קמפיין מרשים מול חברי האקדמיה, שבחרו בסרט שלה כסרט הטוב ביותר מבין סרטי הקולנוע העצמאי של אותה שנה (וכך "ג'ו ובל" הפך למועמד לפרס הסרט הטוב ביותר בפרסי אופיר). קידר עשתה בית ספר לוותיקי הקולנוע, באופן שבו היא לא רק ביימה את הסרט אלא הפכה את ההפצה עצמה לפרויקט אישי ועצמאי, כמעט יצירת אמנות בפני עצמה. ואז קליפים וסדרות רשת וסרטים קצרים ועוד פיצ'ר אקספרימנטלי וזכייה בפיצ'ינג בחיפה עם סרט אחד וזכייה בפרס חממת התסריטים של ירושלים עם סרט אחר, וככה עברו השנים. חמש שנים שאנחנו עוקבים כאן אחרי הפקת "משפחה", שלב אחרי שלב, נצחונות לצד מלחמות. ועכשיו הוא סוף סוף גם יצא לבתי הקולנוע.

את הביקורת שלי תקראו עוד רגע, אבל הנה הפאנץ' מבחינתי: אני מוכן להמר שבסיכומו של דבר יתברר ש"ג'ו ובל" הביא יותר צופים מאשר "משפחה". "ג'ו ובל" שהופץ בעותק אחד בסינמטק תל אביב על ידי הבמאית, שהצליחה ללא ניסיון מוקדם ליצור קמפיינים ויראליים בפייסבוק סביב סרטה ולגייס צופים  – מול "משפחה", שיש לו מפיץ אמיתי, עם תקציב הפצה, שמופץ בכתריסר בתי קולנוע בכל הארץ, אבל נדמה לי שזו הפצה שמצליחה בכשרון עצום לפספס לחלוטין את כל קהל היעד הפוטנציאלי של הסרט. כן, זו עבודה קשה ומפרכת להפיץ לבד סרט, עם עותק אחד, ומי שעושה את זה בוודאי חולם שבעתיד יהיה מי שיביע אמון בסרט ויפיץ אותו בעצמו. אבל זה לא באמת עובד.

דיברתי על "משפחה" וניגנתי שני שירים מתוך הפסקול שלו (של דפנה קינן ואריה הספרי) בפודקאסט שלי, החל מדקה 34:00, כאן

הנה הביקורת שפורסמה השבוע ב"כלכליסט":

continue reading…

כן, יצאנו להפסקה לא מתוכננת שקיבצה לתוכה כמה וכמה נסיבות – עבודה, חו"ל, הצטננות – ובעיקר עזרה לנו לצבור כמות נאה של סרטים, ובראשם היהלום בכתר של ת'אנוס: "הנוקמים: מלחמת האינסוף", הסרט שעדיין מחכה לבנאדם האחד שיבוא ויגיד שהוא ככה-ככה. עוד מסרטי הסופ"ש האחרון: "משפחה" של רוני קידר, שמפצל את המבקרים, ו"מודי".

אז מה קורה בטבלה? ראשית, להפתעתי הגדולה, "שלושה שלטים מחוץ לאבינג מיזורי" עדיין רץ חזק בבתי הקולנוע, וחוסם בגופו מ"הנוקמים" להגיע למקום הראשון. גם "מוטלים בספק" ו"בחזרה מטואיצ'י" עובדים יפה מאוד. ובכלל, דמויות ולוקיישנים ישראליים בסרטים לא-ישראליים זה מה שהולך עכשיו: הגיבור הישראלי של "בחזרה מטואיצ'י", הגיבורים והלוקיישנים הישראליים של "שבעה ימים באנטבה" והדמויות והלוקיישנים הישראליים ב"המגשר". ויש לנו שני במאים בשם בראד: בראד אנדרסון שביים את "המגשר" ובראד פייטון שביים את "פרא". ויש לנו שני סרטים של במאיות: "מודי" ו"משפחה".

continue reading…

"מקום שקט". לפחד בשקט

שני סרטי מפלצות. אחד שקט, השני רועש. אחד בוגר, השני ילדותי. אחד מצוין, השני חביב באופן בלתי צפוי.

continue reading…

"סטלין מת". אבל לא מצחוק

continue reading…

לאון אדרי ז"ל, מתוך התוכנית "שיחת נפש" מ-2013. מתוך ערוץ היו-טיוב של הטלוויזיה החינוכית

אתמול הסתיימה השבעה על לאון אדרי, יזם הקולנוע שנפטר ביום העצמאות בגיל 70. הנה כמה מילים שכתבתי על הישגיו של אדרי, המורשת שלו (לצד אחיו המוכר ממנו, משה אדרי) ומה עשוי לקרות בקרוב למפעל העצום והחלוצי הזה שהקימו האחים אדרי.

continue reading…

הנה פרויקט חמוד שעשינו ב"בלייזר" בגיליון הקודם: דירוג כל 18 הסרטים שהופקו בעשר השנים האחרונות תחת הכותרת "היקום הקולנועי של מארוול". הסיבה למסיבה: מארוול הכריזו על חגיגות יום הולדת עשר להשקת הפרויקט הזה שהתחיל עם "איירון מן" ב-2.5.2008. וגם: יוצא השבוע הסרט השלישי והכי קרוס-אוברי של "הנוקמים", סוג של מופע איחוד לכל דמויות היקום הזה בקואצ'לה הגדולה של חובבי גיבורי העל. וסיבה נוספת: בכנות? יש לנו תחושה שבעוד שנתיים הטירוף הזה ייגמר, כי בכנות, הוא כבר מתחיל להימאס. אז הנה: עשר שנים, 18 סרטים, רק של היקום הקולנועי של מארוול, בלי היקום של "אקס-מן" ובלי הסרטים שאבי ארד הפיק במארוול לפני שקווין פייגי הראה לו את הדלת.

continue reading…