גילדת המפיקים העניקה הבוקר את הפרס שלה ל"מיס סאנשיין הקטנה". מה זה אומר? הכל ולא כלום. מצד אחד, הגילדה הזאת היא חזאית אוסקרים גרועה מאוד בשנים האחרונות. מצד שני, אנחנו נמצאים במצב בו עדיין אין סרט אחד שמוביל ועם ארבעה סרטים שנמצאים פחות או יותר במצב של תיקו ("המלכה" כרגע הוא הסרט הכי חלש ולא אתפלא אם בהכרזת המועמדויות מחרתיים הוא בכלל לא יהיה בחמישיה). הלילה יחולקו פרסי גילדת השחקנית, שזו הקבוצה בעלת הנוכחות הגדולה ביותר מקרב מצביעי האקדמיה. כדי להשאיר את המירוץ צמוד הם יצטרכו לתת את הפרס ל"השתולים". פרס ל"מיס סאנשיין", "בבל" או "נערות החלומות" יפתח פער לטובת אותו סרט.

==========

ובתום שלושה ימים ראשונים בפסטיבל סאנדאנס עוד לא נרשמו דיווחים על סרט שהעיף אף אחד לקרשים. אני מזכיר: "מיס סאנשיין הקטנה" התגלה בפסטיבל סאנדאנס בדיוק לפני שנה.

===========

"לוס אנג'לס מגזין" כתבו בגיליון האחרון שלהם על השפעת הבלוגרים על המירוץ לאוסקר, והתרכזו בעיקר באיבה שבין ג'פרי וולס ודיוויד פולנד. הלינקים, ויה אתרו של וולס, מספקים חומר קריאה משובח. 1, 2, 3, 4.

===========

ועוד משהו מקסים ויה וולס: מייק ראסל מראיין את גיירמו דל טורו ומנפיק מעשרים הדקות הטלפוניות שלהם קומיקס פקחי.

הנה קטע קטן מתוכו:

הדמיון הגרפי בין מפעלות ג'יימי ריד לסקס פיסטולס ועיצוב הכרזה ל"מארי אנטואנט" – האם הוא קיים רק בראשי או שגם אתם מבחינים בו?

ועכשיו למשהו שונה לגמרי: יכולתי השבוע לצפות ב"רוקי בלבואה", שעולה בארץ בשבוע הבא, אבל כמה שלא תכננתי ללכת לצפות בו, לא הצלחתי פיזית להביא את עצמי לכך. כאילו כל הגוף שלי עצר בעדי ואמר לי "למה לך? הרי סתם תסבול". אז ויתרתי. אני עכשיו מחכה שמישהו יבוא ויגיד לי "שמע, זה סרט גדול, אתה פשוט חייב". יש כאן מישהו כזה?

רוצים לראות סרטים באורך מלא, באיכות טובה ובחינם באינטרנט? תכף תגלו איך. שמעתם ש-Netflix עומדת להשיק שירות הורדת סרטים חוקי בתשלום? אני כבר שנים רוצה Netflix ישראלי והדבר היחיד שאני מקבל זה את Indic, שרות ההשכרה/מכירה של האוזן השלישית, שלא ממש מצליח להיות אותו דבר. אבל מפישפוש קל באתר של Indic מה מצאתי (אם זה כבר חדשות ישנות, סלחו לי, אני נתקלתי בזה רק הרגע): אפשרות לצפייה מלאה ובחינם בארבעה סרטי מופת – "ליל המתים החיים" של ג'ורג' רומרו, "האיש בעל זרוע הזהב" של אוטו פרמינג'ר, "רחוב הארגמן" של פריץ לאנג. וההברקה הגדולה: "הכוכב המופלא", סרט האנימציה הצרפתי הנפלא. הצפייה היא רק באמצעות דפדפן אקספלורר, וההאיכות מספיק טובה כדי לאפשר צפייה נוחה במסך מלא. המטמון נמצא כאן.

================

זאק בראף כותב בבלוג שלו במיי-ספייס על חוויותיו מגלובוס הזהב, על פרק המיוזיקל של "סקראבס" שישודר היום, על לבטיו האם להמשיך לשנה נוספת ב"סקראבס" ומה קורה עם הפרויקטים הקולנועיים שלו.
והוא גם ממליץ על שני קטעים ביו-טיוב:

Have you guys seen the video of the girl shitting in the Jacuzzi on Youtube? I don't know if it's real, but it makes me laugh everytime. Search words: girl, shitting, Jacuzzi. Another favorite is "Worst Criminal Ever" a small hidden camera saga of a guy trying to break into a liquor store. Man, that site is amazing isn't it? I lose hours of my life there.

אם זאק אומר, אני מבצע. את הקטע הראשון אני לא יכול להביא את עצמי לשים כאן. הוא דוחה באופן יוצא דופן. הקטע השני, לעומת זאת, העיף לי את הריאות מהחזה מרוב צחוק:

סליחה, זה היה ממש וולגרי.

===============

לעומת זאת, ריצ'רד קלי, הבמאי של "דוני דארקו", שלח מסר לרשימת התפוצה שלו במיי-ספייס לפני כמה ימים בו הוא ממליץ לצפות בקטע שביים חברו, די רוברטסון, ושמשתתף בתוכנית הריאליטי הקולנועית של סטיבן ספילברג. גם אתם יכולים להעלות סרט לאתר עד פברואר.

====================

לבלוג של שוש הגעתי בזכות אחד הטוקבקיסטים כאן. זה רציני או בצחוק? אני מחבב מה שקורה בכל הקטעים האלה ברקע. הבחור שמחביא את עצמו מאחור בכל קטע מבין מה הוא עושה. אבל הביקורות של שוש הן, נו, בלתי ניתנות לצליחה.

את הבשורה הבאה מצאתי בעמ' 23 ב"עכבר העיר" מהיום. המודעה של יונייטד קינג מכריזה שם על "קולנוע אסיאתי במוזיאון תל אביב". כן, גבירותי ורבותי, מדובר בנס. מישהו כנראה מצא את המפתח האבוד לחדר היצירות מופת במחסן הסרטים של יונייטד קינג ויוציא משם בקרוב את הסרטים, חלקם שוכבים שם שלוש שנים, וייתן להם לראות אור מקרנה. המעט שאני יכול להציע בתמורה זה להריע. הבשורות הטובות: שלושה מהסרטים יורדים בזאת ממועדון הגנוזים. חמישה סרטים יוקרנו שם בסבב בפברואר:

"חיים אחרונים ביקום" (תאילנד), אותו ראיתי בפסטיבל ונציה 2003 ושדי נדהמתי ממנו. זו קופרודוקציה פאן-אסייאתית עם במאי תאילנדי, צלם הונג קונגי וכוכב יפני. פן-אק רטנרואנג ביים, כריסטופר דויל צילם והבמאי היפני טאקשי מיקה מופיע בתפקיד משנה קטן. אסאנו טדנובו, הכוכב היפני ששיחק גם לצד טאקשי קיטאנו ב"זאטואיצ'י" וב"טאבו", מגלם את התפקיד הראשי של ספרן עם אובססיה לסדר ולקיטלוג ולמוות ולהתאבדות.

"גלים נסתרים" (שוב תאילנד). ואת זה ראיתי בפסטיבל ברלין לפני שנה. שיתוף פעולה שני של רטנרואנג-דויל-טדנובו. אחרי ההצלחה של "חיים אחרונים ביקום" הצליח רטנרואנג לגייס תקציב גדול יותר ולבזבז אותו על סרט עם עוד פחות עלילה. התוצאה מהפנטת, וכרגיל אצל רטנרואנג היא גדושה ברגעים קטנים של הומור אבסורדי.

"העולם" (סין). את הסרט הזה ראיתי רק בדי.וי.די ואשמח לראותו על מסך גדול. הבמאי, ז'יה ז'אנג-קיה, סוג של ילד-פלא סיני יפני, כבר ביים מאז שני סרטים נוספים. האחד, "דונג", הוא דוקומנטרי שהוצג בטורונטו והשני, "טבע דומם", נכנס ברגע האחרון לפסטיבל ונציה האחרון ויצא משם עם הפרס הראשון.

"שלוש פעמים" (טייוואן). ראיתי את הסרט הזה בפסטיבל ירושלים האחרון ולא התלהבתי. ובכלל, הו שיאו-שיאן הוא במאי שאני מתקשה להתחבר אליו. הוא גם הוותיק בחבורה הזאת, תכף בן 60, וזה הסרט הראשון שלט שיוקרן מסחרית בארץ מאז שנות השמונים. אנסה שוב ואדווח.

4:30 (סינגפור). הסרט היחיד ברשימה שלא ראיתי. מסקרן.

ואם אנחנו כבר באסיה: "The Host", הסרט המצוין של בונג ג'ון-הו הקוריאני ("Memories of Murder"), הגיע בדי.וי.די לאוזן השלישית וזה אחד הסרטים הכי טובים שתראו בשבועות הקרובים. זה מתחיל כמו סרט מפלצות רגיל: לטאת ענק עולה מנהר ההאן בסיאול ומתחילה לכרסם אנשים. אבל בונג לא מביים כאן סתם גודזילה אלה סיפור מורכב שעוסק בתאים חברתיים, החל ממשפחות (והאופן שבו בני המשפחה למעשה הורגים אחד את השני, באופן הסמלי כמובן) ועד צבא, ממשלות, מדינות ומעצמות (עם מעדן מלכים, כבר נכתב). וחוץ מזה, זה גם סרט אימה והרפתקאות מעולה, עם לא מעט רגעי הומור בלתי צפוי. אני כותב עליו בהרחבה למדורי הבא ב"פנאי פלוס". בינתיים, צפו בטריילר הבריטי שלו + תוספות של אנשי "האוזן השלישית".

אוקיי, הדיאגנוזה המקלה (או הפרוגנוזה, אני לא מצליח להבדיל ביניהן) מאתמול התחלפה הבוקר אחרי צילום רנטגן. מדובר בברונכיטיס קשה, הנושק לדלקת ריאות קלה. אנטיביוטיקה אהובתי. ולמה אני טורח לעדכן אתכם במצב הבלתי יציב של הכספית במד החום שלי? רק שתדעו איפה אני כשאני נעלם. רועד מקור וסמוק מחום, בה בעת. הייתי רוצה להגיד לכם שאני נעדר כי אני ברגעים אלה נוחת בשדה התעופה של סולט לייק סיטי להשתתף בפסטיבל סאנדאנס שמתחיל מחר. אבל אני לא. אני אפילו לא אשתתף בפתיחת הפסטיבל הבריטי מחר (פרט מעניין: סרט הפתיחה "קאשבק", יוקרן מחר בסינמטקים לפני בכורתו הבריטית).
אז עד שאצליח למצוא כוחות להעלות פוסט נוסף, אתם יכולים לגשת לקרוא את ביקורתי האוהדת ל"המרדף לאושר", כולל ניתוח די פרטני של התסריט של סטיב קונרד, תסריטאי שמסתמן כהברקה. מין סטיב טסיץ' של ימינו (ואני מת על סטיב טסיץ' ז"ל, שהתסריט זוכה האוסקר שלו על "Breaking Away", והבימוי הקצבי של פיטר ייטס, מזכירים את מה שקורה ב"המרדף לאושר").
אם אתם מגיעים ל"פנאי פלוס" המודפס תמצאו שם גם ביקורת אוהדת מאוד ל"מארי אנטואנט" של סופיה קופולה, סרט חובה לעכברי סינמטקים (וסרט שמי שמחפש מלודרמות תקופתיות בנוסח מרצ'נט/אייבורי עשוי לערוף לעצמו את הראש מתסכול). אנסה להעלות גם את הביקורת הזאת לכאן בקרוב. בכל מקרה, שוב שאפו לא.ד מטלון ולסינמטק תל אביב שהצליחו להציל סרט נוסף ממועדון הגנוזים.
ואם כבר סיימתם את כל מטלותיכם האחרות, לכו לאתר המעריצים הישראלי של דפש מוד ותבחרו את עשרת השירים שאתם הכי אוהבים של הלהקה, למצעד שיפורסם במסיבת דפש מוד שתתקיים מחר איפשהו. אתגר לא פשוט בכלל. אתם מוזמנים לפרסם את בחירותיכם גם כאן.

דרור שאול ומפיקיו לא יצטרכו לכסוס ציפורניים עד יום שלישי הבא, הבשורה הגיעה כבר אמש: "אדמה משוגעת" לא יזכה למועמדות בקטגוריית הסרט הזר באוסקרים.
על פי תקנון האקדמיה המעודכן, כמה מאות מחברי האקדמיה צפו ב-61 הסרטים הזרים וצימצמו אתמול את הרשימה לתשעה סרטים. עכשיו קבוצה בת 20 חברים – עשרה חברים מהוודעה שכבר בחרה ועוד עשרה חברים טריים – יצמצמו את הרשימה לחמישה.
תשעת הסרטים שהגיעו לחצי הגמר:

"ימים של תהילה" (אלג'יר)
"מים" (קנדה)
"אחרי החתונה" (דנמרק)
"כסאות מוזיקליים" (צרפת)
"חיים של אחרים" (גרמניה)
"המבוך של פאן" (מקסיקו)
"ספר שחור" (הולנד)
"לחזור" (ספרד)
"ויטוס" (שוויץ)

הטענה שהשמיעה כאן ליהיא קודם אינה מופרכת. הזכייה בגלובוס הזהב יכולה לעזור לסיכוייו של סרט או שחקן באוסקר, בכך שהיא ממקדת בו את תשומת הלב בדיוק בתקופת הבחירה ומבטיחה שיותר חברי אקדמיה יצפו בסרט שלו. אבל היא יכולה לעשות גם ההפך: להחליש מועמד בטוח. למשל, בגלל חשיפת יתר, תחושת מיאוס, הרגשה שמתייצב קונסנזוס כלל-עולמי שהמצביע האינדיבידואל לא מוכן להיות חלק ממנו.
לפני שנתיים היו שטענו שג'יימי פוקס זכה באוסקר לא רק בזכות המשחק שלו ב"ריי" אלא גם בזכות נאום התודה המרגש שלו בגלובוס הזהב, שהראה לחברי האקדמיה שהוא "איש אמיתי". פורסט וויטאקר עשה את זה אתמול בגלובוסים. ג'ניפר האדסון גם, אם כי המשפט שלה – "אתם לא יודעים מה זה עשה לביטחון שלי", שנראה כאילו הוא צוטט באופן בלתי מודע מדמותה של אפי, שאותה היא מגלמת ב"נערות החלומות" – כבר זכה לסיבסוב פארודי אצל קלינט איסטווד ועשוי להוציא אותה קצת טמבלית.
והלן מירן נתנה נאום תודה רע מאוד, מבחינה שיווקית. היא אמרה שם דבר נכון: את הפרס הזה רציתם לתת לאליזבת השנייה, בה התאהבתם, אני רק גילמתי אותה. זו הבעת ענווה יפה, אבל זה בוודאי העיר לא מעט חברי אקדמיה שאמרו לעצמם "וואלה, היא צודקת".
כנ"ל אדי מרפי. הייתי בטוח שבראד פיט יזכה כי הוא אדם שיודע ליצור קשר חם ובלתי אמצעי עם העיתונאים (שיעור שהוא למד אולי מג'ורג' קלוני), לעומת מרפי שתועד בחודשים האחרונים עד כמה הוא היה מרואיין מעצבן בג'אנקטים של "נערות החלומות". לכן חשבתי שפיט יזכה בגלובוס, ואולי מרפי באוסקר. פיט לא זכה בגלובוס. אבל מרפי, לדעתי (כרגע), לא יזכה באוסקר.
והשאלה הכי מסקרנת בשבוע שנותר עד המועמדויות: האם חמשת הסרטים המועמדים לאוסקר אכן יורכבו מבין עשרת הסרטים שהיו מועמדים בגלובוסים, או של"מכתבים מאיוו ג'ימה", "טיסה 93" ו"המבוך של פאן" עוד יש סיכוי להשתחל פנימה? מה שבטוח: זו תהיה שנה חזקה מאוד לקולנוע הלטיני באוסקרים. אמנם "בובי" ו"בטי המכוערת" לא יהיו באוסקרים, אבל "לחזור", "הילדים של מחר", "המבוך של פאן" ו"בבל" כן, והמגישים יצטרכו ללמוד לבטא את השמות פנלופה קרוז, אדריאנה בראסה, פדרו אלמודובר, אלחנדרו גונזלס איניאריטו, גיירמו דל טורו, גיירמו אריאגה, גיירמו נבארו, גוסטבו סנטאולליה, עמנואל לובצקי ורודריגו פרייטו.
שני האירועים הבאים על צלחת האוסקרים שלנו: פרס גילדת המפיקים בשבת וגילדת השחקנים ביום ראשון.
עכשיו אניח לאוסקרים לכמה ימים. יש פסטיבל בריטי שמתחיל עוד יומיים וכמה סרטים שעוד כדאי לדבר עליהם.

הבשורות הטובות: זו כנראה באמת סתם שפעת מהסוג הברוטלי ולא דלקת ריאות, כפי שנחשד היום אחרי הצהריים. הרופא הורה לי לשתות הרבה ולהימנע מהתגובות של עידן וילנצ'יק, שנראה שמעלות לי את החום. שמרו מרחק לא להידבק, השתעלתי על הפוסט הזה.

עוד גלובוס מאחורינו. הפרסים? חוץ מהגלובוס לסשה ברון-כהן, שמסתמן כרגע כשיאה של קדחת "בוראט" באמריקה (ובכך יסתיים קטיף פרסיו לעונה זו), הם היו, כצפוי, סתמיים. אבל משדר הגלובוסים הוא מופת של חוסר משמעת. מבחינה טלוויזיונית זה די מרענן. ככה נראים כוכבי הוליווד כשאין להם את קלגסי משדר האוסקר מעל לראש. חוץ מג'ניפר האדסון, קירה סדג'וויק ופורסט וויטאקר, שבאמת התרגשו מהזכייה, המשתתפים היו כמעט אדישים למאורע. וכמעט כל נאום זכייה מוטט את האולם מצחוק. ובכל פעם שמישהו התייחס לאיגוד העיתונאים הזרים באופן רציני – נשיא האיגוד, רנה זלווגר, וורן בייטי – נשמעו צחקוקים מהקהל.
הנה רגעים מהטקס של אתמול שיכולים לקרות רק בגלובוס

1. ג'סטין טימברלייק רואה שפרינס לא מגיע לקבל את הפרס על השיר ומקבל אותו בשמו, כשהוא מתכופף לגובהו המיניאטורי של הזמר. (פרינס, למדנו בהמשך, היה תקוע בפקק והגיע לאולם רק מאוחר יותר).

2. אווה לונגוריה (אני יורה מהזיכרון, מישהו יכול לאשש?) מתמהמהת בהקראת שם הזוכה בפרס שחקן המשנה בטלוויזיה ועושה פאוזה אחרי השם הפרטי "ג'רמי". מישהו בשולחנו של ג'רמי פיבן כנראה קם בצהלה. ואז מגיע שם המשפחה "איירונס". ג'רמי איירונס, שיושב בדיוק מאחורי פיבן, קם לקבל את הפרס ועוצר ליד השולחן ומושיט ללחוץ יד לאיש שקם לפניו, אבל הוא מחווה לעבר פיבן ומבהיר "זה לא אני זה הוא".

3. ואז הנאום של איירונס: "אני גר באירלנד, אז אני שוכח את כולכם. ואז אני מגיע ואני נזכר בכם אבל שוכח את השמות. בכניסה פגשתי מישהו אמרתי לו שלום, אני ג'רמי והוא ענה לי I'm Ed. עניתי, שלום אד. והוא אמר 'לא אד', I'm Ed. עד שהבנתי שקוראים לו Ahmed (אחמד)." על המיני סדרה עליה זכה, "אליזבת I": "באנגליה די התעלמו ממנה" ועל הבמאי, טום הופר: "הוא לא הפריע לנו".

4. הנאום של יו לורי:
"I'm speechless. I mean it, I'm literally without a speech"
ואז: "אני רוצה להודות לצוות המצוין שלנו. אני יודע שכל מי שעלה לכאן טוען שיש לו צוות מצוין, אבל אתם יודעים שזה בלתי אפשרי מבחינה הגיונית. מישהו חייב להיות תקוע עם הצוות שמלא גנבים ושיכורים. אבל זה לא אני, כי לי יש באמת צוות מצוין".

5. צ'רלי שין עושה פדיחות לאחיו הבכור, אמיליו אסטבז. הוא מציג תקציר של "בובי", הסרט שביים אחיו, וטוען שהסרט מתרחש במשך יום אחד, 6 ביוני 1968. הסרט למעשה מתרחש ב-4 ביוני, היום שבו סנטור בובי קנדי נורה, ולא ב-6 ביוני, היום שבו הוא מת בבית החולים.

6. מריל סטריפ: "תודה לטום רותמן שחותם על הצ'קים, ולרופרט שחותם על הצ'קים שלו". רותמן, נשיא אולפני פוקס שיושב ליד רופרט מרדוק, בעל הבית, מהנהן בהכנעה.
ואז מילות הסיכום שלה: "הסיבה שראיתם את 'השטן לובשת פראדה' היא כי הסרט הציג בבתי הקולנוע בכל רחבי אמריקה. אבל אם אתם לא יכולים לראות בבית הקולנוע שלכם את 'ילדים קטנים', 'המבוך של פאן', 'לחזור', 'רשימות על סקנדל', כל הסרטים הנפלאים שראיתי באחרונה, גשו למנהל הקולנוע שלכם ותשאלו אותו למה. אתם לא תאמינו מה אפשר להשיג אם רק מבקשים בשקט, בנימוס ובסמכותיות". היא מורידה את משקפי הקריאה וחותמת כמירנדה אמנדה פריסטלי: That is all.

7. ביל ניי: "חשבתי פעם שפרסים הם מזיקים ומפלגים עד שקיבלתי אחד. ועכשיו הם נראים לי רבי משמעות ואמיתיים".

8. טום הנקס מדבר על אשכיו של וורן בייטי.

9. המושל ארנולד שוורצנגר מדדה על קביים. הבמאי אלחנדרו גונזלס איניאריטו, שקיבל מידיו את פרס הסרט הטוב, אומר "אדוני המושל, הניירות שלי בתוקף".

10. זה…

אולי נאום הזכייה הגדול בכל הזמנים. שימו לב לתגובות בקהל, בייחוד לאלה של ג'ק ניקולסון (שכמעט איבד טחול מרוב צחוק) ושל פורסט וויטאקר (שנראה די המום מהשפה).

ולבסוף, חידת טריוויה חביבה, פשוטה להפליא לסינפילים ומגגלים מקצועיים, חסרת חשיבות לשונאי טריוויה: מרטין סקורסזי הודה לעורכת שלו תלמה סקונמייקר והודה לחברי איגוד העיתונאים הזרים על שתרמו כסף לשימור ושיחזור הסרט "נעליים אדומות" של מייקל פאוול ואמריק פרסבורגר. פורסט וויטאקר הודה לבמאי הסרט "המלך האחרון של סקוטלנד", קווין מקדונלד. מה הקשר בין סקונמייקר, מקדונלד, פרסבורגר ופאוול?

חום. צמרמורות. כאבים. הלוגיסטיקה של לאחד את הצפייה בטלוויזיה עם שינוע הלפ-טופ למיטה היתה בלתי אפשרית לגוף דואב. תודה לליהיא ולגיא אורבניאק שעשו פטרולים סביב המחנה הלילה ועשו עבודה נאה במקומי.

אז ככה, אם רק קמתם.

דרמה: "בבל"
קומדיה/מיוזיקל: "נערות החלומות"
במאי: מרטין סקורסזי
שחקן (דרמה): פורסט וויטאקר
שחקנית (דרמה): הלן מירן
שחקן (קומדיה): סשה ברון כהן
שחקנית (קומדיה): מריל סטריפ
שחקן משנה: אדי מרפי
שחקנית משנה: ג'ניפר האדסון
תסריט: המלכה
אנימציה: "מכוניות"
שיר: "שיר הלב" (פרינס), "תזיזו ת'רגליים"

מתוך עשר הקטגוריות עליהן הימרתי בפוסט הקודם, קלעתי לשמונה. טעיתי כשהימרתי על "השתולים" לדרמה ועל בראד פיט כשחקן.

ומה זה אומר לגבי האוסקרים? רק ש"נערות החלומות" פתח הלילה הובלה קלה על כל השאר.
עדכונים נוספים, אם השיעול יאפשר זאת, בהמשך.

הלילה ישודר בערוץ E! בארץ טקס גלובוס הזהב. הוא לכאורה אמור לנבא את האוסקרים. נו, נניח. אם אשאר בחיים עד הלילה (מיטב מדעני נורופן מנסים ברגעים אלה להכחיד כמה וירוסים שכבשו מקום בשריריי וריאותיי ומאיימים להכחיד אותי), תמצאו דיווח חי של הטקס ממש כאן. מבחינתי זו סתם חזרה גנרלית לאירוע הלייב-בלוגינג של האוסקר שאקיים ב-25 בפברואר כאן, זו השנה השנייה. אירוע שעוד תשמעו עליו הרבה בחודש שאחרי המועמדויות.
הנה קטע (+עידכונים) ממה שכתבתי בשבוע שעבר למדורי על הגלובוסים, חשיבותו ונבואותיו. חלקו כבר ידוע היטב למי שעוקב באדיקות אחרי הטקסים. מה שכן מעניין: כרגע שני המירוצים – גם לדרמה וגם לקומדיה/מיוזיקל – די פתוחים. מסתמנת הובלה קלה של "נערות החלומות" ו"השתולים" על פני השאר. אבל היא ממש מיניאטורית.
מה ההימורים שלכם?
ניפגש הלילה, ונבדוק אותם יחד.

ביום שני בלילה, בוקר ליום שלישי (לפי שעון ישראל), יחולקו בלוס אנג'לס פרסי גלובוס הזהב. סיבה להתרגשות? קצת, אם אתם מצויים בקדחת האוסקר ששוטפת בתחילת כל שנה את הוליווד ומשקיפיה. קצת יותר, אם אתם ממש מחבבים טקסים, פרסים ושטיחים אדומים. ובכלל לא, אם אתם מחפשים איזושהי התאמה בין הפרס הזה ואיזשהו הגיון כלשהו. אז איך קרה שגלובוס הזהב זכה למעמד כה רם בהיררכיה ההוליוודית? זה סיפור ארוך שעיקרו כזה: חברי איגוד העיתונאים הזרים בהוליווד הצליחו, באמצעות נחישות רבה, למקם את הפרס שלהם מספיק בסמוך לאוסקרים, לשכנע מספיק כוכבים להגיע מדי שנה לטקס, ולגרום לתקשורת להאמין שהגלובוסים הם החזאי האמין ביותר לאוסקרים. איך הם עשו את זה? בואו ניקח את הטקס הקרוב כדוגמה. הם יעניקו פרס מפעל חיים לוורן ביטי, כך שהוא יהיה חייב להגיע ולצידו גם אשתו אנט בנינג, שממילא מועמדת לפרס. והם ביקשו מבתו של ג'ק ניקולסון להיות "מיס גלובוס הזהב" – קרי, הנערה שמלווה את הזוכים החוצה מהבמה אחרי זכייתם. כך שגם ניקולסון, שגם מועמד, יהיה חייב להיות נוכח. וערב עם ביטי וניקולסון כבר יוצר מתח לסקנדלים ופליטות פה עסיסיות. אנשי הגלובוסים מאוד אוהבים כוכבים, והם מאוד אוהבים לתמוך בכוכבניות צעירות ופוטוגניות. אנג'לינה ג'ולי זכתה בחופן גלובוסים לפני שקיבלה אוסקר אחד. האם אני טוען כאן שאנשי גלובוס הזהב הם בעצם עדת חנפנים? אכן כן. רק מה, הם מתוחכמים, ולרוב מספיק נבונים, כדי לאזן את הזלזול שהם חוטפים מהתעשייה – כולל מהכוכבים עצמם שמגיעים לטקס – עם מספיק כותרות לבוקר של אחרי כדי שנרגיש שאולי בכל זאת קרה שם באולם האירועים הזה משהו בעל חשיבות.
להבדיל מהאקדמיה המונה כמעט 6,000 חברים העוסקים כולם בקולנוע ומעניקים פרסים לחבריהם, על הענקת גלובוס הזהב מופקדים פחות ממאה עיתונאים זרים היושבים בהוליווד. ארבעה מתוכם ישראליים, או ישראליים לשעבר (אביק גלבוע, עמנואל לוי, יורם כהנא וג'ודי סולומון). ב-64 שנות קיומו של האיגוד הצליחו העיתונאים האלה לצבור כוח והשפעה לא יאומנו בתעשייה. הכוכבים והאולפנים מתייחסים לטקס כאל רע הכרחי, עוד תחנה בלתי נמנעת בדרך לאוסקר. ואולי זו סיבת קסמו של הטקס הזה. הכוכבים מגיעים נטולי מתח, לעיתים שתויים, ומרשים לעצמם להתנהג באופן משוחרר על הבמה ומחוצה לה. זו אחת הסיבות לכך שטקס הגלובוסים, גם אם הוא חסר חשיבות ממשית, הוא לעיתים מהנה מאוד לצפייה. וגם, הוא קצר וקצבי בהשוואה לטקסים הלפעמים מייגעים של האוסקרים.

הייתי אפילו מקצין את התיאור שלי ומטיל ספק בכנות הבחירה של חברי גלובוס הזהב. האם הם באמת בוחרים את הסרטים שהם הכי אוהבים, או פשוט מנסים לקלוע לתחזיות האוסקרים כדי לשמר את מעמדם, הלא יציב, כמנבאי האוסקרים? קחו בחשבון: גלובוס הזהב, בדומה לפרס מפוקפק אחר של אגודה בשם National Board of Review, הוא הפרס היחיד בעונת האוסקרים שמחלוק ללא תהליך הצבעה מוסדר, מפוקח ומתועד, אלא בדיונים מאחורי דלתיים סגורות של חברי האיגוד.

אז מי יזכה? אין לי מושג. ויותר מזה: כדי להגדיל את כמות החנופה שהם מייצרים, ולצמצם את האפשרות שסרט שזוכה אצלם לא יזכה לבסוף באוסקר, המציאו בגלובוסים את אחת החלוקות הכי מטופשות: קטגוריות נפרדות לדרמה ולקומדיה/מיוזיקל. מצד שני, אם תרצו, זהו חצי הגמר והאוסקר הוא הגמר; הגלובוסים לא מנבאים, אלא רק מצמצמים את האופציות.
אבל יש עוד דבר: בשנים האחרונות, בגלל השינויים בתאריכי חלוקת האוסקרים, הגלובוסים הוענקו עד השנה בשעה שהבחירה למועמדויות לאוסקרים עדיין בעיצומה, כך שהטקס הזה לא רק מנבא אלא כעת גם יכול להשפיע על הבחירות לאוסקרים.
הנה הפרדוקס הגדול של הגלובוסים השנה. התחרות המרכזית באוסקרים, כפי שהיא מסתמנת כרגע, תהיה בין "נערות החלומות", "מיס סאנשיין הקטנה", "השתולים", "מכתבים מאיוו ג'ימה" ו"בבל". ובגלובוסים הסרטים האלה מתפרסים על פני שלוש קטגוריות נפרדות, ולעיתים כלל לא מתחרים זה בזה. מי יזכה באוסקר? נדמה לי ש"השתולים" או "בבל". מי יזכה בגלובוסים? כנראה האחר.

ובכל זאת, מי יזכה בגלובוס? רק כי אתם מתעקשים וכי אני נהנה לעשות לעצמי בושות בכתב כשנבואותיי לא מתגשמות, הנה ניחושיי: "השתולים" בדרמה ו"נערות החלומות" בקומדיה/מיוזיקל (אם כי "מיס סאנשיין הקטנה" עשוי להפתיע כאן). הלן מירן ופורסט וויטאקר כשחקנים בדרמה, סשה ברון כהן ומריל סטריפ כשחקנים בקומדיה/מיוזיקל. ג'ניפר האדסון ובראד פיט כשחקני משנה. מרטין סקורסזי כבמאי ו"מכתבים מאיוו ג'ימה" כסרט זר. אם התחזית הזאת תתגשם, רק ארבעה, מקסימום חמישה, מהעשרה האלה גם יזכו בסוף פברואר באוסקר. לא משהו בתור נביאים, אה?

זר שם בחוץ
עד לפני כמה שבועות המירוץ אחר האוסקר הזר היה בין "לחזור" הספרדי ובין "חיים של אחרים" הגרמני (בפברואר בארץ). ואז צץ לו "המבוך של פאן" המקסיקאי הנפלא. הסרט שאני הייתי בוחר בו אם הייתי חבר אקדמיה. אם אף אחד מהסרטים האלה לא יזכה בגלובוס הזהב נוכל לצחוק עליהם כהוגן בפריוויו לפרסי השנה הבאה. אם אחד מהם כן יזכה, כדאי לשים לזה לב. "המבוך של פאן" יצא בארצות הברית בסוף השבוע שעבר והוא משגשג בקופות. יש לזה השפעה. ובארץ? נכון לעכשיו הסרט כלל לא נרכש להפצה כאן.

אמיליו והבלשים
אז איך הסתנן "בובי" לתוך רשימת המועמדים לגלובוס הזהב? סרט שנראה לי שלא יזכה לאף מועמדות משמעותית באוסקרים? לא ברור. זה אחד מהרגעים האלה שגורמים לגלובוסים להיראות קיקיוניים וחובבניים. כשראיתי את "בובי" הבנתי מה הרג את רוברט אלטמן הי"ד. לא שהסרט איום, הוא לא. הוא רק תמוה מעל לכל הגיון. והמבנה הכמו-אלטמני שלו רק מזכיר כמה אלטמן היה במאי דגול. ואסטבז אינו דגול. למרבה ההפתעה הוא גם לא כשלון מוחלט. זה סרט משונה מאוד.