נו, מה? אני יושב שעתיים מול המחשב קורא את כל העידכונים על לידת בתו של טום קרוז ומחכה לראות מתי תגיע הבשורה גם לאתרי החדשות בישראל. אבל כולם ישנים כנראה. אז הנה. פרסום ראשון, מבזק מיוחד, בלעדי ל"סינמקופ.קו.איל": לפני חמש שעות ילדה קייטי הולמס את בתו הביולוגית הראשונה של טום קרוז (יש לו שני ילדים מאומצים עם ניקול קידמן). עכשיו מחכים לדיווחים האם קייטי צרחה בשעת הלידה או שמרה על השקט, האם זלל טום קרוז את השיליה, ואילו טקסים פגאניים משונים כבר עברה התינוקת, כדי לצרף אותה לסיינטולוגיה.
ואגב, למרות שאני נהנה להצטרף למשחק ההשתעשויות על חשבון אמונתו של קרוז בסיינטולוגיה, אני עדיין מחכה די בקוצר רוח למשימה בלתי אפשרית 3 (4 במאי בארץ), ולא היה לי אכפת במה טום קרוז מאמין אם הוא לא היה עושה מעצמו ספקטקל של אדם השרוי באקסטזה דתית ולא מסוגל לנהל שיחה בה הוא עסוק בהוכחות שהדת שלו יותר סבבה מהדת של כל אחד אחר.

אהלן, כמה ענייני מנהלה שלא קשורים לקולנוע.

1. תוך כדי שאני מאזין לשירים של השינז ופרו-פרו חשבתי שזה יהיה רעיון לא רע להוסיף לאתר לינק בו תוכלו להיכנס לדף הדיסק באמזון. עשיתי את כל מה שצריך לעשות באמזון כדי שדבר כזה יתאפשר ולבסוף קישטתי את האתר בכל מיני קשקושי באנרים. אני עדיין משחק עם זה, בינתיים ברמת השעשוע, ומחכה לשמוע פידבקים. העניין הוא כזה: אני לא מקבל מהם כסף על הוספת הלינקים, לכן אתם יכולים להקליק עליהם כמה שאתם רוצים ואני לא רואה מזה אגורה. מה שכן, אם אתם מחליטים לקנות משהו מאמזון, זה יכול להיות ממש חביב אם תעשו את זה דרך אחד הלינקים כאן, כי אז אני אקבל בערך שקל וחצי, שיצטברו לי לקראת הקנייה הבאה שלי באתר (אני מחכה לפול סיימון החדש). אני לא מתכוון לשווק את העסק הזה, רק לחכות ולראות אם זה מפריע לעין, או שזה מוסיף ערך מוסף כלשהו.

2. יש שורת לינקים לדפים נוספים בתוך האתר מעל לתמונות בראש האתר. האתר, שמציין היום שלושה חודשי פעילות, תיפקד עד עכשיו בלי שהלינק לעמוד "לינקים" יפעל. עכשיו הוא פועל. אם יש לכם אתר או בלוג ויש בו לינק לאתר הזה, אנא עדכנו אותי ובשמחה אוסיף את אתרכם לרשימת הלינקים שלי.

3. סתם מסקרנות, אתם לא חייבים לשתף פעולה: מונה הכניסות שלי מדווח על משהו כמו 2000 קוראים ביום. אבל במגיבים אני מזהה רק כעשרים קבועים (19 אחרי לכתו בטרם עת של גלעד). אם אתם פה, קוראים, נהנים (או סובלים, רחמנא ליצלן), וממשיכים הלאה, השאירו היום, סימן, איתות. סתם סקרן לדעת אם באמת יש פה אנשים או שכל הכניסות זה בוטים של מנועי חיפוש.

4. ובנות, מה אתכן? היו כאן בייבי בלוז, גע"ס, נטע, סטארי נייט, סטיב, מיקה ואריאלה. וזהו. האם אין בנות בבלוג הזה? בכלל? או שאתן רק חולפות, מעיינות בהתנצחויות הגיקים בתגובות ובורחות הלאה? אנא, השאירו גם אתן, רק ברמת בדיקת הנוכחות, איתות קטן שאתן כאן. הצעות לשיפור יתקבלו בברכה.

מכיוון שפתרתם, קוראיי החביבים, את חידת דוני דארקו כל כך מהר, הנה עוד משהו שאני מצפה שייפתר באותה זריזות. באיזה סרט מתפקד השיר הבא כמעין המנון?

ומי שבא לכאן בשביל המוזיקה ולא בשביל החידון, הנה עוד שיר מקסים מאותו פסקול. זה כבר אמור להפוך את העסק לקל מאוד.

עידכון: תשואות לאמיר שפתר נכון. הסרט הוא "גרדן סטייט" של זאק בראף, עם נטלי פורטמן. השיר הראשון הוא של The Shins, "סלנג חדש". השיר השני הוא של Frou Frou (נדמה לי שמבטאים את שמם פרו-פרו, אם אני טועה אנא תקנו). אגב, גיליתי שמי שקורא את הפוסטים דרך תוכנת RSS רואה פשוט את שמות הקבצים. מחדל מצידי. יתוקן אם וכאשר אעלה מתישהו חידון נוסף.

130,000 איש כבר ראו בשבועיים האחרונים את עידן הקרח 2, כך מוסרים מא.ד. מטלון. 25 אלף ראו את הסרט אתמול. אני מצאתי את הסרט טרחני, למעט הקטעים הבאמת משעשעים של סקראט, דמות שמגיע לה סרט סולו.

הנה שאלה ותשובה (+ ספוילרים) מהמדור של רוג'ר איברט בקשר לשוט האחרון של "מחבואים":

Q. (Spoiler warning) My wife and I attended a screening of "Cache." Everyone in the theater was puzzled by the last scene. Does the last scene at the school reveal the identity of who had been doing the tapings? Someone in the audience said they thought they saw the two sons talking to each other as though this provided a possible answer.

Al and Pat Ralston, Fullerton, Calif.

A. "Cache" has struck a nerve, and is doing surprisingly good business in the United States and Europe. I'm asked about it constantly, as if there is an answer. The last scene does indeed show the two sons talking, and there should be no way they know each other. But what does that explain? Does it account for the videos? Consider that the film's last shot is exactly in the style of the videos that were received. Is someone else behind the camera? The film offers no possible closure.

ואני הבטחתי לכם את הפרשנות שלי לסצינה האחרונה וטרם קיימתי. מבקר רע שכמוני. אשתדל בחג.

בדיחה של בוב הופ, מהימים שהנחה את האוסקרים (ובימים שהאוסקרים חולקו באיזור מרץ-אפריל): "ברוכים הבאים לטקס פרסי האקדמיה, או כמו שקוראים לו אצלי בבית: ליל הסדר".

אז איך נראה פסח בהוליווד? "ניו יורק אובזרבר" מתאר באריכות.

לדוגמה:

For many Hollywood goyim, meanwhile, Passover is when the town shuts down. “It’s like dead everywhere,” said one agent of the Christian persuasion. “It’s kind of like being left alone at college when everyone goes home for Thanksgiving. You’ve got nowhere to go.”

או:

And at least one Hollywood veteran has scaled back and is thinking about a more sober Seder. “The last time I did a big one was maybe 10 years ago,” said producer Peter Guber, who ran Columbia Pictures in the 1970’s. “Once or twice I turned it into a circus, and I felt like it was blasphemous. There were too many business people. The four questions that were asked were: Why don’t I have the deal? Why is this deal not as good as my friend’s deal? Am I going to have a better deal next time? And what can you do about my agent’s deal?

“I realized it had become something other than what it was supposed to be,” Mr. Guber continued, adding that, to him, Passover is now “a spiritual renaissance—something that has personal, emotional meaning to me.”

ואיפה רומן פולנסקי חגג את הפסח שלו?

Certain Hollywood Seders are the stuff of legend. When Roman Polanski was shooting Chinatown and wanted to return to his native Poland in order to celebrate Passover, the film’s producer, Bob Evans, intervened and threw one of his own. The Kiddush was read by Kirk Douglas.

וברור שגם מדונה חוגגת את ליל הסדר, בבית של גיא עוזרי:

These days, the Passover invitation of note is issued by music mogul Guy Oseary, who lives in Beverly Hills. Guests have included Madonna (Mr. Oseary’s former partner at Maverick Records), comedian Chris Rock, Anthony Kiedis of the Red Hot Chili Peppers and “It” director McG.

ג'רי סטילר, אבא של בן (בחיים) ושל ג'ורג' (בטלוויזיה) גם היה שם, כנראה, לפני כמה שנים:

“I went to a Seder that had Madonna,” he said. “It was huge. Madonna read one of the four questions. She would get into it. Then she talked about Kabala and why she was very involved and influenced by it.

טום שראק, מפיק הוליוודי, עורך את ליל הסדר שלו ביום שאחרי החג. הוא מסביר למה, אבל לדעתי הוא סתם חושש שבערב החג כולם יעדיפו ללכת לבתים של מפיקים יותר מפורסמים ממנו:

“The reason we don’t do it on the First Night is because my rabbi is one of my closest friends, and he has one on the First Night,” Mr. Sherak said.

So far, Mr. Sherak has hid the Afikomen with agent Arnold Rifkin, Blazing Saddles producer Michael Hertzberg and Los Angeles Times movie columnist Patrick Goldstein. Mr. Goldstein “always comes late,” Mr. Sherak said. “When he rings the bell, we think it’s Elijah.” Then there was that glorious year Warren Beatty and Annette Bening showed up.

אלייז'ה זה לא אלייז'ה ווד, אלא אליהו הנביא. קראו הכל, כתבה מבדרת מאוד.

בכינוס של חברי איגוד הבמאים והתסריטאים שננעל לפני זמן קצר ב"צוותא" התקבלה ברוב קטן ההחלטה להעניק לתעשייה חודש נוסף של חסד, לדחות את השביתה עד אז, וזאת בתקווה שבזמן הזה יימצא פתרון כתוב וחתום בין הוט ובין האיגודים על גובה התמלוגים שיקבלו הבמאים והתסריטאים על כל שימוש חוזר ביצירתם.
ביום ראשון (מחרתיים) היתה אמורה להתחיל שביתה גורפת של כל הבמאים והתסריטאים בארץ, מול כל גורמי השידור וההפקה. השביתה הוכרזה במחאה על כך שהוט מסרבת לשלם תמלוגים ליוצרים על השידורים החוזרים של יצירתם, בין בערוצי הוט, בערוצי ה-VOD ובכל שימוש אחר. גם רשת וקשת, שהתחילו משא ומתן לגבי גובה התמלוגים, עוד לא חתמו על הסכם.
המאבק של הבמאים והתסריטאים (תזכורת: אני חבר איגוד התסריטאים, וממילא לא הייתי צד אובייקטיבי במאבק גם אם לא הייתי עוסק מעת לעת בכתיבה לטלוויזיה) מתקיים מול הוט והזכיינים, שבכלל מעזים לערער על הלגיטימיות של תשלום התמלוגים, בשעה שאקו"ם הצליחה לחתום השבוע על הסכם תקדימי ומוצדק שיחייב בעלי אולמי שמחות ותקליטנים לשלם תמלוגים על השירים המנוגנים בזמן אירועים. כזכור, עד לפני כמה שנים גם נושא השמעת שירים בבתי קפה ומסעדות נעשה באופן פרוץ, עד שאקו"ם הצליחה להבהיר שהסדר רשיון להשמעת מוזיקה הוא חלק מהתנאים לפתיחת כל עסק המשרה אווירה באמצעות מוזיקה. מה שהפך ברבות השנים לברור מאליו בעניין שירים – מלחינים ותמלילנים וגם מבצעים מקבלים תשלום בכל פעם ששירם מושמע ברדיו או בכל מערכת השמעה פומבית – עדיין לא ברור מאליו כשזה מגיע לעבודת הבמאים והתסריטאים בסדרות טלוויזיה, סרטי קולנוע ותעודה. באופן פרדוקסלי, בכל פעם שמשודרת בהוט "שבתות וחגים" בשידור חוזר מקבל ברי סחרוף תמלוגים על שיר הפתיחה שלו, אבל תסריטאיי ובמאיי הסדרה לא מקבלים אגורה. בינתיים.
ההחלטה לדחות את השביתה התקבלה בעקבות העובדה שרם בלינקוב, מנכ"ל הוט, הודיע השבוע על התפטרותו, ובעקבות איתותים בעל פה מטעם חברי דירקטוריון שיש נכונות לפתוח במשא ומתן. האם האיתותים האלה אמינים? האם לכתו של בלינקוב יסיר את המכשול שניצב בין הוט ובין היוצרים? האם באמת שילה דה-בר, נציג נוני מוזס בדירקטוריון הוט, יהיה האיש שיצליח להוציא את התעשייה מהפלונטר? עדכונים, כרגיל, כשיגיעו.
ובינתיים, ביום ראשון – כרגיל – ישיבת תסריט.

הערב ייפתח באשדוד פסטיבל קולנוע. סליחה, אבל הצירוף "פסטיבל קולנוע אשדוד" נשמע לא פחות משונה מהצירוף המד"בי "בסיס נאס"א במעלות תרשיחא". אבל הכל יכול לקרות. אם מישהו מקוראי אתר זה גר באשדוד ופוקד את הפסטיבל, או מגיע מרחוק כדי להספיק לצפות במיטב התוצרת הקולנועית האשדודית, אשמח לשמוע חוות דעת. איך הסרטים, איך הפסטיבל. ובעיקר אני סקרן לדעת האם הסרטים הזרים מוקרנים מדי.וי.די/וידיאו או מפילם. איכשהו אין זכר לציון הזה בתוכניית הפסטיבל.
אה, כן. תכנית הפסטיבל. ניסיתי, באמת שכן, למצוא שניים-שלושה סרטים שמסקרן אותי לראות מתוך שאיפה לקפוץ לאדשדוד ליום מרוכז אחד ולדגום את הפסטיבל. חוץ מסרט אחד, "הדרך לקוקטבל", לא שמעתי קודם על אף סרט אחר שמוקרן בפסטיבל. האם זה מעיד עליי, או על סרטי הפסטיבל? בקושי רב גירדתי סרט או שניים שאולי היו מסקרנים אותי, עד שהגעתי לעמוד המוקדש לז'אן-מרק בר, אחד מאורחי הפסטיבל (ומי שהיה פעם, בימי "הכחול הגדול", אחד השחקנים הנחשקים על בנות ישראל, לפני שהפך לגבר אפרפר ומקריח עם כשרון בימוי בינוני). בשלושת סרטיו כבמאי משחקת הצרפתייה החיננית והנועזת אלודי בּוּשֶה (Elodie Bouchez). שלוש פעמים כתוב שמה, ברשימת הקרדיטים של שלושה סרטים שונים, בעמוד אחד (עמ' 13). פעם אחת כתוב שמה אלודי בושז'. בפעם השנייה: אלודי באוצ'יז' (נשבע לכם!). בפעם השלישית: אלודי באוצ'יז. בהן צדק, אין לי שום עניין להתקרב לפסטיבל קולנוע שזו מידת ההקפדה שלו על פרטים שוליים כמו שמם של שחקני סרטיו. דבר אחר: ז'אן-מרק בר מוצג בתוכנייה כמי ששיחק בכל סרטיו של לארס פון טרייר. הוא שיחק בחמישה מסרטיו. אודו קייר, לעומת זאת, הוא אחד ממושאי ההשראה של פון טרייר והוא הופיע בתפקידי משנה בעשרה מסרטיו של פון טרייר. כפול מבר. אבל על קייר, אורח נוסף בפסטיבל, לא כתוב במילה על הקשר שלו עם פון טרייר. בקיצור, מצ'וקמק כל העסק הזה. אשמח לשמוע מכם איך נראה הפסטיבל בשטח. האם התוכנייה עושה לו עוול, או מייצגת אותו נאמנה?

ואם כבר אנחנו בדרום, הנה מכתבה של שירלי סמולהייזר ממצפה רמון, שכתבה לרוג'ר איברט תגובה לביקורת שלו על אינסטינקט בסיסי 2. סמולהייזר אהבה את הסרט. האם יש לנו סרט פולחן בהתהוות? הנה מכתבה:

From: Shirley Smalheiser, Mitzpe Ramon, Israel

You should've given "Basic Instinct 2" the 4 stars the last line of your review suggested. My husband & I saw this film yesterday in Israel. We loved it. It's a romp… it's fun… it's beautifully mounted…it's unabashedly tintillating… Sharon Stone is gorgeous…. It's a mystery that leaves you wondering and discussing the ending
with others, just as did the original. What else do you want from a movie? So the plot is outrageous…So What? Just suspend disbelieve and sit back and enjoy!

Shirley Smalheiser

ומה שאני לא מבין הוא איפה רואים סרטים במצפה רמון?

חידה לחג: מאיזה סרט לקוחה הנעימה הזאת?

יונתן, בתגובה 2, פתר הרבה יותר מהר ממה שתכננתי.

הנה עוד אחת. מאותו סרט.

הלילה בחצות ישודר ביס הסרט "Homecoming" של ג'ו דנטה. בעברית הם קראו לו "מת לבחור". באסה. מדובר ב-50 דקות די מבריקות, המחזירות את ז'אנר סרטי האימה והזומבים אל המקורות הפוליטיים והסאטיריים שלהם מראשית ימי ג'ורג' רומרו. מדובר בפרק המוצלח ביותר בסדרה "אשפי האימה" של שואו-טיים, ובאחד הרגעים היפים ביותר בשנת הקולנוע האחרונה, שהיתה רווייה סרטים מחאתיים וביקורתיים כלפי הממשל הנוכחי והנלחם מלחמה מומצאת, עם הרוגים אמיתיים. תזכורת: ג'ו דנטה הוא אחד הבמאים האהובים עלי, ומי שמצליח להיות גם אשף בז'אנרים שהוא עובד בהם, אבל גם בעל חוש הומור ארסי ונטייה לטקסטים סאטיריים מפתיעים בחריפותם.  

ב-4 במאי ייפתח פסטיבל הקולנוע הצרפתי, אחד האירועים השנתיים היותר סימפטיים בסינמטק תל אביב. לכבוד האירוע ביקשו יוזמי הפסטיבל מ-21 מבקרי קולנוע שייבחרו את שלושת הסרטים הצרפתיים האהובים עליהם. הנה הבחירות:

  continue reading…

אולי התחלה של מסורת שבועית? נראה.

קודם כל, קטע מוזיקלי. הנה מארק מות'רסבו, לשעבר סולן Devo, להקת גל חדש מופרעת ומשעשעת, וכיום מלחין סרטים שנון מאוד שמרבה לעבוד עם ווס אנדרסון. מת'רסבו, אם תרצו, מכניס את ה"רוק" ל"רוקוקו". הקטע לקוח מ"עמוק במים", הקטע נקרא "המתקפה על פינג איילנד". אם ראיתם את הסרט אתם בוודאי זוכרים את הסצינה. אם לא ראיתם, אתם מתבקשים להדביק פערים.

לקח לי לזמן להגיע להכרעה הזאת, אבל בלוג הקולנוע הטוב ביותר ביקום מסתתר בתחתית עמוד הבית של רוג'ר איברט. לבלוג קוראים "Scanners" (על שם סרטו של דיוויד קרוננברג?) וכותב אותו ג'ים אמרסון, עורך האתר של איברט. הוא לא מתעסק ממש בביקורות, מן הסתם כדי לא לדרוך על הערוגה של הבוס שלו, אלא מספק פרשנות מושחזת במיוחד על מה שקורה כרגע בעולם הקולנוע, ובעיקר ביחסי הכוחות בין תעשיית הקולנוע והמדיה. העובדה שהוא מתפרסם באתר ביקורת הקולנוע הנקרא ביותר בעולם (כך, לפחות, התגאה פעם איברט) עוד עשויה להפוך את אמרסון תוך זמן קצר לאחד האנשים המשפיעים בתעשייה (האם ג'וב יוקרתי ב"ניו יורק טיימס" או ב"לוס אנג'לס טיימס" נראה בעתידו?).

השבוע מפנה אמרסון לבלוג של המבקר רוג'ר מור (נו, לא רוג'ר מור ההוא) מפלורידה, שהוא כנראה המבקר היחיד באמריקה שהוזמן להקרנת עיתונאים לסרט של רוב שניידר "Benchwarmers". ההזמנה, כנראה, נעשתה בטעות. וסוני, שמפיצה את הסרט, התחילה להילחם בעיתון של מור ובכל העיתונים באותה רשת שמפרסמים בסינדיקציה. זה סיפור משעשע, אבל מי שמקצוע העיתונות יקר לו, ומוסד הביקורת, וגם אמנות הקולנוע, עשוי להתחלחל ממנו ומהשלכותיו.

אצלו קראתי לראשונה לפני ארבעה ימים שה"ניו יורק טיימס" הגיש את שמה של מנולה דארגיס, מבקרת הקולנוע של העיתון, כמועמדת לפרס פוליצר. איזו מבקרת נפלאה. אני בעדה.

ואצלו קראתי את הסיפור המופלא על מבקר הקולנוע שהיה מעתיק פסקאות שלמות מביקורות של אחרים. בן דומנש, שעובד בין השאר ככותב נאומים בממשל בוש, מחזיק בלוג שנקנה באחרונה על ידי ה"וושינגטון פוסט", עד שהתברר שהוא פשוט גונב ביקורות. למשל מ"סאלון.קום". הוא פוטר כמובן.

וזה מוביל אותי למבקר הישראלי עדן גוריון, שביקר כאן באתר והשאיר לינק לביקורות שלו ב"בידור ובמה". ובכן, לא נעים לי, כי אם גוריון היה כאן אני מניח שהוא מחבב את האתר ואת בעליו, ולא הייתי רוצה להעליב את מעט האנשים שעדיין מחבבים את האתר שלי, אבל למקרא הטקסטים שלו אני יכול רק לקוות שמדובר במישהו צעיר מאוד, שעוד ייקח עצמו בידיים, ילך ללמוד ויתעסק באופן רציני יותר בכתיבה ביקורתית. אין לי בעיה עם זה שגוריון שנא את "מחבואים" של האנקה, אין קשר בין טעם ובין איכות של מבקר, אלא לאופן שבו הוא ניסח את סלידתו. אכן, מקריאת הטוקבקים בוויינט ובוואלה, נדמה שרוב רוכשי הכרטיסים הרגישו בדיוק כמו, סלידה עזה מהסרט ושיעמום רב. אפילו אני מסויג ממנו. אבל רבאק, תן נימוק. תתמודד איתו. תפעיל שיקול דעת. תוכיח אותו. תתנסח.

בביקורת על "ונדטה" כתב גוריון: "כן, כמו שהבנתם, "ונדטה" הוא סרט שתומך לחלוטין בטרור כדרך פעולה לגיטימית ובכך הוא הולך רחוק יותר אפילו מ"גן עדן עכשיו". מדובר אולי בסרט האקשן הכי שמאלני…". אללי. "ונדטה" תומך לחלוטין בטרור? בטוח? ואני לא משוכנע שזה מה שגוריון רצה שיישתמע, אבל הקירבה בין שני המשפטים הרצופים מניבה את המסקנה שהשמאלנים תומכים בטרור. הצילו.