פששש… קהל קשה יש כאן. אני הלכתי ל"ספיידרמן 3", חיכיתי בסבלנות ליד המזנון עד שתבעבע אספקה טרייה לחלוטין של פופקורן, השקעתי 26 שקלים בפופקורן קטן וקולה בינונית ו-35 שקלים בכרטיס, נכנסתי לאולם 5, הייתי מאוד מרוצה מגודל המסך, איכות ההקרנה ואיכות הקול (לא מבין את התלונות על הסראונד. כבר בהתחלה, כשגובלין ג'וניור טס על הגלשן שלו, העסק זמזם מעליי, מאחוריי ומצדדיי כמו שצריך), ישבתי באולם ופשוט נהניתי. אני מסכים עם רוב הטענות (חוץ מאלה שרוטנות על דגלים אמריקאיים וכנסיות; כשסרט כזה נעשה בבירור לקהל אמריקאי נוצרי, מה אתם מצפים לראות? דגל עיראקי ומסגדים?), וגם אני הצטערתי שלא היה לסרט העומק הרגשי של "ספיידרמן 2", אבל הלכתי איתו וחיבבתי אותו. אהבתי את הילד בן השש שמעווה את פניו כשספיידרמן מתנשק עם גוון. אהבתי את הרגעים בסרט שעלה 350 מיליון דולר שבהם הצילום נעשה במצלמת כתף עם חשיפה לא מדויקת (יש כמה שוטים כאלה כשהשוטרים מחפשים סביב משאית החול את סאנדמן הבורח). בקיצור, זה היה סרט מהנה. לא חשוב, לא עמוק, לא מושלם, לא מאוד מרגש, אבל ממש כיפי. עד כדי כך שאני בהחלט מתכוון לצפות בו שוב. הוא היה ממש מבדר. אני המום שאתם מחמירים איתו כאילו זה היה "גוסט ריידר".

==========

וכמובן: "ספיידרמן 4" הפך ממשאלה לעובדה. אני מניח שזה לא יקרה לפני מאי 2010 (קיץ 2009 כבר צפוף מדי). מתערבים שוונום יחזור וליזארד ייחשף?

==========

וכמה מתוך 375 מיליון הדולר שהכניס "ספיידרמן 3" בכל העולם בשלושת הימים האחרונים הגיעו מישראל? הו, שאלה טובה. מהיכרותי עם עסקי ההפצה בארץ הנוהל הוא כזה: כשסרט מוכר בסוף שבוע אחד יותר מ-50 אלף כרטיסים, מזדרזים יחצניו להוציא על כך הודעה לעיתונות. עכשיו כבר יום שני בצהריים, וקומוניקט כזה עוד לא הגיע. אם הוא לא יגיע עד הערב, תדעו שהסרט מכר פחות מ-50 אלף כרטיסים. טבלת שוברי הקופות המקומית מופצת מחר אחרי הצהריים בין משרדי ההפצה הגדולים בארץ. אני מקווה שמחרתיים בבוקר יהיה מספר הכרטיסים של ספיידרמן בישראל כבר בידי.

===========

ועכשיו כש"ספיידרמן 3" מאחורינו, ומכיוון ש"שודדי הקריביים 3" ממש לא מעניין אותי, הסרט הבא על הכוונת שלי הוא "חסין מוות", החלק המוארך של קוונטין טרנטינו מתוך "גריינדהאוס". הסרט יוקרן בבכורה בפסטיבל קאן, וב-31 במאי יעלה בארץ.
פיצולו של "גריינדהאוס" לשני סרטים מעצבן לא רק את מעריצי טרנטינו בארץ. הנה (באדיבות סטיבי) בלוגר בריטי שפירסם פוסט בשם "פאק יו הארווי וויינסטין" ובו הוא מכריז:

Here it is, straight up… I’m not waiting until September. I will be downloading Grindhouse, either that or i’m going to walk down the road and buy it on dvd from a Chinese guy in Tesco’s car park.

יש כאלה שמאיימים, ויש כאלה שעושים. בלוג חדש של "צורא", מקוראי "סינמסקופ", כבר מפרסם ביקורת על "גריינדהאוס" על סמך עותק שהורד באינטרנט.

=========

עדכון: סשה ברון כהן לא יגלם את פרדי מרקורי.

=========

אן תומפסון, במדור הדפוס שלה ב"וראייטי" כותבת על האופן שבו בלוגרים משנים את סיקור עסקי הקולנוע. למרבה האכזבה, היא מתארת את מפת בלוגי הקולנוע באופן שמאוד ממחזר את מה שנכתב עליהם ערב האוסקרים. אבל היא גם קצת מתארת – אם כי פחות מדי לטעמי – את הצד השני: איך האולפנים והיחצנים מתמודדים עם הבלוגרים.

========

זוכרים את המפגש בין ג'ימי קימל לאמילי גולד, העורכת של gawker, שהיה אמור להיות ראיון אבל הפך לאמבוש אגרסיבי מצידו? (צפו בקטע הווידיאו כאן). עכשיו גולד מחטיפה לקימל בחזרה, בטור דעה ארסי ב"ניו יורק טיימס" (לא פחות).

========

בבלוג השני שלי: האמת האמיתית מאחורי סיפור עזמי בשארה, כפי שפינטזתי אותה.

=========

ואחרי כמה ימים שבהם הבלוג הזה הוקדש לעכבישים ואפקטים, אני מכין עכשיו פוסט איכותי ובלעדי למי שמתעניין בקולנוע קצת אנין יותר. בדקו בהמשך.

מפיצי הסרטים בארץ בלחץ. האולפנים חמים עליהם בגלל שישראל היא גן עדן לפיראטים. ישראל – כפי שפירסמתי השבוע – שובצה ברשימה שחורה של אירגון הסחר האמריקאי. אני מניח שהאולפנים אף מאיימים להטיל חרם על ישראל אם לא תשופר החקיקה והאכיפה כאן. אלא שבמקום לחשוב איך להתמודד באופן שקול והוגן עם העידן שבו אנו חיים, המפיצים ועושי דברם בכנסת מנסים לחוקק חוקי פאניקה, המפגינים בורות מדאיגה בכל הקשור לעתיד הביזנס שלהם. הנה גרסה מורחבת לקטע שכתבתי השבוע ל"7 לילות". אתם מוזמנים להגיב, להתרעם ולהציע רעיונות משלכם:
להמשך הקריאה…

אל תזלזלו בהישג של רותם דנון, שהצליח לאתר הקרנה מוקדמת בלתי מאובטחת והעלה ביקורת על "ספיידרמן 3" כבר אתמול בבוקר. אנשי יחסי ציבור בדרך כלל מנסים לדחוף ולקדם פירסום של מוצריהם, במקרה של א.ד מטלון אנשי יחסי הציבור עסוקים במניעת הפירסום. לא אתפלא אם אתמול בבוקר מישהו הרים למישהו טלפון עצבני להבין איך זה קרה. אנשים משונים, מפיצים. ולדנון, שאפו: אבל אם כבר אתה רואה את הסרט ומשוחרר מתאריכי אמברגו למה לחכות לחמישי בבוקר? מה היו עושים לך אם היית מפרסם ברביעי בבוקר, מחרימים אותך?

הייתי כל כך עסוק בלשחק עם הבובות שלי אתמול שלא הספקתי להתעדכן בזמן אמת בניוז המרגש מטרייבקה: "חופשת קיץ" של דוד וולך זכה בפרס הגדול בפסטיבל טרייבקה. שופטי התחרות היו השחקנים טוני קולט ("החוש השישי"), כריס קופר ("אדפטיישן"), קטלינה סנדינו מורנו ("מריה הלבנה") והבמאים גורן פסקלייביץ' ("חבית אבק שריפה") ובארי סוננפלד ("גברים בשחור").
ראיתי את הסרט בפסטיבל חיפה, שם הוקרן מעותק וידיאו, והתפעלתי מהצילום המופלא של בועז יעקב ומהסגפנות הסגנונית, אבל הרגשתי שהדרמה מעט חד סטרית. הבטחתי, ועודני מבטיח, להרחיב על הסרט כשייצא לבתי הקולנוע בארץ. אני מצפה גם לראותו שוב, בעיקר כדי לראות איך הוא נראה בעותק פילם, שבוודאי מרכך את הקונטורים הקשים של הווידיאו.
אריק קוהן מ"רילר" משווה את וולך לקאסבטס הישראלי ואת איתן פוקס לריצ'רד לינקלייטר. הווארד פיירסטין מ"אינדי-ווייר" מחבב את "הבועה" פחות מקוהן, אבל מתפעל מ"מלון תשעה כוכבים" של עידו הר:

Living in one of the world's most dangerous flashpoints, Israelis, especially progressive lefties, make great docs. Case in point is Ido Haar, whose fine "9 Star Hotel" reveals his empathy for the Palestinians under occupation… Israeli fiction is less successful. Eytan Fox did a nice job with "Walk on Water," but his Tribeca film, "The Bubble," doesn't gel.

ולשאר כותרות הבלוגים:

לידיעת הבלוגרים: אם תפתחו אתר אוסקרים ותשתמשו בשם "אוסקר" בלוגו או ב-URL אתם צפויים לחטוף תביעה מהאקדמיה. זה מה שקרה השבוע לסשה סטון, שמפעילה במו ידיה את אתר האוסקרים המשובח oscarwatch.com וקיבלה השבוע כתב תביעה מעורכי הדין של האקדמיה. זה נראה די מפחיד. כשבלוגר מתעמת עם תאגיד, אני לצד הבלוגר. בייחוד אם התאגיד, באטימותו האולד-סקולית, לא מבחין שהבלוגר – תחת מעטה הביקורתיות, הציניות והלשון השלוחה – למעשה מקדם את האינטרסים שלו.

ואן תומפסון ביקרה השבוע במפקדה החדשה של ג'ורג' לוקאס, שכבש את בסיס חיל הים הפרסידיו (זוכרים את הסרט שהתרחש שם?) בסן פרנסיסקו והעביר לשם את רוב עסקי ILM, ששכנו עד כה באיזור כפרי מחוץ לעיר. נשמע מקום שהייתי שמח לבקר בו.

"טיים מגזין" בחר במאה האנשים המשפיעים בעולם. כמה מהכותבים ראויים לא פחות מהנבחרים עליהם הם כותבים: רוזאן כותבת על סשה ברון כהן, מרטין סקורסזי כותב על ליאונרדו דיקפריו, סנדרה או על שונדה ריימס, ונטלי פורטמן על אלבר אלבז.

השורה התחתונה שלי מ"ספיידרמן 3" היא זאת: רוצה "ספיידרמן 4" ואשמח אם בריאן דה פלמה יביים אותו.

הנה הביקורת שלי, כמו גם תיעוד מצולם מחוויותיו של ספיידרמן, שהצטרף אלי לסרט, ונראה נרגש למדי לקראת הצפייה בסרט על חייו.
להמשך הקריאה…

לא רק בישראל הוחרמו מבקרים מההקרנות המוקדמות של ספיידרמן. כנראה שזו הגישה הנוכחית של אולפני סוני: אם אתה ביקורתי מדי, אתה בחוץ. וכך גם ג'ף וולס לא הוזמן להקרנות המוקדמות של הסרט. אבל להבדיל מישראל, בארצות הברית המנהג להזמין מראש כרטיסים לבכורת סרטים מבוסס יותר. וולס כתב אתמול (רביעי, יומיים לפני בכורת ספיידרמן בארצות הברית) שהוא ניסה להשיג כרטיס בודד לאחת מהקרנות האיימקס בסוני לינקולן פלזה בניו יורק אבל כל הכרטיסים כבר נמכרו.
ובארץ? על פי האתר של יס פלאנט, שמאפשר הזמנת כרטיסים מראש ובחירת המושב באולם, לא הוזמנו נכון להבוקר יותר מששה-שבעה כרטיסים להצגות היומיות של היום. הקרנות הערב, משמונה ואילך, מתחילות להיראות צפופות יותר אבל עדיין יש שפע מקומות. כך גם הקרנות הערב של מחר.
"ספיידרמן 3" יתחיל להציג בארצות הברית החל בחצות של יום שישי, כלומר שההקרנות הראשונות יתחילו בניו יורק מחר (שישי) בשבע בבוקר שעון ישראל. במגה-פלקסים הגדולים יתחילו הקרנות מחצות כל חמש דקות, צפיפות שאני לא זוכר מאז "מלחמת הכוכבים, אימת הפנטום". סוני מוציאה את הסרט בהפצה הרחבה ביותר אי פעם באמריקה: 11,000 עותקים שיחולקו ליותר מ-4300 בתי קולנוע. יס פלאנט וסינמה סיטי, לשם השוואה, הזמינו רק שלושה עותקים. ברב חן דיזנגוף ובארנה, רק שני עותקים. כמות זעומה לדעתי, אבל מה אני מבין.

אנחנו ניפגש כאן בערך בשש ונתחיל לסכם: איך הסרט? עד אז, אמצו את שרירי העריכה שלכם ונסו להמציא כותרת שנונה לביקורת שלי על "ספיידרמן 3". השתמשתי כבר ב"רשת חברתית" והכותרת המתבקשת "web 3.0" כבר מוצתה בעיתונות האמריקאית. הידרדרתי אפילו ל"קורי פחם". יאללה, עכשיו תורכם. משחק מילים שנון וחכם הקשור לעולמו של ספיידרמן ומתאים לביקורת ושאתם מרשים לי להשתמש בו לפוסט של היום אחרי הצהריים.

אירגון הסחר האמריקאי הציב את ישראל, ו-11 מדינות נוספות, בראש הרשימה השחורה של מדינות בהן ההתמודדות לקויה עם נושא שמירת זכויות היוצרים על סרטים, מוזיקה ותרופות. 12 המדינות האלה יזכו למעקב צמוד ובולש מצד אירגון הסחר לוודא שחקיקה מתאימה תועבר ותאכף.
הלחץ על ישראל מורגש. באחרונה מנסים מפיצי הקולנוע בארץ לקדם חקיקה נוקשה יותר מהקיימת שתאפשר להם לתבוע ספקיות אינטרנט שאיפשרו לגולשים להוריד סרטים. מי שמגיש את הצעת החוק בשם התאחדות ענף הקולנוע הוא, משום מה, ח"כ אבשלום וילן ממרצ. אבל מה שוילן והמפיצים לא מבינים הוא שאין די הורדת סרט לשימוש פרטי ובין הורדת סרט וצריבתו לצורכי מכירה. אפילו ה-MPAA, שמספק לוושינגטון את הנתונים על הפיראטיות בקולנוע, טוען שהבעיה עם המדינות האלה היא שעשרה אחוזים מכלל כותרי הדי.וי.די הנמכרים כאן הם מזויפים.
על הדו"ח הזה, שפורסם שלשום, שמעתי רק עכשיו (ויה פורטפוליו). בצירוף מקרים, כתבתי על כך ביתר הרחבה לגיליון "7 לילות" שייצא מחרתיים.

ב-6 במרץ 2006 כתבתי את הפוסט "המתווך" בו ניבאתי, או ייחלתי, לכך שכניסתו של שילה דה בר למו"מ מול איגודי היוצרים תהיה נקודת המפנה בסכסוך בין הוט והיוצרים. כך כתבתי לפני כשנה וחודשיים:

לא יפתיע אותי אם נציגו של נוני מוזס בדירקטוריון HOT, שילֹה דה בר, יהיה האיש שיביא לפיוס ההיסטורי בין היוצרים ובין HOT.

וכך קראתי ב"הארץ" היום (מכתבתו של אסף כרמל שפורסמה שלשום, אבל אני בפיגור):

"כשהיוצרים פתחו במאבק על זכויות יוצרים מול חברת הוט (שמוזס הוא אחד מבעליה, א"כ), הציע מישהו להפגיש אותנו עם אדם מקורב מאוד למוזס בתקווה שאולי יסייע לנו", מספר הבמאי אורי ענבר. "נפגשנו עם שילה בבית קפה, ובין השורות הוא כל הזמן ניסה להבהיר לנו שהוא לא ממש קשור לעניינים. אז סתם גילגלנו שיחה מעניינת, שבאמת לא יצא ממנה כלום. אחרי כמה חודשים, בשיא המאבק, התקשר אלי יו"ר המועצה לשידורי כבלים ולוויין, יורם מוקדי, ואמר שהוט רוצים לפגוש אותנו. הגענו למשרדי המועצה, ושם חיכה לנו שילה, שאמר מיד, 'כמה כסף אתם רוצים?' היה די משעשע לגלות שמי שלא קשור לעניינים בעצם חותך את העניינים".

כמו כן, כך כתבתי ב-6 במרץ:

ושלא יהיו לכם ספקות, בתוך כמה שנים דה בר יהיה מנכ”ל של אחת הזכייניות (צנגן, מאחוריך) או עורך “ידיעות אחרונות” (גינת, מאחוריך).

נזרקות כאן לא מעט ספקולציות, נבואות, תחזיות ומשאלות. רובן מתפוגגות באוויר הדק או סתם מתרסקות על סלעי המציאות. נחמד לראות שאחת לשנה יש גם אחת, או שתיים, שמתגשמות.

פנו לעצמכם עשר דקות כדי להתמוגג מ"רובוט-צ'יקן", הסדרה הפרועה והנפלאה של סת גרין. הפרק הראשון מכיל פארודיה מעולה על "רובוטריקים". אם תאהבו, אעלה בהמשך את הפרק עם הפארודיה על "האימפריה מכה שנית".

ואם כן, מתי מתקיים 1 במאית?

רוצים שיר מצחיק ומופלא שמתאים גם ל-1 במאי וגם לכותרות המדיניות בעיתוני היום? היכנסו והאזינו לשיר שאני מנגן היום לפרולטריון המדוכא של "דה מרקר קפה".

הנה כאנטיתזה לפוסט הבלוקבאסטרי מהבוקר, הצד השני של המטבע:

הכירו את פאולו צ'רקי אוסאי, במאי איטלקי שעבד במשך שש שנים על סרטו הלא-עלילתי "פאסיו", רצף של דימויים המלוּוים בפסקול של ארוו פרט. שש שנים הוא עבד, וכשהוא גמר, הוא שרף את הנגטיב. רק שבעה עותקים הוא השאיר. הוא רוצה לשמר את הייחודיות של המופע הקולנועי, החד פעמיות. הוא לא רוצה מפיצים, לא רוצה די.וי.די, רוצה ללוות כל הקרנה והקרנה באופן יחודי. זה מסוג הדברים שפולקלור ניזון מהם. הסרט, שהוקרן השבוע בפסטיבל טרייבקה (בתוך כנסייה), גם מקבל תשבוחות. פעם אנשי פסטיבל ישראל היו מאגנים הקרנות של סרטים אילמים בליווי תזמורתי. כבר שנים שזה לא קרה. אולי הסרט הזה הוא הזדמנות לחדש את המסורת, על נקודת המפגש בין קולנוע, קונצרט, תערוכה ומופע. הנה הדיווח של ה"הראלד טריביון".

הייתי רוצה שקולנוע פריז יעשה קאמבק. או קולנוע כמוהו. אבל כשאני קורה כמה תלאות עוברים בעליו של קולנוע רפרטוארי ליד בוסטון, אני מבין שזה כנראה כבר לא יקרה.

ומהצד השני של הספקטרום האמנותי: "ספיידרמן 3" פוגש שני בלוגרים ותיקים ונחשבים שקורעים לו את הצורה: אן תומפסון ודיוויד פולנד. ביום חמישי בערב המוקדם אוסיף כאן את 35 השקלים ושני הסנטים שלי. מקווה שגם אתם.

אין לי מושג מה הציפיות מ"ספיידרמן 3" אצל המפיצים בארץ. מה שבטוח, שאר הסרטים ההוליוודיים שמציגים עכשיו בבתי הקולנוע לא זזים. על פי "בוקס אופיס מוג'ו" של היום את "נקסט" ראו בסוף השבוע הראשון לצאתו בארץ 5,400 איש. חצי מכמות הצופים של "בופור" באותו סוף שבוע (שהיה סוף השבוע השמיני שלו). גם בארצות הברית הסרט החדש של ניקולס קייג' – ש-45 הדקות האחרונות שלו הן יומית סבירה, גם אם מטומטמת להפליא – התרסק לגמרי. קייג', קובה גודינג ג'וניור ורנה זלווגר צריכים לעשות חשבון נפש קולנועי עמוק. "הישרדות: סלבריטיז" הוא אולי רעיון לא רע אם יוצע להם.
"פגוש את הרובינסונים" הוא סרט אנימציה מדובב של דיסני שפשוט לא מוצא קהל. 35,000 איש ראו אותו בארץ בחודש מאז צאתו, על פי האתר. "300" התחיל חזק מאוד ואז נעצר במקום: 87,000 איש ראו אותו עד כה. ו"על הכוונת" עושה עסקים בינוניים עם 17,000 כרטיסים בעשרה יומים. הסרט היחיד ששובר כאן קופות בשבועות האחרונים הוא "החופשה של בין" עם 110,000 כרטיסים בחודש.

שומעים את זה? זה השקט שלפני הסערה. אנחנו אמנם גרים בישראל, וזה נורא רחוק מהוליווד, ואנחנו אמורים להיות בוגרים וסנובים יותר ולכן סרטי קומיקס ופעולה לכאורה לא מזיזים לנו, אבל יש תחושה שמשהו עצום עומד לקרות. ואם המשהו העצום הזה לא יקרה, הרי שזה דבר עצום בפני עצמו.
עונת סרטי הקיץ נפתחת בסוף השבוע. עד לא מזמן זה היה "סרטי הקיץ באמריקה", עכשיו האירוע הוא גלובלי. הבכורה האמריקאית של "ספיידרמן 3" תתקיים הלילה בפסטיבל טרייבקה. הסרט ייצא מחר בלא מעט טריטוריות באירופה ובאסיה. מחרתיים בישראל. וביום שישי באמריקה. ניקי פינק, בלוגרית אחת, מדווחת שהצפי של הוליווד הוא שהקיץ הזה ישבור שיאים ויניב הכנסות של 4.5 מיליארד (מיליארד!) דולר. ושוב, אנחנו אמורים להיות הבוגרים והצוננים, אנחנו אלה שמדי מרימים גבה תרבותית ואומרים "למי אכפת כמה כסף סרט מכניס". ובכל זאת: 4.5 מיליארד דולר. מקולנוע. לא ממכירות נשק, לא מכריית יהלומים, לא מתעשיית התרופות. מקולנוע. סרטים. זה לא קסם?

מצד שני, אתם יכולים לדמיין שיש לא מעט אנשים בהוליווד ובשאר העולם שלא ממש ישנים טוב בימים האלה. אם הקיץ הזה לא יעמוד בציפיות, ולא יכסה את ההשקעות, האדמה תפער את פיה והוליווד תיבלע לתוך הגיהנום הבוער.

מאי באמריקה וברוב העולם נראה ככה: "ספיידרמן" ב-3 במאי, "שרק השלישי". ב-17 במאי, "שודדי הקריביים 3" ב-24 במאי. הולך להיות טבח בבתי הקולנוע. אנשים ייכנסו לאמוק. ואם לא הם, אז מנהלי האולפנים. ובישראל? "ספיידרמן" ו"שודדי הקריביים" יוצאים יחד עם אמריקה והעולם, אבל ג.ג העיפו הצידה את "שרק השלישי". הוא ייצא כאן רק ב-28 ביוני. כנראה כדי לא להידרס על ידי הסרטים האחרים, וכדי להתקרב יותר ליולי, בו יוצאים הילדים לחופשת הקיץ. (וגם, באופן הכי פשוט: אין מספיק מסכים בארץ כדי לאכלס שלושה סרטים שיוצאים בו בזמן בהפצה אולטרה-רחבה). "שרק השלישי" הוא הסרט היחיד מבין השלושה שיוצא בארץ מדובב ובכך מתאים לצפייה כלל-משפחתית. מה שמעלה את השאלה: האם זו לא היתה טעות מצד א.ד מטלון להוציא גם גרסה מדובבת לעברית של ספיידרמן 3?

ב-14 ביוני ייצא בארץ "Blades of Glory" קומדיית ההחלקה-על-הקרח של וויל פרל, שתקרא בעברית "שניים על הקרח". אבל שלא תחשבו שבין "שודדי הקריביים" ל"שרק השלישי" תהיה דממה. לא. ב-7 ביוני יוצא "אושן 13" וב-14 ביוני יוצא "הסודות" של אבי נשר, שזה הכי קרוב ל"שודדי הקריביים 3" תוצרת ישראל מבחינת ציפיית הקהל וסיכוייו להצלחה. איזה בלאגן. זו עונה מעולה להיות בעל בית קולנוע, אבל זו עונה איומה להיות מפיץ.

"שניים על הקרח" זכה אתמול למועדויות בפרסי הקולנוע של אם.טי.וי שיחולקו ביוני. הנה הרשימה המלאה. אבל אנשי אם.טי.וי הצליחו להבריק עם המיזם החדש שלהם (שהוא צעד נוסף, ומבריק למדי, במלחמה של סאמנר רדסטון, בעלי הרשת, ביו-טיוב): צלמו וערכו פארודיה על אחד הסרטים המועמדים, העלו אותה לרשת, וחמשת היוצרים שסרטם יזכה למירב קולות הגולשים יוטסו לטקס לשבת בקהל כמועמדים לכל דבר. אחד מהם יזכה בפרס "Best Spoof". אתר התחרות, עם ההקדמות של ברט ראטנר וג'קי צ'אן, פונה באופן מושלם לקהל היעד שלו, בין 15 עד 25, וגורם אפילו לי להרגיש צער שאני לא שולט באף תוכנת עריכה ולא יכול להגיש להם את הפארודיה שלי: "300 מיס סאנשיין קטנות", בו יוצאת משפחה דיספונקציונלית למסע כדי להשתתף בקרב נגד הספרטנים. בואו נעשה הסכם: אם אתה מגלים על התחרות הזאת דרכי, ואם אתם שולחים להם סרטון, ואם אתם זוכים ועולים על הבמה. אימרו בנאום הזכייה שלכם "תודה ל-www.open-it.co.il/orange". צאו לדרך.

אוקיי, עכשיו כשהנערים הנמרצים עזבו לעיסוקיהם, נשארנו רק הבוגרים הרציניים והאיכותיסטיים. אלה שבוודאי נלהבים, ובצדק, מהעובדה שפסטיבל הקולנוע הצרפתי נפתח היום בסינמטקים. ויש מה לראות בו. "מולייר", סרט הפתיחה (שעולה למסכים בסוף השבוע), ממש חינני. "אל תדאגו, אני בסדר" הוא הברקה קטנה ומפתיעה שלא ראיתי אותה באה. סרט שדי הולך איתי. הוא גם עולה מסחרית, בשבוע הבא במוזיאון, אבל כדאי להקדים ולתפוס אותו, ולראות אותו מבלי שיודעים עליו הרבה. ועל הסרטים החדשים של אנדרה טשינה וז'אן קלוד בריזו אני מקווה – בלי נדר – להרחיב מחר. אתם מוזמנים לעדכן מה ראיתם ואיך היה.