02 פברואר 2007 | 13:42 ~ 24 Comments | תגובות פייסבוק

רישמו לפניכם (זפזופ סינמטקי)

לפני הכל, שני ענייני אמזון:

1. אם אתם מאלה שסופרים לאחור לקראת היום היציאה לאור של הספר החדש בסדרת הארי פוטר ואם אתם מתכננים לקנות אותו און-ליין באנגלית, הוספתי בטור הצד משמאל בוקסית של אמזון שתעביר אתכם ישירות לדף הספר. בכל פעם שאחד מכם יקנה את הספר דרך הלינק הזה אני מקבל 75 סנט. כך שזו לא פרנסה עבורי, ואני חלילה לא מאיץ בכם לקנות דברים אם אין לכם צורך בהם. אבל אם ממילא התכוונתם, ואם ממילא אתם כאן, אתם מוזמנים להיעזר בי.

2. למישהו יש מושג איך אפשר לגרום לאמזון.קום להאמין שהמחשב ממנו אני מתחבר שוכן בארצות הברית? השירות החדש שלהם להורדת סרטים בתשלום מסקרן אותי אבל הוא שמיש רק ללקוחות מארצות הברית. בטוח יש כבר פיצוח לדבר הזה, לא?

ולעיקר. תוכניית פברואר של סינמטק תל אביב בידיי ואני מדפדף בה בחיפוש אחר משהו מעניין לראות. האם יש? נו, לא ממש. קודם כל, יש איזושהי תוכנית של יוצרים דרום אמריקאים צעירים, ובה סרטים שמעולם לא שמעתי עליהם. אם מישהו יודע משהו עליה, אנא שתפו. אבל מבחוץ זה לא נשמע מפתה, אלא עוד איזה תוכנית שהסינמטק משבץ ושהגיעה as-is ממכון תרבות זה או אחר או שגרירות כזו או אחרת.
מחר (שבת) יוקרן ב-19:15 הסרט "סקס ופילוסופיה" של מוחסן מחמלבאף. לא שמעתי על הסרט. ההקרנה היא מווידיאו-בטא.
רביעי, 7.2, 21:30: הקרנת הבכורה הארצית ל"חיים של אחרים" הגרמני.
חמישי, 8.2, 16:00: הקרנה של עותק משופץ ל"שלושה ימים וילד" הנפלא של אורי זהר, במלאת 40 שנה לבכורת הסרט. אולי האירוע הכי חשוב החודש בסינמטק. מאוד כדאי לראות.
משבת הבאה יוקרן בסינמטק "מלון 9 כוכבים" התיעודי של עידו הר, שאני מקווה לעסוק בו בהרחבה בהמשך השבוע.
"מאלה נוצ'ה" של גאס ואן סאנט, שיצא מחדש להפצה בצרפת במלאת 25 שנה לבכורתו המקורית, יוקרן מקלטת בטא בשבת, 10.2 ב-16:00. באפריל הוא יוקרן גם בערוץ הוט פריים וביס 3 ואז אכתוב עליו בהרחבה.
שבת, 10.2, 21:30: הקרנת טרום בכורה של סרטי שפירא לסרט הקזחי "נומאד".
שני, 12.2, 21:00: הקרנה לדרמה "הימנית האחרונה של מקס בר" של אבידע לבני.
שבת, 17.2, 21:30: טרום בכורה של א.ד מטלון ל"לרוץ עם מספריים" שייצא בארץ ב-22.2. הסרט יצא השבוע גם בדי.וי.די אמריקאי.
ראשון, 18.2, 21:15: אירוע מסקרן מאוד – בכורה מקומית לסרט האחרון שביים מיכאל קאליק ברוסיה, לפני 14 שנה, "ושבה הרוח". קאליק, במאי רוסי שעלה ארצה, ביים כאן יצירה מאוד משונה אבל גם לא נטולת ערך אמנותי, בשם "שלושה ואחת", שצצה מדי פעם בערוץ הקולנוע הישראלי של יס. חפשו אותה. ואז הוא חזר למולדתו. על "ושבה הרוח" מעולם לא שמעתי לכן האירוע הזה, שמאורגן בעזרת דני סירקין, נשמע מאוד מסקרן. וכן, מאוד סינמטקי.
אם אתם בפיגור אחר הסרטים הטובים של 2006 תמצאו בתוכניית ינואר את "הילדים של מחר", "לילה טוב ובהצלחה" ו"חיים בין השורות".
הסרט הסינמטקי האמיתי היחיד שיוקרן החודש, כלומר כזה החושף לקהל צעיר יצירות משמעותיות מתולדות הקולנוע, הוא "קליאו מחמש עד שבע" של אנייס ורדה (שני, 26.2, 17:00). והצירוף המבהיל "עותק במצב בינוני" כמובן מוצמד לסוף התקציר. מבאס שאי אפשר לראות בסינמטק את אבני היסוד של תולדות הקולנוע.
וביום חמישי, 28.2, התחכמות: ב-17:00 "השטן ודניאל וובסטר" מ-1941 וב- 19:00 "השטן לובשת פראדה". היי, אולי תוסיפו ב-15:00 את "השטן ודניאל ג'ונסטון"?
ובסוף התוכנייה, טיזרים למרץ: דוק-אביב, הסרט הגרמני "עדן" מגיע לסינמטק 2 (את התקציר מלווה תמונה פרובוקטיבית של עירום נשי ואוכל, בדיוק מה שהקהל המקומי משתוקק לו) ומרתון לו ריד והוולווט אנדרגראונד, הלהקה הניו יורקית המצוינת שלקחה את שמה מבלוגרית תקשורת ישראלית נודעת.

בסינמטק ירושלים הם קצת יותר נדיבים עם כותרים סינמטקיים פר-אקסלנס. "חיוכי ליל קיץ" של אינגמר ברגמן הוקרן שם אמש (באמצע החורף?!). "להיות שם" של האל אשבי יוקרן מחר (שבת). והטרום בכורה של "לרוץ עם מספריים" – הערב.
ההשכלה הקולנועית של צעירי ירושליים תהייה טובה מזו של התל אביבים. הם לפחות יכולים לראות קצת קלאסיקות מוקרנות מפילם על מסך גדול:
ראשון, 4.2, 19:30: "400 המלקות" של טריפו.
שני, 5.2: 19:15: "הבוגר" של מייק ניקולס.
רביעי, 7.2, 19:00: "מראה" של טרקובסקי (סרט ששוה לנסוע בשבילו לירושלים מתל אביב, אחד היפים שתראו מימיכם).
חמישי, 8.2, 19:00: "כוחו של מקרה" של קז'ישטוף קישלובסקי.
שבת, 10.2, 21:30: "אורדט" של קארל תיאודור דרייר (עוד יצירת מופת שכל שוחר קולנוע חייב לראות).
חמישי, 15.2, 21:00: "אשה תחת השפעה" של קאסאבטס.
שישי, 16.2, 13:30: "קאוס" של האחים טאביאני.
שבת, 17.2, 22:00: "ירח של נייר" של פיטר בוגדנוביץ'.
ראשון, 18.2, 21:30: "אסטרטגיה של עכביש" של ברטולוצ'י.
שני, 19.2, 19:15: "בוני וקלייד" של ארתור פן.
רביעי, 21.2, 21:30: "המלחמה נגמרה" של אלן רנה.
שישי, 23.2, 13:30: "מלאכים בשמי ברלין" של וים ונדרס (לזכר סולווג דומרטן).
שלישי, 27.2, 19:00: "סיפור טוקיו" של אוזו.
רביעי, 28.2, 17:00: "ספיינל טאפ" של רוב ריינר.
הולי שיט! יש מה לראות בירושלים. ויש גם טרום בכורות ל"גיבורי הדגל", "מכתבים מאיוו ג'ימה", "נומאד" ו"מחברות הסקנדל". וגם "מלון 9 כוכבים", "הימנית האחרונה של מקס בר" והמחווה למיכאל קאליק שצוינו גם בתל אביב.

Categories: סינמטק

01 פברואר 2007 | 18:57 ~ 22 Comments | תגובות פייסבוק

lost in a forest

"רוקי בלבואה" היה סביר, בתור מה שהוא.
ומאוד חיבבתי את "המלך האחרון של סקוטלנד", סרטו העלילתי הראשון של הדוקומנטריסט הנפלא וזוכה האוסקר קווין מקדונלד ("יום אחד בספטמבר", "לגעת באינסוף", "היסטוריה קצרה של ארול מוריס"). ופורסט וויטאקר אכן מעולה שם. הנה הביקורת שלי מגיליון "פנאי פלוס" מאתמול.
continue reading…

01 פברואר 2007 | 18:38 ~ 1 Comment | תגובות פייסבוק

משפחתי וחיות אחרות

רגע אישי.
על עבודת הווידיאו של מי כתבה היום אסתר זנדברג ב"גלריה" שזהו סרט "יפה ומאלף"? ועל מי כתבה איילה פנייבסקי ב"עיתון תל אביב" שהוא אלרגי לחתולים? משונה לראות את בני המשפחה שלך צצים בעיתונות באותו יום. אני גאה בהם.

Categories: כללי

01 פברואר 2007 | 17:41 ~ 2 Comments | תגובות פייסבוק

זהירות, מפלצת מטאפורית

"Severance", סרט האימה המשעשע שהוקרן בפסטיבל הבריטי תחת השם "קיצוצים" הגיע בדי.וי.די לאוזן השלישית. גם "The Host" המצוין של בונג ג'ון-הו הקוריאני. ו"המבוך של פאן", כפי שכתבתי כאן לפני יומיים, יוקרן בקולנוע לב כנראה במרץ. ראיתי את שלושת הסרטים האלה די בסמוך האחד לשני, ויצא לי הטקסט הבא, המכיל ספוילרים, ושפורסם בגיליון "פנאי פלוס" מ-25 בינואר 2007
continue reading…

01 פברואר 2007 | 17:26 ~ 3 Comments | תגובות פייסבוק

שיעור בלשון

פסק הדין במשפט רמון אתמול פותח אפשרות בפני האלי בארי לתבוע את אדריאן ברודי על מקרה התקיפה כפי שתועד בקטע הווידיאו הבא:

Categories: כללי

30 ינואר 2007 | 22:30 ~ 28 Comments | תגובות פייסבוק

שעת האיטלקים

בשבת יחולקו בלוס אנג'לס פרסי גילדת הבמאים. באופן היסטורי זה הפרס שהכי צריך לשים לב אליו בדרך לאוסקר, אלא שבשנים האחרונות הוא מצליח ליצור לא מעט בלבולים. הסטטיסטיקה היא כזאת: ב-51 מתוך 57 שנות חלוקת הפרס, הבמאי שזכה בגילדה זכה אחר כך גם באוסקר. וברוב מוחץ מהפעמים, הסרט שעליו זוכה הבמאי באוסקר יזכה גם באוסקר. אלא שבחמש פעמים בעשר השנים האחרונות פרס האוסקר לבימוי והאוסקר לסרט הוגשו לסרטים שונים. זה קרה, למשל, בשנה שעברה עם אנג לי (במאי) ו"התרסקות" (סרט). ויש לי תחושה שזה יקרה שוב השנה.
הצפי שלי הוא כזה: אם מרטין סקורסזי יזכה בשבת בפרס גילדת הבמאים זה פחות או יותר מבטיח את זכייתו גם באוסקר. סקורסזי היה מועמד שבע פעמים לפרס הגילדה ומעולם לא זכה. והוא היה מועמד חמש פעמים לאוסקר, ולא זכה. אבל האם זה אומר ש"השתולים" שלו יזכה באוסקר על הסרט? מבחינה סטטיסטית כן. אבל לדעתי לא. ומה יקרה אם גילדת הבמאים תעניק את הפרס שלה לואלרי פאריס ולג'ונתן דייטון, הבמאים של "מיס סאנשיין הקטנה"? הם הרי בכלל לא מועמדים לאוסקר. במקרה כזה, סיכוייו של סקורסזי לזכות באוסקר עדיין קיימים (אם כי פחותים), אבל סיכוייו של "מיס סאנשיין הקטנה" לזכות בפרס הסרט הופכים חד משמעיים ובלתי ניתנים לעירעור. ננסה לפענח את התוצאות ביום ראשון בבוקר.

============

אניו מוריקונה יקבל באוסקרים הקרובים פרס על מפעל חיים. הוא היה מועמד חמש פעמים אבל מעולם לא זכה. לכבוד המאורע, הבאמת ראוי, הפך פברואר לעונת מוריקונה בניו יורק, ואני אכול קנאה. נכון, נעימותיו למערבוני הספגטי של סרג'יו ליאונה, ובעיקר זאת מ"הטוב, הרע והמכוער" הפכו אותו לאייקון, אבל מאז מוריקונה הפך -לצד ז'ורז' דלארו המנוח – למי שיודע להלחין טרגדיות נפלאות. "באגסי", "סינמה פרדיסו"' "הבלתי משוחדים", "חטאי מלחמה", "בולוורת", "המשימה", כמות הנעימות הנפלאות שהאיש הזה הנפיק היא עצומה ומרגשת. והוא היה מסוגל לעבור מסרט של סרג'יו ליאונה לסרט של פייר פאולו פזוליני, מסרט של לוקינו ויסקונטי לסרט של דריו ארג'נטו, מסרט של וורן בייטי לסרט של טינטו בראס (והוא אפילו הלחין סרט לדן וולמן).
בשבת ינצח מוריקונה על תזמורת סימפונית שתבצע מיצירותיו ברדיו סיטי מיוזיק הול. כמה הייתי רוצה שיתקיימו קונצרטים כאלה גם בארץ. ב-MOMA יקרינו מיום חמישי שישה סרטים שהוא הלחין להם את הפסקול, והפילם פורום יקרינו 26 סרטים. פי מזיל ריר למקרא הרשימה, שהיא באופן אגבי גם סקירה די מופלאה של הקולנוע האיטלקי של שנות הששים והשבעים, מאשפי הטראש המופלא – דריו ארג'נטו, מריו באווה, סרג'יו קורבוצ'י, אליו פטרי וסרג'יו ליאונה ועד לקאנון המוזיאוני של פזוליני, ברטולוצ'י וג'ילו פונטקורבו. לעזאזל, אני אכול קנאה וייסורים. מי יביא לנו סדרת הקרנות וקונצרטים כזאת ארצה?

========

הרבה זמן לא התעדכנו מה קורה בקופות. אז הנה:
"המרדף לאושר" של וויל סמית (בבימויו של האיטלקי גבריאל מוצ'ינו) הכניס בארץ רק 125,000 דולר בעשרה ימים, שזה פחות מ-20 אלף כרטיסים. הסרט לא תפס כאן. חבל. גם "מיס סאנשיין הקטנה" לא מצא קהל בארץ ונכון לשבוע שעבר, אחרי שלושה חודשים בבתי הקולנוע, הוא מכר בקושי 25,000 כרטיסים. לעומת זאת "בוראט" חצה בשבוע שעבר את קו 200,000 הכרטיסים בארץ.

30 ינואר 2007 | 11:22 ~ 25 Comments | תגובות פייסבוק

הפוסט ה-400

לפני שנעבור להבלים, הנה ידיעה שאני מאוד שמח לבשר: "המבוך של פאן" נקנה להפצה בישראל על ידי קולנוע לב. מתי הוא ייצא? נטלי שני מקולנוע לב מעדכנת: "'המבוך של פאן' ייצא לקולנוע כנראה בחודש מרץ. מועד יציאה מדויק עוד לא נקבע".

===========

יש איזשהו משחק בלוגים בו אתה מקבל משימה מבלוגר-עמית לכתוב חמישה דברים שאיש לא יודע עליך. ניסיתי להילחם בזה, ואף הזעפתי פנים, אבל הזעיפו לי בחזרה, אז תחת מחאה ותוך איומים אני נענה למטלה שהוטלה עליי כאן ומשתף פעולה.

אז הנה, חמישה דברים שאיש לא יודע על הביוגרפיה שלי עד לרגע זה:

1. סבי מצד אמי, אותו מעולם לא הכרתי, היה עורך העיתון העברי הראשון במרוקו. סבי הגיע למרוקו מאוקראינה (אוסטרו-הונגריה דאז) כפעיל ציוני שניסה לקדם את העלייה באמצעות עיתונות מקומית. העיתון הפסיק לצאת לאור ערב מלחמת העולם השנייה ועקבותיו נעלמו זמן קצר אחר כך.

2. בן משפחת רוה הראשון שהופיע בטלוויזיה היה אבא שלי, שהיה סגן אלוף בחיל האוויר ונראה בשידור החי של הגעת טייסת האף-16 הראשונה כשהוא יושב מאחורי מפקד החיל, עזר ויצמן. אגב 1: בעקבות הגעת הטייסת אחרי כניסת השבת נפלה הממשלה. אגב 2: שש שנים מאוחר יותר ויצמן היה אחד האורחים בבר מצווה שלי. אמא שלי הסמיקה כשהוא פנה אליה ואמר "ילד חמוד יש לך, מיידלע".

3. סט הצילומים הראשון שראיתי בחיי היה של "הצילו את המציל" של אורי זוהר, בסצינות שצולמו במשרדים של הקבלן אברהם גינדי בפסז' חיים – אחד הקניונים המקורים הראשונים בארץ – בראשון לציון (עיר הולדתי). מאז שהסרט יצא בדי.וי.די אני משעשע את אורחיי כשאני מציג בפניהם פריים מתוך הסצינה בה נכחתי, שרואים בה את עורפי.

4. כשהייתי בן עשר כתבתי את אחד הסיפורים בסדרת "דני ידעני". זה קרה ככה: הערצתי את דני ידעני, Ecyclopedia Brown במקור, וכשעברתי לגור בארצות הברית ורק התחלתי ללמוד את השפה, עשיתי זאת באמצעות ספריו. כדי להפיג את השיעמום בכיתה הכל-אמריקאית בה למדתי, כתבתי באנגלית סיפור בסדרת דני ידעני שהיה מבוסס על התחביב החדש שרכשתי באותה תקופה: צילום. המורה שלי קראה את הסיפור והתלהבה שהתלמיד הזר מצליח לחבר מילים באנגלית, צילמה את הסיפור וחילקה לתלמידים. אבא של אחד התלמידים בכיתה היה עורך הדין של הסוכנת של דונלד סובול, מחבר הסדרה, והם בדיוק יזמו ספר מיוחד שיקבץ סיפורי "דני ידעני" שנכתבכו על ידי מעריציו, ובספר הזה שולב הסיפור שלי. לדעתי הספר הזה אזל מהדפוס כי מאז שהוא הגיע בחגיגיות לספריית הכיתה ומוקם בגאווה על המדף, לא נתקלתי בו שוב.

5. כשהייתי בן 12 טיילתי עם הוריי באולפני יוניברסל בהוליווד וצולמתי שם לקטע עם אד מקמהון לתוכנית הלילה של ג'וני קרסון.

ושני בונוסים:

א. זה לא באמת הפוסט ה-400. בגלל שאני מרבה להתחיל פוסטים ואז למחוק אותם כשהם לא מתגבשים לכדי כלום, זהו למעשה הפוסט ה-364. אבל מונה הפוסטים בראש העמוד נראה יפה, עגול וחגיגי בכל זאת.
ב. הבלוגרית ולווט אנדרגראונד היא האדם הראשון שרצחתי. זה קרה הבוקר. ההלוויה תתקיים מחר. תרומות לשחרורי בערבות יתקבלו בברכה.

ובגלל שאני חסיד גדול של הממרה "אל תעשה לחבריך מה ששנוא עליך", אני מעביר את המטלה הלאה לגע"ס, אהוד ועידן.

Categories: בקרוב, כללי

29 ינואר 2007 | 10:57 ~ 31 Comments | תגובות פייסבוק

מיס סאנשיין הולכת וגדלה

ושוב, חן חן קם הכי מוקדם ועידכן בבשורה המרכזית של היום: "מיס סאנשיין הקטנה" זכה הלילה בפרס האנסמבל של גילדת השחקנים, אותה גילדה שהיתה היחידה שניבאה בשנה שעברה את זכייתו של "התרסקות" באוסקר. תקדים "התרסקות" רלוונטי לעניין, כי במאיי "מיס סאנשיין" לא מועמדים לאוסקר על הבימוי, כך שפרס גילדת הבמאים – שהיה עד לפני שנים ספורות מדד הניבוי החזק ביותר בדרך אל האוסקר – לא יהיה רלוונטי השנה. וכן, נכון לבוקר זה, 27 ימים לפני האוסקרים, "מיס סאנשיין הקטנה" מסתמן כזוכה בפרס הסרט.
שאר פרסי המשחק שחולקו הלילה: הלן מירן ("המלכה") ופורסט וויטאקר ("המלך האחרון של סקוטלנד") בשחקנים ראשיים. אדי מרפי וג'ניפר האדסון (שניהם על "נערות החלומות") בשחקני משנה. פתאום ארבעת הקטגוריות האלה נראות מאוד צפויות וסטטיות, מה שאומר שחייבת להיות בהן לפחות הפתעה אחת. האמנם שלושה שחקנים שחורים יזכו באוסקר בשנה אחת? אני עדיין חושב שלאלן ארקין (שחקן משנה, "מיס סאנשיין הקטנה") ולפיטר אוטול (שחקן ראשי, "ונוס") יש אפשרות להפתיע ב-25 בפברואר. נבואות סופיות, בעוד חודש.

=============

רוצים לראות את ניקול קידמן מתרסקת לתוך עמוד חשמל? קטע הוידיאו הזה, ויה TMZ.com, מתעד צילומי סצינה באחת הלילות בשבוע שעבר לסרט האימה "פלישה" , הגרסה של אוליבר הירשביגל ("הנפילה") ל"פלישת חוטפי הגופות" (למעשה, מדובר בצילום מחדש של סוף הסרט). קידמן נמצאת במכונית שעל המשאית. המשאית עושה את הנהיגה הממשית, עליה נמצאת המצלמה, וקידמן רק צריכה לעשות כאילו היא נוהגת. אבל המשאית לוקחת סיבוב לא מוצלח ומרסקת את המכונית של קידמן ישר לתוך עמוד חשמל. זה לא היה מתוכנן. קידמן יצאה מהעסק קצת רועדת, והיא נראית בסוף הקטע צועדת בכוחות עצמה ונטולת פציעות, אבל עם קטע וידיאו די מרשים של אחורי הקלעים ושל תעלול קולנועי שלא יצא כמתוכנן (ועד כאן פינתנו "קטעי הווידיאו המוטרפים בעולם").
עדכון לטוקבקיסטים ניג'סים עם הפרעה נפשית וחוסר יכולת לשלוט על סוגרי פיהם: אייטם הווידיאו הנ"ל, שמצידי יהיה מפוברק ממחר ועד הודעה חדשה, הוא המשך לכותרות שפורסמו כמה ימים קודם לכן. הכותרות, שנראו ברחבי האינטרנט, היו מבחינתי עניין ידוע: "ניקולד קידמן נפצעה קל על סט סרטה החדש". האייטם הזה לבדו לא מעניין אותי. מה שעניין אותי כעבור יומיים שלושה היתה התוספת: "ועכשיו הווידיאו". "לא תאונה!" טוען הטוקבקיסט מנוול הפה. מצוין, וואטאבר. הוא כנראה יודע כל. ועדיין זכינו לקטע וידיאו מרשים מאחורי הקלעים. אבל אני כן יודע את זה: לא שמים כוכבת קולנוע באוטו שמתנגש בעמוד חשמל, גם אם זה מתוכנן. אין חברת ביטוח ביקום שתאפשר את זה. זו הסיבה שאלוהים ברא אנשי פעלולים. אבל תנו למגיבים ליהנות מעצמם, בשביל זה אנחנו כאן.

========

זה כנראה היה שבוע די מקולל להיות בו על אתרי צילום. סט-דרסר שעבד בסרטו החדש של דאג ליימן, "ג'אמפר", נהרג בסוף השבוע. הדרסר היה עסוק בפירוקה של תפאורת הסרט באולפן בקנדה, אחרי שצוות הצילום כבר עבר לצילומי לוקיישן ביפן. תוך כדי פירוק הסט קרס גוש של חול קפוא מהתקרה ומחץ את איש התפאורה והרג אותו במקום.

=========

זה נראה לי די הלם כשאנשים מתים בזמן הפקת סרט. גם אם מותם כלל לא קשור לסרט עצמו. הרי הקולנוע הוא מדיום של העמדת פנים ושל אל-מוות, ואיכשהו טרגדיה בזמן הצילומים נראית כמעט כמו שבירת החוקים. כאילו שמוות של אנשי קולנוע יכול לקרות רק בין הפקות, ולא בזמן ההפקה עצמה. חשבתי על זה אמש, ביציאה מהקרנת העיתונים של "גיבורי הדגל". הסרט, שעוסק בחיילים שלחמו ומתו על האי איוו-ג'ימה, לא מוקדש לזכרם של הנופלים. הוא מוקדש לפיליס ולבאמי. פיליס היא פיליס האפמן, המלהקת הקבועה של איסטווד ב-24 השנים האחרונות. באמי הוא הנרי באמסטד, מעצב התפאורות הקשיש שעבד עם איסטווד מאז "בלתי נסלח" (והספיק להיות גם מעצב הסטים ב"ורטיגו" של היצ'קוק). שניהם מתו בהפרש של חודשיים זה מזו, בזמן שאיסטווד היה עסוק בצילומי "מכתבים מאיוו ג'ימה" ובעריכת "גיבורי הדגל" – שני הסרטים האחרונים שהאפמן ליהקה ובאמסטד עיצב.

Categories: אוסקר 2006, הספד

28 ינואר 2007 | 14:58 ~ 17 Comments | תגובות פייסבוק

קופון

לא ראיתי את "קאשבק" של שון אליס, הסרט שפתח את הפסטיבל הבריטי וייצא להקרנות מסחריות ביום חמישי הקרוב, אבל אני שמח להציג בפניכם את "קאשבק", הסרט הקצר של שון אליס שהיה מועמד לאוסקר לפני שנה, ובעיניי הוא מקסים לגמרי. אורכו כ-15 דקות והוא מכיל עירום. פנו לכם רבע שעה בשבילו.

Categories: כללי

28 ינואר 2007 | 14:30 ~ 4 Comments | תגובות פייסבוק

אריוודרצ'י, ללה

איזה עולם קטן וטראגי: בדיוק התחלתי אמש להקריא לבנותיי את "מבול, נחש ושתי תיבות", סיפורי התנ"ך לילדים בעיבודו של מאיר שלו. מאייר הספר הוא עמנואל לוצאטי, אנימטור ומעצב תפאורות. והבוקר התבשרנו שהוא נפטר אמש בביתו בג'נובה באיטליה. הוא היה בן 85 במותו. כך כותב מאיר שלו בהקדמה ל"מבול, נחש ושתי תיבות": "חוץ מהסיפורים תמצאו בספר גם ציורים של צייר שכדאי לכם להכיר. הוא גר באיטליה וקוראים לו עמנואל לוצאטי, אבל החברים שלו, וביניהם גם אני, קוראים לו לֶלֶה. ללה מאייר וכותב ספרי ילדים, בונה תפאורות של תיאטרון ועושה סרטי אנימציה נהדרים".
סרט האנימציה של לוצאטי, "חליל הקסם", היה מועמד לאוסקר ב-1978.
חליל הקסם, עמנואל לוצאטי

Categories: אנימציה, הספד