הקואליציה
המפציצים
תקראו בבקשה את תגובתו של אלון רוזנבלום, עורך האתר "סרט", לאייטם הקודם. יש שם כמה נקודות מעניינות. וקודם כל, דיווח מיד ראשונה על אותן פגישות שאני רק שמעתי עליהן.
שתי הערות: 1. זה שהמפיצים דורשים לדחות גם את הביקורות הרעות וגם את הטובות זו לכאורה נקודה לטובתם. הם כאילו אומרים "אנחנו לא רוצים להתערב בתכנים, רק בתזמון". אך בפועל זה מגן עליהם כי אם ייכתבו רק ביקורות טובות בשבוע היציאה, הסרטים שלא היו זוכים לכיסוי היו נתפסים כרעים על פי ברירת מחדל.
2. לגבי סרטים ישראליים. לכאורה יש הגיון במה שאלון מציע, שאם כבר לתת "חסד" לסרט כלשהו, שיהיה לסרט ישראלי. אבל גם כאן יש שתי בעיות. האחת, לסרטים ישראליים יש מעט מאוד תקציבי פרסום. לא עושים בארץ סקרי חשיפה, אבל תסתובבו בעוד שבועיים בקניונים ותשאלו את העוברים והשבים איזה סרט ישראלי חדש יצא לקולנוע וספק אם הם יידעו. הביקורות, אם יתפרסמו, יכפילו את החשיפה של הסרט. אני לא זוכר שסרט ישראלי יוצא בבליץ פרסומי. אם הביקורת תידחה בשבוע, עבור הקהל הרחב זה ייראה כאילו הסרט יצא רק באותו יום. כדי להביא קהל לקולנוע צריך ליצור הצפה פרסומית (ראו מה קורה בעיתונים, באינטרנט ובשלטי החוצות עם "משימה בלתי אפשרית 3). דבר נוסף: בני נוער לא קוראים עיתונים. ה-TGI מאשר את זה כבר שנים. מכאן שהביקורות מיועדות לקהל בוגר יותר, סטודנטים ומעלה. קהל איכותי. לא קהל הקניונים שהולכים כל יום שישי לסרט באופן לא סלקטיבי (כל עוד הוא אמריקאי ויש בו או אהבה או אלימות), אלא קהל שמנסה לסנן את כמות הג'אנק שהוא צורך. הקהל הזה יחכה לביקורות. וממילא הסרטים הישראליים לא פונים לנוער אלא לקהל מבוגר יותר. סרטים ישראלים נמצאים על מדף הסרטים הזרים כאן. במילים אחרות: הסרטים היחידים שבאמת לא זקוקים לביקורות בשבוע היציאה הם הבלוקבסטרים. אלה סרטים שהקהל מגיע אליהם דרך פרסום ושיווק, שמיועדים קודם כל לקהל צעיר מאוד, שממילא לא קורא עיתונים. וללא מעט מהסרטים האלה, בשנה האחרונה, ממילא לא מתקיימות הקרנות מוקדמות (לפחות לא מוקדמות מספיק כדי להספיק להוריד ביקורת לדפוס לשבוע היציאה). ואתם לא שומעים קול זעקה. העניין, לכן, הוא עקרוני ולא נקודתי. כן סרטים גדולים, לא סרטים קטנים, זה משני. בסופו של דבר זו מלחמת אגו. כואב למפיצים לראות ביקורת רעה, לסרט שהם יודעים שהוא רע, ליד מודעה שהם מימנו באותו עיתון. למה כואב להם? כי הם לא מבינים דבר בעסקים, הם לא רואים איך הביקורת (הרעה או הטובה, זה לא משנה) תומכת במודעה שלהם ולא חותרת תחתה. הם מונעים מאגו ורגש, הם עובדים מתוך מנטליות של עסק משפחתי קטן, למרות שהם מנהלים אימפריות כלכליות ענקיות (ואני מתכוון כאן לשני המפיצים שהם כן אילי הון מקומיים, והם אלה שעומדים בראש המאבק הזה, ולא לשאר שעסקיהם צנועים יותר, ושיחסם לביקורת אמביוולנטי יותר, אבל לפחות מאפשר לכל צד לעשות את עבודתו בשקט). ועל זה אני זועם, כי חוסר ההבנה הזה הוא חלק קטן בחוסר הבנה ענק שלהם לגבי עסקי הקולנוע – מצד ההפצה, מצד ההקרנה, מצד השיווק ומצד התקשורת – והם בהתקף פניקה כי הם רואים שהתחום משתנה והם לא יודעים איך להתמודד עם זה. אז הם יורים במבקרים. זה פשוט אקט של ייאוש.
ואגב אלון, ב"פנאי פלוס" של סוף השבוע הבא תהיה במדורי ביקורת של "משימה בלתי אפשרית 3". איך? תצטרך לפתוח ולראות. אבל זו עוד הוכחה לכך שזהו מאבק שלא מבין באיזה עולם הוא מתנהל.
והנה כתבה מתוך "הארץ דה מרקר" של היום, באותו נושא בדיוק.
הכוכבים
דילמת הכוכבים, כלומר איך לכמת איכות של סרט על סקאלה שבין 0 ל-5 כוכבים, מעסיקה כל מבקר קולנוע, ויוצרת אצל רובנו לא מעט רגשי אשם. מבקרים הם אנשי מילה, וביקורת היא לרוב עסק סבוך מילים, רב תיאורים ונימוקים, של מצד אחד ומצד שני. איך להמיר את כל זה בחופן כוכבים. זה כמעט מיומנות מסוג אחר. מילים הן אמורפיות ויחסיות, כוכבים הם אבסולוטיים. דבורית שרגל, בבלוג שלה, נדרשת לעניין הזה ומציגה טקסט מצוין וממש מדויק של המבקר של "הבוסטון גלוב".
אפילו רוג'ר איברט נדרש לסוגייה הזאת, אחרי 39 שנות ביקורת + כוכבים, ואחרי שהמציא את שיטת הניקוד הבינארית – בוהן למעלה/בוהן למטה. בתשובה לשאלת קורא למה לא לוותר בכלל על הכוכבים לסרטים הוא עונה כך:
I think the Sun-Times would let me drop the stars if I asked to. But I've got 39 years of star ratings in those thousands of past reviews on my Web site, and the ratings I gave those movies would hang around no matter what I did now. I was all set to drop the stars in the late 1960s, but Gene Siskel was named film critic of the Chicago Tribune and immediately insisted the Trib start using stars to compete. And that was that.
הכוכבת
ובינתיים, בחיפוש אחר ביקורות הקולנוע הטובות והרעות ביותר בעברית (זוכרים?), נתקלתי בשם חדש שלא היכרתי: מאיה פנחסי מ"וואלה!". אין לי מושג מי היא ומה הרקע שלה – אשמח להשכיל – אבל הביקורות שלה על "מחבואים" ועל "ליבי החסיר פעימה" היו מצוינות. אמשיך לעקוב.
תגובות אחרונות