ביקורות קולנוע לערב שבת:

 "הר ברוקבק" הוא אהוד הביקורת השבוע. מקום שלישי בטבלת המבקרים של "עכבר העיר", מקום ראשון בטבלה של "טיים אאוט". כמעט כל המבקרים נתנו לו ארבעה כוכבים (כולל עבדכם). דבורית שרגל ב"רייטינג" וישי קיצ'לס ב"עכבר" נתנו לו חמישה. מסקר קטן שערכתי בין לא מעט אנשים שראו את הסרט התרשמתי שאין אחד שלא אהב אותו. מדובר בקונסנזוס. ובכל זאת, שני היחידים שהפגינו כלפיו קרירות יחסית (אך שאינה נטולת התפעמות) היו יקיר אלקריב (שלושה כוכבים ב"טיים אאוט") ומאיר שניצר (שלושה כוכבים וחצי ב"עכבר").

 יקיר אלקריב מ"עיתון תל אביב" מודה שכל הסצינות מרשימות, אבל שבחציו השני של הסרט הוא מתחיל להתיש. (אני חשבתי בדיוק להפך, דווקא חציו השני הוא זה בעל המטען הרגשי העצום).

מאיר שניצר ב"אן.אר.ג'י" חוזר לאיתנו עם ביקורת משובחת (הסובלת, כמעט כתמיד באן.אר.ג'י, מכותרת ומשנה איומים). נדמה לי שהוא מנסה לרמוז לקראת סופה שאנג לי, כמו איתן פוקס וגאס ואן סאנט, הוא הומו. ככל הידוע לי, למרות היותו אחד הרגישים שבבמאי העולם, הוא די סטרייט. מה שהופך את דימוי שמשון הגיבור בסוף הטקסט למעט משונה. (אגב, לביקורות של שניצר אי אפשר להשאיר תגובות באן.אר.ג'י. אבל כאן אפשר).

ססמת היום: "אוכפים לוהטים" – הכותרת גם לביקורת של קיצ'לס ב"עכבר" גם לביקורת של מיכל ויניק ב"וואלה" וגם לכתבה של קמינר ב"7 לילות".

עדכון: וגם לכתבה של ג'ודי סלומון ב"פרומו". וגם בביקורת ב"ווילג' וויס".

גם דובדבני עושה השבוע עבודה יפה עם הסרט. גם הכותרת, "יוסי ולדג'ר", חמודה. (הדבר הכי טראגי בסרט הזה, אגב, הוא הטוקבקים עליו ב"וויינט").

הביקורת שלי, אגב, התפרסמה לפני שבוע כחלק מטור ארוך המרכז ארבעה סרטים העוסקים בגבריות אבודה וטראגית. למי שפיספס. אגב, אחד המגיבים כאן השבוע טען שלהגדיר את "הר ברוקבק" כטרגדיה זה ספוילר. בעיני זו טענה מעט מגוכחת. אבל מי שלא יודע את זה, שלא יקרא את הביקורת.

אחד המגיבים באתר שאל, ובצדק, איך זה שעוד לא כתבתי על "שנת אפס". ובכן, כתבתי. 132 מילה, שהתפרסמו ב-15 בספטמבר 2004 ב"העיר". ראיתי את הסרט באוגוסט 2004, לפני שנה וחצי, וחשבתי שהוא נפלא: עשיר, וירטואוזי, מצולם ומולחן לעילא, ובעל מטען רגשי, אנושי ופוליטי עצום. הנה מה שכתבתי עליו אז ב"העיר", כפריוויו לטקס פרסי האקדמיה הישראלית, בו הסרט היה מועמד בכצה קטגוריות, אך לא זכה בכלום:

הקולנוע הישראלי הניב השנה שמונה סרטים מעולים וחשובים. שני החשובים ביותר, לדעתי, הם "עטאש" ו"הכלה הסורית", המשלבים אמירה פוליטית עם חזון ויזואלי מדהים. אבל אם העיתון הזה היה מחלק פרסים לקולנוע הישראלי (ואולי הגיע הזמן באמת) הייתי נלחם לתת את פרס הסרט הטוב ביותר ל"שנת אפס" של יוסף פיצ'חדזה. "עטאש" קיבל את שלו בקאן ובירושלים. "הכלה הסורית" סוחף פרסים בלוקרנו ומונטריאול. אבל "שנת אפס" נותר בינתיים אירוע פנים תל אביבי (ומעניין יהיה לראות איך הוא יתקבל אצל הקהל כשיופץ בבתי הקולנוע), והוא מייצג עבורי קולנוע וירטואוזי חדש, מהסוג שהפך מקובל בשנים האחרונות בעולם אבל לא זכה לשום ייצוג כאן. אם פרס "סרט השנה" מייצג לא רק מה היה הסרט הכי טוב, אלא גם מביע משאלה לסרטים דומים בשנים הבאות, הרי ש"שנת אפס" הוא גם זה וגם זה. הייתי שמח לראות עוד כמוהו.

כעבור שנה בדיוק, ספטמבר 2005, רגע לפני טקס פרסי האקדמיה, ניסיתי לברר לאן נעלם "שנת אפס". האייטם הבא פורסם ב"פנאי פלוס":  

כל סרטי תשס"ה, השנה של "מדורת השבט" ו"סוף העולם שמאלה", כבר עלו למסכים וגם – ברובם – ירדו. חוץ מאחד שנעדר: "שנת אפס" של יוסף פיצ'חדזה. מדובר ביצירה תל אביבית מסוגננת, ארוגה למופת ממספר דמויות ועלילות, העוסקת בניכור, ייאוש וחיפוש תמידי להשתייכות. מילא, אם זה היה סרט זניח לא היה לי אכפת שהוא התאדה, אבל זהו אחד הסרטים הטובים ביותר שהופקו כאן בשנים האחרונות, הוא כבד ומרגש, ועשוי ביד קולנועית בוטחת שכבר לא רואים כאן הרבה, בקולנוע שהולך ונהיה טלוויזיוני או תיאטרלי. ספק אם זה הסרט שיהפוך לשובר הקופות הבא ויביא אליו חצי מיליון איש, אבל זה ללא ספק יהיה אחד הסרטים הישראליים היפים והמקוריים שראיתם לאחרונה, ובטיפול שיווקי מוצלח הוא עשוי לזכות למעמד פולחני, מהסוג שעשוי להחזיק אותו על המסכים לתקופה ארוכה. אז לאן הוא נעלם? בתחילה דובר שהוא ייצא בינואר 2005. ואז הוא זז לספטמבר, עכשיו מדברים על נובמבר. יוסף פיצ'חדזה, הבמאי: "הסרט נדחה מכל מיני סיבות שקשורות לחברת יונייטד קינג, שמפיצה את הסרט. הוא ייצא בסביבות נובמבר-דצמבר, ב-12 עותקים ברחבי הארץ. זה סרט של חורף והוא דורש טיפול מיוחד". בקיצור, נמתין בסבלנות. זה לא כאילו שמחכה לנו משהו ישראלי יותר טוב עד אז. 

עכשיו (ינואר 2006), כשהסרט סוף סוף בבתי הקולנוע(בששה עותקים בלבד בינתיים) בהחלט היה מגיע לו ניתוח רציני ומקיף מצידי. רק מה: לא הספקתי לצפות בו שוב (אני לא מסוגל לכתוב באריכות ובעומק על סרט שראיתי פעם אחת לפני שנה וחצי, לא משנה כמה אהבתי אותו). נכון, אשמתי. מקווה לתקן את החטא הזה בהקדם. עד אז, לכו לצפות בו, כדי שלא יירד מהמסכים עד שאני אגיע אליו לצפייה חוזרת.   

השבוע ב"סינמסקופ" ב"פנאי פלוס", מדור במבטא בריטי: מ"נקודת מפגש", סרטו הלונדוני של וודי אלן, ועד "שקרים נפרדים" שיוקרן בפסטיבל הבריטי שנפתח היום. הגרסה האינטרנטית (והחלקית) של הטקסט מתפרסמת, כרגיל, ב-ynet. בגרסה המלאה, בתוך המגזין, תמצאו גם פרסום ראשון של סצינה מתוך "סודות", סרטו החדש של אבי נשר, שצילומיו מתחילים בעוד מספר ימים.

הנה היא. הרשימה שהמפיצים לא רוצים שתראו. למה? לא יודע. עובדה. המפיצים יוציאו הודעות לעיתונות כשסרט פתח עם יותר מ-50 אלף צופים בסוף השבוע הראשון, ויעדכנו – במודעות בעיתונים או בהודעות לעיתונאים – כשהוא חוצה את קו ה-100 אלף צופים. אבל בקשו מהם נתונים באופן סדיר על הסרטים השוטפים, ולעיתים נדירות תקבלו.

וזה לא שהנתונים האלה לא קיימים. בוודאי שהם קיימים. המפיצים הרי צריכים ליידע את האולפנים האמריקאים בכמות הכרטיסים שנמכרו לסרטים שלהם. עשר שנים אני כותב את המדור, ובכל שנה גיליתי עוד קצת פרטים על התהליך. זה הולך פחות או יותר ככה: כל מפיץ מעביר ביום ראשון או שני את נתוני מכירות הכרטיסים של סרטיו בסוף השבוע החולף לפקידה העובדת ב-ג.ג. היא מלקטת את החומר, מציבה אותו בטבלה ומתפקדת כאשת קשר בין המפיצים הישראלים ובין המפיצים הזרים (עוד לא הצלחתי להבין אם זה נעשה בקובץ אקסל או על בלוק נייר פשוט). אל הפקידה הזאת, למרות ניסיונות רבים, לא הצלחתי להגיע ולשכנע אותה לתת לי להציץ בטבלה, סתם לראות איך היא נראית. אבל לבסוף היא הגיעה לידי (הטבלה, לא הפקידה).

מי שעוד מקבלת את הנתונים האלה היא התאחדות הקולנוע בישראל, ארגון גג בו חברים בעלי בתי הקולנוע. 2% מכל כרטיס שאתם קונים הולך לכיסה של ההתאחדות כדי לממן את פעילותה (מרים הוכמן, היו"רית האגדית של ההתאחדות, נפטרה לפני חודשים ספורים. את תפקידה ממלא כעת דני כפרי, שהיה סגנה).

והנה הנתונים:

שם הסרט              מספר צופים       שבוע   כמות צופים מצטברת

1. "סיפורי נרניה"……. 16,269……4……..220,092

2. "מחיר הבגידה"…….10,000……1………10,000

3. "קינג קונג"…………9,704…….5…….173,271

4. "השמועה אומרת ש"…8,552……3………57,421

5. "זכרונותיה של גיישה"….8403…..3………22,981

6. "ימים של אהבה"……..7,200…..3………55,000

7. "אנתוני זימר"…………6,600…..1……….6,600

8. "הארי פוטר וגביע האש"…5,952…6…….313,682

9. "עד שהמשפחה תפריד"…4,536….2………13,912

10. "ג'ארהד"……………. 4,157….1……….5,951

כמה ניתוחים ראשונים:

א. "נרניה" נמצא במקום הראשון זה השבוע הרביעי ברציפות. הוא מופץ עם כמות עצומה ולא אופיינית של עותקים: 69 במספר (חצי דוברי אנגלית, חצי מדובבים לעברית).

ב. "ימים של אהבה" של מנחם גולן הביא כבר 55,000 צופים, יותר מהסרט הישראלי הנצפה ביותר של 2005, "מטאליק בלוז" (שהביא 50,000). הסרט הכניס כבר 1.7 מיליון שקל.

ג. "נרניה" אמנם במקום הראשון, אבל אם מחשבים את הנתונים על פי צופים פר-אולם, הרי שהסרט שהציג מול האולמות הכי מלאים, כלומר הסרט עם הביקוש הכי ער למושבים, היה "אנתוני זימר" הצרפתי. הוא הביא 6,600 צופים בששה עותקים. כלומר, 1,100 צופים לאולם, שזה אומר אולמות די מלאים בסוף השבוע. לעומתו, "נרניה" הביא בממוצע 258 צופים לאולם.

ד. "זכרונותיה של גיישה" מופץ בארץ בתבנית הדומה לזו באמריקה. הוא יצא בתחילה בעותק אחד (בקולנוע גת בתל אביב), עלה בשבוע שעבר לארבעה עותקים, והשבוע הוא כבר הופץ ב-13 עותקים.

ד. "הארי פוטר וגביע האש" הכניס עד כה 9.7 מיליון שקל.

 ה. כ-18,000 צופים ראו השבוע את אחד משני הסרטים עם ג'ניפר אניסטון: "מחיר הבגידה" או "השמועה אומרת ש…".

אמשיך לפשפש בקרבי הטבלה הזאת ולעדכן אבחנות נוספות במהלך היום. עכשיו רק צריך לקוות שגם טבלת השבוע הבא תגיע לידי, בה נגלה כמה אנשים ראו בסוף השבוע הראשון את "הר ברוקבק" של אנג לי, זוכה גלובוס הזהב, המוביל לזכייה באוסקר, ואחד הסרטים היפים והעצובים של 2005 (2006 שעון ישראל).

1. הסרט הרוסי המאוד מרשים "משמרת לילה" בא והלך כאן מבלי שאנשים ממש ישימו לב אליו. וחבל, הוא היה מוצלח. לפני שלושה שבועות עלה ברוסיה סרט ההמשך שלו, "משמרת יום", שכבר מתקרב לתואר הסרט הקופתי ביותר בתולדות רוסיה (הוא הכניס 20 מיליון דולר. הסרט הקופתי ביותר הכניס 23 מיליון). הנה ביקורת ראשונה באנגלית על הסרט, מתוך "סקרין דיילי".

2. בתגובות מתחת לפוסט על שידור גלובוס הזהב התעורר ויכוח קצר ביני ובין הקורא "הגברים עובדים בלילה". הוא טען שכל תעשיית הקולנוע שמאלנית ובגלל זה "גן עדן עכשיו" זכה בגלובוס. אני טענתי שזה סרט מצוין, גם אם אתה צופה ימני (וסרט שאתה לא מסכים עם דעותיו הפוליטיות לא חייב להיות סרט רע). בקיצור, כדי שיהיה אפשר להתווכח האם זה סרט רע או טוב, צריך קודם ששני המתווכחים ייראו את הסרט. סינמטק תל אביב מחזיר את "גן עדן עכשיו", מותחן פוליטי מעולה שצולם בשכם בסינמסקופ מרהיב ושזכה הלילה בגלובוס הזהב לסרט הזר, להקרנות סדירות בסינמטק 2 למשך שבוע אחד. לכו לראות את הסרט. אחר כך לכו לראות את "מינכן" של ספילברג (בשבוע הבא). נדבר אחרי זה.

3. גם "קרוב לבית", סרטן של וידי בילו ודליה הגר, יוקרן בפסטיבל ברלין הקרוב. זה יקרה במסגרת הפורום, בה הוקרן לפני שנתיים "מדורת השבט" של יוסף סידר.

1. האם יש למישהו מושג איך פותרים את הבאג שגורם לאותיות הראשונות בתיבת כתיבת התגובות להיעלם?

2. היומיים הראשונים של הבלוג באוויר היו מסעירים מבחינת כמות קוראים. כמעט 5000 איש נכנסו לאתר ביום ראשון, וקרוב ל-10,000 נכנסו אתמול (שני). עכשיו רק צריך לקוות שמישהו מהם (מכם) גם יחזור לבדוק מה קורה הלאה. תודה לכל מי שנכנס, תודה לחדר 404, לאתר סרט, לעין הדג ולוואלה על האייטמים שכתבו, תודה לכל מי שהפיץ את המייל שלי למיילינג ליסט שלו.

3.  ומה שקורה הלאה, אחרי נמנום קטן, הוא שבצהריים תתפרסם כאן, לראשונה בישראל, טבלת שוברי הקופות של הסרטים הנצפים ביותר בבתי הקולנוע בארץ בסוף השבוע האחרון. האם בעקבות פרסום הנתונים האלה, שהמפיצים מסרבים בתוקף לפרסם לעיתונות, תשתנה המדיניות שלהם?

 מי שלא היה ער הלילה לראות את "גלובוס הזהב", הנה התחליף הכי קרוב. דיווח שנכתב בזמן אמת, תוך כדי הטקס, על כל האירועים שהתחוללו (וגם: מה היתה הדקה). כולל רשימת הזוכים המלאה, ורגעי שיא מתוך נאומי התודה.

3:00. בשידור באן.בי.סי התחיל. ערוץ 10 בארץ. עדיין סוקרים את באי השטיח האדום, עוד לא נכנסו פנימה. בערוץ E, בשידור המקדים הספקתי לראות את אייזיק מזרחי ממשש לסקרלט ג'והנסון את החזה. זה היה מדהים – מעולם לא שמתי לב כמה אייזק מזרחי דומה לאייל שני.

כדי לעקוב אחר הדיווח הבלוגי החי, הדיווח החי הסתיים. כדי לקרוא את השידור החוזר פשוט נתרו לתוך עמוד ההמשך…

להמשך הקריאה…

אומרים שאין מדברים סרה על המת. אבל מה המדיניות לגבי המתים המדברים סרה על החיים? הנה ג'פרי וולס מספיד את שלי ווינטרס, ומספר על מפגש איתה ב-1983 במסיבת עיתונאים של קנון (האולפן ההוליוודי של גולן-גלובוס), לפני תחילת צילומי "מעבר לגשר ברוקלין":

I sat right next to her at a 1983 Cannon Films press luncheon for Over the Brooklyn Bridge (held prior to shooting), and as producer Menahem Golan got up and began making a speech, Winters squinted her eyes and said to pretty much everyone at our table, "Don't like him… nope, don't like him."

ותכף גלובוס הזהב. יש כאן מישהו?

אם תדפדפו טיפה אחורנית, בפוסטים שהעליתי בשבוע שעבר כשהאתר היה עוד בהרצה, תמצאו את האייטם המצמצם את המירוץ לאוסקרים לשני מתמודדים עיקריים: אנג לי נגד ג'ורג' קלוני. הלילה, בטקס גלובוס הזהב, נראה האם מישהו מהם ייפתח הובלה, או שהם יישארו בתיקו (למשל: פרס הסרט לאנג לי, פרס הבימוי לקלוני).

טום אוניל, חזאי האוסקרים ב"גולד-דרבי", מזכיר שאנג לי כבר היה בסרט הזה ב-1995. אז "על תבונה ורגישות" שלו זכה בפרס הסרט, אבל מל גיבסון (כמו קלוני, שחקן שזה היה סרטו השני כבמאי) זכה בפרס הבמאי. באוסקרים סרטו "לב אמיץ" כבר סחף את כל הפרסים והותיר את סרטו של לי רק עם פרס התסריט המעובד.

בקיצור, למרות שרוב הקהל באמריקה (וגם בישראל) בכלל עוד לא ראה את "לילה טוב ובהצלחה" של קלוני, חזאיי האוסקרים יתבוננו הלילה מקרוב לראות האם נצחונו של "הר ברוקבק" של לי יהיה עניין ודאי וסגור באוסקרים (כמו שנראה עכשיו) או שעדיין יש אפשרויות למהפכים.

הנה נבואותיו של אוניל לגלובוסים הלילה:

סרט (דרמה): "הר ברוקבק".

סרט (קומדיה/מוזיקלי): "גאווה ודעה קדומה" (אוניל מציין ש"הולך בדרכי" הוא הפייבוריט לזכייה, והוא המועמד שאני מהמר עליו, אבל שהוא צופה כאן הפתעה. ואני שואל: "גאווה ודעה קדומה" זו קומדיה?!)

במאי: ג'ורג' קלוני, "לילה טוב ובהצלחה"

שחקן (דרמה): פיליפ סימור הופמן, "טרומן קפוטה"

שחקנית (דרמה): פליסיטי הפמן, "טראנס-אמריקה".

שחקן (קומדיה/מוזיקלי): חואקין פיניקס, "הולך בדרכי"

שחקנית (קומדיה/מוזיקלי): ריס וויתרספון, "הולך בדרכי"

שחקן משנה: ג'ורג' קלוני, "סוריאנה" (משהו כאן נשמע לי מופרך. הייתי מהמר שקלוני אכן יזכה בפרס המשחק, אבל שיפסיד לאנג לי בפרס בימוי).

שחקנית משנה: שירלי מקליין, "בנעליה" (ההימור שלי: סקרלט ג'והנסון, "נקודת מפגש". הגלובוסים אוהבים לתת לנערות פלא צעירות, ע"ע שלושת הגלובוסים של אנג'לינה ג'ולי, עד האוסקר שלה).

תסריט: "הר ברוקבק" (הימור שלי: "התרסקות" או "לילה טוב ובהצלחה". זה יהיה ככה: אם "התרסקות" זוכה בתסריט, קלוני יזכה בבימוי. אם קלוני יזכה בתסריט, אנג לי יזכה בבימוי. אם "ברוקבק" יזכה בתסריט, אין לי מושג מה יקרה).

פסקול: "הר ברוקבק" (זו נראית לי הקטגוריה הכי קלה להימור. הניצחון של הסרט בקטגורייה הזאת גם באוסקר נראה בטוח).

סרט זר: צוצי (דרום אפריקה). (לא ראיתי. אני בעד "גן עדן עכשיו", למרות שסיכוייו קלושים. והאם קשישי הגלובוס לא אמורים להתלהב מ"חג שמח" הצרפתי? אין לי מושג כאן).

מצד שני, אוניל הוא חזאי אוסקרים וגלובוסים מנוסה ומקצוען ממני.

אגב, צפו הלילה בגלובוסים כשמסך המחשב מולכם. עידכונים ופרשנויות יעודכנו כאן בזמן אמת.

 השבוע יצא בארץ סרטו החדש והמשובח (והלא אופייני) של וודי אלן, "נקודת מפגש". וזו הזדמנות טובה להפעיל את הגוגל-דסקטופ ולמצוא מה כתבתי בשנים האחרונות על סרטיו האחרים של אלן. היבול לא עצום, אבל אני מקווה שהוא מעניין. ביקורת על "נקודת מפגש" תמצאו ביום רביעי הקרוב ב"סינמסקופ" המודפס ב"פנאי פלוס".

להמשך הקריאה…