עודכן. במרכז "פרומתיאוס" עומד דיוויד, בגילומו המבריק של מייקל פסבנדר. דיוויד הוא רובוט עם מוח משלו. כשכל הצוות ישן, הוא ער. ער ולומד. למשל, לומד מ'לורנס איש ערב' על הלכות הקולוניאליאזם. "פרומתיאוס" הוא סרט כה קר, קליני, מדויק וחסר נשמה שנדמה שדיוויד עצמו ביים אותו. יאמר לזכותו של רידלי סקוט: הוא הצליח להקים […]
171 מילה על סרט מעצבן: פורסם ב"פנאי פלוס", 6.7.2012 בראשית היה "לפני הזריחה" של ריצ'רד לינקלייטר, עם ז'ולי דלפי ואיתן הוק: שני אנשים נפגשים, מבלים לילה, מדברים, מתאהבים, נפרדים. תשע שנים אחר כך נוצר "לפני השקיעה", מעין סרט המשך. בהשראתם יצרה דלפי – שהיתה שותפה לתהליך הכתיבה של שני הסרטים האלה באימפרוביזציה של […]
פורסם ב"פנאי פלוס", 30.5.2012 דמיינו שהמעצב והצלם המוכשר בעולם ייתן לכם אפשרות לדפדף באפליקציית אינסטגרם על האייפאד שלו. אתם רואים תמונה מעוצבת בדקדקנות סימטרית, מתעמקים בה, ואז מניעים אותה באצבעותיכם הצידה, אל התמונה הבאה. כך נראית הצפייה ב"ממלכת אור הירח", סרטו החדש של ווס אנדרסון (“ראשמור", “משפחת טננבאום"). הפתיחה היא שכלול מושלם של לא מעט […]
השיפור של יוסי פורסם ב"פנאי פלוס", 23.5.2012 "הסיפור של יוסי", סרטו החדש של איתן פוקס על פי תסריט מאת איתי סגל, אמנם מוגדר כסרט המשך ל"יוסי וג'אגר", אבל למעשה הוא מהווה המשך סגנוני לשני סרטיו הקודמים והסופר-פופולריים של פוקס: "ללכת על המים" ו"הבועה". למעשה, הוא גרסה עדינה יותר לשניהם, ובמרכזו שינוי מבני […]
פורסם ב"פנאי פלוס", 9.5.2012 הסרט הזה עושה לי חשק לבכות. חמישה סרטים ביים הבמאי האיטלקי פאולו סורנטינו, יליד 1970, בעשר השנים האחרונות. ראיתי ארבעה מהם. שניים מהם ראיתי בפסטיבל חיפה ואת השלישי בפסטיבל ירושלים, והם גרמו לי לשוב ולהכריז שסורנטינו הוא הבמאי האירופי האהוב עליי כעת. האיש הזה מביים כמו שד. ב"השלכות האהבה" […]
את דבריי על "הנוקמים" אני חייב להתחיל משבחים על המכונה, התאגיד, המותג. אני חייב להוריד את הכובע בפני מארוול. הם אימפרייה עשירה וכל עניינם הוא כסף, אבל עבודת התזמון, התזמור והבנייה של המותג הזה, "הנוקמים", היא לא פחות מיצירת מופת של ניהול תוכן. אני הייתי מוכן להתייחס לכל העסק בציניות: אתם הולכים ויוצרים […]
זהו. היה לנו שבוע של בונוסים מ"ההתחלפות". עכשיו הגיע זמן הביקורת. כפי שכבר בוודאי הבנתם, הסרט הזה מגיע ממסורת קולנועית אבסטרקטית ואבסורדית האהובה עליי מאוד, מסורת שלא מכוונת לקהל הרחב, אלא לקהל שמוכן לקבל קולנוע כאמנות גבוהה. אבל משהו בו חסר לי. אני מנסה להבין מה בהמשך. פורסם ב"פנאי פלוס", 2.5.2012 יש שתי דרכים להתמודד […]
הדבר המצחיק ב"באטלשיפ" – הגרסה הקולנועית למשחק "צוללות" – הוא שיש רגע באמצע המערכה השנייה שהם אשכרה משחקים "צוללות" כדי להביס את צי החיזרים שהגיע להשמיד את כדור הארץ. כלומר, למרות שהייתי ציני לגמרי ותהיתי מה הקשר בין המשחק ובין הסרט, יוצרי "באטלשיפ" הצליחו לנווט את העלילה כך שבערך שעה אחרי תחילת הסרט (הארוך) כל […]
פורסם ב"פנאי פלוס", 24.4.2011 שני סרטים של במאיות יש לנו בסוף השבוע הזה. ואם ב"אורחים לרגע" חיבבתי כמעט כל בחירה שעשתה הבמאית, הרי שבגרסתה של אנדריאה ארנולד (“דרך אדומה”, “מחוץ למים”) ל"אנקת גבהים" של אמילי ברונטה פשוט שנאתי בלהט כל בחירה ובחירה שלה. כמו, למשל, לא לשים מוזיקה. אני נוטה לשנוא סרטים בלי […]
אנחנו כאן אורחים לרגע, הבט סביב. זו לא המסיבה שלנו, אתה מקשיב? פורסם ב"פנאי פלוס", 24.4.2012 אחד הדברים שהכי חיבבתי ב"אורחים לרגע" זה את העובדה שפשוט לא ראיתי את הסרט הזה בא (זה קרה בפסטיבל ירושלים). זה אולי מעיד משהו על הקולנוע הישראלי: הגענו למצב שבו נעשים כל כך הרבה סרטים, שיש […]
תגובות אחרונות